חיים חדשים - תוכנית 92 - התמכרויות

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם ותודה שאתם מצטרפים אלינו לסדרת התוכניות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן.

אנחנו מדברים כאן על בריאות ואתם מוזמנים להצטרף אלינו. אנחנו לומדים מהרב לייטמן איך להיות בריאים יותר ביחס שלנו לעצמנו, לחיים, לאנשים שסביבנו.

בסדרת השיחות הזו על בריאות, בכל פעם אנחנו מתמקדים בנושא מסוים, והיום הגענו למשהו שהוא מאוד מאוד טעון, לא נעים, כואב אפילו, היום אנחנו רוצים לדבר על התמכרויות.

ניצה: נתחיל בזה שנציג את החברים שלנו שמשתתפים איתנו באולפן באופן קבוע. יש איתנו כאן אמא לתאומים עם נדודי שינה, גבר שסובל ממשקל יתר, גבר שהוא מהנדס בהיי טק וסובל מכאבי גב חוזרים, אישה שסובלת מכאבי בטן חזקים והבדיקות שלה תקינות, שתי חברות שיש להן סימפטומים של אובדן תיאבון ושני גברים צעירים שמתלוננים על אובדן חשק מיני.

הנושא שלנו היום הוא נושא ההתמכרות, והתופעה הזאת של התמכרות מסתבר שהיא תופעה ששולטת באדם, היא בעצם לא מאפשרת לאדם לחיות את החיים שלו בצורה תקינה ולנהל אותם באופן תקין, אלא היא שולטת בו. תופעות הלוואי של ההתמכרויות הן בדרך כלל תופעות שפוגעות באדם עצמו בכל המישורים, בכל הרבדים. במישור הפיזי, הרגשי, המחשבתי, הנפשי, וגם פוגעות ברוב המקרים בסביבה הקרובה או בסביבה היותר רחבה. כל אדם שבמגע עם מישהו שנמצא בהתמכרות יכול להיפגע בצורה כזאת או אחרת.

אנחנו נוטים לחלק את נושא ההתמכרויות לשני תחומים עיקריים, תחום אחד הוא תחום של ההתמכרות לחומרים כימיים, המכונה גם התמכרות גופנית, כשמדובר בסמים ובאלכוהול. התחום השני הוא תחום של התמכרות התנהגותית, פה מדובר יותר על הימורים,  קניות, התמכרות לישיבה מול מחשב, אינטרנט ועוד ועוד.

השאלה הראשונה היא, מה זו התופעה הזאת של התמכרות?

אני הייתי מחלק את כל הדברים האלה להרבה יותר רבדים. קודם כל כולנו נמצאים בהתמכרות מסוימת, כי החברה שאנחנו גדלים על ידה היא כבר מארגנת לנו התמכרויות

מסוימות. אנחנו רגילים לכל מיני דברים מִילדות, למיני אוכל, למיני צורות חיים, צורות חשיבה, צורות בילוי, בידור. אני גדלתי וכבר אני מתמכר לזה, לשפה, להתנהגויות, הכל מ"בית אמא" מה שנקרא, מזה קודם כל אני מקבל את ההתמכרות הראשונה שלי. לָמה אנחנו לא קוראים לזה התמכרות? הרי כל האנשים נמצאים בזה ולכן זה כביכול נראה לנו צורה טבעית, אבל הרבה פעמים אנשים משתדלים בחיים שלהם לצאת מזה ומתקשים.

אנחנו רואים עד כמה קשה להוציא את האדם מהרגליו אם גדל בסביבה לא כל כך נעימה, טובה, גם זו צורת התמכרות. או ההיפך, האופי שלו, שהוא לא מסוגל להתמודד עימו בהרבה מקרים בחיים, כי כך נולד. אז גם זו מין התמכרות שלא נקנית, אבל נמצאת בו, הרגלים שנמצאים בו, הרגלים מוקנים או הרגלים טבעיים.

אנחנו קוראים התמכרות רק לדברים מסוימים שמפריעים לנו בחיי החברה, שיוצאים מרמה מסוימת והלאה, שמפריעים לאדם, מפריעים לסביבה, אבל זה רק החלק הקטן.

לכן אם אנחנו הולכים לשיפור אמיתי של האדם, אנחנו צריכים לראות מהו העניין של קניית התנהגות חדשה בכל פעם שאנחנו עוברים ממקום למקום. מה זאת אומרת, "משנה מקום משנה מזל"? גם אז הוא קונה מין התנהגויות חדשות, יחס חדש, קונה מהסביבה הסתכלות חדשה על החיים, על עצמו וכן הלאה. זאת אומרת, זה הכל השפעת הסביבה. אין אדם שהוא חופשי, תמיד הוא נמצא תחת השפעת הסביבה.

 ומה שקורה בסביבה, שהיא כל הזמן משפיעה עליו ואז מחייבת אותו. וההרגל שהוא בעל כורחו כאילו חייב לקבל מהסביבה ולהתנגד, להגיב בצורה מסוימת, הופך אז להיות הטבע השני שלו, השלישי, הרביעי, החמישי, כל הזמן הוא משתנה בהתאם לסביבה ואז הוא מתמכר בעצם. האדם הוא תוצאה מהסביבה.

לכן מאוד חשוב לנו לא לראות את ההתמכרויות, ולא חשוב אילו התמכרויות, אלא לראות את הסביבה כגורם לשינוי האדם. כי אם הסביבה חזקה ומשפיעה בצורה מגוונת על האדם, היא יכולה לשנות אותו מקצה לקצה, וההרגלים החדשים נעשים כטבע החדש, ואז האדם הוא אדם חדש. כך אנחנו צריכים לראות זאת. לכן אם אנחנו רוצים לראות שינויים באדם, זה הכל לא תלוי בו, אלא איך  נסדר את הסביבה שלו. ומי כמוך יודעת, איך אנחנו צריכים לעשות את זה, על ידי קואוצ'ינגים למיניהם, פעולות השפעה קבוצתיות, ואז הוא כל הזמן נמצא בשטיפת מוח, אם נגיד זאת בצורה קצת גסה, וזה משנה אותו.

בהתמכרויות של סמים, אלכוהול, עישון וכן הלאה, שם אנחנו צריכים לדאוג לבידוד מסוים של האדם מהסביבה שגורמת לו להתמכרויות הקודמות, ולהביא אותו דווקא לסביבה הפוכה שהיא גם עושה איזו השלמה, פיצוי לְמה שהיה לו קודם. יכול להיות שגם בעזרת פעילויות מיוחדות ואולי תרופות הרגעה, להביא אותו להתעניינות חזקה חדשה. להביא לו כל מיני גירויים חדשים, כדי להוציא אותו מההרגלים הקודמים. אבל בכל זאת אלה הרגלים ו"הרגל נעשה טבע שני" כך זה תמיד.

זו בעצם הגישה שלנו להתמודד מול ההתמכרויות, מול ההרגלים הבלתי רצויים.

ניצה: אומרים שלכל אחד מאיתנו, יש הכנה מסוימת שהוא יכול להתמכר.

כן, לכל אחד ואחד מאיתנו יש חולשה מסוימת, לאלכוהול, לסמים, לעישון, למין, לבילוי, לצורות אוכל, לכל מיני דברים. זה גם תלוי איך הוא גדל ולאיזו אומה הוא שייך, לאיזה אזור הוא שייך, להרבה מאוד דברים. בקיצור, לסביבה. אבל גם לטבע האדם, וכאן אנחנו צריכים לקחת בחשבון מה הוא באמת. כמו שאנחנו רואים שיש כאלה שיש להם נטייה לאלכוהול, כמו שמוכרים הרוסים בכל העולם, עם נטייה כזאת טבעית כביכול, לעומת מדינות אחרות, שם יש יותר נטייה לסמים, ובמדינות אחרות זו נטייה לבילויים מיוחדים מוגזמים וכן הלאה.

אבל בכל זאת הטיפול הוא אותו הטיפול, בניית סביבה כזאת שתשנה את האדם, תתכנת אותו בצורה חדשה ותביא לו הרגלים חדשים שיהיו משלימים ויביאו לו תענוגים יותר גבוהים מאלו שהיו לו קודם. וכאן אנחנו צריכים לקחת בחשבון הרבה פרטים בהרגלים הקודמים. מה בדיוק, באיזו צורה הם שינו את האדם, ולבנות לו דרך מסוימת, תוכנית יציאה מההתמכרות בהתאם למי הוא, מה הוא, מאיפה הוא וכן הלאה. זה שונה באנשים שונים שאמנם התמכרו לאותו הנושא. זאת אומרת, היחס צריך להיות מאוד מיוחד לכל אחד ואחד ולחלק אותם להרבה קבוצות שונות בעבודה נגד ההתמכרות.

אורן: הייתי רוצה שנתמקד יותר בהתמכרויות לתופעות. זאת אומרת, עד כה דיברנו על זה שלכל אדם יש נטיות והרגלים מבית אמא וכן הלאה, אבל כשמדברים על התמכרויות מדברים על דברים מאוד קונקרטיים. למשל, אם אדם אלכוהוליסט וכל המשפחה שלו נהרסת, אם אדם מכור לסמים והוא "נזרק" ברמות כאלה ואחרות. הייתי רוצה שנתכנס יותר לכיוון התופעות האלה וננסה להבין איך אתה רואה אותן.

שאלה ראשונה שהייתי רוצה לשאול, איך אתה רואה את הקשר בין התמכרות נפשית להתמכרות פיזית? נתמקד לצורך העניין באלכוהול וסמים. שימוש בחומר כמו אלכוהול או סמים מסוג זה או אחר, בא לאפשר לאדם דברים שהחיים לא מאפשרים לו בלי החומרים האלה. איך אתה רואה קודם כל את התופעה הזאת, ההזדקקות של האדם לחומרים כימיים כדי להשלים ולפצות על מה שאין לו בלי החומרים האלה בחייו, ומה הקשר בין הרמה הכימית, הפיזיולוגית, לבין רמת הסיפוק הנפשי שהאדם מקבל מזה?

קודם כל לפעמים האדם מגיע לדברים באמת מתוך לחץ, מהרגשת צער וכל מיני בעיות בחיים, שכתוצאה מהן הוא מתחיל לשתות או לצרוך סמים. אבל יכול להיות שהוא פשוט נכנס לחברה כזאת והיא מכריחה אותו, מושכת אותו, ואז ההרגל גם כאן נעשה טבע שני והוא כבר לא מסוגל לצאת מזה.

אנחנו יודעים על הרבה מקרים שבהם תופסים את האדם, מכניסים אותו נניח למקום סגור ומתחילים להזריק לו יום יום זריקות סמים, ואחרי שבועיים שלושה הוא כבר נעשה מכור וחייב את זה, למרות שמלכתחילה בכלל לא היתה לו נטייה לזה, אלא בצורה כזאת הכריחו אותו להיות כזה. כמו שאנחנו שומעים פה ושם, שמוכרי סמים מחלקים סמים לילדים חינם ועל ידי זה מרגילים אותם, והילדים כבר לא יכולים לצאת מזה והם כבר חייבים לקנות בכסף רב ולצרוך אותם.

אורן: מה בעינייך מניע את האדם להתחיל להשתמש בחומרים? בוא נניח שזו לא סיטואציה שמישהו תפס את האדם והזריק לו סמים במשך שלושה שבועות, וכך הוא נהייה מכור. מה מניע את האדם לצרף לחיים שלו חומר כימי, אלכוהול או סמים, מסוג כזה או אחר, כדי לשפר את חייו?

רק הסביבה.

אורן:  איך אתה מנתח את התופעה הרגשית הזאת אצל האדם? מה היא נותנת לו?

היא נותנת לאדם ניתוק.

אורן: ניתוק ממה?

ניתוק מצרות, מבעיות, התפעלות פנימית ורגשית שמוציאה אותו מלחץ, מהרגשת הבעיות. הוא מתחיל להרגיש אותן כבעיות קלות יותר, הוא מתחיל להרגיש את עצמו שמח יותר, חופשי. זה מה שסמים ואלכוהול קודם כל מביאים לאדם.

באופן רגיל, אנחנו יכולים לשתות לפעמים, זה קצת מעלה לנו את מצב הרוח, גורם לשחרור מלחצים חיצוניים. כמו שאנחנו רגילים בחברה, באיזה חג, או מאיזו סיבה אחרת. כל אחד משתמש בזה, וזה לא נקרא סם. אמנם זה סם, כי זה בכל זאת העלאת מצב הרוח בצורה מלאכותית. לכן זה גם סם מסוים, אבל כולנו מסכימים לזה, וזה מקובל בתרבויות שונות. זו לא נקראת התמכרות, אם האדם לא משתמש בזה בצורה עקבית ובצורה שהיא כבר מוציאה אותו מהתפקוד הרגיל, הנורמלי, אלא משתמש בזה בזמנים מיוחדים, בזמן שנמצא בחופש או באיזה אירוע מסוים, וכן הלאה. לכן צריכים להבדיל.

אורן: זה ברור, ואני חושב שההבדל הזה די מקובל בציבור. אדם שמכור, למשל אלכוהוליסט, זה אדם שגומר כל יום עם בקבוק, וגורם בדרך כלל צער לעצמו ולסובבים אותו. החיים שלו כביכול מפוצלים לשני אנשים, יש זמנים שהאדם בלי בקבוק, ויש זמנים במשך היום שהוא עם בקבוק. זה יכול להיות אדם עם איזה מקצוע חופשי כמו עורך דין מצליח, או רואה חשבון, ויש בתוכו שני אנשים כביכול, האדם הנורמלי, והאדם שסיים את היום זרוק, שפוך. אז ניקח אדם כזה לצורך הדוגמה. איך אתה רואה את החיים המודרניים, את החברה של היום, במאה העשרים ואחת, כחברה שבה אנשים יותר ויותר נזקקים לבריחות כאלו מהחיים, לניתוקים כאלה על בסיס קבוע, ומפתחים התמכרות. איך אתה, מהמקום שלך מהראות שלך של התפתחות האדם והתפתחות החברה, רואה את התופעה הזאת של ההתמכרות?

אני רואה בתופעה הזאת תוצאה של כל החיים המודרניים שלנו, שאנחנו מזניחים את האדם, ורוצים לקבל ממנו את מה שאנחנו רוצים. החברה רוצה שהאדם יהיה "חולה קניות" למשל, חולה בצורות שונות של התמכרויות, לאו דווקא בסמים ובאלכוהול, כי זה עוזר למישהו להרוויח הרבה כסף. גם הסמים, אם לא היה בהם רווח רב, הם לא היו מתפתחים עד כדי כך, כי הכל מתפתח על ידי מישהו שמרוויח.

אותו דבר עם האלכוהול. הוא לא היה בשימוש רב כל כך, אם למדינות, לחברות לא היה כדאי "לשפוך" כל כך הרבה כסף לפרסום ולפתיחת מקומות, איפה שאפשר להשתמש באלכוהול. אנחנו לא שמים לב, עד כמה אנחנו בזמן האחרון, רואים כל הזמן בטלוויזיה ובכל מקום בירה. למה בעשר השנים האחרונות, כולם עברו לבירה? כי בירה היא דבר שכביכול לא מקובל כאלכוהול. מצד אחד אנחנו רואים, ויודעים כבר לפי המחקרים, שההתמכרות לבירה היא מסוכנת יותר מההתמכרות לוודקה או לוויסקי, כי קשה מאוד להתנתק ממנה, הרבה יותר קשה. ומצד שני, זה לא נורא אם אנחנו שותים בקבוק, ובעוד שעה צריכים עוד בקבוק, ובעוד שעה עוד אחד, וכך מחזיקים את עצמנו כל הזמן, בצורה כזאת, מהבוקר עד הלילה. למוכרים ולמייצרים זה כדאי מאוד. אותו דבר סמים. זאת אומרת, הכל תלוי בסביבה, הכל תלוי בחברה.

אורן: מה האדם מרגיש? איך אתה יכול לנתח את התופעה מצד האדם עצמו, ולא מהצד העסקי הטוב. ברור שזה עסק טוב, אלה באמת תעשיות שמגלגלות מיליארדים. איך אתה יכול לנתח את התופעה מצד האדם עצמו, ממצבו הרגשי? מה חסר לאדם, ומה הוא מקבל מההתמכרות? איך ההתמכרות משלימה לאדם את החוסרים שלו, מה היא מקנה לו בחיים? למה האדם מתמכר, מהצד הרגשי, האישי?

אנחנו, בני האדם, כולנו, בסך הכל רצון ליהנות, רצון לקבל. בימינו אדם לא יכול למלא את עצמו על ידי כל מיני צורות התעסוקה שלו, במשפחה, בעבודה, בבילוי. אם מתעוררות באדם שאלות מהותיות, בתת הכרה, הוא לא מבין את השאלות, אבל הוא מרגיש מועקה פנימית, מרגיש מקום ריק, ולא יודע איך למלא אותו. שום דבר לא מושך אותו, כי הוא רואה חוסר מילוי בכל דבר. הוא כבר מלכתחילה, כמו החכם שרואה את הנולד. האדם בימינו כל כך מפותח, כי הוא כבר ראה דברים בחיים, ורואה את העולם המצומצם, העגול והקטן, ולא מסוגל להשלים את עצמו. חסר לו סם החיים, סם השמחה, סם של האושר, אין לו את זה.

פעם, לפני מאה, מאתיים שנה, היו אנשים עם אגו, עם רצון לקבל לא מפותח כל כך, היה להם מספיק מה שיש להם. אם יש לאדם משפחה, יש לו מה לאכול, יש לו קורת גג ,יש לו מקום עבודה והוא מספק לעצמו צורת חיים מסוימת, אז הוא מרוצה. היום האדם לא מרוצה מזה, הוא צריך פעולות מלאכותיות מיוחדות, לברוח לחופש, לצאת בערב, לסובב את הדברים. הוא צריך להחליף חברים וחברות, ומה לא? וגם בזה הוא לא מוצא שום תענוג.

זה התחיל בשנות החמישים של המאה הקודמת. התחילו עיוותים כאלו בחברה, כמו ילדי הפרחים, כמו צורות שונות שהגיעו למין, להתנהגות, וכן הלאה. כל זה הוא תוצאה מהרצון לקבל שלנו, מהרצון ליהנות, שמה שלא מגישים לו הוא נשאר ריק. הוא נשאר ריק כי הוא דורש כבר מילוי מהדרגה הגבוהה יותר, מילוי של משמעות החיים. ואם אין, אז יותר טוב שארגיש את החיים האלו מתוך זה שאני מוריד את עצמי. אני צריך לדכא את השאלות האלו, אני צריך למצוא את עצמי מאושר במה שיש לי. איך אני עושה זאת?

אז אני שותה קצת, לוקח איזו סיגריה מיוחדת עם סמים, אפילו עושה זריקה. אני כבר לא יודע, איך אני מביא את עצמי למצב שאני יכול לסבול את החיים האלו. אמנם אני מוצלח, יש לי רווחים טובים, יש לי יכולת לספק לעצמי מה שאני רוצה, אבל אין לי תועלת מזה. כבר הסתובבתי בחו"ל, עשיתי דברים שונים, החלפתי משפחה כמה פעמים, נישואין וכן הלאה. מה עוד יש לי בחיים? לא נשאר כלום.

אבל אני רוצה להיות מאושר, אני רוצה להיות שמח, מי יעשה לי זאת? כשאני מדליק טלוויזיה, מה יש לי שם חוץ מרציחות, גניבות ותוכניות כאלו שאני לא מרוצה מהן. אני אפילו לא יכול לראות איזו קומדיה יפה שתשמח אותי. החברה לוחצת עלי מכל הצדדים דווקא בכאלו צורות, שאני לא יודע איך לברוח מהצרות, כי אני בכל מקום רואה צורות שליליות. התנהגות בין בני האדם, התנהגות בתיאטרון ובקולנוע, רשתות האינטרנט שהשתנו ממש, לאן אני אברח?

אדם מחפש מקום שלווה, לא שהוא רוצה להיות כמו איזה צמח, לא. אבל הוא מחפש שלווה פנימית, נפשית, שירגיש את עצמו באיזו שלמות מסוימת. פעם היה לאדם מספיק לצאת לנופש, לנסוע לטיול, ללכת לשמוע איזו מוסיקה בערב, ללכת לתיאטרון. היום זה לא מספק אותו, ויש לו את זה בשפע. אני יושב מול המחשב, אני יכול ללחוץ על כל כפתור ולהביא לעצמי עכשיו ומיד כל דבר, אבל לא בא לי לעשות זאת. כי החסרונות שלי והרצונות שלי הם בגובה הרבה יותר גבוה. לכן, כנגד החסרונות הנוכחיים שמתעוררים בי, אני לא יכול להביא להם מילוי.

אורן: מה זה חסרונות?

חסרונות זה להיות בהרגשה יפה, בהרגשה טובה ממשהו שמספק אותי. בעצם הסיפוק מגיע מהרגשת המילוי בחיים.

אורן: למה אתה מתכוון?

כשהחיים שלי מלאים, ממה הם מלאים? כמו שאמרתי, פעם זה היה המשפחה, העבודה, הבית, הילדים, מהם הרגשתי את עצמי מלא. אחר כך התפתח עניין התיירות, הבילוי, אבל זה כבר נגמר, והיום אני לא יכול להסתפק בזה, זה לא נראה לי. "זרקתי" את המשפחה, אני לא הולך לאף מקום לבלות, כי מה יש לי לעשות שם, עם המוסיקה הרעשנית שמשגעת בכל המקומות האלה. הצעירים הולכים לשם, ואחרים לא כל כך. המקומות האלה הפכו להיות גם מקור לסמים, לשוק של סמים ואלכוהול.

לכן בצדק, האדם מרגיש שהוא נשאר ריק, אפילו אם הוא אחד המנהלים הגדולים והעשירים, או אחד הצעירים הפשוטים מהשכבה התחתונה בעם. היום יש מדינות שבהן לפעמים עשרים, שלושים עד חמישים אחוז מהאזרחים נותרו ללא עבודה ומקבלים בינתיים סכום כסף מסוים, תמיכה כדי להתקיים, כי הממשלה מפחדת שהם יצאו לרחוב, יתחילו לשבור ויגרמו לבעיות לאומיות, מדיניות וכן הלאה, אז מספקים להם משהו לחיים.

הריקנות הזאת שיש בהם, כשהם לא עוסקים בכלום, לא לומדים, לא עובדים, אין להם משפחות, והם גם לא יכולים להקים כלום. מקצוע לא כדאי לרכוש, כי איזה מקצוע תרכוש, מה שלא תהיה, מי צריך אותך? 

מצד אחד האנשים נמצאים בחוסר אונים, ומצד שני, מגיעים הסמים והאלכוהול שרוצים למכור אותם כמה שיותר זול בכל מקום. אז וודאי שהאדם נמצא במצב כזה, ריק מכאן ולחוץ מכאן. כל הסביבה תומכת בזה, ובצורה סמויה זה קיים בכל המקומות, אפשר לראות סרטים שבהם בכל מקום שותים, ובכל מקום מדברים על סמים, אמנם בצורה כאילו שלילית אבל התופעה הזאת הופכת להיות מאוד קרובה אליי, מביאים לי את זה לכאן, קרוב אליי, בכל מיני צורות, תמונות, כלי התקשורת שמדברים על זה.

יוצא שלאדם יש תמיד בהישג יד את כל הדברים האלה ובקלות הוא יכול למלא את עצמו. והדברים הרעים יותר קרובים לנו לפי האופי שלנו, אז אין כאן ברירה, אלא צריכים להתחיל לחנך את כל הסביבה, ואת כל החברה.

אורן: לחנך למה?

לחנך לדרגה אחרת של יחס בינינו. קודם כל להתחיל לגרום לזה שהאלכוהול, הסמים, צורות ההתנהגות, והלחצים, יתחילו כולם להסתלק מהחברה.

אורן: למה שיסתלקו, מה יחליף אותם?

עלינו לתת לאדם הרגשת חיבור עם האחרים, שבזה הוא יכול למצוא מילוי יותר גדול מסמים ומאלכוהול ומכל התמכרות אחרת. זה לפי הטבע, זה חוק הטבע.

אורן: למה היום הוא לא מוצא את זה שם?

כי לא מארגנים לו את זה. צריכים לארגן, צריכים לעבוד עליו, צריכים להביא אותו לקבוצות כאלה, לחברות כאלה קטנות, חברות סגורות שישפיעו עליו. וכשהחברה הזאת  תתרחב יותר ויותר, ותהיה לה תמיכה מכל כלי התקשורת, מהטלוויזיה, מכולם, ולא כמו היום, שאלה מקלקלים ואלה כאילו מרפאים.

 אורן: אדם יכול לשבת עם חברים עם סמים, עם אלכוהול. גם היום יש לו חברים, האדם לאו דווקא מבודד ואין לו אנשים, בדרך כלל הם גם עושים דברים ביחד. זאת אומרת, גם היום, לצורך העניין אם אני מכור למשהו, אנשים מקיפים אותי.

כן, נכון.

אורן: מה זה ישנה אם תביא לי עוד אנשים סביבי? אמרת שצריכים לחנך לעולם חדש שבו לא יהיה אלכוהול וסמים, מה ימלא אותי במקום האלכוהול והסמים של היום?

קודם כל צריך להבין, שאותה ריקנות שאנחנו מדברים עליה, היא ריקנות לרמה חדשה של חיים. חיים שנקרא להם רוחניים, חברתיים, בדרגה כזאת, שאנחנו מתחברים יחד ומגלים בחיבור בינינו את מקור השמחה, מקור האושר.

אם נארגן בצורה כזאת את החיים שלנו, שהאנשים ילמדו זאת על ידי סדנאות, על ידי שיחות, על ידי חיבורים ביניהם, שאותם נארגן בצורה נכונה, בשיטה מיוחדת ונביא אותם אליהם, אז הם ירגישו בזה סיפוק מלא ויהיה להם קל יחסית לצאת מההרגלים הקודמים והם לא יצטרכו אותם יותר. ומי שלא נכנס לא יכנס אליהם, כי הוא ילמד לקבל סיפוק מהחיבור. 

לפי הטבע, הסיפוק מהחיבור זו בעצם התשובה לאותה הרגשת הריקנות שאנחנו מרגישים, שמביאה אנשים לדכא את החיסרון הזה בסמים.

אנחנו לא מספקים מילוי לאותו חיסרון שבנו, לאגו שעכשיו גדל, אנחנו רק מדכאים אותו. ולכן במקום התפתחות, קורה ההפך, אנחנו מורידים את עצמנו לדרגת החי ואפילו לדרגת הצומח. אתה רואה את האנשים שמשתמשים בסמים ובאלכוהול, באיזו צורה הם חיים, רק כדי לקבל עוד קצת שתיה, או סם ושוב לשכב, ושוב להתנתק. זאת אומרת, כלומר זו צורת צמח שעדיין יש בו חיים, עד כמה שיש.

לכן אנחנו צריכים להבין שהמילוי הוא לא בזה. זה לא מילוי, זה דיכוי של הרצון. מילוי הרצון צריך להיות, אם נעלה את האדם למילוי המתאים לחיסרון. והחיסרון שלו הוא, כמו שהמשבר הכללי עכשיו מראה לנו ומסביר לנו, זה החיסרון לקשר נכון בין בני האדם.

אנחנו מגלים שבהתקשרות של כולנו יחד, לא יהיה לנו סתם טוב כמו לילדים בגן ילדים, כי הרי אנחנו לא רוצים להוריד את עצמנו לצורה של חיות קטנות שעוסקות במשהו ילדותי, אלא אנחנו מחפשים בינינו, בתוכנו, בחיבור בינינו, צורת חיים פנימית, חדשה, מיוחדת. היא נמצאת שם, היא נסתרת שם. זו הדרגה הבאה של האנושות שנמצאת בהרמוניה, באיזון עם הטבע ועם עצמה, באיחוד, בחיבור, שם נגלה רמה חדשה. הרמה הזאת מביאה לאדם, את דרגת האדם המדבר, והיא בעצם התשובה לכל ההתמכרויות האלה ובכלל לכל הבעיות בחיים שלנו.

אורן: איך מגיעה התשובה?

התשובה מגיעה מהחיבור. מתוך החיבור אנחנו מוצאים את התשובה. אנחנו צריכים להביא אותם לסדנאות, לשולחנות עגולים, להדברות, להתקרבות, ופתאום למרות האגו שמתנגד לזה, האדם מתחיל לראות שבתוך החיבור הוא מוצא מילוי של חיים ברמה יותר  גבוהה מזו שהייתה לו קודם, למרות כל ההיגיון הנוכחי שלו, כי זה נגד הטבע שלנו. אנחנו צריכים עכשיו ליצור כאן איזה משבר פנימי כנגד המשבר החיצון, אנחנו צריכים לשבור את עצמנו, אנחנו צריכים להתייחס מחדש, אחרת, לחברה  ולטבע. 

ניצה: דיברת קודם על מילוי שמתאים לחיסרון והרחבת בנושא הריקנות, דיברת על כך שככל שאנחנו ריקנים יותר אנחנו מחפשים סוג של מילוי. משיחות שקיימנו עם אנשים שעברו מצב של התמכרות והם נחשבים מכורים נקיים, כי למעשה מכור לא יכול  להירפא, הוא רק יכול להישאר מכור נקי, שכרגע לא משתמש. מהסיפורים שלהם הבנו, שהרבה פעמים זה לאו דווקא הריקנות היא שהובילה אותם להתמכרות, אלא זה יכול להיות כתוצאה ממצב של הצלחה מאוד גדולה שפתאום הוא חווה, והרגיש הצפה רגשית ולא ידע איך לעכל את כל הטוב הזה שהגיע אליו. היה נדמה לו שהוא לא ראוי אפילו לקבל את כל הטוב הזה, את הפרסום הגדול וכן הלאה.

זה קורה תחת השפעת הסביבה כמו שיש בין השחקנים בבוהמה.

ניצה: כן.

כן, זה משהו אחר. שם הסיבה היא מתחרות, ומלחצים גדולים.

ניצה: תחרות ולחץ?

כן. מתוך רצון להשתחרר קצת מהריצות שאין להן סוף, שדורשות מהאדם להוציא מתוכו את הכוחות האחרונים ממש, כדי להצליח ולהחזיק את עצמו באותו מישור, לפחות לאן שהגיע. ולכן אנחנו צריכים להבין שהחיים האלה לא טובים כמו שהם מספרים הם רק לא יכולים לפתח את הבעיה בדיוק, או לראות אותה בצורה נכונה. אבל הכל מגיע מתוך הלחצים. אנחנו לא מודעים לאילו לחצים מגיע האדם כשהוא מגיע להצלחה בין המפורסמים. 

 ניצה: אחת מהסיבות שאנשים מתחילים להשתמש בסמים או באלכוהול, זה הרצון לשלוט במציאות, כי אנחנו רגילים שהמציאות שולטת בנו. אנחנו יכולים יום אחד להתעורר עם מצב רוח אחד ולמחרת במצב רוח אחר, או אפילו במשך היום זה יכול להשתנות.  ויש לנו רצון לשלוט בגורל. זאת אומרת, אני מחליטה עם איזה מצב רוח אני רוצה להיות, ועם איזו אנרגיה אני רוצה להגיע היום לפגישה.

נכון.

ניצה: אני ממש קובעת את הלך הרוח שלי.

נכון.

ניצה: והשאלה היא, איך יכול להיות מצב כזה, שבהתחלה יש יכולת לשלוט בזה, אבל אחר כך מהר מאוד נוצר מצב הפוך, שבמקום שנשלוט במצב, המצב מתחיל לשלוט בנו, הסם מתחיל לשלוט באדם עצמו.

נכון.

ניצה: הצורך לשלוט בחיים הוא שמביא מלכתחילה להשתמש בסם, איך אפשר לשלוט בחיים בלי להשתמש בסם? יש אפשרות כזאת?

זה תלוי בסביבה שבה אני נמצא. מה זאת אומרת לשלוט? אולי יותר טוב לי לעזוב את המושכות ולזרום קצת. אם אני בטוח שאני נמצא בסביבה טובה, אז אני לא כל כך צריך להיות כל הזמן במתח, וכל הזמן להיות במירוץ חימוש, ובכל מיני מאמצים להגנה עצמית כלפי הסובבים, כלפי העוינים, כלפי אלה שנמצאים איתי בתחרות וכן הלאה. אלא אנחנו יכולים בכל זאת לראות את עצמנו אחרת. אם אנחנו נמצאים בסביבה יפה, טובה, אני לא זקוק לזה. הכל תלוי איך נשנה את הסביבה.

כאן אנחנו לא יכולים כל כך לקבוע, כי הטבע מושך אותנו לכיוון מסוים, ואם אנחנו לא מתקדמים לאותו כיוון בעצמנו, אז אנחנו מרגישים לחץ שלילי. ולכן לא נוכל להתמודד עם הסמים, עם האלכוהול, עם הכדורים וכל מיני תרופות. תרופות הרגעה, תרופות  נגד דיכאון, כי הכל שייך לבעיה שהיא, איך האדם מרגיש את עצמו בחיים.

אורן: למה לא נוכל להתמודד עם זה?

כל עוד לא נמלא את הרצון, כל הזמן נהיה יותר ויותר ירודים. יותר ויותר נצרכים לאיזו השלמה. כי גם אם אני רוצה או לא, הרצון שלי כל יום ויום דורש ממני תשובה יותר ברורה. מה אני עושה, בשביל מה אני עושה, למה אני חי, מה המילוי שלי, מה היעוד שלי, מה יש לי מזה? לכן או שאני נמצא, בינתיים בדיכאון, או שאני עובר לשימוש בסמים, מסמים אני הולך כבר לדברים יותר גרועים, אין לי ברירה.

חוסר סיפוק מביא לכל הצרות. אם אדם מסופק, אם הוא יודע שיש לו מטרה בחיים, שיש לו מה להשיג וזה נמצא בהישג יד, אז למה שישתמש במשהו? הכול כתוצאה מריקנות פנימית והיא גוברת יותר ויותר. אם לפני שלושים, ארבעים שנה רק התחיל הייאוש בעולם, אז היום אתה רואה שכעשרים עד שלושים אחוז חולים בזה. זו מחלה. 

אורן: ממה?

ייאוש רגיל, דפרסיה. וכתוצאה מזה מגיעים אחר כך לשימוש באלכוהול, כתוצאה מזה לשימוש בסמים וכן הלאה. הייאוש יכול להיות גם אצל אדם שנראה כאילו שמח. אותו אדם נניח שהוא שחקן.

אורן: עורך דין מוצלח.

או עורך דין מוצלח, אבל הוא כל הזמן נמצא במתח.

אורן: בוולסטריט. כולם משתמשים במשהו. למה?

כי החיים הם כאלה, בתחרות. האדם לא יכול להחזיק את עצמו אחרת.

אורן: זאת בדיוק השאלה. לכאורה, אם השימוש בחומר מסוים מאפשר לאדם להחזיק את עצמו, נגיד שהוא מצליח לתפקד ביום יום ולא פוגע בסובבים אותו, אז מה רע בזה?

אין רע בזה. אבל איזו סביבה הוא מפתח לידו? אותו דבר כמוהו, גם הילדים שלו. כולם מרגישים את זה, כולם כבר נמצאים בזה.

אורן: לאן זה הולך?

לזה שהכול יתמוטט, כי אנחנו נמצאים במשבר כללי, גלובלי. כולם יתמוטטו בסופו של דבר, גם בוולסטריט, עם סמים או בלי סמים, זה לא חשוב. כי המשבר הוא רב גוני. זו לא בעיה של סמים, התמכרויות למיניהן. זו בעיית הריקנות וכתוצאה מזה יש דיכאון, סמים, טרור, אונס, כל מה שיש לנו בחיים. אם הטבע שלנו הוא רצון לקבל, והרצון לקבל הזה לא מסופק, אז זה מקור לכל התופעות השליליות.

אורן: נגיד שאני אדם מצליח מאוד בתחום שבו אני עוסק, אז למה הרצון שלי לא מסופק? רציתי משהו והשגתי אותו.

נכון, זה סיפק אותך לזמן מה. קודם כל שמת לעצמך את זה כמטרה, עכשיו אתה עורך דין ואתה ממש מצליח. אחרי זמן מה, כרגיל, כמו בכל משחק, גם זה נמאס לך.

אורן: זה גם מה שקורה בהתמכרויות? שכעבור זמן מה החומר שבו השתמשתי כבר לא מספק אותי?

נכון, בכל דבר יש הרגל. האגו שלנו כל הזמן גדל ואנחנו צריכים לעשות לו השלמה יותר ויותר מתוך הריקנות שלו. לכן אני צריך יותר ויותר להגדיל את המנה.

אורן: אז אנחנו חיים בחיפוש אחרי הסם האולטימטיבי שלא נגמר אף פעם ואין לו שום תופעות לוואי שליליות?

נניח שזה סם, רק שנקרא סם החיים.

אורן: מה זה סם החיים?

זה אותו נחש רק שבמקום את סם המוות, הוא מביא לך את סם החיים.

הרצון לקבל שלך נקרא "הנחש", הרצון האגואיסטי שלך, הוא ממית אותך, הוא אוכל אותך מבפנים.

אורן: איזה רצון?

הרצון האגואיסטי ליהנות.

אורן: מה רע בליהנות? כולם רוצים ליהנות.

נכון, ליהנות זה לא רע. הבעיה היא שאתה לא מביא לו את התרופה הנכונה, המילוי הנכון.

אורן: אין סיפוק.

אין. ואז הוא אוכל אותך כל הזמן. ולכן זה נקרא "סם המוות", או "הנחש הרע". ויש הנחש הטוב שמרפא אותך, כמו הסמל של הרפואה. איך? שאתה מתחיל להשתמש באותו הרצון לקבל שלך כלפי האחרים, יחד עם האחרים. לארגן סביבה יפה ובתוך אותה הסביבה שבה כולנו נחשים קטנים, אם אנחנו רוצים לרסן אותם קצת ולהגיע לחיבור בינינו, פתאום אנחנו רואים שהם נותנים לנו את סם החיים במקום את סם המוות.

אורן: מי נותן?

הנחשים שלנו הקטנים, האגו שלנו. אם אנחנו מכוונים אותו לטוב, לחיבור עם אחרים, זה הופך להיות לחיים הטובים, למילוי. הנחש הזה מקבל מילוי, הוא לא אוכל אותך. הוא מקבל סיפוק מזה שהוא מחובר עם האחרים. אנחנו צריכים לשנות רק את הגישה שלנו ליחס בינינו.

אורן: מהי מהות השינוי?

מהות השינוי, זה אהבה במקום שנאה.

אורן: יש סמים שעוזרים לאהוב, עוזרים להתחבר לאנשים.

כן. אבל זה סמים, זה לא אתה. בזה אתה לא משנה את הנחש. אתה לא משנה את הטבע שלך. אתה חייב לשנות את הטבע שלך. במקום להיות בדחייה, בריחוק מאחרים, אתה צריך להרגיש איתם יחד בצורה נפשית, "כאיש אחד בלב אחד". אתה חייב להתקרב לאחרים. כך ההתפתחות שלנו עכשיו דורשת מאיתנו, לכן אנחנו מגלים בכל מצב, שאנחנו תלויים זה בזה.

אורן: אם אנשים בעזרת חומר כימי כזה או אחר מתקרבים לאחרים, עושים אותה שיטה, מה רע בזה?

זו לא התקרבות.

אורן: חבר רופא סיפר לי שהרבה אנשים באים אליו ושואלים אותו, מה רע בזה שהם לוקחים חומר כזה או חומר אחר, שעוזר להם להיות מקושרים טוב יותר לאנשים, שעוזר להם להיות יותר באהבה לאנשים, פחות בשנאה כמו שאתה אומר.

כי זה לא תיקון.

אורן: מה פירוש לא תיקון?

זה לא תיקון הטבע. הם עושים את זה בצורה מלאכותית. זה לא הם עושים, זה הסם שבהם מעלה אותם עכשיו לאיזה טריפ, לאיזו רמה כזאת, שהם מתחילים כאילו להיות יותר חברותיים.

אורן: אז לו יצויר שהיינו נותנים לכל בני האדם איזה חומר שגורם לאנשים להיות יותר חברותיים?

אז אני שואל, למה שלא נעשה כך, נחלק לכולם סמים? למה האנושות לא מסכימה לזה?

אורן: זה מה שאני שואל. יש חומרים שסוגרים בני אדם, אבל יש חומרים שפותחים באמת. נחלק לכולם, נעשה גשם כימי בעזרת מטוסים, שיחבר בין האנשים. מה רע בזה? במקום שנאה, תהיה אהבה.

סמים מוכרים לאנושות מהימים הראשונים שלה. הפטריות, ועוד כל מיני דברים שהמציאו אותם ואימצו אותם, וכל מיני שמאנים שהשתמשו בהם, לפני עשרות אלפי שנים. למה הדברים האלה במשך כל ההיסטוריה של האנושות לא נכנסו לתרבות הרגילה?

אורן: יש היום מדינות שכבר חלק מהדברים כן מותרים. יש מפלגות שרוצות לקדם חקיקה כזאת בכל מדינה ומדינה.

אני שואל אותך, למה זה לא נכנס?

אורן: אתה שואל למה זה לא נכנס, אני מתאר לך תהליך שזה כן נכנס.

האנושות במשך כל ההיסטוריה, מלאה בשנאה, רציחות, מלחמות, בעיות. בעיות במשפחה, בין המשפחות, בין החמולות, בין המדינות ובכל העולם. אין לך רגע בחיים של האדם שהוא לא נמצא במתח. אין לך זמן בהיסטוריה שלא התקיימו בו, בבת אחת, כמה מלחמות. אני שואל אותך, למה האנושות לא משתמשת בסמים?

אורן: האנושות משתמשת מאוד בסמים.

לא, אני מצטער, זה לא נכון.

אורן: כשהייתי צעיר קצת יותר, רוב האנשים שהכרתי היו משתמשים בסמים באופן קבוע.

אני מדבר שבמשך ההיסטוריה, אנשים לא נכנסו לטריפ קבוע, להרגיש את עצמם ברמה קבועה, יפה, טובה, כדי לא להילחם, כדי להיות ילדים טובים, למה? ולמה אצלם יש מעצורים נגד זה?.

למה עכשיו האנושות לא מסכימה? למה באו"ם או בכל המקומות, בארגון הבריאות הבינלאומי וכן הלאה, למה עכשיו אנחנו לא מקבלים החלטה, "מספיק לצרות שלנו". סמים עולים גרושים, הם ממש כמעט ולא עולים כלום, כוס המים שלך עולה יותר מסם ליום אחד. עד כדי כך. אז למה שלא נחלק לכולם סמים? אפשר להוסיף את זה למים או למשהו שכולנו משתמשים וגמרנו עם זה. המדינה יכולה, כמו שהיא מכניסה כלור, להוסיף קצת ואז כולם יילכו כמו זומבי, מחייכים זה לזה, למה לא? למה לא מסכימים? כי זה נגד הטבע. זה נגד תכנית הטבע. יש כאן השגחה כללית, מצד הטבע, שהטבע בהתקדמות שלו, באבולוציה שלו, חייב להביא את האדם לדרגה יותר גבוהה ממה שאנחנו נמצאים עכשיו. ולהביא אותנו לדרגה יותר גבוהה, אפשר רק בחוסר סיפוק במצב הנוכחי. ולכן המצב הנוכחי הזה של חוסר סיפוק, הוא יגדל יותר, ויהיה ממש שחור. זה יהיה ממש מוות. עד שאנחנו נחליט שאין ברירה, אנחנו חייבים לעלות לרמה אחרת של יחסים בינינו, ולעולם כללי, ולטבע כללי.

אורן: בלי סמים.

בלי סמים.

אורן: למה בלי?

כי אחרת אנחנו לא נבצע את תכנית הבריאה.

אורן: לא הבנתי, תעשה קיצור דרך, בשביל מה לחכות, פשוט שים איזה כימיקל?

כי בזה אתה לא מעלה את האדם, אלא מוריד אותו.

אורן: לאן מוריד אותו?

יש דרגות דומם, צומח, חי, מדבר, במקום להגיע לדרגת המדבר, אתה מוריד אותו לדרגת הצומח.

אורן: מה פירוש מוריד אותו?

ניצה: אם אתה לוקח סם, אז אתה חוזר לדרגת הצומח?

אנחנו נמצאים עכשיו בדרגת החי, וצריכים להגיע לדרגת המדבר, הדומה לטבע. דומים לטבע אנחנו יכולים להיות רק אם אנחנו סגורים יחד במנגנון אחד, "כאיש אחד בלב אחד", כמשפחה אחת. אז אנחנו באים מדרגת החי לדרגת המדבר. אם אנחנו לוקחים סמים, אז מדרגת החי אנחנו יורדים לדרגת הצומח.

אורן: למה?

כי זה נותן לנו שמחה בכל מצב, שאנחנו לא צריכים לרוץ אחרי שום דבר. רק תביא לי סם וגמרנו. לא אכפת לי כלום, אני אפילו יכול להיות פועל פשוט, מספיק לי כל דבר, רק כדי להתקיים קצת, כמה קלוריות שאני צריך וסם. זהו, לא צריך עוד יותר. אם אני מרגיש שמח וטוב בחיים, אז אני לא צריך כלום. אז אני יושב עם חיוך, אני צריך לקבל איזו צלחת מרק או משהו ביום, וסם, זה נקרא צומח. זה נקרא צומח, אפילו לא צריך לזוז.

אתה רואה איך שהם, האלכוהוליסטים, כל מיני צורכי הסמים, הם לא צריכים כלום. ומתנהגים יפה, אלכוהוליסטים הם לפעמים כך ולפעמים כך, אבל אנשים שצורכים סמים, אתה הולך בניו יורק, אתה רואה שהם הולכים והוא לא נוגע בך, הוא לא רואה אותך.

אורן: הוא שקוף.

כן. למה, מה רע? הרבה יותר טוב מאשר אם אתה נכנס בין פושעים. הוא לא נוגע, הוא שקט. למה לא לעשות כך? לכולם?

אורן: בוא נדבר על קשר בין אנשים. אם הבנתי נכון, הרמה היותר מתקדמת שלנו כבני אדם זה שכולנו במקום בשנאה, באהבה.

כן.

אורן: עוד לא הבנתי לגמרי את התשובה, למה אם אני אשים לכולם איזה חומר כימי שיגרום להם להיות ביחס טוב אחד לשני, לא השגתי את הרמה הזאת? למה אי אפשר להשתמש בכימיקלים כקיצור דרך לאותה אהבה שאתה רוצה להשיג? אם תחכה עוד מאה שנה, עוד מלחמות עולם יהיו לך בדרך, ועכשיו, כך בקלות ובמהירות, תחלק איזה כדור טוב, לכולם, וכולם יהיו בקשרים טובים. מה רע?

נראה כאילו שזה לא רע, כולם ישבו בעיגול, כמו שאני אומר שצריכים לשבת בעיגול, יחייכו אחד לשני ויסכימו אחד עם השני והכל נראה בסדר גמור

אורן: חבר שלי שהוא רופא במקצועו, שאל אותי בעקבות אנשים ששואלים אותו, אנשים צעירים בעיקר, למה באמת, מה רע בזה לפי התפיסה הזאת המחוברת והמקושרת בין האנשים?

זה דומה מאוד לדשא, כשאני יוצא ורואה צמחים שכך הם נמצאים וגדלים כך אחד ליד השני. אף אחד לא תופס לשני מקום, לכולם יש שמש, הכל בסדר, כך יהיו בני אדם. אז מה רע?

 אורן: אמרת שבמקום שנאה אהבה תיתן לי סיפוק בחיים. היום אין לי סיפוק בחיים, כי אני נמצא בעולם שבו כולם שונאים ובתחרות בלתי פוסקת ואני בלחצים. אם תהיה סביבי חברה של אנשים, כך שהיחס יהיה טוב ורגוע ולא ילחיצו אותי ולא יהיו איתי במאבקים כל הזמן, אז יהיה לי טוב בחיים ויהיה לי סיפוק בלי סמים. אז עכשיו השאלה, למה אי אפשר בעזרת כימיקלים להאיץ את האבולוציה הזאת? האנשים באמת אגואיסטים גדולים, כל אחד בתחרויות ובמאבקים בלתי פוסקים, בוא ניקח קצת כימיקלים, יש כאלה מסוימים שעוזרים לחיבור בין אנשים, ונעשה את כולם במעגל כבר עכשיו. למה לחכות לעוד סבל, עד שנהיה יותר חכמים וכן הלאה?

ואז אם ניכנס מדירה לדירה, הדלתות פתוחות, אתה נכנס, כולם יושבים בשקט, בסלון, כל אחד חי טוב בפנים בתוך עצמו, אפילו לא צריך לדבר עם אחרים.

עם מה שקורה עכשיו באנושות, אפשר היה לעשות זאת, כולם היו צמחים, כולם היו יפים, טובים, לא צריכים התקדמות, לא צריכים שום דבר. הבעיה רק אחת, שזה נגד האבולוציה.

אורן: למה?

כי האבולוציה מקדמת אותנו להיות בדרגה יותר גבוהה ממה שאנחנו עכשיו. ואנחנו נגד החוק הזה לא מסוגלים לעשות כלום. אתה רואה שזה לא בכוחה של אף ממשלה לומר אפילו שנאשר צריכת סמים חופשית, אפילו את זה לא יכולים. מכל שכן בוא נחלק לכולם, בוא נתחיל לסמם את כולם. בוא נעשה את זה כתרבות כללית לכולם, מילדים ועד גדולים. היום בעולם, מתןך שבעה מיליארד אנשים חמישה מיליארד מיותרים, בוא נשתיק אותם, בוא נחלק אותם לאפריקה. כך פשוט, כל הזמן, לאותו מיליארד אנשים שחיים שם, נביא להם סמים. כמו שמביאים להם אוכל, כך נביא להם גם סמים, בתוך האוכל הזה. ולאט לאט הם יירגעו והם יהיו מרוצים מהחיים.

למה לא עושים? יש כאן מצד הטבע, השגחה, כוח מיוחד, שמקדם אותנו, שקידם אותנו כל ההיסטוריה, ומקדם אותנו גם הלאה, שהוא לא מאפשר לעשות זאת. זה כמו תוכנה פנימית שבנו, שלא מאפשרת לנו את זה לעשות. אתה חושב שאדם הוא סתם אדם. בנו פועלת תוכנה, לקידום שלנו, וזו תוכנה שנקראת "הטבע". ואנחנו לא יכולים לעשות כלום. בתוך התוכנה הזאת יש את הצורה העתידה שלי ואני חייב להגיע אליה, כמו שלפני אלף שנה, שם היה כתוב שאני צריך להגיע לצורה הנוכחית, ואני הגעתי לזה.

אותו דבר גם עכשיו אני צריך להגיע לאיזו צורה הבאה. והצורה הבאה, שלא להיות מסומם כמו צמח, לשבת באותו סלון ולהסתכל באותה הנקודה על הקיר. לא. יש שם צורה אחרת שלי, שאני חייב להיות מחובר עם אחרים, בצורה יפה וטובה, באהבה, כמו "ואהבת לרעך כמוך". ואני לא יכול לברוח מזה. והטבע לא ייתן לנו לבצע דברים שהם נגד ההתקדמות הזאת.

וכמה שהוא נותן לנו בכל זאת לראות קלקולים, זה כדי לכוון את עצמנו נכון, למטרה הנכונה. אך ורק. ואתה רואה איך שזה קורה באנושות. מה, האנשים "לא מבינים, הם לא יודעים מה שאנחנו מדברים? הם לא חושבים שזה יותר קל, יותר טוב? כמה כסף זורקים לכל מיני השכבות האלה שאין מהן שום תועלת, אזורים שלמים, מיליוני אנשים, שנמצאים ללא שום תועלת לעצמם ולאחרים, ובכל זאת סמים לא נותנים להם מטעם הממשלה? אך ורק מפני שהם לא יכולים להרשות את זה לעצמם, כי יש להם מנגנון פנימי, שעל זה לא מדובר. וזה למעלה מהם. למעלה מהם, לא יכולים. אנחנו לא מבינים עד כמה שאנחנו מנוהלים על ידי הטבע.

אורן: איך היית מסכם את ההתייחסות שלך לנושא התמכרויות?

אנחנו צריכים להבין שזה חלק מכל הבעיות שלנו, שבסך הכל, התרופה היחידה היא, החינוך האינטגרלי. אין כאן מה לעשות. שינוי חברתי על ידי חינוך אינטגרלי של העם, ובצורה כזאת נשנה את העם, נשנה את העולם. ואין דרך אחרת. אין. סתם להתמודד נגד סמים, אם אתה לא משנה את מי שמוכר, ולמה הם רוצים, מצד אחד, ולמה הם מוכרים, מצד השני, אתה לא משנה כלום. זה סתם, מישהו מרוויח גם מהמאבק הזה.

אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה ניצה. תודה גם לכם שהייתם איתנו. עד הפעם הבאה שיהיה לכם כל טוב ולהתראות.