חיים חדשים - תוכנית 918 - מהות השקר בחיינו

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום נרצה לשוחח עם הרב לייטמן על היחס בין שקר לאמת. החיים שלנו מלאים בשקרים קטנים, שקרים גדולים, נרצה להבין מה המהות והתפקיד של השקר בחיינו ואיך הוא אולי יכול לפתח אותנו בדרך לחיים חדשים.

ניצה: אם נודה ב"אמת", אנחנו למעשה משקרים, אפשר להגיד שכמעט כל הזמן, החל משקרים קטנטנים או חוסר דיוק, לא אומרים את כל הפרטים, מכסים לפעמים על מה שנראה פחות טוב. וכלה בשקרים יותר גדולים, ממש ממציאים איזו בדיה שבכלל לא התרחשה. אנחנו יודעים שזה חלק מהחיים שלנו.

אנחנו גם רואים שזה קורה לילדים קטנים בצורה מאוד טבעית, לא מהרגע שהם נולדים, אבל כשהם מגיעים בערך לגיל שנתיים וחצי, שלוש, עוד לפני שהם מבינים אפילו מה בדיוק המשמעות של זה, ילדים מתחילים לשקר, אתה יכול לראות ילד קטן שכולו מרוח בשוקולד מסביב לפה ואתה שואל אותו, "מי אכל את עוגת השוקולד?" והוא עונה, "לא אני, לא אני". זאת אומרת, הוא כבר מנסה לכסות על משהו שהוא עשה גם אם הוא לא מבין עד הסוף למה הוא עושה את זה. לכן היינו רוצים לברר מה באמת מקומו של השקר, מה המהות שלו ואיך הוא מפתח אותנו כבני אדם?

השקר נמצא ביסודה של הבריאה, כי זה ההיפך מהאמת ויש להם משקל שווה, חשיבות שווה, כי אי אפשר זה בלי זה, אנחנו צריכים למדוד אחד כלפי השני, כי אחרת אנחנו לא מרגישים כלום. אין רע בלי טוב, טוב בלי רע, חושך בלי אור וכן הלאה. לכן השקר נמצא תמיד בתוך האמת או להיפך. לכן "אמת מארץ תצמח", כמו שכתוב בתהילים, ובכלל אם אנחנו הולכים ליסודות הבריאה, אז יש לנו אור שזה האמת, הוא האחד שקיים וכולו השפעה והחיבור הכללי של כל חלקי הבריאה, והשקר שזה החושך, הוא מגיע וכל הזמן רוצה להפריד לחלק ואפילו לשבור את כל הבריאה. כמו שאנחנו רואים בחטא עץ הדעת, כתוב, ששקר יכול להתקיים אך ורק אם יש אמת בתחילתו. לכן הייתה אכילה ראשונה של חטא עץ הדעת, שאפשר לאכול וליהנות, חוה עשתה זאת ואחר כך הגיעה לאדם ואמרה לו, "זה מצוין", ואז הוא טועם וגם רואה שכל כך זה טוב ויפה, אז למה אסור? אין איסור בכלום וזו האמת, אבל כשממשיכים כבר לא יכולים להיפרד מזה וזה השקר.

זאת אומרת, השקר גודל מהאמת ואנחנו התוצאה של אותו השקר, מהשבירה הגדולה הזאת שהייתה ביסודן של הנשמות שלנו, ולכן אם אנחנו רוצים להגיע לאמת אנחנו חייבים לעבור דרך השקר ממש כמו ביער חשוך, סמיך, אנחנו צריכים ללכת בין העצים, אם אפשר בכלל לחדור ביניהם, ממש כמו בג'ונגל, ואז אנחנו לאט לאט אולי מגיעים לאמת. התהליך הזה באמת מאוד מאוד קשה. זה גם תלוי בהתפתחות שלנו, דרך לימוד חכמת הקבלה המביאה לנו את המאור המחזיר למוטב, כי אחרת אנחנו לא רואים מה זה "אמת" ומה זה "שקר".

כמו שסיפרת על הילד הקטן שאומר, "אני לא אכלתי עוגה", אבל רואים עליו סימנים שאכל, כך גם כולנו, אנחנו לא מבינים ולא מודעים, כי זה פשוט הטבע שלנו. לכן אנחנו צריכים לסלוח על השקרים ולהתייחס נכון אחד לשני ולראות איך אנחנו מתעלים מעל השקרים האלו, לראות את השקרים האלו כמו שאנחנו רואים אותם בילדים חמודים, שזה בסופו של דבר הטבע שלנו.

זאת אומרת, העולם לא יכול להתקיים בלי השקרים ובאותה המידה שיש לנו שקרים תהיה לנו גם אמת. הלוואי שיהיה כך, כי אנחנו חיים בינתיים בעולם שכולו שקר וקצת מהאמת שיש בו זה רק כדי להביא לנו הוכחות שהשקר זו האמת.

ניצה: אז לשקר יש תפקיד מאוד חשוב, הוא ממש מקדם אותנו צעד אחרי צעד לעבר גילוי האמת. זאת אומרת, אפשר לגלות את האמת רק מתוך השקר, שהוא בעצם הפוך, וזו התמונה הכללית. אני רוצה לחזור לאותו ילד שדיברנו עליו, לאיזו התפתחות מגיע ילד כשהוא כבר מתחיל לשקר בגיל שלוש, ארבע?

זו לא התפתחות הוא פשוט מגלה את הטבע שלו. כמו שאמרתי, ביסוד שלנו ישנה שבירה, חורבן, חטא עץ הדעת, שהשקר כולו נכנס לטבע והוא שולט בתוך עמקי הטבע ולכן אנחנו לא יכולים לגלות אותו, על האמת אנחנו חושבים שזה שקר ולהיפך על השקר אנחנו חושבים שזו אמת. הכול מעורבב אצלנו בצורה כזאת שאנחנו לא מודעים עד כמה שאנחנו משקרים. אני עכשיו מדבר איתך, כמה אחוזים יש במה שאני אומר אמת וכמה לא? איך בכלל אני מודד את זה, כלפי מי ומה אני מודד את האמת?

ניצה: נערכה סטטיסטיקה על כך וגילו נתונים מעניינים על כך, מילדים ועד מבוגרים. טוענים שילד בגיל ארבע משקר בערך פעם בשעתיים, ילד בגיל שש ישקר כבר פעם בשעה וחצי. ושישים אחוז מהמבוגרים משקרים לפחות שלוש פעמים בעשר דקות.

לפחות. אנחנו כל הזמן בשקרים. אין לנו אמת בשום דבר, אין. אלא אם אנחנו מודעים לשקר הזה או לא, זאת השאלה, אבל אנחנו מאה אחוז בשקר.

ניצה: "שקר" הוא תכונה שאני רוכשת מהחברה או שזה הטבע שלי?

זה טבע שלי.

ניצה: זה לא משהו שאני רוכשת.

לא. הסביבה רק עוזרת לי לגלות את השקר הזה, לא רק לגלות אותו, אלא גם להשתמש בו.

ניצה: אז התרומה של החברה היא בעצם לעזור לי לממש את הטבע שלי, לשכלל אותו ללמוד איך להשתמש בו.

כן, להגדיל אותו, כי כל היחסים שלנו בחברה הם בסך הכול כדי להגדיל את השקר ולהצליח על ידו.

ניצה: איך ילד שמתפתח ומתחיל לשקר עובר ממצב שבו הוא עושה הבחנה בין מה שהוא תופס כמציאות אמיתית, כמו שהוא תופס אותה, למצב של דמיון, אשליה, או אולי איזו פנטזיה? אנחנו גם יודעים שילדים מאוד אוהבים לפנטז, כמו בסיפורים, מדבר קטן שקרא בסיפור ילד פתאום מגדיל אותו ומכניס לזה טעמים וצבעים וריחות ועושה מזה משהו מאוד מאוד גדול. מה התרומה של הדבר הזה להתפתחות של הילד?

שהוא מגדיל את השקר?

ניצה: כן, שהוא "מנפח" אותו, חי אותו.

הוא נהנה מזה. ילדים קוראים סיפורים, הסיפורים האלה כולם שקריים, אגדות למיניהן, חיות שמדברות וכולי, הכול שקרים. למה אנחנו מלמדים אותם בצורה כזאת? האם זה נכון?

ניצה: זה נכון או לא?

לא נכון. מה פתאום? המכוניות מדברות זו עם זו, הרכבת לוקחת כל מיני חיות על עצמה ונוסעת איתם לפארק. הרי הכול זה שקר, אין דבר כזה. ילדים גדלים ואחר כך אנחנו רואים שכך הם מתייחסים גם לחיים. זה לא עוזב אותנו, התמונות האלה נמצאות בנו ואנחנו כאילו דורשים את התמונות השקריות האלה שיתממשו בחיים.

ניצה: יוצא שלא מספיק שזה גם ככה בטבע שלנו, שיש נטייה טבעית לשקר ולנפח דברים.  

אנחנו מחנכים את הילדים בשקר.

ניצה: למה זה גורם?

שמתרגלים להיות בעולם של השקר.

ניצה: שהפנטזיה הופכת להיות חלק מהחיים שלהם?

וזאת פנטזיה שקרית. זו לא פנטזיה שאנחנו רק מרחיבים קצת יותר את האמת, אלא זו פנטזיה שקרית.

אורן: אני רוצה להתקדם מהמקום הזה להיבט נוסף. בוא נדמיין שהחיים שלנו היו בלי שקרים, ממש אמיתיים, ולמשל אני הייתי אומר לכל אדם סביבי מה שאני חושב עליו. זה היה נראה איום ונורא.

גם נכון. אבל למה אתה צריך להגיד לו את זה?

אורן: אני עכשיו משחק איתך ב"כאילו", על מנת להבין את מקומו של השקר והתפקיד שלו בהתפתחות שלנו, אני משחק איתך ב"כאילו". נגיד שהיינו בעולם אחר שבו כל אחד אומר באמת את מה שהוא מרגיש, אז הייתי בכל רגע פוגע מאוד באנשים, והיינו פוגעים בעצם אחד בשני, כי כל אחד היה אומר את כל המחשבות והרגשות שעוברים לו בראש והיינו בעצם יורים חיצים וטילים כאלה אחד על השני. כתוצאה מזה, וזה די טריוויאלי שזה מה שהיה קורה, אם כל אחד היה אומר באמת את מה שהוא חושב ומרגיש, לא היינו יכולים לחיות, היינו ממש הורסים אחד את השני בפועל.

יוצא שזה דווקא דבר שמאפשר את הקיום שלנו. אני לא אומר לך מה שאני באמת חושב עליך, אז אנחנו יכולים איכשהו להתגלגל הלאה. אם הייתי אומר לך הכול, כל הזמן היינו בהתפוצצויות. 

היינו מלמדים את הילדים שלנו איך להגיע לדרגת האמת. איך לא להגיד את השקר לשני אלא להשתדל להתקשר בצורה אמיתית, זאת אומרת לשנות את התכונות שלנו משקר לאמת. ובמידה שאנחנו מתייחסים נכון זה לזה, מתוך הלב, כך להתחבר. כי אנחנו רואים שהחיים שלנו שקריים, אנחנו מתפתחים בצורת שקר יותר ויותר גדולה. כל החיים שלנו זה שקר אחד גדול, גם בחינוך, גם בתרבות, גם ביחסים בין בני הזוג לילדים, כל החיים שלנו, כל מה שאנחנו עושים בחיים, כל מה שתגיד. התעשייה בשביל מה, הצבא בשביל מה, הכול זה שקר אחד גדול שאנחנו פיתחנו. ומה קורה, מי נהנה מזה?

אורן: נגעת בזוגיות. אם אדם, גבר או אישה, יגיד לבן או לבת הזוג שלו מה שהוא באמת חושב עליו, תוך יומיים הם מתגרשים.

נכון.

אורן: אז יוצא שהשקר זה דבר שמאפשר את הקיום שלנו זה עם זה. אם הייתי אחד בעולם "הכול סבבה", אני אגיד מה שאני רוצה, הכול טוב, הכול היה יכול להיות אמיתי, פתוח. בגלל שאני לא, יש עוד אנשים סביבי, בבית, בעבודה, בכביש, בכל מקום ומקום, תמיד אני עושה חשבונות מה כדאי לי להגיד להם ומה להסתיר.

זה נקרא "אדם מחונך", כזה אנגלי. ככה, לחייך לכולם יפה וטוב, ולהוציא אקדח כשלא רואים ולהרוג את האחרים בדם קר.

אורן: אפילו לא להרוג בדם קר.

לא, אבל זה מה שאנחנו עושים.

אורן: יוצא שאני לוקח את זה עד הקצה, מאה אחוז, ואם לא היה שקר בעולם, או כמו שאמרת, בטבע האדם, לא היינו יכולים לחיות אחד ליד השני בכלל.

לא, בלי שקר אני אמרתי את זה מלכתחילה, שאי אפשר לחיות כי שקר זה יסוד החיים שלנו. לא אמת אלא שקר. אבל השקר ניתן כדי שאנחנו נתקן אותו ונתקן את עצמנו. ואתה אומר, לא יכולים להתקיים. מפני שאתה לא מתקן את עצמך, אתה לא יכול להתקיים בלי שקר. אבל תתחיל לתקן את עצמך ואתה תראה איך לאט לאט אתה לא צריך את השקר.

אורן: איזה סוג של תיקון?

סוג התיקון הוא "ואהבת לרעך כמוך".

אורן: מה זה אומר?

זה אומר שאני אוהב את השני ואז אני לא צריך לשקר לו. איך אני אשקר למי שאני אוהב?

אורן: אם אני אגיד למי שאני אוהב כל מה שאני חושב ברגע נתון, בכל שנייה ושנייה, אם היית עושה לי צילום רנטגן למה שעובר בתוכי, המחשבות שלי, מה היה אז?

אם אתה אוהב בן אדם, אתה יכול לפתוח את עצמך כולך כלפיו.

אורן: לא יכול להיות שאני אפגע בו?

במה?

אורן: במשהו.

אם אתה אוהב?

אורן: גם אנשים שאני אוהב, אני לא אומר להם הכול. דווקא בגלל שאני אוהב אותם.

זה בגלל שאתה לא מבין מה זו אהבה.

אורן: אז תסביר לי.

זה משהו אחר.

אורן: דווקא כשאני אוהב אני יותר מתחשב וסותם את הפה לא להגיד כול מה שאני חושב.

זה לא נקרא שאתה אוהב את האנשים האלו.

אורן: אז מה זה לאהוב?

כשאתה אוהב, אתה אוהב אותם, אתה אוהב כל מה שיש בהם. אחרת זו לא אהבה.

אורן: ואם אני רואה משהו לא בסדר?

אם אתה רואה משהו לא בסדר אתה יכול להגיד כי הוא יבין שאתה עושה את זה מתוך האהבה הכללית אליו.

ניצה: מה שאתה אומר לו זה מתוך אהבה ולא מתוך רצון לפגוע?

כן, ודאי.

ניצה: יש לי שאלה. למה יש לנו כזה יחס אמביוולנטי לשקר? מצד אחד אנחנו כל הזמן משקרים, ומצד שני, אנחנו לפחות חושבים או מנסים שהאמת תהיה נר לרגלנו. או בוא נגיד ככה, מצד אחד אנחנו משקרים ומצד שני אנחנו נורא שונאים שמשקרים לנו.

כן, בטח. כי אנחנו שקרנים בני שקרנים. אנחנו חיים משקר על שקר על שקר על שקר וזהו. לא יודעים איפה האמת.

ניצה: איפה עובר קו האמת.

איפה האהבה, אנחנו לא [יודעים], האמת והאהבה נסתרים.

ניצה: למה באמת אדם שונא שמשקרים לו?

 הוא רוצה שהכול יהיה פתוח. האמת שאנחנו רוצים שיאהבו אותנו, אנחנו רוצים שכולם יהיו גלויים אתנו, אבל האם גם אנחנו רוצים להיות כאלה עם אחרים?

ניצה: זאת באמת שאלה.

 אין שאלה. אנחנו לא רוצים.

ניצה: אבל נגעת עכשיו בנקודה שמאד מעניין אותי להבין אותה. אני מאד שונאת שמשקרים לי, למה? אתה שייכת את זה לאהבה.

 קודם כל זה מאד פוגע ומוריד אותך, את מרגישה שמזלזלים בך.

ניצה: כן. באינטליגנציה.

 כן, כביכול לא מתחשבים אתך. כשאומרים לך משהו שהוא שקר, זה כשלא מתייחסים אליך כלמשהו ששייך, משהו ששווה.

ניצה: זאת אומרת, זאת הסיבה שבגללה אני שונאת שמשקרים לי?

 כן, כי את נפגעת.

ניצה:  השקר פוגע.

 כן.

ניצה: וחיברת את זה גם לאהבה. זאת אומרת שאם משקרים לי, פוגעים בי. ואז כבר מיד הפרשנות שלי זה ש"לא אוהבים אותי"?

 כן.

ניצה: ואילו היו אוהבים אותי, האם היו אומרים לי את האמת?

 לא, אבל אפילו השקר שהיו אומרים, היו אומרים בצורה כזאת שאת היית מרגישה אהבה. ואז האהבה הייתה מכסה את השקר, כי האהבה היא גבוהה יותר.

אורן: אני רוצה רגע שתסביר לי את המשפט הזה, "אהבה הייתה מכסה  את  השקר".

האם אנחנו משקרים לילדים? משקרים. אבל אנחנו עושים את זה מתוך אהבה.

ניצה: נכון.

 ולכן זאת לא פגיעה בהם.

אורן: אז מה העיקרון שאתה מראה לי פה?

 אין עיקרון ביחסים בינינו. ביחסים בינינו חייב להיות [עיקרון של] אמת ואהבה.

ניצה:  אולי יש פה איזו כוונה. נניח כשאני משקרת לילד אני עושה את זה מתוך כוונה טובה, אולי מתוך [רצון] לגונן עליו, לשמור עליו.

 מתוך אהבה, זה נקרא מתוך "כוונה טובה".

ניצה: אז הכוונה, זה ההבדל?

 כן.  כמו שאנחנו לא רוצים לפעמים להגיד לאדם משהו רע, כי לא רוצים שהוא יסבול, אז אנחנו משקרים, אבל אנחנו משקרים מתוך אהבה.

אורן: ואז זה נקרא "שקר" או "אמת"?

 זה נקרא "שקר של אמת".

אורן: כלומר?

 שהוא נובע מזה שאנחנו יודעים מה היא האמת, אבל אנחנו יודעים שטובתו היא לקבל אותה בצורה אחרת.

אורן: הובלת עוד פעם לציר הזה שיש בו שניים, שאתה כבר מחבר אותם כמה דקות, "אמת ואהבה".

 הכול צריך להיות מאהבה, התשתית היא אהבה. ואז היא מחייבת אותי להתייחס לשני באהבה. ואז כשאני עושה באהבה אני עושה לטובת האדם ולא לטובת עצמי. אני מתעלה מעל עצמי ומייחס את זה לאדם, ואז אם צריך אני לא אומר את האמת. אבל מי אמר לך שלהגיד את האמת בכל מקום זה טוב?

אורן:  לא, אני לא אומר את זה בכלל, רק רציתי להבין את הנוסחה המדויקת.

 אתה התלמיד שלי ואתה יושב לפני בשיעור, האם אני תמיד אומר אמת? לא. אני משחק עם התלמידים שלי. לא שאני אומר שקר, אבל מסתיר כך, ומסתיר כך, ולא בדיוק, וכך, וכך, כדי לגוון להם, ללמד אותם, לעשות אותם יותר גמישים וכן הלאה. זה חינוך.

אורן: ברור, כך גם אני מתייחס לילדים שלי. עכשיו אני רוצה להתקדם מפה הלאה. נגענו באמת כשאהבה צריכה להיות התשתית. דיברת עליהם קודם כבני זוג כאלה, "אמת ואהבה".

 אהבה זה הלב אמת זה המוח.

אורן: תסביר את עצמך בבקשה.

 אהבה באה מהלב, כי אני צריך לבנות את הלב שלי, את כל התכונות שלי, כל הרצונות שלי, שיהיו מכוונים לטובת האדם. פשוט, זה נקרא "לב פתוח".

אורן: והמוח? אמרת אמת זה המוח.

 ואמת אני כבר מודד לפי דרגת התפתחות האדם, מה לטובתו לשמוע, להתרגש, להבין, ואז אני מתייחס אליו בצורה מסוימת, מוגבלת. אפילו יכולה להיות שקרית, כי אני רואה מכל הלב, מכל מה שאני נמצא בזה, שזה לטובתו.

ניצה: נזכרתי עכשיו שקראתי איזה מאמר שאומר, שהשקרנים הגדולים ביותר הם מסתבר המצליחים ביותר.

 זה משהו אחר. את מדברת על העולם העסקי.

ניצה: גם, נכון. אבל זה הזכיר לי כי דיברת פה שאמת זה מוח, ואני אומרת שהמוח גם של השקרנים ביותר, שהוא בדיוק הפוך, גורם להם להצליח מאד בחיים. האם יש איזה קשר בפוטנציאל אם לאדם יש למשל יכולת לשקר, או שהוא שקרן גדול?

 יש לנו שחקנים כאלה, יש לנו את כל הממשלות, כאלה לא חסרים בעולם. כל העולם מתבסס על זה. מי יודע לשקר יותר, נכון יותר, אמיתי יותר, יפה יותר? 

ניצה: אבל האם יש קשר בין היכולת של האדם להיות נניח שקרן גדול לבין היכולת שלו למצוא את האמת הגדולה, האם יש קשר ביניהם?

 לא. האדם שמחפש את האמת, הוא כל הזמן מחפש את האמת וכל הזמן בודק את עצמו באילו שקרים הוא נמצא.

ניצה: מהיכן מגיעה הכמיהה לאמת? ההרגשה היא שאנחנו אמנם כל הזמן חיים בשקרים קטנים וגדולים, אבל יש איזו כמיהה פנימית לגלות את האמת.

אורן: וגם אתה בדברים שלך כאילו סימנת מטרה שיש בה שני ערכים, אמת ואהבה, אהבה ואמת. כל התכנית אתה מדבר על הזוג הזה. מאיפה יש באדם את הכמיהה לערך כזה של אמת, למה הוא מצטייר לנו כמשהו שאליו כדאי לנו לשאוף?

מדובר ברשימו מהבורא, שהוא נקרא "אמת". זה שם הבורא.

אורן: תסביר בבקשה.

"אמת" זה נקרא א'מ'ת', זה כאילו מכסה את כל הא-ב. זה השם של הבורא הכללי, שזה טוב ומיטיב, אהבה חלוטה, השפעה מחוץ לעצמו. ואנחנו צריכים לחשוב על זה, איך אנחנו באיזו צורה בכל זאת משתווים לזה במקצת. זו העבודה שלנו, זה מה שמלמדת אותנו חכמת הקבלה.

מאיפה יש את זה בבן אדם? ישנם אנשים שמתעוררות בהם "רשימות" כאלו, מה שנקרא, "רושם מהבורא", שהם היו כנראה יותר קרובים אליו ביסוד שלהם, ועכשיו הרשימו הזה מדבר בהם והם נמשכים לזה. הם רוצים לגלות את תכונת הבורא. זה נקרא "נקודה שבלב", רוצים לגלות את האמת.

מה זה? לא אכפת לי מה זה, רק שזה ייקרא "אמת". "אבל אולי זה לא טוב?" לא חשוב שזה לא טוב, את "האמת תקנה ואל תמכור".

אורן: אני מכיר הרבה אנשים שלא מאמינים בא-לוהים בכלל, ויש להם כמיהה חזקה מאד לאמת.

זה לא שייך לא-לוהים.

אורן: אבל אמרת.

אני אומר שמאיפה זה מגיע, אבל זה לא שייך. אדם שרוצה אמת שיבוא ויגלה. חכמת הקבלה לא מקבלת דווקא דתיים, אבל משיכה לאמת חובה שתהיה לו.

אורן: אז המשיכה הזאת לאמת, זה משהו שטבוע בעצם בכל אדם ואדם, ומי שרוצה לממש אותה ולמנף אותה, יכול לגשת ולהתפתח בלי להאמין בבורא עולם?

בלי כלום. אין אמונה, יש התפתחות.

אורן: התחלת מזה שהעולם כולו הוא שקר אחד גדול, ואפילו הסברת שזה מלכתחילה מושרש בטבע האדם. אמרת, "אנחנו הולכים בתוך ג'ונגל חשוך שכולו מלא שקרים, ומי יודע אם נצליח לצאת מתוכו, כמו בתוך יער סגור." אז באופק, בעתיד, האם תמיד נהיה בעולם של שקרים, או שבעתיד יהיה לנו עולם אחר?

אנחנו מגיעים בהתפתחות שלנו למצב שאנחנו כבר לא נוכל לחיות בשקר.

אורן: למה?

כי יש גבול עד כמה אנחנו יכולים לשקר. אנחנו מתחילים עד כדי כך להזיק זה לזה שלא יכולים להסכים הלאה, לא יכולים הלאה להתקיים, כי בכל היחסים בינינו אין טיפת אמת, גרם של אמת לא נשאר לנו. ואז אנחנו לא מסוגלים להתקשר בינינו ולא לעשות כלום. בעולם שבנוי רק משקרים, אף אחד לא מתקשר לשני והוא הולך ומתפורר. זה מה שקורה היום.

אורן: והלאה, מהו הצעד הבא, איזה עולם מחכה לנו באופק?

באופק מחכה לנו עולם שיגיע להכרת הרע.

אורן: שכולו בשקרים והוא מתפורר. ואז?

ואז אנחנו חייבים להגיע לאמת, ו"אמת" זה נקרא, לקשרים נכונים וטובים בינינו, אמתיים ולא שקריים.

אורן: איזה מין עולם יהיה לנו?

עולם טוב. אנחנו לא נשקר זה לזה, אנחנו נלמד מה זה להגיד אמת, אנחנו נחנך את הילדים שלנו לאמת ונרצה להיות ישרים זה עם זה. ואז בתכונות האלו אנחנו נשיג את הכוח העליון שהוא כולו אמת ושמו אמת. לכן ניתן לנו השקר, לכן אנחנו מלכתחילה נמצאים בשבירה, בחטא עץ הדעת שכולו נחש, שכולו שקר.

אורן: באיזה עולם יהיה יותר כיף לחיות, בעולם שאני מכיר היום, או בעולם שאתה מתאר שאין בו שקרים?

את האמת הכניסו ארצה ואמרו "אמת מארץ תצמח".

עולם שאין בו שקרים זה עולם שכולו טוב.

אורן: איזה סוגי הנאות יש בו שאני לא מכיר היום בעולם השקר?

בעולם שלנו אתה לא מכיר שום הנאה. הכול רק בריחה מייסורים.

אורן: כלומר?

לא כלומר, ככה זה.

אורן: תסביר.

נגיד שאתה נח. מה זה אתה נח?

אורן: נרגע.

נרגע מהעייפות הקודמת.

אורן: כן, נכון.

ככה זה בדיוק בכל דבר.

אורן: אז זה שקרי, זאת הנאה שקרית?

זאת הנאה שקרית, כי אתה בעצם רוצה להפטר ממה שהיה קודם רע.

אורן: אוקיי.

לכן אין אף פעם טוב אלא רע שקדם לו.

אורן: וב"עולם של מחר", אם נקרא לו כך, שאין בו שקרים, איזה סוגי הנאה יהיו?

רק טוב, ויותר טוב, ויותר טוב. שעל הטוב הקודם אתה חושב שהוא לא כל כך טוב, יש עוד יותר [טוב].

ניצה: זאת אומרת, אתה מחליף טוב יותר גדול, בטוב היותר קטן שהיה קודם?

כן.