חיים חדשים - תוכנית 915 - בין קיצוניות להשלמה

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום אנחנו רוצים לדבר עם הרב לייטמן על קיצוניות. אם מסתכלים היום על החיים שלנו, גם כפרטים וגם כחברה, הקיצוניות הולכת ומתגברת בכל תחום, בכל מקום שבו אתה שם אצבע אתה רואה קיצוניות הולכת וגדלה. היא מבלבלת אותנו גם כאנשים פרטיים בחיים שלנו, במערכות יחסים שלנו, עם הילדים, עם ההורים, בכל מקום שבו אנחנו נמצאים. ננסה להבין את הקיצוניות ההולכת ומתגברת בחיים, מה עושים איתה?

יעל: אז באמת התחושה הפנימית של האדם היום זה שהוא מאוד מאוד מבולבל. מה שהיה נכון לדור מסוים, או היה נורמטיבי לדור מסוים, כבר לא נורמטיבי לדור אחר. מה שנורמטיבי לתרבות אחת כבר לא נורמטיבי לתרבות אחרת. בתוך הפלורליזם הכללי הזה אנחנו מרגישים שאנחנו נמשכים על ידי המון כוחות, אנחנו כבר לא יודעים מה קיצוני ומה נורמלי, מה לעשות נכון ומה לעשות לא נכון. ואני רוצה לפתוח בשאלה של מי מחליט מה קיצוני, מה נורמטיבי, מה נכון, מה לא נכון, איך כל הסיפור הזה עובד?

מי מחליט? כלי התקשורת, הממשלה, לא יודע, כל מיני אנשים מסביב שהם מבולבלים ומקבלים איזה חינוך לא נכון וכו'. מי מחליט?

יעל: אני אתן לך דוגמה, למשל אם אסתכל אפילו על קעקועים או דברים כאלה, כשאתה נוסע לראות שבטים באפריקה, נוסע לשבטים בתאילנד, יש שם את ארוכות הצוואר עם חורים באוזניים, עם קעקועים על כל הגוף.

 גם שמים צלחת סביב הצוואר.

יעל: נכון. יש כל מיני פטנטים. בקיצור, היום חלק מהפטנטים האלה הגיעו לתרבות המערבית בצורה כזאת או אחרת. יש כבר היום, גם בארץ, אנשים שכבר מתחילים לחורר את הגוף שלהם ולהכניס חלקים לכל מיני מקומות. זאת אומרת, אם היינו היום אנשי שבטים באפריקה היינו מתייחסים לזה כדבר מאוד נורמטיבי וטבעי.

לא רק נורמטיבי, זו שפה פנימית המעידה על מי האדם ומה הוא רוצה. זה כמו הסמלים שלפי זה אנחנו יודעים מי אתה, מה אתה, למי אתה שייך, מה המעמד החברתי שלך וכן הלאה. שם זה עניין של שפה.

יעל: של שפה, של תרבות.

כן, כמו שלפי הבגדים נניח, ככה אנחנו פחות או יותר יודעים על אדם, על איך שהוא, למה הוא שייך.

יעל: והיום כשאתה רואה אנשים, אני לפחות, כשאני מסתכלת על חלק מהאנשים, על הנוער בדרך כלל, בארץ, שכבר לקחו את זה למקומות קצת יותר מידי רחוקים, אם זה פה או שם אני עוד יכולה לקבל את זה, אם זה יותר מזה זה כבר נראה לי ממש מוגזם. זה עניין תרבותי, מי מחליט? איך יודעים מה נכון ומה לא נכון, מה קיצוני ומה לא קיצוני בעולם שהוא כל כך רב תרבותי?

אין. אנחנו חיים בחברה ליברלית, אפילו אולטרה או אקסטרה ליברלית.

יעל: לגמרי.

"איש הישר בעיניו יעשה", ואין שום הגבלות, עד כדי כך שאם הילד רוצה לעשות מה שבא לו, להורים אסור להתערב בזה. הוא יכול להתלונן במשטרה ויכניסו אותם לבית הסוהר.

יעל: האם זה קיצוני בעינייך, או שזה נורמלי בעינייך?

זה תלוי במי אומר. מה זה בעיני, למה חשובה דעתי? אבל על זה החברה צריכה להחליט ולא לפי מה שמלמדים אותה כלי התקשורת ומעוד מי שלקח על עצמו פתאום תפקיד כזה. זה חייב להיות ממש תפקיד של גדולי הדור, מיוחדים, אנשי חינוך. אבל מי לוקח את זה? שחקני קולנוע וכל מיני כאלה שיש להם הרבה כסף, והם משפיעים עלינו דרך האינטרנט וכלי תקשורת אחרים. הם קובעים מי זה הדור ומהם העקרונות שלו, ולפי זה אנחנו מחליטים. אחר כך אנחנו באים לבית משפט, השופט גם הוא כבר תוצאה מכל ניקוי הראש הזה, ממה שהוא עבר ועוד ועוד. לכן העולם נוהג לפי הקלקולים שהוא סופג מכל הצדדים.

יעל: מה הקריטריון הנכון, לפי חכמת הקבלה, למשהו קיצוני ולמשהו נכון? אם נתייחס לקיצוני כמשהו לא נכון.

הקריטריון הנכון הוא שאנחנו צריכים לדעת את הטבע האדם בצורה הגיונית, לחקור, להבין מאיפה ואיך אנחנו בנויים ועל ידי איזו מערכת אנחנו מנוהלים. ברור שאנחנו מנוהלים מהטבע, כי אף אחד מאיתנו לא יודע מה יקרה בעוד רגע, ומה עוד על מה שיקרה בעוד עשרות או מאות שנים, גם עם עצמנו, גם עם כלל אוכלוסייה העולמית וגם עם הטבע. ולכן אנחנו צריכים ללמוד את החוקים האלה ולפי החוקים האלה לראות איך אנחנו יכולים להבטיח לעצמנו בעוד רגע, בעוד שנה או בעוד מאה או אלף שנה, מי יודע, חיים טובים, נורמליים, כאלו שאנחנו לא נצטרך אחר כך להצטער על מה שנעשה. גם לילדים שלנו ולעצמנו. זאת אומרת, קודם כל אנחנו צריכים לדעת כאן מהי מערכת הטבע.

אורן: כשאתה אומר להכיר את חוקי הטבע, אנחנו כבר מכירים לא מעט חוקים בטבע.

כלום לא נותן לנו מה שאנחנו מכירים. אני מצטער להגיד. דבר עם מדענים, הם יגידו לך.

אורן: אם כך, על איזה חוקים, על איזו היכרות עם חוקי הטבע אתה מדבר?

עם הטבע שבאמת משפיע עלינו, חוקי הטבע הפנימיים שאנחנו לא מגלים אותם, לא יודעים איך לגלות, אבל משם אנחנו מקבלים את כל הדחפים, כל הכוחות, כל ההפעלות, אנחנו משתנים ואף אחד לא יודע מה יקרה מחר. אפילו עם המערכות המלאכותיות שאנחנו עיצבנו לעצמנו, כמו מערכת שהיא כסף, תרבות, חינוך, תעשייה, וכלום, כל הממשלות, כולם נמצאים בחוסר אונים, בחוסר ידיעה לעתיד , לעוד רגע. ממש. וכמה שאדם יותר גבוה, כשהוא משתדל להבין את המערכת שאנחנו בנינו אותה, אז הוא מבין עד כמה הוא מוגבל יותר.

אורן: אם כך לתפיסתך קיימים חוקי טבע פנימיים?

וודאי. איך יכול להיות שלא? ככל שאנחנו לומדים בביולוגיה, זואולוגיה, פיזיקה, קוסמולוגיה, בכל דבר, אנחנו רואים שכל אלה מלאי חוקים, מלאי חכמה, תכונות, שינויים, נוסחאות ביחסים ביניהם וכן הלאה, אין דבר כזה שזה סתם מקרה וכן הלאה.

אורן: לא, אבל אמרת שיש איזה אזור שאותו אנחנו לא מכירים עדיין בכלל ולא יודעים אפילו איך לגשת ולחקור אותו.

כן. זה אותו אזור של התוכנה הכללית שמנהלת את העולם שלנו.

אורן: כדי לקבוע מהי קיצוניות, בחיים שלי כפרט, אני צריך להכיר את התוכנה הזאת?

גם, אבל לא רק על הקיצוניות, בכלל, אני צריך לדעת על החיים שלי מה רוצים ממני בעיקר. אולי אני לא יודע את כל התוכנה ולא יכול לעכל אותה עכשיו, אבל זה כמו אצל ילד קטן במשפחה שאומרים לו "תעשה ככה יהיה לך טוב. תעשה אחרת יהיה לך רע", אז לפחות את זה אני רוצה לדעת. מצד הטבע, הטבע כעליון, שהוא יבוא ויגיד לי "אם תעשה ככה יהיה לך טוב, אם תעשה אחרת יהיה לך רע". ואז אני אשאל "איך אני יכול לעשות טוב?" ללמוד איך לעשות. "למד אותי, תראה לי דוגמה, וכו'".

יעל: ולמה בעצם אנחנו נמצאים היום במצב שהטבע גורם לנו שלא נדע איך להתנהל?

לא. זה לא הטבע שגורם לנו.

יעל: אלא?

הטבע מנהל אותנו וממשיך לנהל אותנו ואנחנו צריכים להתרומם קצת ולהסתכל קדימה, ואפילו קצת יותר למעלה, לתוך הטבע, להשתדל לאתר את המקור, מאיפה אנחנו מקבלים את כל הפקודות ואיך אנחנו יכולים בהתאם לזה להבין מה הטבע רוצה מאיתנו ואיך אנחנו צריכים להתנהג כדי שיהיה לנו טוב. זאת הבעיה העיקרית, שאנשים לא רוצים לעסוק בזה. על כך מדברת חכמת הקבלה. חכמת הקבלה מדברת בדיוק על איך לגלות את התוכנה, את מערכת החוקים שמנהלת את החברה האנושית כאן ועכשיו בעולם הזה. שמתוך זה אנחנו נדע את הכל עלינו ועל החיים שלנו, איך אנחנו מנוהלים ואיך אנחנו יכולים להיכנס גם כן לתוך המערכת הזאת ולהשתתף שם, כך שכל הניהול מהם אלינו, מכל הכוחות האלו, יהיה לטובתנו.

יעל: במצב שאתה מתאר כרגע, כשמכירים את המערכת ויודעים איך להתנהל בצורה נכונה שמותאמת לאותה תוכנה כללית שדיברת עליה, האם במצב הזה האדם יודע מה לעשות? האם הדברים ברורים לו, הוא לא נמצא באותו בלבול שאנחנו נמצאים בו היום?

בהחלט.

יעל: מה גורם לקיצוניות שהיום קיימת בתוכנו?

לא לקיצוניות, אנחנו היום נמצאים כחיות קטנות שכביכול בורחות מהרע לטוב. מגלים שכשמגיעים למשהו זה גם לא טוב, אלא רע, בורחים עוד ועוד, וכך מפינה לפינה.

יעל: אז אתה אומר שבעצם היום אנחנו רצים, מחפשים את המקום הנכון?

ואין. כל הזמן נתקעים בפינות חדות.

אורן: כשמדברים על קיצוניות אפשר להבדיל בין שני תחומים, האחד הוא התנהגות קיצונית של אדם, והשני הוא שאולי הוא לא מתנהג בצורה קיצונית, אבל יש לו דעות קיצוניות. מה ההבדל בעיניך, או שאולי אין הבדל בין אדם שהוא קיצוני בהתנהגותו לבין אדם שהוא קיצוני בדעותיו?

קודם כל הדעות שלו תלויות באיזה אדם הוא, יכול להיות שעם הדעות הקיצוניות שלו הוא יושב בבית, צמוד למסך המחשב והטלוויזיה ואז לא אכפת לעולם ממנו ולו מהעולם. אבל יכול להיות שעם הדעות הקיצוניות שלו הוא נעשה אידיאולוג של איזו תנועה קיצונית ואז הוא לא עושה כלום, הוא רק אומר כמה מילים, אבל האחרים, לפי המילים האלה, הורסים את העולם.

אורן: מה בעינייך חמור יותר ויכול להרוס את העולם יותר, התנהגות קיצונית או דעה קיצונית?

דעה, ודאי.

אורן: למה?

כי לדעה אין גבול. אנשים יכולים להשתמש בה יותר ויותר ולעשות ממנה הכול. התנהגות אומנם יכולה להיות מאוד רעה, אבל כאשר מדעה מגיעים להתנהגות, ההתנהגות הלא רצויה מצד הטבע מיד ובמשך זמן קצר מראה את השליליות שבה, את האפסיות שבה.

אורן: אדם שיש לו דעות קיצוניות, עד כמה בעינייך זאת תוצאה מהסביבה שבה הוא גדל או מנטיות האופי הפנימיות המולדות שלו? כי רואים שיש אחד קיצוני ואחד שהוא לא קיצוני.

כמעט הכול תלוי בטבע הפנימי, ועד כמה שמסדרים את הטבע הפנימי בהתאם לסביבה החיצונה. יש כאן עניין של מה שנקרא "נקודה שבלב", יש אנשים שיש להם נטייה לאמת ויש אנשים שיש להם נטייה רק לשרת את הרצון לקבל שלהם ויותר מזה הם לא מרגישים. אנשים לא אשמים שיש בהם את הנטיות הללו, כמו שהם לא אשמים בכלל בכלום, כי בסך הכול הם קיבלו חינוך כזה והסביבה מרשה להם וכך הם משתמשים בזה. לכן כאן אנחנו נתקלים בבעיה של חינוך.

אורן: הרבה פעמים אדם קיצוני לא פתוח לשמוע דעות אחרות. עד כמה בעינייך זה מועיל או מעכב התפתחות של פרט כשהוא פתוח לשמיעת דעות אחרות או לא פתוח לשמיעת דעות אחרות? ולמה קיצוניות משפיעה על זה שבדרך כלל אנשים נעשים סתומים, פנטיים?

בעל הסולם כותב במאמרים שלו "השלום" ו"השלום בעולם" שלהגיע לשלום אפשר רק בפלורליזם. כלומר יש המון דעות שונות, קיצוניות, אבל אנחנו צריכים להתחשב בכולן ומכולן לבנות את הקו האמצעי.

אורן: כחברה?

כן.

אורן: אני עכשיו שואל על פרט אחד בתוך החברה.

גם כן.

אורן: נניח שאני פרט, ואני אדם קיצוני מאוד בדעותיי. למה הקיצוניות בדרך כלל באה עם אטימות לזה שאני לא מוכן לשמוע?

כי אתה לא קיבלת חינוך נכון. אתה צריך לקבל חינוך קבליסטי ואז תדע שכול הקיצוניות שיש בך דורשת שתתחיל להתנהג בצורה הפוכה ממנה, מה שנקרא "על כול פשעים תכסה אהבה" זה כנגד זה. ואז בסנדוויץ' הזה, בין שנאה לאהבה תוכל להגיע למצב שתהיה מושלם. עומדים למטה [בתחתית ההר] ויש לנו את הר סיני, הר של שנאה, אבל כשעולים על ההר הזה עולים משנאה לאהבה, וההר באמצע.

אורן: הזכרת עכשיו את האמצע והרבה פעמים אתה מזכיר את המושג הזה של דרך אמצעית, קו אמצעי. נזכרתי שגם הרמב"ם נותן עיקרון אחד שמתאים לכול תחומי החיים, שבשום דבר בחיים לא משנה מה, מרמה של תזונה עד לרמה של דעות, אסור לאדם ללכת לקיצוניות, תמיד לבחור את דרך האמצע.

מה יש בקיצוניות שהחכמים אומרים שהיא לא טובה? למה קיצוניות היא לא דבר שהוא מפתח, שהוא מקדם? גם עכשיו דיברת על איזון, על אמצע. למה אתם לא אוהבים את החדות של קצה מסוים? מה יש בו שהוא מגביל התפתחות?

ההפך, אני יכול להיכנס לחדות ולקיצוניות הכי הכי קיצונית משני הכיוונים, אם אני יודע איך להביא אותם להשלמה הדדית, שתי דעות, כוחות, שיטות קיצוניות ביותר, אבל אני צריך לדעת איך אני מביא אותם להשלמה, ואת זה אף אחד לא יודע. אנחנו רואים את זה בעולם שלנו, כול אחד עומד כמו איזה חמור בקצה שלו ו"נובח" שם.

יעל: "אני צודק, אני צודק".

כן. אלא אנחנו צריכים להבין שחסרה לנו שיטה איך לחבר את שני הכוחות הקיצוניים, פלוס ומינוס, ולחבר אותם על המנוע, על משהו שבו הם יוכלו לתת את העבודה שלהם, ואז נהנה בחברה מדעות קיצוניות שהן כולן באות על גוף החברה, ונותנים את זה לחברה, והחברה נהנית משתיהן. אבל אם חברה לא יודעת איך להשתמש בהן, היא סובלת.

בתקופות שהיו דעות לא כל כך קיצוניות, לא כל כך פלורליסטיות ולא ליברליות כמו היום שמותר לך הכול, אלא אנשים היו מפחדים והיו מדוכאים ומדכאים אז העולם התפתח על אש קטנה. אבל היום כשמותר לך הכול, ואם בנוסף תגיד שאתה לא מקבל איזו דעה קיצונית, יאכלו אותך.

לי יש פתרון אחד לכולם שהוא פתרון פשוט, אנחנו צריכים להכיר את מערכת הטבע שבה אנחנו נמצאים, זה הכול.

אורן: איך זה היה פותר מציאות כמו שתיארתי לך עכשיו?

הוא יפתור לך הכול. כי אם מחר לא יהיה פדופיל אז יהיה משהו אחר. וגם הממשלה לא תסכים לזה ואנשים אחרים, ואחר כך יהיו נהגי מוניות ואחיות, כול אחד עם הכיוון שלו.

אורן: נכון.

לכן אין ברירה, אלא להכיר את המערכת שבה אנחנו קיימים, את מערכת הטבע.

אורן: איך זה קשור לדיון?

תדע מה הטבע עושה, למה הוא דורש ממך משהו על ידי כאלו דעות קיצוניות שמתפרצות בחברה.

יעל: איך זה קשור להשלמה הדדית שדיברת עליה לפני כן? דיברת על זה שבסופו של דבר גם אם ניקח את כול הקצוות שיש, החכמה היא בעצם לעבוד בסופו של דבר בהשלמה הדדית. מה זאת אותה השלמה הדדית? מה זה אומר השלמה הדדית?

שאם מצד אחד מתעוררות תופעות קיצוניות, אני צריך לגלות תופעות קיצוניות מהצד השני, ולראות איך הן בנויות כדי שאייחס הכול לכוח העליון, ואדביק את עצמי על ידי התופעות האלה לכוח עליון, ואז אני אהיה בקו האמצעי.

יעל: ומה משלים את מה? מה זה אומר השלמה הדדית? איזה סוג של השלמה, מי משלים את מי?

כל תופעה קיצונית היא צריכה להצביע על תופעה קיצונית אחרת מהצד השני, ואני צריך לקחת את שתי התופעות האלה, והעיקר להגיע לשורש שלהן ולהידבק בשורש. ואז שם אני רואה איך שתי התופעות הקיצוניות משלימות זו את זו.

יעל: זה קורה לבד? אני צריך לעשות משהו בשביל זה?

בשביל זה אני צריך על ידי החברה לגלות כוח עליון שהוא מקור לכול התופעות.

אורן: איך מגדירים את הכוח העליון בתפיסה של הקבלה?

הטבע.

אורן: מה זה אומר הטבע?

בכל מה שאנחנו נמצאים אנחנו נמצאים בטבע. אני נמצא עכשיו בטבע. אני רואה שאני נמצא באיזו מציאות, המציאות הזאת כולה מתוארת בי מתוך אותו כוח עליון שמזמין בי כזאת הרגשה, כזאת ראיית המציאות.

אורן: נתתי כדוגמה את הדעה הזאת שגם לפדופילים יש מקום בחברה. מה עושים עם כזאת דעה שמתגלה? נניח שיש התגלות של כזאת קיצוניות בחברה, מה עכשיו סדר הפעולות?

אתה לא יכול מהיום למחר לעשות משהו, אלא אתה צריך להביא את החברה לחינוך הנכון.

אורן: שהוא יביא אותם למה?

שהוא יביא אותם לדעת, לראות, להרגיש באיזו מערכת הם נמצאים כולם.

אורן: וכשראיה כזאת תיפתח?

כולם יידעו באיזו צורה הם צריכים לאזן את הכול. שכול האיזון לכול הפתרונות גם בעד וגם נגד, לכול הפדופילים ולכל התופעות, הוא רק במקור שלהם אחד משותף.

יעל: צריך רק להכיר בזה שהכול שייך לאותו מקור משותף?

לא, להגיע לזה בהרגשה ובהבנה.

אורן: בהרגשה והבנה של מה?

של האדם.

אורן: מה האדם צריך להרגיש ולהבין?

את אותו המקור, זה נקרא "גילוי הבורא לנברא בעולם הזה".

יעל: להרגיש בעצם שכול התופעות מגיעות מאותו מקור טבע אחד. ואחרי שהרגשנו את המקור הזה?

את כבר נמצאת במצב הכי טוב, הכי נוח, הכי בטוח, שאין יותר ממנו.

אורן: למה?

כי שם כול הכוחות מאוזנים, כול הקצוות. כול הקצוות מגיעים לאיזון.

יעל: בפרט? בחברה?

בכול, גם כללי וגם פרטי. שם באותו מקור הכול נמצא בנקודת החיבור, וההשלמה הזאת היא השלמה החלטית.

אורן: וכשאתה אומר "שם" זה קשור לחיים פה? איפה זה שם?

"שם" זה איפה שאני משלים במוח ובלב שלי את כול הקצוות לנקודה אחת של השורש שלהם.

יעל: אז בעצם כול מה שאמרת לפני כן על השלמה ואיזון, לזה התכוונת?

כן.

אורן: איך היום בן אדם יכול לדעת בחיים שלו מה קיצוני ומה לא, במילים הכי פשוטות?

הוא לא יידע שום דבר נכון וטוב אלא אם כן יבוא ללמוד חכמת הקבלה. לכן היא מתגלה כדי לעזור לנו להגיע למצב המושלם,  או לפחות להבין למה אנחנו לא מושלמים ולאן להתקדם.