חיים חדשים - תוכנית 1 - אל עבר עולם חדש

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: אנחנו מתחילים בסדרת שיחות עם הרב לייטמן בתוך פרויקט חדש שנקרא "חינוך גלובלי". אנחנו עובדים ביחד , ואתם תצטרפו, תקשיבו, ויהיה מעניין.

דיברנו הרבה בתקופה האחרונה, במסגרות שונות, על זה שהעולם מתקדם למקום שבו יהיו המון אנשים חסרי מעש, מובטלים. אנחנו רואים זאת כבר היום, יש 200 מיליון אנשים מובטלים, והצפי הוא שהמספר עלול לגדול בשנה הקרובה בצורה דרסטית. האנשים האלה מייצרים בעיות לעצמם, בעיות חברתיות, בעיות ברמה של שלטון, בכל התחומים, מרמה של דיכאון עד לרמה של הפיכות הרוגים ומלחמות.

בארגון שלנו אנחנו מפתחים תוכן שמיועד להגיע לאדם, שהמדינה שלו לצורך העניין החליטה שחשוב שהוא יצרך את התוכן הזה, ועל ידי התוכן הזה הוא יפתח את עצמו, את התחושות שלו, את ההבנה שלו, בחוג הקרוב של האנשים, בחברה שבה הוא חי, במדינה שבה הוא חי, ובעולם המתקדם של היום. קיימנו הרבה שיחות שבהן הסברנו מדוע זה חשוב, ומדוע בלי זה העולם ידרדר לקטסטרופות. דיברנו הרבה על הרציונל שמסביר את זה, שזה באמת הגיוני שמדינות או העולם כולו יעשה צעד כזה, ויכניס כזאת תוכנית חינוך והכשרה לבני אדם שיכולים לקבל אותה.

זה לא חייב להיות מובטל, זה יכול להיות גם מעסיק שמחליט שבארגון שלו הוא מַקְצה שעה ביום ומושיב את העובדים שלו ללמוד אותו קורס, לצרוך אותו ידע, כדי שהוא ישדרג אותם כאנשים.

החלק שלי בפרויקט הזה הוא לייצר ספר. לערוך ספר מתוך הדברים שלך שבו אנחנו ניקח את הידע הזה ונבנה אותו בצורה של מנות קטנות, ספר ללימוד עצמי. שאזרח העולם יכול מחר בבוקר לפתוח אותו וללמוד שיעור ראשון, לא ארוך, מובן, נוגע בלב, נקלט במוח. כשבסוף השיעור הזה אם הוא הבין מה שדיברנו איתו, אנחנו שואלים אותו שאלה שהוא צריך לענות עליה בהצלחה. וכך אם הוא יענה בהצלחה, ומידי פעם יפגוש מבחן שמסכם כמה רעיונות שהעברנו לו, הוא יהיה זכאי בעצם לקבל מהמדינה שלו את אותה מלגה. אני רוצה היום להתחיל את פיתוח התכנים האלה.

כדי להיכנס לתוך הסיטואציות, חשבתי שנדמיין לנו מצב כזה. אני רוצה לצייר את התמונה הזאת, ואז אני מפסיק להיות בן הזוג שלך פה בשיחה, ואתה נשאר עם התמונה בעצמה ומדבר עליה.

המדינה המסוימת אישרה את הפרויקט, היא מבינה לָמה, מבינה שאין לה ברירה, מבינה שככל הנראה זה יעשה לה טוב, היא הבינה בעצמה את הרעיונות שלנו. מקבלי ההחלטות כבר הבינו את הרעיונות האלה, ונותנים "אור ירוק" לפרויקט, ואומרים לנו, צאו לדרך.

הכיתה הראשונה לצורך העניין, הם אנשים שלא מעוסקים או מועסקים בצורה חלקית, ואנחנו מגיעים למפגש הראשון איתם. במפגש הראשון נמצאים לפנייך שלושים ארבעים איש, לפי כמה אנשים שמרכזים היום בכיתות. אתה מגיע למפגש ראשון, ומה אתה אומר לאנשים? דבר אליהם. אני לא פה, אני רוצה לשמוע.

כי אם תדבר אליהם דברים שנחשוב שהם יוכלו להתרגש, להבין, להפנים, ולשדרג את החיים שלהם כתוצאה מהם, אז אחר כך נארוז את זה בספר ויהיה לנו ספר בפרויקט. אם לא, אין לי בינתיים עם מה לייצר את הספר.

אני מאוד שמח שאנחנו נפגשים כאן. יתכן שאתם רואים את המפגש הזה כמפגש טראגי, במצב הלא טוב, ומסיבות ונסיבות לא כל כך טובות. כי לא הייתם מגיעים למסגרת הזאת, ללמוד, לשמוע, אלא יכול להיות שהמצב מחייב אתכם ולכן אתם נמצאים כאן. אבל קודם כל נראה שהמצב הזה הוא מצב משמח ולא מצב של משבר. ולא הגענו לכאן עקב בעיות, אלא אנחנו נמצאים אתכם דווקא עכשיו בפתיחת החיים החדשים, השמחים והמשמחים.

לשם כך, אנחנו צריכים להבין מה קורה איתנו בכללות, ועם כל אחד מאיתנו בפרטות, ולָמה זה קורה. והאם מה שקורה זה באמת איזה מקרה שנתקלנו בו בחיים שלנו ועשינו טעויות, או יש בזה תהליך שלא יכולים לעבור אותו, אלא צריכים לעבור אותו לפי חוקים ומגמה כללית, ועל ידו להגיע למשהו הטוב.

האמת, שהמילה "משבר", שכך אנחנו מכנים את המצב הנוכחי הכללי שלנו, כשאומרים משבר גלובלי, אינטגרלי, משבר בכלכלה, בחינוך, בתרבות, במדע, משבר פיננסי, משבר בכל מה שהאדם עוסק בו בעולם הזה, היא לא מילה רעה כלל. משבר זו מין פתיחה, כמו לידה, זה הפירוש שלה.

אנחנו רואים זאת גם בחיים שלנו, שכשאנחנו עוברים ממצב אחד למצב שני, שאנחנו נמצאים במעבר לעזוב את המצב הקודם זה די קשה. אפילו לעזוב עבודה או להחליט משהו בחיים זה קשה, כי בכל זאת יש הרגל, יש מערכת שכבר נמצאת, וכשהיא נמצאת בפעולה אנחנו לא צריכים לבזבז הרבה כוחות. ואנחנו די עצלים, האגו שלנו נמשך לְמה שכבר בטוח וקיים, ותמיד המַעַבַר הוא לא נעים. אלא אם אנחנו הולכים אליו בבטחה ורואים את העתיד הטוב, ואז גם המעבר הוא קל. אבל אם המעבר הוא קשה ומאיים ולא רואים את העתיד והוא לא ידוע, זה באמת מצב טראגי.

ולכן, קודם כל נראה האם המצב שלנו הוא טראגי ורע ואנחנו נמצאים לפני בעיות גדולות, הצפות, רעידות אדמה, צונאמי, התפוצצויות הרי געש, ועוד בכל מה שהאקולוגים מפחידים אותנו. או נמצאים בפני מלחמות, מהומות, מהפכות, דם ברחובות, ובלגאן שלם ממש. או שזה יכול להיות דווקא הסדר החדש, וכל מה שקורה לנו עכשיו הוא כאילו לידת הסדר החדש, שאנחנו עדיין לא רואים אותו, אבל כל הדברים שנמצאים כעת במתח בכוח ובלחץ, בחוסר פתרון, זה מפני שהם צריכים להיוולד בצורה החדשה.

כמו עובר לפני הלידה, בתהליך הלידה. שכך הוא מתפתח בטוב, בתוך האם, במקום בטוח מצידה, מצידו. ואחר כך לקראת הלידה יש איזה תהליך מאוד לא נעים, האם מרגישה לחצים גדולים, והוא מרגיש לחצים גדולים, ומתחיל תהליך שבו הם נמצאים בלחץ הדדי. עד כדי כך שלא יכולים לסבול זה את זה. הוא חייב לצאת, ואם לתרגם זאת לרגשות שלנו הוא שונא להיות בתוכה, והיא כביכול לא רוצה ולא מסוגלת יותר להחזיק בו, ואז בדחייה הדדית כביכול, ואני לא רוצה להגיד שנאה, קורה מעשה הלידה. הוא נולד לעולם הנאור, לעולם היפה, ומקבלים אותו כמשהו שזכה לחיים חדשים בדרגה חדשה. בִמְקום מי שהיה כמה קילו בשר שהתפתח וחי בתוך החי, הוא נעשה האדם. עדיין קטן, לא מבין מה קורה, אבל מתחיל את החיים החדשים.

זה מאוד דומה לְמה שאנחנו עוברים, ולכן המצבים שלנו הם כמו צירי לידה לעולם החדש. אנחנו עברנו בהיסטוריה מצבים כאלה, לא כל כך טראגיים, לא בהיפוך כל כך גדול שאפשר לקרוא להם לידה. אלא תמיד לדרגות ההתפתחות שלנו קראנו דרגות ההתפתחות, שלבי ההתפתחות, וכאלה שלבים היו הרבה בהיסטוריה של האנושות. אבל המצב הנוכחי הוא שונה מהמצבים הקודמים. תמיד נמשכנו לפתוח אותו, רצינו לפתוח אותו, מראש ראינו שחייבים לעשות איזו מהפכה בחיים שלנו. זו הייתה יכולה להיות מהפכה חברתית, מדינית, סוציאלית, טכנולוגית. זו יכולה להיות מהפכה שהיא מגיעה על ידי גילוי חדש של יבשות, של נשק חדש, ואז על ידי זה יש גם כיוון, זו טכנולוגיה חדשה, כמו אינטרנט שבעזרתו נפתח לנו הקשר החדש בינינו. אבל זה לא היה מהפך כללי שנגע לכל רמות החיים שלנו ולכל סְדַרות החיים שלנו, והוא גם לא היה בכל האנושות כולה, בכל היבשות, בכל המדינות, בכל משפחה ומשפחה ובכל אדם ואדם, עד כדי כך זה לא היה נוגע.

גם עכשיו אנחנו עדיין נמצאים בתהליך לפני הלידה החדשה. לכן אנחנו עוד לא יכולים להגיד שזה באמת כך קורה, אבל אנחנו רואים שאנחנו מתקדמים לזה. שהמצב שנקרא לו בינתיים "משבר", לפני הלידה, הוא מתחיל ללחוץ עלינו יותר ויותר, על כולנו יחד, ועל כל אחד ואחד. ובאמת, אנחנו רואים שאנחנו לא מסתדרים במשפחה, אנחנו מתגרשים, אנחנו לא רוצים להתחתן, אנחנו לא יודעים איך להתנהג זה עם זה במשפחה, כל שכן לחנך ילדים. אנחנו לא יכולים להסתדר בעבודה, בכלכלה, בקשר ממש, הכל נכנס למין חוסר הבנה, חוסר סדר.

מדוע זו נקראת "מהפכה כללית", "לידה כללית של כל האנושות", ולא של איזו מדינה, של איזו חברה, או של איזה חלק ממנה? מפני שזה ממש עניין גלובלי אינטגרלי שקורה בכולם, ואף פעם זה לא היה כך בהיסטוריה. אבל העיקר בזה שאנחנו לא רואים את העתיד. תמיד באיזו צורת חברה, כמו עבדות, הלכנו לקראת חברה שהיא יותר מתקדמת, וממנה לחברה עוד יותר מתקדמת, היינו מחליפים. אמנם זה קרה על ידי התפרצויות, מהפכות, מלחמות, מלחמות דת, מלחמות חברה, אבל זה היה יחד עם זה שראו מראש משהו טוב, משהו חדש, שלזה צריכים להגיע. חלק מהחברה הסכים וחלק לא הסכים, או שבמדינה אחת זה היה קורה, במדינה שנייה לא. כאן יש תהליך גלובלי, זה משהו שלא קרה אף פעם.

בכל העולם קורה גם תהליך גלובלי עם האקולוגיה, עם האקלים. ואם היו כאלה שינויי אקלים, כמו תקופת קרח, התחממות, התקררות, והיו הרבה, תמיד זה היה מזמין באנושות שינויים גדולים, מהפכות, דווקא על ידי השינויים האלה. לדוגמה, תקופת ההתקררות חייבה את העמים שגרו בצפון לרדת למטה, לדרום. או מסיביר ואסיה להגיע קרוב יותר לאירופה.

כלומר, היו תקופות שזה קרה על ידי שינוי אקלים, על ידי זה שהאנושות התפתחה בצורה טכנולוגית, על ידי זה שאיזו חברה התפתחה בעצמה ולא יכלה לסבול יותר איזה שליט. אבל כעת זה קורה בבת אחת, גם מצד הטבע הסובב, האקולוגיה, וגם מצד הטבע הפנימי של האדם שלא מסתדר בכלום, אפילו במערכות שהוא תלוי בהם, כמו אוכל, הסקה, משפחה, חינוך, ביטחון, זאת אומרת, דברים הכרחיים לאדם להמשיך את הדור. אנחנו רואים שבכל מקום, בכל העולם הגענו למצב כללי שמשהו לא עובד. והעיקר, שלא רואים לאיזו צורה אנחנו עוברים.

לכן ייסדנו את הקורס שלנו כדי לראות את העתיד. האם אפשר לראות אותו, האם אפשר ללכת אליו בהבנה, בצורה הכרתית, כמו בני אדם. אדם שעיניו בראשו, מסתכל קדימה, רואה, בודק, מנסה כך או כך, עושה חשבון מראש. ובזה מקל את הדרך שלו, ולא עושה טעויות בצורה עיוורת ומכניס את עצמו. ובכלל, במימדים הגלובלים, בכל העולם, זה מפחיד לעשות טעויות, או לעשות איזה ניסיון קטן. זה בלתי אפשרי.

לכן הקורס שלנו צריך לפתוח לנו את העיניים על המצב הנוכחי, והעיקר על המצב העתידי, ואיך אנחנו עוברים מהמצב הנוכחי למצב העתידי. אנחנו נצטרך לדעת מה הם השינויים שעלינו לעבור, מדוע דווקא את השינויים האלה אנחנו צריכים לעבור, מה הסיבה לחוסר ההצלחה שלנו היום בכל מה שאנחנו עוסקים, ועל ידי אילו אמצעים אנחנו עוברים למצב החדש. האם אנחנו באמת יכולים לקבל היום את המצב שלנו כמו לפני לידה, כשהמוליד אותנו זה הטבע הפנימי שלנו והטבע החיצון שלוחץ עלינו ומחייב אותנו להגיע למצב החדש. האם הדבר הזה טבעי להתפתחות האנושית, כלומר, אם היינו יודעים, אז היינו רואים את זה מראש.

אנשים שחיו בימי העבדות לא ידעו שהמצב הבא הוא חרות מסוימת. הם חשבו "אנחנו עכשיו עוברים לעבדות מפני שזה הדבר הנוח ביותר, כי אני נמצא במצב שאני לא רוצה לחשוב על עצמי. אני מוכן לעבוד, ומישהו ייתן לי אוכל וידאג ללינה שלי. יותר מזה אני לא צריך", כך חשב האדם שנכנס לעבדות. ובעל הבית דאג לו, ודאי כדי להרוויח תוספת מהעבודה שלו, אבל השתלם לו לתת לעבד לינה אוכל בריאות וכל מיני תנאים אם צריך, כי הוא קיבל מהעבד יותר ממה שהשקיע בו. לכן לטובת שניהם כך הם עשו.

פתאום התגלה שלבעל הבית טוב יותר לא להחזיק את העבד כעבד, כי אז התפוקה שלו, התוצרת שלו היא לא מספיקה לעומת מה שאפשר לקבל ממנו. אלא אם אני אתן לו חופש, ואנחנו נסכם בינינו שהוא נמצא לידי אבל הוא יחסית יותר חופשי, והוא עובד, ואני מקבל מהעבודה שלו כך וכך אחוזים, אז זה טוב לי יותר מאשר להחזיק אותו ולדאוג לו. וכך התפתחה החברה לשלב הבא.

גם היום אנחנו נמצאים באיזה שלב של ההתפתחות רציונלית למצב החדש. ואם כן, למה אנחנו לא רואים את המצב החדש? למה אנחנו לא יכולים עכשיו לתכנן? יש לנו מספיק מוחות וניסיון רב מכל ההיסטוריה שלנו, מהמדע, יש אנשים חכמים, הכל כל כך מפותח בעולם, אז מדוע אנחנו נמצאים פתאום כעיוורים, כקטנים שלא מסוגלים בכל הוועידות הבינלאומיות שלנו, בכל מכוני המחקר והאוניברסיטאות שיש לנו, עם הסוציולוגים, הפסיכולוגים, ואנשי כלכלה ופיננסים, לעשות דבר.

מה חסר למדענים שלנו כדי לגלות את הפיתרון, עד כדי כך שאנחנו נמצאים אתכם כאן בקורס וצריכים ללמוד לא מהחיים, אלא בצורה מלאכותית ממש, על החיים החדשים שלנו שבאים ומתקרבים. זה ממש לא טבעי, לא קרה לנו אף פעם דבר כזה. כל אחד בחיים הקודמים הרגיש שכבר מספיק, נמאס, צריכים לעשות מהפכה, צריכים לשנות את הסביבה, את החברה וכן הלאה. ועכשיו לא. אנחנו יודעים שצריכים משהו לשנות, שהכל צריך להשתנות, אבל לא יודעים במה למשוך. אין אמצעי ולא מטרה, כלומר, נמצאים בחוסר אונים.

ולכן, את השיחה הראשונה שלנו, נפתח במה זו נקראת התפתחות החברתית, שעל פני זה רוכבת ההתפתחות המדינית, המשפחה, הכלכלה, הבית, חינוך הילדים, התרבות, הטכנולוגיה, המדע וכן הלאה. כי אדם חי חיי חברה. כבר מזמן, לפני מאות אלפי שנים, ולפחות לפני עשרות אלפי שנים אנחנו רואים שהאדם כבר התחיל את חיי החברה, כי לבד הוא לא יכול לספק לעצמו כל מה שהוא צריך. הוא לא חי בלהקות קטנות כמו החיות. אמנם יצאנו מדרגת החי, אבל הטבע שלנו הוא בכל זאת לשגשג, להתפתח, לפתח סביבה, לדעת מה הם החיים, במה אני יכול להיטיב לי יותר. זה הדחף הפנימי שלנו. זה דחף אגואיסטי, כל אחד רוצה חיים טובים יותר, בטוחים יותר, שלווים יותר. כל אחד רוצה להיות יותר מאחרים, קנאה, תאווה, כבוד, הכל נמצא באדם.

אנחנו רואים שגם בתרבויות העתיקות ביותר, התכונה הזאת באדם כבר מתפתחת ופורחת, והיא שדוחפת אותנו להתפתחות. ואם כך, האדם חייב לחיות חיי החברה. הוא בטח יכול להסתדר גם ביער, אבל הוא יהיה אז בצורת חי, כמו החיות. ואנחנו רואים שאנשים שנמצאים ביער והולכים לאיבוד שם, הם מתפתחים בצורה כמו החיות. החיות מקבלות אותם, ואז האדם מקבל את צורת החי. והוא אפילו לא יכול לחזור לחברה האנושית, עד כדי כך הוא מאבד את דמות האדם.

ולכן כל ההתפתחות שלנו במשך הדורות הייתה כדי לפתח את החברה, את הסביבה. וככל שאנחנו מתפתחים אנחנו רואים, שהאדם לא כל כך מתפתח בעצמו, אלא הכל תלוי בחברה. הוא מפתח את החברה, על ידי החברה מתפתחים החיים הפרטיים שלו, וזה תלוי בזה. אפשר לומר שאני תלוי היום באלפי אנשים בכל העולם. כי אם אני אבדוק במה אני לבוש וממה אני חי, מה אני אוכל, איך בנוי הבית שלי, ההסקה, הקירור, העבודה שלי, כל מה שיש לי, אני חושב שלא תהיה מדינה שלא משתתפת באספקת הדברים אליי. אם לא בצורה ישירה אז דרך עוד כמה מדינות, שממדינה אחת מגיע חומר גלם וממדינה אחרת החלקים של המכונות, ועל ידי המכונות האלה מייצרים עוד משהו, ואחר כך מייצרים את הבגדים שלי. לפי המחקר שלנו אנחנו יודעים, שהעולם כולו תלוי זה בזה.

ועד כמה שהעולם נכנס יותר ויותר להתמחות כזאת, שלכל אחד ואחד יש את העבודה שלו, אבל העבודה שלו היא מחוברת, נמצאת בהרמוניה עם כל יתר בני האדם, אז אנחנו יכולים באמת לספק לנו אלפי דברים נוספים לְמה שהאדם היה מספק לעצמו בעבר, שזה היה קצת לחם, קצת חומץ, קצת יין, קצת בשר וזהו. אחר כך קצת יותר אוכל, יותר ביגוד ונעליים. אחר כך קצת יותר הסקה, איזה כלֵי רכב וכולי. בהתאם לזה התפתחו מומחים בכלכלה, מומחים בחקלאות, מומחים במכונאות, וכל העניין של תרבות, ספרים, נגינה, שירה. אנחנו רואים שסביב האדם יש תעשיות שלמות כאלה, שהוא אפילו לא חייב אותן, ולא צריך את זה במידה ההכרחית לחיים, אבל גם בלי זה הוא לא יכול.

אנחנו רואים מוסיקאי שעולה על הבימה, מופיע עם הקונצרט שלו לפני אלף אנשים, משלמים לו כסף עבור הופעה אחת שלו, כמו שמרוויח פועל בזיעה במשך חודש ימים בקושי, ואולי אפילו במשך שנה. זאת אומרת, אנחנו מעריכים מאוד את הדברים הלא הכרחיים לנו. וזה שייך לגופו של האדם ממש, שבלי זה אנחנו לא מסוגלים, לא חיים, כמו הספורט, התיירות, וכל מה שיש בימינו. אם נעשה חשבון מה אנחנו עושים בימינו לצורך "אוכל נפש" מה שנקרא, לעומת מה שאנחנו מייצרים, אז אנחנו מייצרים תשעים אחוז, ולא פחות, דברים שאין בהם צורך. אבל אנחנו צריכים אותם כביכול, כי בלי זה אנחנו מרגישים שלא, שגם זה שייך לדרגת האדם, גם את זה אני צריך. או שמאין ברירה ודאי שאני יכול לחיות במערה, אבל התפתחות האדם מחייבת גם את זה.

זאת אומרת, הגענו למצב שאנחנו יכולים להגיד שאם אדם מתנתק מהחברה הוא יצטרך לחיות חיי צער, הוא אולי יוכל לספק לעצמו רק דברים ההכרחיים לחיים, כדי לא למות מרעב. ובשביל כל היתר אם כן, הוא צריך להיכנס לחברה, לייצר דברים שהחברה זקוקה להם, ואם הוא נותן אותם לחברה אז הוא מקבל מהחברה מה שאפשר ומה שהוא רוצה.

לכן קודם כל, התלות שלנו בחברה זה דבר הכרחי. ואם כך, מה עשינו לא נכון בחברה, שנכנסנו עכשיו למצב שאנחנו לא יכולים להסתדר, שאנחנו מרגישים בחברה שלנו, בחיים שלנו משבר, משבר מצד הרע, ולא כמו שאמרנו שמשבר פירושו לֵידה, אלא לפני לידה, את צירי הלידה האלו. מה לא בסדר?

וכאן אם אנחנו חוקרים את עצמנו ואת ההתפתחות שלנו, אנחנו רואים שכל ההתפתחות שלנו מגיעה מהתפתחות ברצונות שלנו, שאדם רצה כל פעם יותר ויותר. פעם רצינו כמו האנשים בכפר, יש לי פרות, יש לי עזים, יש לי חלקת אדמה שאני מקבל ממנה תבואה, יש לי אישה, ילדים, ואז אני חי, ואני יודע שזהו. זאת אומרת, הרצון קטן.

אחר כך בא רצון גדול יותר, הוא דחף אותי כבר להתחיל למכור את הדברים שלי בשוק, בעיר, ובמקומם לקבל איזה בגד יפה, דברים מאוד מיוחדים. אני מגיע לעיר, ורואה שיש איזו מכונה כדי לחרוש איתה את האדמה בצורה יותר מועילה, ואני עובד חזק יותר כדי לקנות את המכונה הזאת. או שאולי אני הולך להלוות כסף אצל מישהו כדי לקנות את המכונה מראש, ואחר כך להחזיר לו, ולמכור את התבואה שאני כבר יכול לספק בכמויות גדולות יותר. ואז אני רואה שאנחנו מתפתחים, אנחנו נכנסים לקשר בינינו. האגו גדֵל והוא דוחף אותנו להתפתחות.

יש על זה הרבה ספרים, אנחנו גם נמליץ לכם מה לקרוא על זה מהאינטרנט ואולי מהספרות הכתובה. זו ההיסטוריה הרגילה שלנו שהיא כולה מתבססת על התפתחות הרצונות שבאדם. אנחנו רוצים יותר. לָמה אנחנו רוצים יותר? הרצון שלנו גדֵל, אני לא יודע לָמה, אבל אני פתאום רוצה עוד משהו ועוד משהו. אני מסתכל על אחרים, פתאום אני רואה שהוא נמשך למשהו והאחר נמשך למשהו, ואני לומד מהם כי יש לי קנאה, תאווה, כבוד, שליטה. יש לי רצונות כאלה לקלוט מהם את הדברים המועילים, ולהיות לא פחוֹת מהם כי יש לי אגו, אני רוצה להרגיש את עצמי לא כמפסיד אלא כמרוויח.

כשאנחנו מסתכלים כך על ההתפתחות האנושית, אנחנו רואים שזה מושך אותנו קדימה, ואני רואה תמיד ולומד מאחרים וכל אחד לומד מאחרים. ויש בינינו כאלה אנשים שהם עם דמיון גדול, יש כאלה שיש להם יכולת לפתח דברים טכניים גדולים יותר, דברים בטכניקה, בכלכלה, ברפואה, בכל דבר שיכול להיות בסופו של דבר טוב לבני אדם, למלא את הרצונות שלנו. וכך אנחנו מתפתחים. אנחנו רואים שהגיע זמן שהתחילו מלחמות, כבשו שטחים, עמים. אחר כך התחיל זמן לגלות את היבשות ולהתפתח. אחר כך התפתחה הטכנולוגיה, ואיך למכור דברים, לקנות דברים, לעבד דברים בצורה מיוחדת חדשה. אחר כך הגענו לחלָל. אנחנו מתקדמים יותר ויותר, ומגיעים למבוי הסתום. זה התחיל בערך כבר לפני חמישים, שישים שנה.

בשנות השישים של המאה העשרים, האנשים החכמים שחקרו את הסביבה, את החברה, את התהליך שהאנושות עוברת, התחילו להזהיר אותנו שאנחנו נמצאים במצב של דריכה במקום, שמשהו קורה איתנו, שלאן להתפתח הלאה אנחנו לא כל כך רואים. מה שאז עזר לנו קצת לשכוח מזה זו תכנית החלל. אבל בעצם גם היא מהר מאוד נגמרה. אז נסתובב עוד סביב כדור הארץ, נגיע לירח, זה כבר היה, ומה הלאה? ראינו שכל זה לא עוזר לנו בהרבה, זה הכל דומם, אפילו לא צומח ולא חי וכל שכן לא בני אדם, עם כל הפנטזיות והתקוות שלנו למצוא עוד חיים.

וכאן אנחנו מגיעים לאיזו מין ריקנות, כביכול התפתחנו עד כדי כך שאין יותר לאן, לא רואים לאן. הטבע הפנימי שלנו, הטבע החיצון, זאת אומרת מה שאנחנו מרגישים סביבנו, העולם, לא נִפתח לנו יותר, מה שיש יש, לא יותר. ואותם חוקרים התחילו להזהיר אותנו, הסוציולוגים, הפילוסופים כתבו על זה הרבה ספרים, שזה סוף התפתחות האנושית. כתוב על זה הרבה, וגם על זה נוכל להמליץ לכם לקרוא, כמו מפוקויאמה, ועוד מסוג זה.

מצד שני, צמחו מדענים אחרים שדיברו שהעולם שלנו הולך להתעגל. אחרי שבני האדם שבעולם שלנו גדלו בהתפתחות שלהם, באגו שלהם, בכל מה שרק יכול היה לגדול בבני אדם, וחשבנו שההתפתחות הזאת היא בלתי גבולית, שיש לפנינו לייצר עוד כלי רכב, מכוניות, ולכל אחד יהיה אפילו מטוס, וכלי תקשורת ומה לא. בסופו של דבר, האדם שנמצא וצורך את כל הדברים האלה, הוא מגלה ומרגיש בזה ריקנות, שזה לא נותן לו סיפוק. לָמה אין סיפוק?

דיברנו על כך, שכל ההתפתחות שלנו הם מתוך הרצונות הפנימיים שלנו שכל הזמן גדלים, והרצונות האלה שלנו פתאום הפסיקו לגדול. וההפך, אנחנו מרגישים איזה ניוון ברצונות. פעם רציתי משפחה כמה שיותר גדולה, הרבה נשים, הרבה ילדים. אחר כך אישה אחת זה מספיק, שני ילדים ואפילו ילד אחד. היום לא זה ולא זה. החיים נעשים כל כך קשים, מסובכים ומורכבים, שאנחנו רואים במדינות המתפתחות, שאנשים לא רוצים לצאת מהבית של ההורים עד גיל 30, 40. אדם הולך לעבוד ומבזבז את כל הכסף שלו על עצמו, ובשביל מה הוא צריך אישה וילדים. הוא נוסע, מבלה כמה שאפשר יותר, מרגיש חופשי, אמא שלו מטפלת בו. אחר כך חוץ מהתמיכה הסוציאלית מביטוח לאומי ומפנסיה שההורים מקבלים, הוא מחזיק אותם. והוא מרגיש שזה טוב לו. החברה התפתחה עד כדי כך, ואנחנו בנינו את החברה כך שאוֹכל יש לי בסופר, יש לי מיקרוגל, וכבר יש לי ארוחה על השולחן. אני לא צריך להתחלק בדירה עם מישהו אחר, יש לי דירה משלי. וכשאהיה זקן יש לי ביטוח לאומי, קופות חולים למיניהן, בתי חולים וחלקה בבית קברות. בשביל זה לא כדאי לי לטרוח כל החיים. כך אנחנו מרגישים.

בסופו של דבר זה מפני שהאגו שלנו נעשה כל כך גדול שאנחנו לא מרגישים יכולת להתחבר עם אחרים, להשקיע בהם, לטפל בהם כדי שהם יטפלו בנו. אני לא מרגיש יכולת להתחבר עם מישהו עד כדי כך קרוב. אלא אם כן יש לנו אפשרות שאחד עוזר לשני, שאנחנו, אני ואשתי כמו חברים, שותפים. ואז החיים שלנו דומים יותר לא למשפחה שהייתה פעם, אלא יותר לשותפות. היא עובדת, ואני עובד, היא מסדרת משהו, ואני מסדר משהו, היא משלמת, ואני משלם. אנחנו כאילו שותפים באדם.

זה לא כמו שהיה פעם, שהגבר למעלה, הוא הולך להביא פרנסה הביתה, והאישה היא בבית עם הילדים, עם הכל. עכשיו לא, עכשיו שניהם יוצאים בבוקר מהבית, זורקים את הילדים למקום היכן שמחנכים את הילדים בינתיים, הם חוזרים בערב הביתה, לוקחים את הילדים הביתה. ומה יש להם בבית, הם בקושי רואים אחד את השני, הוא מסתכל בטלוויזיה או נמצא ליד מחשב, היא מנקה, שוטפת כלים, מכבסת וזהו. זאת אומרת, הם כבר שווים, לא שאחד למעלה ואחד למטה, שבכל זאת זה נקרא "משפחה", "ראש משפחה", "בעלי" לעומת "אשתי".

יוצא שהגענו למצב שהמשפחה איבדה את מבנה המשפחה ונעשתה לשותפות. ובשותפות אני תמיד מסתכל אם כדאי לי או לא כדאי לי, ואז נכנסים ויוצאים. ולכן מתגרשים, ואפילו לא רוצים להיכנס לשותפות כזאת. זו עובדה, ואנחנו קצת לומדים איתכם את הסיבות לזה. זאת אומרת, האגו שלנו שגדַל אומר לנו שלא כדאי לנו להיכנס לשותפות שנקראת "משפחה".

גם כלפי הילדים, בגלל האגו שלי אני לא מרגיש אליהם כל כך קרבה, אני לא מרגיש שהם נמצאים ממש כנשמה שלי, אלא יש להם חיים משלהם. הם נכנסים לחינוך כזה שהוא מאוד מאוד רחוק ממה שאני. ההבדל בין הדורות הוא כזה, שהם לגמרי מנותקים ממני, הם חיה אחרת ממני. הם מקבלים חינוך, יש להם אינטרסים אחרים. הם בשלהם מאוד רחוקים, כך שאני בקושי מבין מה שהם, איך שהם מדברים ובמה הם עסוקים ומה מושך אותם. הקשר בין הדורות נקרע.

ואז בצורה כזאת אני נמצא במצב שבשביל מה לי כאלה ילדים שאין לי מהם נחת, אין לי מהם שום דבר. וגם הם צריכים אותי רק בשביל "תביא כסף ושתוק". יוצא שאני נהנה מהם כשהם קטנים, ומגיל 12, 13 והלאה, אני כבר מאבד איתם כל קשר. יוצא שבדור הקודם הייתי כעשר, חמש עשרה שנה באיזו השהיה, עד שהיו לי נכדים, ואז טיפלתי בנכדים כל עוד הם קטנים. בזה היה לי נחת. אבל היום גם זה לא, כי הם לא רוצים להתחתן, הם לא רוצים להביא לי נכדים. האדם לא עושה חשבונות כאלה, אנחנו יכולים להרחיב בהם יותר, אבל בסך הכל, הכל עובר בו בתת ההכרה וזה כתוצאה מהאגו המתפתח, שלא כדאי.

אנחנו רואים שהתפתחנו בצורה דמוגרפית מאוד חדה, בעקומה מאוד חדה, באקספוננטה כזאת, ופתאום התחלנו להתיישב. עד כדי כך שלפי כל המגמות, לפי מה שאומרים לנו האנשים שעושים חשבונות, שמטפלים בזה, מומחים בדמוגרפיה, בהתפתחות החברה האנושית, הם אומרים שעוד מעט נתחיל לרדת חזק בזה. היום עדיין יש כמה ציוויליזציות כמו בארצות ערב, שיש להם עדיין דחף מצד הדת לכבוש את העולם, יש להם סימנים תורשתיים ודתיים להתפתח יותר ולהביא יותר ילדים. אבל גם שם אנחנו רואים, שבמדינות המפותחות שלהם, במקום עשר, חמש עשרה ילדים שהיו קודם, יש היום שניים, שלושה. גם שם זה מהר מאוד מקבל צורה כמו כל העולם.

אבל קורה עוד דבר מעניין ביותר, והוא דבר חדש שלגמרי לא היה קודם, שהחברה שלנו הופכת להיות חברה אינטגרלית. לא רק שאנחנו מגלים שהבנקים, התעשייה, המפעלים, קשורים זה לזה סביב כל העולם, ונמצאים בהעברת חומרי גלם, תוצרת, מוצרים למיניהם, מזון וכן הלאה, אלא אנחנו מגיעים בתרבות ובחינוך לאיזה מצב הדדי מאוד תלוי זה בזה. זה לא שאנחנו מכירים מה שקורה בעולם על ידי כלי התקשורת, אלא אנחנו נעשים בזה תלויים זה בזה, זאת הבעיה. התלות הזאת, אם היא במשפחה טובה אז זה טוב, זה נותן למשפחה ביטחון, יופי. אבל אם היא תלות לא טובה, אז המשפחה מתגרשת, אחרת זה מביא אותם לאלימות.

ואנחנו, איך אנחנו נתגרש זה מזה, כשאנחנו מגיעים במימדים של כדור הארץ למצבים, שאנחנו שונאים זה את זה, דוחים זה את זה, ויחד עם זה תלויים זה בזה. אנחנו לא יכולים להתגרש, הטבע סגר אותנו כאן סביב כדור הארץ על פני הקרום הדק שלו, ואנחנו לא יכולים להתגרש, לברוח זה מזה. יוצא שמיום ליום אנחנו יותר ויותר תלויים זה בזה. אם פעם היינו רחוקים, ונכנסנו ליחסים טובים או רעים, אז מקסימום היינו הורגים זה את זה. היום לא, היום אם נתחיל כך, בזה נהרוג את כל העולם, נשמיד את הכל עם הנשק שלנו. זאת אומרת, אנחנו תלויים כולם בכולם גם בטוב וגם ברע.

וכאן זו בעיה גדולה מאוד, מפני שהאגו שלנו בינתיים הוא לא פוחת ולא מסכים לפשרות, הוא הולך וגדל ואנחנו לא נעשים יותר חכמים. אנחנו מפחדים שיחד עם הנשק הגדול מצד אחד, וקנאה, תאווה, כבוד, שליטה, אכזריות מצד שני, והשכל שנסתם מתוך השנאה ההדדית הזאת, אנחנו נגיע למצב שנוכל להשמיד את חיינו ממש, במימד הגלובלי.

אנחנו רואים שהטבע מביא אותנו להדדיות, לתלות ההדדית, וממנו אנחנו לא יכולים לברוח, לא כמו במשפחה שיכולה להתגרש. ואז מה עושים? אנחנו חייבים למצוא פיתרון. הפיתרון היחידי הוא מה שנקרא "שלום בית", בין כולם, בין כל העמים, בין כל המדינות, לא בללחוץ זה על זה, אלא רק לחייב בדבר אחד, בחיפוש ההשלמה. כנראה שזה הפיתרון היחידי, ומתוך הפיתרון הכללי הזה, שבו תלויים החיים שלנו, נראה איך ההתפתחות שלנו מחייבת אותנו לסדר את יתר הדברים שבעולם שלנו. לסדר את חיי החברה, שזה כמו במשפחה, את היחסים בינינו, מה צריך כל אחד ואחד כדי להשלים לאחרים, איזה חינוך אנחנו צריכים לתת לעצמנו לגדולים, וגם לקטנים, לדור הבא, שיהיה להם קל יותר להיכנס לעולם הטוב, לעולם הרך, לעולם החם. ואיך נשמור שלא יקפוץ מישהו להסיט את האנושות זה על זה.

יש הרבה מדענים שמדברים על זה, עד כמה שלפי המחקר שלהם העולם הוא עגול, בתלות ההדדית, ועד כמה שאנחנו לא יכולים לברוח מזה, אלא ההיפך, יותר ויותר נכנסים לשיתוף מרגע לרגע, מיום ליום. עד כמה שמסוכן במצב כזה לעסוק בפרוטקציוניזם, בבדידות, להתבודד, לבודד מדינה ממדינה, כי זה נגד התהליך שאנחנו עוברים מתחילת ההתפתחות שלנו כבני אדם עד היום הזה. וללכת נגד חוקי הטבע, שזו המגמה שאנחנו רואים בהיסטוריה שלנו, זה אף פעם לא מצליח, אלא ההיפך.

זה כמו בעולם שלנו, אם אני מכיר את חוקי הטבע ולא מקיים אותם, אז אני מיד גורם לעצמי נזק. כל הטכניקה, הטכנולוגיה, המדע, החכמה שלנו, זה איך להתחקות אחרי הטבע, שאנחנו מפתחים את הכלים שלנו כדי לגלות מה יש עוד בטבע, כדי להשתמש בזה לטובתנו. ולכן כמה שנדע את חוקי הטבע, במיוחד אלה שייכים לסביבה, לחברה, לבני אדם, לפסיכולוגיה שלנו, לפסיכולוגיה החברתית, ונממש אותם בינינו בצורה היפה, אז נרוויח. כי אחרת נצטרך להתחיל בתהליך הגירושין שזו מלחמת העולם, שזה כבר יכול להיות סוף וסיום לכל ההתפתחות האנושית על פני כדור הארץ.

לכן דיברנו איתכם כאן בינתיים על התהליך שאנחנו עוברים, לאן הגענו, ומה בעצם האפשרויות שנמצאות לפנינו. ודאי שיש כאן הרבה הוכחות וספרות, ואפשרויות לדון, ואנחנו ניגע בכל הדברים האלה בעתיד. אבל המנה הראשונה בינתיים היא שיהיה לכם מבט כללי מה עברנו בהיסטוריה על ידי התפתחות הרצונות שבנו, ולאן הגענו. שהרצונות האלה הפכו להיות רצונות גלובליים שסגרו אותנו תלויים יחד, ואנחנו כמין משפחה אחת שנמצאת ממש בשבירה. המשבר הוא בעצם במשפחה הזאת שנקראת "אנושות", ואם אנחנו נסתדר בינינו, הכל יסתדר.

יש מחקרים מדהימים שאומרים, שאם האנושות תתחיל להסתדר כמו במשפחה, אז נגיע למצב שאפילו הטבע הכללי, האקלים, כל מיני תופעות הטבע גם יסתדרו ביניהם. בימינו הרבה מדענים כבר אומרים שיש כאן קשר בין החברה האנושית ובין הדומם, הצומח והחי, שהם יתר הרמות של הטבע. וגם עולם החי ועולם הצומח, כולם ירגישו מזה כוח חיובי גדול.

להסביר לעצמנו שאין ברירה ואנחנו חייבים להגיע להידברות, להבנה הדדית במימדים הגלובליים סביב העולם, זה בעצם הנושא הראשון שלנו.

אפשר עכשיו לגשת לשאלות.

אורן: אמרת שיש חוקים בטבע. ואמרת שיש חוקי טבע ששייכים לאדם, לחברה, בפסיכולוגיה החברתית, שאם נממש אותם בצורה יפה אז נצליח. מה זאת אומרת?
לא, אנחנו מדברים על החוקים שיש בתוך האדם, על הפסיכולוגיה של האדם, פסיכולוגיה חברתית, פסיכולוגיה במשפחה, הורים עם ילדים, בין הילדים.
מה זאת "פסיכולוגיה"? שאני יודע את הטבע של האדם החי, הקטן, הגדול, והיחסים ביניהם, הורים ילדים, זקנים צעירים, גם ברוחב גם בגובה. אם אני יודע את טבע האדם ואיך לסדר את היחסים ביניהם, אז אני יכול לבנות את החברה האנושית בצורה שלכולם יהיה נוח וטוב. כל אחד יצטרך לוותר לשני, כי מצד אחד כל אחד רוצה להיות מלך ושהאחרים יהיו שפופים לפניו. מצד שני, אפשר להגיע למצב שאם אנחנו מחנכים אותו שהוא מרוויח בזה שהם נמצאים לידו כשווים לו, עוזרים לו, תומכים בו, אז האדם מקבל את זה בצורה הטובה ביותר, הוא רואה שבמערכת שכולם תלויים זה בזה, אי אפשר אחרת. ואז בצורה היפה נצטרך להגיע לזה.
וודאי שהאגו של האדם כל הזמן ידחוף אותו להילחם נגד זה, הוא ירצה לשלוט על האחרים. אבל מצד שני, תהיה דעת החברה. ועוד נלמד עד כמה הסביבה משפיעה על האדם ומחנכת אותו, עד כמה היא מסוגלת להחזיק אותו במסגרת אם היא רוצה. עד כמה היא תשמור עליו שהוא לא ייתן לאגו שלו לפרוץ אלא ההיפך, שירגיש בשימוש הטוב של האגו שלו, עד כמה הוא מקבל טובה מזה גם מהסביבה, וגם מכולם. דעת החברה, השפעת הסביבה, היא צריכה להיות כאן הדומיננטית, ההכרחית, הקובעת.

אורן: מה זאת אומרת שאלה חוקי טבע?
חוקי הטבע, הכוונה היא שאנחנו קודם כל צריכים ללמוד מי הוא האדם, מה היא הסביבה, עד כמה שהם משפיעים זה לזה. אלה גם חוקי הטבע, אנחנו הרי חלק מהטבע. אני מדבר קודם כל על ללמוד אדם, כל אחד מאיתנו חייב להיות פסיכולוג לעצמו, לחברה האנושית, שיֵדע איך להסתדר עם האחרים. שלא סתם אני מתפרץ על מישהו, ומה קורה אחר כך?
אנחנו צריכים להבין שהלימוד קודם כל צריך להיות לימוד האדם, מי הוא האדם, ולַמה אנחנו מתפתחים בצורה כזאת, והאם יש לנו יכולת להתגבר נגד ההתפתחות הזאת או לא. ואם מתגברים זה לטובה? כנראה שהטבע מקדם אותנו למשהו חדש, למשהו עוד יותר טוב, רק אנחנו צריכים להבין לְמה, וללכת עם זה.
אנחנו צריכים להבין לַמה אנחנו לא רואים עכשיו את התמונה העתידה. כל הזמן היינו רואים ומתפתחים על ידי הדחף לגלות, לעלות. והיום לא, היום אנחנו ההיפך, אנחנו נכנסים לייאוש, נובלים, ולא רוצים יותר כלום. גם הצורה הזאת היא כנראה ראויה, רצויה להתפתחות הבאה, שאנחנו צריכים דווקא לעזוב את המצב שלנו ולעלות ממש למצב אחר לגמרי.
לכן כלפי המצב הנוכחי אנחנו נמצאים בייאוש, בעייפות, בחוסר אונים, לא רוצים להמשיך אותו, לא רוצים לקיים אותו. כנראה שהמצב הבא הוא מאוד מאוד חדש. זה כאילו שעוזבים אותו, נכנסים לאיזה מִקְוֶוה, מתרחצים, מלבישים הכל מחדש, ובאים לעולם החדש. לא רוצים להיות בקשר עם כל העולם הזה שמספיק לכלכנו אותו, התגרשנו, עשינו דברים רעים עם עצמנו, עם הקרובים, עם הרחוקים. אם עושים ביקורת על העולם שלנו, רואים שאין כאן מה שאני יכול לקחת איתי לעולם הטוב. אם הייתי מדמיין, מפנטז משהו יפה, אז מה לקחַת? יש לי משפחה? לא. ילדים? לא. חברים? גם לא. עבודה? לא. אז מה בסך הכול הייתי לוקח אם אני עובר למשהו אידאלי? לכן כשאנחנו עושים ביקורת על כל החיים שלנו, על סך כל המכלול הזה, רואים שיש לנו ייאוש מזה.
יכול להיות שזה באמת איזה מעבר למצב לגמרי לגמרי חדש. ולכן מצד אחד אנחנו לא רואים אותו, ומצד שני, אנחנו מיואשים ולא רוצים מה שיש לנו כאן ועכשיו. אנחנו גם לא רואים פיתרון ממה שאנחנו נמצאים. אנחנו נמצאים כאן, בארץ ישראל, ואנחנו לא רואים פתרון, לא עם השכנים שלנו ולא עם החיים שלנו. אנחנו חיים מהיום להיום, ואפילו לא מהיום למחר. ובכל המדינות זה כך, אנשים מבינים יותר ויותר שזה כך, שחיים מפני שחיים.
לכן המצב הוא מאוד מיוחד. ומה שקורה לנו, ואנחנו צריכים להבין מתוך המחקר הקטן שלנו, שאנחנו כנראה עוזבים את כל הדברים האלה כאן, ועוברים למימד חדש, לרמה חדשה של קיום, ממש קופצים דרגה, נולדים לעולם החדש. זה עולם ששם מתקיימים חוקים אחרים, מה שהטבע כבר מתחיל להציג לפנינו. אלה החוקים האינטגרלים, תלות הדדית, כולם בכולם, העולם העגול, עולם שהוא בשוויון, בחיבור. לפי חוקים שבהם חיים במשפחה טובה. כנראה שלזה אנחנו עכשיו מתקדמים. ועוד נראה לָמה זה כך. האם זה רק נראה לנו? והאם רק כך היינו חולמים? או שזה באמת מה שמחכה לאנושות, ובהכרח נצטרך להגיע לזה, או על ידי ההכרה שלנו או על ידי הכוחות שיחייבו אותנו בזה. אז ללמוד את כל החוקים הללו, זה ודאי שלטובתנו, כי אז נדע איך לעבור ממצב למצב בצורה טובה ויפה.
אנחנו חייבים את זה מפני שבכל ההתפתחויות הקודמות, התפתחנו על ידי זה שהטבע היה דוחף אותנו מאחור, ברצון החדש שלנו. והיום לא. היום אנחנו נמצאים במבוי סתום, אנחנו צריכים בעצמנו לחקור מה הצעד הבא? בשביל מה? למה? איך? וכשאנחנו נִפְתַח את החיים החדשים האלה, אנחנו נראה אותם, ונצטרך גם לראות על ידי אילו אמצעים אנחנו מגיעים אליהם. זאת אומרת, בניגוד להתפתחות אינסטינקטיבית שהייתה לנו בכל הדורות הקודמים, במעבר ממצב למצב, מחברה לחברה, ממצב חברתי אחד למצב חברתי אחר, מה שנקרא פורמציות, עכשיו עלינו להתפתח בצורה הכרתית, כך שאנחנו צריכים להבין את הטבע, את החוקים שלו. ואז, יחד עם זה שאנחנו מממשים את החוקים האלה, בהבנה ובהכרה על עצמנו, על החברה האנושית, כך אנחנו עוברים למצב החדש. זאת אומרת, אנחנו כאילו מיילדים את עצמנו.
הפעם אנחנו צריכים להיות בגובה, כך שאנחנו מסתכלים על עצמנו, על המצב שלנו ועל מה שאנחנו עוברים, מלמעלה, וזה לא היה לנו אף פעם. תמיד היינו זורמים " קדימה מהפכה, קדימה מכונה, יש הזדמנות, יש אפשרות" לא. היום אנחנו צריכים לעלות במודעות למעלה מהחיים שלנו, לראות את כדור הארץ ואת כל החברה האנושית בצורה גלובלית מלמעלה, ואז להתפתח הלאה.
זו פעם ראשונה שהטבע דורש מאיתנו, מכולנו יחד וגם מכל אחד ואחד, "לכן אתם כאן", שנגיע לידיעה ברורה מי אנחנו, באיזה עולם אנחנו נמצאים, לאיזה מצב אנחנו מתפתחים. פעם ראשונה דורשים מאיתנו להיות "אדם", זאת אומרת, המבין, המכיר את מהות החיים.
לכן אנחנו צריכים להבין שהקורס שלנו הוא לא סתם כדי למלא את הזמן, אלא הוא כדי לעזור לנו ממש לשנות את החיים שלנו, לעלות את החיים לרמה החדשה, לשלמות.

אורן: אתה אומר שהטבע דורש מאיתנו לפתח את המודעות שלנו, להיות אדם. מה זו הישות הזאת, "הטבע", שדורשת מאיתנו דברים?
כשאנחנו לומדים את האדם בצורה פסיכולוגית, כשאנחנו לומדים את הדומם הצומח והחי, שזה בסך הכל מדע, והאדם בתוך התמונה הזאת, אנחנו רואים חוקים, ומתוך החוקים האלו, אנחנו מתקדמים. זה נקרא "הטבע". אנחנו חלק מהטבע, אנחנו תוצאה מהתפתחות הטבע, אני לא מחוצה לו.
הפסיכולוגיה היא מדע על התנהגות האדם, שזה גם חלק מהחוקים של הטבע. וזה חלק מאוד חשוב מהמדע. רק עכשיו הוא התפתח, סך הכל לפני מאה שנה. כי רק לפני כמאה שנה התחלנו להרגיש את עצמנו, שיש בנו יכולת להתפתח בצורה מיוחדת, אישית, הכרתית, הבנתית. לאן אני? מי אני? איך אני מתייחס לאחרים? לָמה? וכן הלאה. עד אז כתבנו ברומנים, בכל מיני ספרים איך אדם מתנהג. ולפני מאה שנה התחלנו לחקור לָמה הוא מתנהג כך, ומאיפה באה התנהגות כזאת, וזה כבר לימוד החוקים על האדם. ולכן הפסיכולוגיה הזאת, היא דבר מאוד חשוב, כי היא עוזרת לנו להגיע להבנה מי אני, ומי האחרים. באיזו צורה אני יכול לבנות בינינו חיים מאושרים. אם אנחנו כמשפחה, ואנחנו סגורים בתוך חדר אחד שנקרא כדור הארץ, ותלויים זה בזה, אז הפסיכולוגיה עוזרת לנו לבנות "שלום בית". זה נקרא ידיעת חוקי הטבע.
חוץ מזה יש חוקים ברמת דומם, שאנחנו לומדים את חוקי הפיזיקה. בצורת צומח, זו ביולוגיה, בוטניקה. בצורת חי, זו זואולוגיה וכולי. אלה גם חוקי הטבע, איך מתנהג הטבע ברמת דומם, צומח או חי, איך מתנהגים החלקים והגופים וביניהם וכן הלאה. ואיך האדם מתנהג, אנחנו לומדים בפסיכולוגיה שלנו.

אורן: את זה אני מבין, שאיך מתנהג האדם אנחנו לומדים בפסיכולוגיה שלנו. זאת אומרת, אתה מתייחס לפסיכולוגיה כחלק ממדעֵי הטבע?
ודאי, טבע האדם.

אורן: איך אני צריך להבין את המשפט שאמרת קודם, שהטבע דורש מאיתנו כך וכך . מי זו הישות הזאת? הסברת את הפסיכולוגיה כחקר של הסיבות שאנחנו מתנהגים כמו שאנחנו מתנהגים ואיך אפשר למנף את זה.
אם יש לכם ילדים, ואתם מסתכלים על הילדים, אתם רואים איך הם מתפתחים משנה לשנה. מה זה שמתפתח בהם? הטבע שלהם. אנחנו יודעים שבגיל שנה, שנתיים, שלוש וכן הלאה, כל שנה האדם עובר איזו התפתחות. התפתחות בהבנה, בהכרה, בהתנהגות, התפתחות פיסית, פיסיולוגית, פסיכולוגית, מנטאלית. זה נקרא חוק ההתפתחות של הטבע. זה חוק.
אנחנו יכולים להגיד "אדם בגיל שנתיים צריך להיות כך וכך במשקל, בגובה, בהתפתחות, ולדעת דברים כאלו וכאלו, וכן הלאה. ובגיל שלוש הוא יֵדע כך וכך". מאיפה אתה יודע שבגיל שלוש הוא כך ידע? כי אתה כבר מכיר את חוק ההתפתחות. אתה מכיר את הדינמיקה הזאת, את התהליך, זה נקרא חוק, וזה טבע. אתה לא יכול לעשות כאן משהו אחר, אלא זה טמון ומתפתח בתוך האדם. אז איך לְדַבֵּר אחרת?
אנחנו לומדים את חוקי הטבע. אנחנו חלק מהטבע. בנו יש איזה מנוע שמפתח אותנו, כל אחד, משך שבעים שנותיו, וכולנו יחד משך כל ההיסטוריה. עכשיו, כשאנחנו מסתכלים אחורנית, אנחנו יכולים לעשות כל מיני חשבונות, לָמה התפתחנו כך וכך משנה לשנה, מתקופה לתקופה, מה היה המניע שלנו, מה קורה. אנחנו יכולים לעשות כאן מחקר שלם על ההיסטוריה של האנושות. לא סתם היסטוריה שזה קרה כך וזה קרה כך, אלא לָמה זה קרה, על יד מה זה קרה. זה כמו עם התינוק, כמו עם הילד, שיש בו נתונים שכל הזמן מתפתחים. זה כמו בחי, כשנולד גור קטן, אני יודע איך הוא צריך להתפתח. אם אני לא יודע, אני לוקח אותו למומחה שיודע, לווטרינר. זה נקרא חוקי הטבע.
אותו דבר יש חוקים בחברה האנושית שנקראים "סוציולוגיה". ושם יש חוקים. ודאי שהכל חוקים. אנחנו לא מבינים אותם כל כך, לא יודעים אותם כל כך, כל המדעים האלה הם חדשים. אבל כמה שאנחנו יודעים, אנחנו רואים שזה מתקיים כחוק בכל דבר.
מה זה "חוק"? שיש בתוך המין האנושי התפתחות פנימית, התפתחות חברתית, לפי הנתונים הפנימיים שלו שכך הוא מתפתח, שכך הוא בונה את החברה, שכך הוא בונה את עצמו, שזה טמון בו. והזמן שפועל על הנתונים הפנימיים האלה, מפתח אותו בצורה כזאת.
אתה צריך לתת לילד אוכל, לטפל בו, ואתה תראה איך הוא מתפתח שנה אחר שנה. כך הוא מתפתח. האם האוכל מְפַתח אותו? לא. האוכל זה רק מזון שעל ידי זה הגנים הפנימיים מתפתחים ומביאים אותו להיות אדם. ומה שנהיה מהטיפה שלך, שנולדו לך אחר כך בנים, האם אתה קבעת זאת או שזה היה במקרה? יודעים מראש שמהטיפה הזאת יתפתח אחר כך גוף, והוא יולד ויהיה אדם. הכל בא מתוך גן אינפורמטיבי, מידע מסוים שנמצא שם, שמתפתח אחר כך על ידי המזון החיצון. לכן הכל הוא לפי החוקים. אנחנו רואים אותו דבר בחברה האנושית.

אורן: האם מישהו יודע לומר מה הגן של החברה האנושית? האם מישהו ראה את החברה האנושית פעם אחת מתפתחת ומזה הוא חקר, רשם, בדק ויכול לומר איך היא תתפתח שוב? לפחות תינוק אחד שהולך וגדל.
על העבר, לפי שאנחנו חוקרים בפילוסופיה, בסוציולוגיה, בפסיכולוגיה, אנחנו יכולים להגיד שאנחנו רואים כאן תהליך, ואת הסיבות לתהליך הזה. אנחנו רואים את זה. לעתיד עכשיו אנחנו לא רואים הרבה, אבל יכולים להבין מתוך מה שאנחנו נמצאים, למה זה בעצם לוקח אותנו.

אורן: זה בעצם ניתוח העבר, והערכת העתיד.
תמיד אנחנו לומדים לפי אפרוקסימציה, מהעבר נלמד את העתיד.

אורן: אם נחזור לאותו משפט שלא בדיוק הבנתי למה אתה מתכוון, שאמרת שהטבע דורש מאיתנו דברים, מה זאת אומרת?
זה נקרא התחקות אחר הטבע.

אורן: אבל אני עדיין לא מבין מי הוא הטבע הזה.
משהו שמתפתח ולוקח בהתפתחות שלו דומם, צומח, חי ואדם, שכולנו נמצאים בהתפתחות. קודם התפתח כדור הארץ, אחר כך הצומח, אחר כך החי ואחר כך האדם. זה התחיל מהמפץ הגדול וזה הולך ומתפתח על ידי ההתחברות, כל פעם התחברות. והתחברות בין החלקים מביאה אותם לחלקים יותר ויותר מאוחדים ומיוחדים, גם בכמות וגם באיכות.
קודם היה דומם, אחר כך יש חלקים שפתאום מתחילים לצמוח, יש בהם חיים, התפתחות משלהם. אחר כך ההתפתחות הגיעה לדרגת החי, שמתפתח עוד יותר, אישית. אחר כך המדבר. זו הכל התפתחות.
האם בהתפתחות הזאת אין חוקים או יש חוקים? האם אתה מבין אותם או לא מבין אותם? זאת השאלה. החוקים ישנם, אנחנו רואים את זה מהעבר. זה שלא מבינים אותם, זה גם נכון, לא מבינים, אבל זה לא אומר שהחוקים האלה לא נמצאים, הם קיימים.
אני כמדען מסתכל על הטבע ולומד ממנו איך הוא מתפתח, איך הוא מפתח אותי כחלק ממנו. מי זה האדם, הוא כבר לא נמצא במסגרת הטבע, אפילו עם כל החכמה שלו? אני בסך הכל נמצא באיזו בועה שנקראת יקום, ואני לומד איפה אני נמצא, ואילו חוקים נמצאים כאן בתוך הבועה האינסופית הזאת. ואין סוף, אין גבול, אין עומק לכל החכמה הזאת, למה שיש כאן, ואני בסך הכל מגרד קצת ממנה, ואלה המדעים שלי. ואני לא לומד יותר מהטבע, וגם אני בתוך הבועה הזאת לומד קצת על עצמי, ולא יודע להסתדר. לכן ודאי שאני חייב ללמוד יותר את החוקים האלה. וטוב שהרגשה רעה דוחפת אותי להכיר את הטבע כדי לפחות להיטיב לעצמי.

אורן: יהיו לנו עוד פעילויות במסגרת היום הזה שבאנו בו ללמוד. אני רוצה להתלבש במצב הזה של כיתת המובטלים, ובטח תהיה הפסקה ואולי פעילויות נוספות.
אבל היו פה המון רעיונות ורובם חדשים. אם אפשר שתיתן סיכום לשיעור הראשון שהעברת לנו היום.
זה עדיין החלק הראשון, לא סיימנו לא גמרנו.

אורן: מחר אנחנו נפגשים שוב, אמרו לנו שכל יום אנחנו צריכים לבוא לכמה שעות. אז אני רושם מה שאתה אומר עכשיו כסיכום, כי אני בן אדם מסודר ורוצה שהכל יהיה כתוב. והבנתי שבסוף יהיו גם מבחנים.
נכון. אנחנו כתוצאה השיעור הזה צריכים להסכים כולנו, שאנחנו נמצאים בתוך הטבע, שאפשר לתאר אותו כבועה, כדור שבתוכו אנחנו חיים. בתוך הכדור הזה קיימים חוקים מוחלטים ואנחנו נמצאים תחת החוקים האלו. כשאנחנו חוקרים את הטבע, אז חלק מהחוקים האלו אנחנו תופסים, מגלים לעצמנו, וזה נקרא המדע. וודאי שנשארים 99.9% שאנחנו לא יודעים ועדיין לא יכולים לגלות.
ידיעת חוקי הטבע עוזרת לנו בדרך כלל לבנות חיים טובים. בבית יש לנו, טלוויזיה, אינטרנט, מכונות כביסה, מכונת ייבוש, כל מה שיש. זה מה שעשינו לעומת אדם שחי באיזה כפר נידח, שמוציא מים מהבור, ומבשל במדורה בחצר, ואיך שהם מכבסים את הבגדים. אנחנו עושים את זה במהירות, בלי שום בעיה. יש לי ברז בקיר, יש לי בבית הכל בלי לעשות מאמצים גדולים, ואז אני יכול בלי מאמץ לעשות אלף דברים נוספים בחיים שלי, שבחיי הכפר לא הייתי מסוגל. זאת אומרת, ההתפתחות שלנו היא מפנה את האדם לכל מיני התעסקויות, עבודות, עניינים שונים נוספים, רחוקים מההכרחיות שלו ממש.
השאלה כאן, אם הגענו לחיים כל כך מפותחים, למה הגענו לחיים כל כך אכזריים, ריקניים מתוכן, שכולנו נמצאים בייאוש, בחוסר ביטחון, בפחדים, וחרדות, וכולי'. מה עשינו בזמן הפנוי שלנו שהטכניקה, הטכנולוגיה, ההתפתחות החברתית הביאה אותנו לזה, בעוד שיכולנו לייצר לעצמנו תוספת חיים כל כך יפה, ובמקום אותו שקט ורוגע אבל קושי פיסי שהיה לנו בכפר, הגענו לג'ונגל אחר. למה בזבזנו את הזמן ואת הכוח שלנו שהתפנה על ידי הטכנולוגיה, ליצירת חיים כל כך מבולבלים וקשים? לא די?
אולי אנחנו צריכים להגיע עכשיו לחיים אחרים לגמרי. כמו ששוב אנחנו יוצאים מהכפר, וכמו בכפר יש לנו לספק לעצמנו את הדברים הנחוצים שעתיים ביום, ובכל יתר השעות נבלה, נמלא אותם במשהו אחר. אולי כך אנחנו נוכל לסובב את החיים שלנו.
בשאלה הזאת אני מסכם את השיחה. משאיר אתכם בשאלה. סיכום השיחה היא בשאלה.