חיים חדשים - תוכנית 66 - פחדים כלכליים

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: בשיחות האחרונות שלנו דיברנו על כסף. מטרתנו לשמוע הדרכה והכוונה לתפיסת חיים חדשה ביחס לכסף. כסף מעסיק אולי יותר מהכל, כל אחד מאיתנו. את המפגש היום אנחנו רוצים לייחד למשהו מאוד רגשי, אנחנו רוצים לדבר על פחדים.

אבל לפני שנכנס לפחדים, עשינו לעצמנו סיכום ביניים כדי לראות מה למדנו עד היום בקשר לכסף, וללכת עם זה קדימה.

אתה מדבר על כך שכסף, כפי שאנחנו מכירים אותו, הוא בעצם סוג של מטבע ישן, והחברה היום הולכת לקראת הוספת מטבע חדש, שיהיה מבוסס על הכוח של השיתוף והדדיות בין האנשים. וזה לא משהו שבא מלמעלה, אלא שצומח מאינטראקציה חדשה, ממערכת קשר חדשה, שאנשים יוצרים ביניהם.

חשבנו שהמטבע החדש של שיתוף והדדיות, הוא בעצם מטבע שבא להשלים לי דברים שאני היום לא יכול לקנות על ידי הכסף שהולך ונגמר. נניח, בסופרמרקט המחירים עולים, קשה לי ואני פוחד ממה שיהיה, מה אני אביא הביתה מחר בעגלת הקניות שהולכת ומצטמצמת. ומצד שני יש עולם רגשי שלם שיכול להיפתח כתוצאה משיתוף והדדיות בין האנשים.

 ניצה: אחד הפחדים הכי גדולים שמקושרים לכסף, זה הפחד שלא יחסר או לא יהיה. הפחדים האלה מעוררים באדם הרבה מאוד רגשות, לחץ, מתח וחרדות, וזה יכול גם להגיע למצבים של עימותים. האדם נמצא במצב מאוד קשה, וזה מאפיין אותו בתקופה האחרונה יותר מתמיד.

רצינו לבדוק איך הנושא של המטבע החדש יוכל לסייע לנו להתמודד עם הפחדים שאנחנו מרגישים כבר היום?

הפחדים לא תלויים במספר השטרות שיש לנו, אלא שזהו עניין פנימי, פסיכולוגי, זהו חוסר ביטחון שנובע מהרגשת הסביבה. האדם תמיד בודק את עצמו מול הסביבה, ויש לו את ההרגשה שאם יהיה לו יותר כסף אז יהיה לו יותר כיסוי, וזה ייתן לו יותר הרגשת ביטחון, פחות פחדים ויהיה לו טוב יותר. ואנחנו רואים שבמציאות זה לא כל כך תלוי בסכומים שאדם מרוויח ומביא הביתה או במה שהוא יכול להרשות לעצמו.

אבל אם אנחנו מדברים על רוב חברות בעולם, אז וודאי שאנחנו צריכים לראות חברה שבה סל הקניות שאימא מביאה מהסופר, לפחות יהיה מלא בדברים הכרחיים, והיא לא תפחד בגלל זה אף פעם. איך אנחנו מסירים ממנה את הפחד שסל המוצרים ההכרחיים יהיה תמיד לרשותה? כשהיא תלך למקום כמו סופרמרקט או מחסן שבו מחלקים מוצרים בסיסיים, ותקבל את חלקה, והיא תחזור עם החבילה הביתה ותדע שלפחות את זה יש. ואם אדם רוצה משהו נוסף, מיוחד, אז הוא כבר משלים בעצמו.

נניח כמו יש לנו ביטוח לאומי וקופת חולים, אבל אם אני רוצה רופא מיוחד אז אני לא הולך לקופת חולים, אלא אני הולך למישהו מיוחד, ואפילו נוסע לחו"ל לטיפול מיוחד, ועל זה אני כבר צריך לשלם. אבל יש סל בריאות, תרופות ושירותים שאני מקבל חינם. כביכול חינם, מפני שכולם מפרישים סכום מסוים לקופה של ארגון מסוים.  

אם כך, לָמה שלא נעשה את אותו הדבר עם סל המזון ההכרחי לכל אחד ואחד? הרי אנחנו יודעים מהי התצרוכת של אנשים לפי מספר הנפשות שיש במשפחה. נניח שנספק הכרחיות לכל משפחה ומשפחה כמו שאנחנו מספקים ביטוח לאומי, רק את הדברים ההכרחיים, ורק החל מגובה מסוים של הכנסה ומטה.  אולי נעשה את זה על חשבון אלה שנמצאים בגובה הכנסה מאותה הרמה ומעלה? זהו מין סבסוד, זאת אומרת, השלמה שיתנו השכבות המוצלחות לשכבות החלשות.

צריך לעשות את החשבון, אני לא יודע בכמה זה יצליח או לא. או איזה מאמץ יהיה מצד הממשלה ומצד האנשים וגם מהשכבות החלשות, אבל צריך שיהיה ברור להם שזה דבר הכרחי. בזה נפתור את בעיית המתח הציבורי העיקרי, שהוא סביב המזון.

על ידי זה גם נעשה איזון בחברה שלנו, בהתקרבות של האנשים מוצלחים יותר למוצלחים פחות, כדי שלא יהיה ביניהם מתח. ונשתף בזה גם את המדינה עצמה, את הממשלה, תחת הסלוגן של "אחדות העם". ובזה בעצם נרוויח ביטחון, התקרבות, אחדות, הדדיות, הבנה הדדית וכן הלאה. הרבה דברים אפשר להוסיף כאן, כי הפעולה הזאת, המבצע הזה, מעורר את הדאגה, וזה מראה כמה שאנחנו בכל זאת שייכים למשפחה אחת. לא נראה לי שהדברים האלה כל כך קשים לביצוע.

אם נעשה את הצעד הזה, כבר אנחנו בהחלט יכולים לדבר על הצעד הגדול לאחדות. כי אף אחד לא ישאר רעב, כולם יקבלו אוכל נפש בלבד, ולא תוספת כסף. וכבר לא נראה בני אדם הנמצאים בחוסר אונים. הצעד הבא יכול להיות לקראת פתרון הדיור, לקראת דברים שהם יותר קשים ומורכבים, והם לא לביצוע מיידי, אבל אולי זה אפשרי כך לעשות.  

אם נעשה מערכת הסברה נכונה אני בטוח שאותם שלושים אחוז מהדירות הסגורות במדינה, שקנו אותן לצורך השקעה, או שקנו אותן יהודים הנמצאים בחו"ל ומחזיקים אותן למקרה שיבואו לארץ וכן הלאה, אולי נוכל לאכסן בהן בינתיים את המשפחות הנזקקות. וודאי שזה יעשה בהבטחה שלמה שיהיה אחר כך תיקון והשלמה של הנזקים וכולי.

אם מדברים על ארץ ישראל, אני חושב שאם נלהיב את העם, ונלך לקראת זה, אנחנו יכולים לעשות את זה. יש מספר לא מבוטל של דירות ריקות, אנחנו נבדוק את זה דרך חברת החשמל, כי הדירות האלה לא צורכות חשמל, וזו כמות גדולה. אני חושב שבינתיים כך אנחנו יכולים לפתור את הבעיה לכמה שנים, עד שנבנה דירות לאנשים בדיור מוגן, דיור זול וכן הלאה.

כאן גם המדינה צריכה ללכת לקראת, ולהוריד מעט את המיסוי שלה מגובה הקנייה, כי שני שליש משווי דירה הם המיסים שהמדינה מקבלת. כך שאנחנו צריכים לעשות באמת חשבון מחדש. אבל לפחות להתחיל את הצעד הראשון שהוא המזון ואז את הצעד השני שהוא דיור.

בזה אנחנו בעצם גורמים לכך שהפחד הקיומי לפחות יסולק. אם אנחנו מדברים על מדינת ישראל שאחרי כמעט שבעים שנות קיומה נמצאת עדיין כאן, אומנם נמצאת במלחמות ובמצבים קשים, אבל יחד עם זה הפערים בין עשירים לעניים הם גדולים כל כך שאין כמעט באף מקום אחר. וזה אומר שאנחנו הולכים בדרך הלא נכונה, וזה לא מתאים לעם שתמיד חי לפי ערכים של חיבור, עזרה הדדית, גמילות חסדים וכן הלאה, זה לא מורגש אצלנו בזמן האחרון בכלל. הרעיון הקפיטליסטי כל כך חוגג אצלנו, יותר מבכל מקום אחר. כאן לא סקנדינביה ואפילו לא אירופה, זו ממש הצורה הגרועה ביותר של היחסים בין בני אדם, והיחס של יהודי ליהודי.   

 ניצה: הייתי רוצה שנדבר קצת על הכוח שאתה מתאר.

ציינתי עכשיו רק את הפעולה עצמה. אבל הפעולה הזאת צריכה להיות מלווה בהסברה, בחינוך ובטיפול בכל הפלגים של האוכלוסייה, כך שנתחיל לקרב אותם זה לזה, ונתחיל לדרוש מכל חלקי העם השתתפות, כי זה שייך לכולם. ומי שלא ישתתף ולא יימצא בפעולה הדדית כלפי העם וכלפי המדינה אין לו זכות לקבל הטבות, ואנחנו באמת צריכים לדאוג לזה.

 לכן יש כאן בעיה גדולה מאוד, פוליטית ומפלגתית, אבל אנחנו חייבים למצוא דרך להגיע לחיבור בין כל יתר החלקים בצורה כזאת שמי שלא משתתף בזה לא יקבל את ההטבה. והפעם כי באמת לא מגיע להם מחוסר השתתפות  הדדית, חיבור הדדי, קשר, אהבה ו"כל ישראל חברים", מי שלא ישתתף לא יגיע לו כיסוי בשום דבר.

וכאן אנחנו צריכים באמת להחדיר את החינוך האינטגרלי יחד עם כל הפעולות שלנו בשטח. זאת אומרת, כמו שאנחנו פועלים לאחדות העם, לאיחוד, לקרבה בין כל השכבות, העליונות והתחתונות  על פי ההכנסות, אנחנו גם צריכים על ידי החינוך האינטגרלי לפעול לקרבה בין כל השכבות על ידי ההבנה, מי אנחנו? מה אנחנו? למה החיבור הוא כל כך טוב? וכן הלאה. כי בסופו של דבר אנחנו פועלים ורוצים שהעם יבין את עומק הפעולה שפותחת לו מקורות אנרגיה וכוח פנימי, והוא יוכל בהחלט להגיע בחיבור שלו לגילוי מקורות הביטחון והכוח חדש.

 ניצה: עד עכשיו האדם ייחס את הכוח האמיתי, הכוח להשיג ולרכוש, לכסף. ופה יש משאב חדש שיש לו כוח מאוד גדול ואנחנו לא התייחסנו אליו עד היום, האם תוכל להרחיב?

המשאב הוא חדש כי קודם כל זה מגיע לאוכל, וזה דבר יקר מאוד לאדם ומאוד רגיש. אם אנחנו מקבלים מישהו אצלנו בבית, אנחנו מגישים משהו לשולחן. אם אנחנו הולכים למישהו, או רוצים להיפגש, תמיד יש מסביב כיבוד. וכאן האדם כביכול מקבל כיבוד כללי שמגיע לכל העם. זאת אומרת, יש כאן איזו פעולה שמחברת את כולם. וזה צריך להיות מורגש בכל העם. זה מצד אחד.

מצד שני, הפעולה עצמה צריכה להיות בשיתוף, ולא שאני הולך למכולת, "איפה הסל שלי, איפה מה שמגיע לי?" בלי שלום ובלי תודה. אלא שחייבת להיות כאן פעולה מצד האנשים שמקבלים את זה. אני בפירוש הייתי תולה את תנאי קבלת סל המזון בחינוך, במספר ההרצאות, בהשתתפות בסדנאות, בכל מה שהאדם צריך לעבור. אם זה בסדרות טלוויזיה, ובכל מיני ההסברים סביב זה, שאנחנו עושים כמבצע של הפצה וחינוך.

זה מה שמייחד ומחבר אותנו. זו לא נדבה מהשכבות העשירות לעניות, אלא פעולת חיבור, השתתפות של כולם. בזה אנחנו גם מרימים את העם לגובה אחר של הבנה, הכרה והשגה במה שקורה, איך להגיע לחיים שהכסף יהיה באמת כסף ששייך לכולם. שאנחנו נמצאים תחת מטרייה, כיסוי כללי, ולא שהכסף שייך לאחד, אפילו אם הוא מרוויח יותר, או אחר שמרוויח פחות. הראשון זה בגלל שההורים שלו היו עשירים, דאגו לו  למקצוע טוב שרכש, או שהשאירו לו אמצעים ועסקים, ולאחר לא.

אנחנו נמצאים כאן תחת הכיסוי של הכסף הכללי, שהוא לא נמדד כבר בכסף אלא בדאגה הכללית. הכסף כבר נעלם ומקבל צביון של דאגה במקום פחד, חום במקום קור ולחץ. זאת אומרת  שאנחנו בהחלט מגיעים למימד האנושי במקום הכלכלי. וכדאי להעביר את זה לפסים כאלה.

חשוב מאוד לעשות את זה יחד עם תוכניות החינוך בכל בתי ספר, בכל המקומות. זה מביא לאחדות העם ונותן תוצאות גדולות, ומזה כבר יכולים לחסוך המון. אם נאסוף דברים שנזרקים, ונחסוך במקום שבאמת אפשר לחסוך למען הזולת, נגיע לעושר בלי להוסיף מעצמנו ובלי לייצר שום דבר. רק הקשר בינינו כבר יאפשר לנו למלא את החסרונות של כולם, ואז הכיסוי באמת יהפוך להיות כיסוי רגשי, ונרגיש בטחון במקום פחד.

ניצה: זאת אומרת, הרגשת הכוח והביטחון שהקנה לנו הכסף עד היום, הביא לנו בסופו של דבר הרבה מאוד פחדים, גם לאלה שהיה להם כסף  וגם לאלה שלא.

גם זה בטחון יחסי. אני זוכר שהייתה נפילת בנקים בשנת שמונים ושלוש, ועוד בעיות עם מניות. עכשיו אנחנו בכלל לא יודעים מה יכול לקרות, עם היורו, עם הדולר, עם השקל ובכלל עם הכל, גם עם המלחמה, מי יודע מה יקרה.

אדם תמיד נמצא בפחדים, כמו איזו חיה קטנה ביער חשוך. לכן כשאני נמצא יחד עם כולם, אנחנו בנויים בצורה כזאת שאני מרגיש תמיכה מהם, זה הביטחון הכי טוב, אין יותר מזה ואני לא צריך יותר.

אורן: למה?

 פסיכולוגית זה כך. כי כל הפחדים שלנו באים סך הכל מהשוואה ביני לבין האחרים. אין לי  מדידה אבסולוטית, אלא תמיד אני מודד את עצמי כלפי האחרים. אם אני נמצא יחד עם כולם במצב אחד, אפילו במצבים הגרועים ביותר, אנחנו יכולים לספק ביטחון כזה שנרגיש טוב.

בנוסף, שלא נשכח, כפי שדיברנו לפעמים, באיחוד אנחנו מתחילים לגלות מקורות כוח נוספים, שנובעים מהאיחוד עצמו, שהוא הפוך מהפירוד. מהמערכת האינטגרלית הדומה לטבע אנחנו יכולים לקבל את הכוח הזה של החיבור, של האהבה, של ההדדיות, הכוח הזה נמצא בעצם מעל הטבע. הוא הכוח העיקרי, הכוח שמחזיק את כל החי והחיים בכלל, ולכן ממנו אנחנו נתחיל לגלות את ההצלחה בכל יתר התחומים.

באיחוד אנחנו מגלים כוח מיוחד שנובע מהאיזון שלנו עם הטבע. כי בטבע יש כוח מחייה, כוח שמזיז את כל האנרגיות, הכוח הזה פועל בהשפעה, באהבה, הוא מביא את החיים, הוא מביא את החיוּת, הוא מחזיק את החלקים, האלמנטים, את הפרקים יחד בדומם, בצומח ובחי. הוא המחייה והעושה את המטבוליזם, זאת אומרת, את ספיגת והוצאת הפסולת בכל הצומח והחי. הוא הכוח שמחזיק את כל היקום, את כל המציאות יחד, נניח את כוח המשיכה.

כשאנחנו מייצבים בינינו את הכוח הזה, הוא מתחיל לגלות לנו את אותו כוח מקורי שנמצא בטבע. פתאום אנחנו נגלה מקורות אנרגיה חדשים, אם בכל היחסים בינינו נתחיל להתייחס בצורה כזאת, פתאום נגלה גם בחסכנות, באנרגיה, במים, בכל דבר. אם אתה מתייחס אחרת לחברה והדאגה שלך היא לשלום הכלל, אתה מתייחס לכל מה שקורה סביבך בחרדה, באהבה, בדאגה, כמו לילדים, כמו במשפחה.

יוצא שאתה כאן חוסך, אולי עשרות אחוזים ממה שעכשיו אנחנו מבזבזים רק כדי להחזיק את עצמנו יחד בגבולות המדינה, שבה כל אחד רוצה לברוח וכל אחד רוצה לקחת את הכל לעצמו. אם אנחנו מתחילים דווקא לאסוף כאן את כל הדברים האלה יחד, אז אתה מתחיל להרגיש פתאום עושר פי כמה יותר ממה שיכולת לתאר לעצמך שתמצא.

אנחנו נגלה זאת בחוש, ברגע שנתחיל על ידי החינוך הנכון להתייחס נכון לעצמנו ולְרכוּש הכללי של המדינה. נגלה שיש כאן ממש אוצרות חדשים שעוד לא הכרנו אותם, זה שייך גם לבריאות וגם לכל הבעיות במדינה ולכל מה שאנחנו מבזבזים עליהן היום. זה שייך לחינוך, כמה שאנחנו משקיעים בו ולא מצליחים. זה שייך לכל מצב הרוח ואיך שהוא משפיע על חיי הפרט, הכלל, התעשייה ויחסי העבודה בין כולם, זה ישפיע על כולם. אני כבר לא מדבר על כך שבסופו של דבר זה ישפיע אפילו על הממשלה, על התפקוד שלה, על היחסים בפרלמנט שלנו, בכנסת, אולי גם הם סוף סוף ישתנו לטובה.

אנחנו צריכים להבין שאם אנחנו בעצמנו נוכל להגיש לעם את ערכת החינוך הזאת, אז פתאום תצא מתוך העם כזאת תגובה, כזאת אנרגיה חיובית, שהיא תשפיע גם על אותן שכבות שלא נמצאות בדיוק תחת החינוך הזה, והן יצטרכו להשתנות. שכבות כמו הערבים, הדרוזים, השכבות העליונות, החרדיות, וכן הלאה. זה כבר ישפיע. זאת אומרת, אותה אוכלוסייה שאיתה אפשר יהיה להתחיל לעבוד בעזרת הסל ההכרחי הזה ולצרף אליו את סל החינוך, תהיה כמו מפתח לשינוי הכללי בכל המדינה.

ניצה: אם אני מסתכלת על הפחדים של האדם ואני מתייחסת למה שאמרת, אז אני יכולה לראות שכשהוא מחובר לכוח הזה, לאותו כוח שתיארת, אותו משאב חדש, הוא מתחיל להרגיש. מה בעצם הוא מתחיל להרגיש? מה קורה לו? מה קורה לפחדים שמאפיינים אותו עכשיו?

קודם כל האדם של היום אמנם נראה מפותח וחכם, אבל אין לו גישה נכונה לחיים, הוא לא קיבל חינוך נכון, הוא לא יודע איך לעשות, איך לבנות יחסים במשפחה. הם לא מבינים את הפסיכולוגיה של האדם, של הילדים, של בני הזוג, ואיך לבנות את היחסים בצורה נכונה.

זאת לא חכמה גדולה, אלא אם קצת מדברים, קצת פותחים את האדם, כך שהוא מתחיל להיות פחות סגור, בלי עקיצות ובלי לחצים. הוא כבר מתחיל להתייחס לשני, הוא רואה דוגמאות נכונות, מקבל קצת הסברים על מי ומה הוא, הוא מתחיל להחזיק את עצמו אחרת, להתייחס לכל אחרת. צריך לתת לכל אחד יסודות בסיסיים אלמנטאריים כאלה.

קודם כל, נתחיל עם מה ששייך לחינוך, כי יש לנו הרבה בעיות ביחסים בין הורים לילדים, אחר כך בינים לבין עצמנו, ואחר כך כלכלת בית, אלה דברים הכרחיים. בהמשך נתייחס לאופי הכללי של האדם, במה שלא נגענו  קודם, איך האגו מנהל אותנו ואת כל העולם, ועד כמה הוא גם טוב וגם רע, תלוי איך משתמשים בו. כי אין דבר רע בעולם, אלא הכל תלוי בצורת השימוש.

אז בוא נלמד את צורת השימוש הנכון. על ידי כך נצליח, יהיו פחות פחדים, חרדות, יותר ביטחון, יותר שמחה, וכן הלאה. איך אנחנו יכולים לאזן את הכוח הזה, הכוח האגואיסטי, עם הכוח של ההשפעה. אלה שני כוחות שנמצאים בכל גוף חי, אנחנו בעצם נלחמים על החיים מול האגו שלנו שרוצה להמית אותנו, כל אחד רוצה לספוג רק לעצמו, כמו סרטן בתוך גוף האדם, ובכך ממית את עצמו ואת הסביבה.

צריכים להסביר להם שהכל תלוי בכמה שאנחנו נמצאים בתחלופה נכונה בינינו, קח ותן, ושיהיה כך באיזון, באיזון הזה תלויה רמת החיים. זאת אומרת, כאן צריכים לתת הסבר לאדם, אותו הסבר שבעצם הוא לא קיבל ביַלדות מאף אחד. גם גדולים וגם קטנים, אף אחד לא מבין זאת. חכמת החיים הפשוטה הזאת בעצם כבר מורידה את המתח ונותנת הבנה.

שלושים אחוז ואפילו יותר מהאוכלוסייה הם ילדים, אז איזה יחס ילדים מקבלים מהורים  שבעצמם לא קיבלו שום הדרכה להיות הורים? כמו חיות, יודעים איך לעשות ילדים בצורה אינסטינקטיבית, אבל מה לעשות אחר כך עם הילדים הם לא יודעים. כי זה כבר לא ניתן לנו בצורה אינסטינקטיבית כמו לחיות, אלא אנחנו היינו צריכים לקבל זאת על ידי חינוך, אבל לא קיבלנו. אנחנו מזלזלים בדבר היקר ביותר.

החיות יודעות מה לעשות, הן מטפלות בצאצאים שלהן בצורה נכונה, לא טועות, ואנחנו תמיד טועים. כי אני לא יודע איך לטפל באדם שכל הזמן גדל ומדור לדור משתנה. אני לא יודע איך לגשת לילדים שלי. הם יודעים לגשת למחשב ואני לא יודע, הם מבינים כל מיני דברים בעולם בצורה אינסטינקטיבית שאני לא יודע ולא מבין, הם כבר אחרים. אז מה, אז אני אאבד איתם קשר? אם הם נמצאים כבר בדור הבא, אני צריך ללכת ולהתנתק מהם?

איך  נבין זה את זה? איך אני אמצא איתם שפה משותפת? איך בכל זאת יהיה קשר בינינו, איך אני אעזור להם במה שאפשר בכל זאת, כך שהם ירצו לקבל ממני את העזרה ויבינו שאני מבין משהו שהם לא מבינים, ואז תהיה לי איתם קומוניקציה, סוג של הדדיות, אין דבר כזה.

  וכך גם עם בני זוג, אם אני יודע את טבע האדם, מה זה גבר ומה זאת אישה, כמה הם יכולים או לא יכולים להיות יחד, כן או לא, במה לוותר זה לזה ועל מה אי אפשר לוותר. אני רואה, אני יודע שכך עובד הטבע וכך צריכים לקבל זאת. לתת להם תרגילים וסדנאות להרגיע את עצמם, ואז אנחנו נראה משפחות אחרות לגמרי, לא יתגרשו, לא יהרסו את עצמם, עם כל מה שזה עושה לילדים, בקיצור אנחנו נבריא את כל החברה.

זאת לא השקעה גדולה, זאת לא בעיה של הממשלה, הממשלה לא מסוגלת לכך, היא מסוגלת לתת שעות חינוך,לימודי מתמטיקה, פיזיקה, ביולוגיה, זואולוגיה, וכו. אבל ללמד יחסים בין אדם לחברו, הממשלה לא מסוגלת.

אנחנו רואים שגם הדת, עד לפני כמה מאות שנים, אפילו לפני מאה שנה הייתה מערכת גדולה טובה, שנתנה חינוך לבנות ולבנים והחזיקה גם את הגדולים, את הגברים והנשים במערכת שלה. היה לה מין תקנון, שנקרא "שולחן ערוך", שפחות או יותר הלכנו לפיו, היה פחד, היו לחצים חברתיים, הייתה מסגרת, אבל סך הכל  זה החזיק את הכל.

היום אין דבר כזה, במקום זאת אנחנו צריכים להעלות את האדם לדרגה שבה הוא ידע איך להתנהג בצורה יותר בריאה עבורו. אנחנו גם לא יכולים לגשת לבן אדם ולדרוש ממנו משהו, כי הוא לא יודע מה דורשים. הוא כמו תינוק, אתה בא אליו ואומר, "מה עשית?", "מה עשיתי? עשיתי". כאילו שאם לא היה לו פחד מהעונש, הוא היה מתנהג כמו חיית פרא, איך שבא לו, כי הוא לא קיבל שום הכנה אחרת. זאת באמת בעיה גדולה, בעיה חברתית.

 כך אנחנו נפתור הרבה בעיות וגם לא נצטרך להשקיע המון משאבים לטיפול באוכלוסייה. זאת אומרת, על ידי החינוך האינטגרלי אפשר בסך הכל מהר מאוד להחדיר זאת לתוך העם, כך אנחנו נפתור את עצמנו מהרבה צרות, מהרבה לחצים, ופחדים.

 זה מה שאני חושב שחייבים לעשות, להביא את החינוך יחד עם סל המזון ההכרחי, ביחד זה באמת יכול לעבוד.

אורן: מדברים היום על פחדים, ואנחנו מדברים פה על תהליך של מעבר חברתי מיחס לכסף בלבד כמשאב שמקנה לי כוח ויכולת לממש דברים, למשאב חדש, למטבע חדש שנשען על שיתוף והדדיות בין הפרטים בתוך המערכת.

 כן. דרך אגב זאת לא חובה שחלוקת סל המצרכים ההכרחיים תהיה בשיתוף והדדיות.

אורן: אלא?

זאת יכולה להיות סוג פעולה מצד החברה, מהממשלה, מביטוח לאומי.

אורן: כן, אבל אתה תצטרך לגבות מיסים מהציבור, הציבור יצטרך להסכים לכך. זה מהלך חברתי שבו אתה רוצה לגבות מיסוי מהשכבות שמעל לממוצע ולהעביר אותו לטובת שכבות שמתחת לממוצע, יותר מהיום.

 אבל זה אפשרי דרך הממשלה.

אורן: לא, ממי הממשלה גובה? ממני וממך, הממשלה לא גובה מעצמה.

 בסדר, אבל הם יכולים להעביר זאת כחוק.

אורן:  רק אם אנחנו נסכים שהם יעבירו חוק, הם משרתים אותנו, הם לא גוזרים עלינו גזרות.

הם מעבירים הרבה חוקים.

אורן: אבל אם תרצה סבסוד רציני, אתה מדבר פה על משהו רציני, הבטחת סל מזון הכרחי. בוא לא נרד לפרטים, הרוח הכללית היא של שיתוף בתוך האוכלוסייה.

 זאת אומרת האם אנחנו יכולים לצרף לפעולה הזאת שהיא בעצם פעולה כלכלית, פעולה חברתית.

אורן: חובה, כי אחרת אפילו הפעולה הכלכלית לכאורה לא תעבור, אף אחד לא יסכים לה. אבל נניח שנצליח. אני רוצה למדוד את העולם שאני מכיר היום, ביחס לעולם החדש שאתה מצייר, ומתוכו תהיה לי שאלה לגבי פחדים.

עד היום הבנתי דבר פשוט, אני עובד קשה, אני מרוויח, יש לי כסף כך וכך, בכוח הזה אני הולך ולמשל מפרנס את משפחתי. עכשיו אתה אומר, "תשמע, העולם שאתה מכיר הוא העולם הישן. בעולם החדש שלקראתו אנחנו פוסעים, יצטרף למשאב שאותו אתה מכיר ועדיין ממשיך לתפקד, יצטרף כוח נוסף, משאב נוסף, מטבע חדש, שמתחיל משיתוף והדדיות בין הפרטים" זה סך הכל יוסיף יכולות שהיום אין לי. אלה בגדול שתי התמונות?

 כן

אורן: בתמונה של עכשיו, התמונה הקודמת, הפחדים שלי נובעים מכך שלא יהיה לי מספיק כוח, שלא יהיה לי מספיק כסף כדי לכסות את הצרכים שלי.

 כן.

אורן: בתמונה החדשה הוספת לכוח הפרטי שלי, שיתוף והדדיות בין אנשים, זה מקנה לי תוספת כוחות. אני מרגיש שבתמונה החדשה המשותפת היותר הדדית הוצאת את השליטה על החיים שלי מהיד ומהכיס שלי, אחוזים מסוימים ממה שהיה באחריותי וביכולתי, ופתאום הפכתי להיות תלוי בכם. ההדדיות יוצרת תלות.

אם קודם הבנתי במאה אחוז, לפחות היה לי ברור ממה אני צריך לפחד, שאני צריך לפחד מכך שלא יהיה לי מספיק כדי לכסות את צרכיי וצרכי ילדיי, הכל ברור. אני מבין מה אני צריך לעשות.

עכשיו בגלל שפתאום יצרת בינינו מערכת, נניח בין שלושתנו, ואמרת "אל תדאג, אם תגיע לחרפת רעב, אנחנו מכסים אותך, יהיה לך סל מזון בסיסי, אם תגור ברחוב, תהיה הומלס, נסדר לך שיכון, דיור".

אני מרגיש שמצד הפחד מחרפת רעב ומלהיות הומלס נתת לי איזה ביטחון. זאת אומרת נתת לי ביטחון בסיסי שאני לא אמות מרעב, שברחוב אני לא אשן, אבל הכנסת לי עכשיו פחדים אחרים, למה?

כי בכך שיצרת בינינו שיתוף כזה, קודם כל הכנסת לי יד לתוך הארנק ולקחת משם משהו לטובת מישהו שהיום הוא בחרפת רעב. ואם אני לא בחרפת רעב, אז אני לא יודע אם אני כל כך ממהר למקום הזה. וגם הפכת אותי להיות יותר תלותי בכם.

קודם היינו, אני, הארנק שלי, הילדים שלי, משוואה פשוטה. הייתי כל הזמן בלחץ, עם אולקוס, נכון? את זה אני מכיר. עכשיו אתה לוקח אותי "בוא, יש חדר חדש, עוברים לאט לאט, אנחנו מתפתחים למקום חדש" אני רוצה לדעת, כי בינתיים עוד לא נרגעתי, רק הבאת לי תוספת של פחדים.

 זאת כנראה הבעיה שלנו, כנראה לא פעלנו מספיק בחינוך.

אורן: על זה בדיוק אני מדבר, על החוליה הזאת.

 החינוך חייב להיות קודם, אפילו לפני שמתחילים לסדר את חלוקת המזון.

אורן: מעולה, אז אנחנו עוד לא מחלקים שום דבר, עכשיו אנחנו בדיון שמטרתו לייצר את התפיסה החינוכית, את ההסברה, שמחר תפגוש אותי האזרח ותכין אותי למהלך הזה. היום אנחנו מתמקדים בפחדים. תלמד אותי, בעצם תחנך אותי תסביר לי לאט לאט. מטרתי הייתה  לא לעשות פה משרד הסעד, מטרתי הייתה להשתחרר מהפחדים.

היום אני בלחץ בלתי פוסק והחיים נעשים יותר ויותר קשים, ואתה מצייר מודל חברתי אחר שבו לתפיסתך אני אהיה בפחות פחדים, נכון? הוא אמור יותר להרגיע אותי כי אם הוא לא ייטיב לי, אני לא אלך אליו בכלום. אז בוא תסביר לי, למה הוא יותר מרגיע, האם אתה מבין את המצוקה שאני מתאר? למה כשאתה מכניס שיתוף והדדיות למערכת בינינו, זה ירגיע לי את הפחדים האלה שיש לי היום?

 כי אתה נמצא במערכת אינטגרלית.

 אורן: זאת תהיה המערכת החדשה?

 כן.

אורן: אז מה היא תהיה?

היא תהיה מערכת אינטגרלית שפועלת בהדדיות, בעזרה הדדית, האנשים יהיו קשורים יחד בהרבה מאוד קשרי תלות זה בזה, והם ירגישו שהם יוכלו לקבל הרבה יותר שירותים מאשר קודם. כמו שדיברנו כבר על חוגים לילדים, שיתוף בכל מיני פעולות. אבל שוב אני אומר, זה חייב להיות כל הזמן, ממש כל הזמן, ממש שעות בכל יום, שהאנשים יקבלו חינוך חדש.

אורן: מה הם ישמעו שַׁם שירגיע להם את הפחדים? אני רוצה להבין היום מה הם ישמעו ממערכת ההסברה הזאת שתיתן להם תחושה שהפחדים שהם מכירים היום יצטמצמו?

 הם יצטרכו ללמוד כמו בבתי ספר, ממש לשבת שוב על ספסל הלימודים.

אורן: נניח שאני עכשיו על ספסל הלימודים, והיום אנחנו במפגש שמטרתו ללמד אותי על פחדים.

 לא, לא על פחדים, אני לא מלמד אותך על פחדים בעד או נגד או מה זה.

אורן: המערכת שאליה אתה רוצה להוליך אותי  תעזור לי להתמודד עם פחדים?

כן וודאי.

אורן: אז בוא נדבר על זה היום, איך היא תעזור לי להתמודד עם פחדים. איך לצאת מהפחדים.

 אני אסביר לך על הטבע בכלל, על האדם, על טבע האדם, על האגו שלו, מאיפה נובעים הפחדים. אתה יודע שיש באדם בסביבות שמונה מאות סוגי פחדים, מאיפה נובעים אותם הפחדים? הם נובעים או מחוסר ביטחון אישי, חברתי. האדם הוא חיה חברתית, הוא כל פעם צריך ללמוד איך להתגונן ואיך לשמור על עצמו, איך להתחבר עם הילדים שלו שהם גדלים כמו החיות, אלא שכל פעם הם יותר ויותר משוכללים, מפותחים. איך הוא חי כמו האדם המודרני, יכול להיות שהוא קצת מפגר אחריו. איך הוא חי עם אשתו והילדים בבית, איך הוא בונה מערכת יחסים נכונה ביניהם.

זה הרבה פסיכולוגיה ואפילו פיסיולוגיה של האדם. חייבים  לדעת את זה, אנשים צריכים לדעת מי הם ואיך לארגן את הקן המשפחתי בצורה נכונה ביחס ביניהם. מה זה פסיכולוגיה של הילד, של האישה, של הגבר.

אורן: אני יודע עכשיו "פסיכולוגיה" שחסר לי כסף בארנק.

 אתה רצית לדבר על פחדים, אני מסביר לך איך לגשת לטיפול נגד פחדים. אתה צריך ללמוד את הדברים האלה, אתה צריך לדעת איך לסדר את עצמך והילדים והמשפחה ביחסים הנכונים והטובים. אחר כך אני אלמד אותך איך לעשות את אותו הדבר עם הסביבה. האדם תלוי בחברה, תלוי בסביבה. אתה לא יצרת שום דבר מכל מה שנמצא אצלך בבית במקרר בארון, אולי גרמת במיליגרם למשהו שנמצא אצלך בבית מתוך השרשרת הארוכה מאוד.זהו בסך הכל.

זאת אומרת אתה תלוי בחברה, ואתה לא יכול להתנתק מהחברה, בסופו של דבר ההבטחה שלך שיהיה לך הכל, תלויה בחברה. אז בוא נבדוק אם כך איך אנחנו יכולים לקשור את עצמנו לחברה שכל אחד ירגיש את עצמו בנוח, אבל בכל זאת שכל אחד ירגיש את עצמו שהוא גם חייב. לא על ידי הכסף החומרי בלבד, אלא יש כאן בעיה, שעל ידי הכסף פלוס האגו שלנו אנחנו מגיעים להרס חברתי. וזה מה שיַצא לנו, שמיליון ילדים נמצאים מתחת לקו העוני, שכולם מתגרשים וכולם הורסים זה את זה וכל הזנות והסמים וכולי.

אם אנחנו מחברים כסף מזומן, דולרים או שקלים לאגו שלנו, אנחנו מגיעים למשבר, זה מה שקורה.  לא שאנחנו מבטלים את הדברים האלה, אלא אנחנו צריכים להכניס גם איזה בלם בין הכסף לאגו. שהאגו לא יהיה ממש מחובר עם הכסף לגוף אחד, אלא שתהיה בניהם בפנים איזו שכבה רכה, בלימה, כמו שיש בינך לבין הילדים. אתה יכול לעשות איתם איזה חשבון שאתה רוצה, אבל חוץ מהכסף יש לך שם רגש, גם תן וגם קח. לא רק האגו שאתה רוצה לקבל מהם הכל. לא, אתה גם נותן להם, זה קשר משפחתי, קשר רגשי.

אותו דבר אנחנו צריכים לעשות בכל מקום, אז החברה שלנו תהיה הרבה יותר טובה. אז הפחד "יברח" ממך ויהיה לך קצת יותר ביטחון. כמו שבמשפחה אתה נמצא בביטחון, אפילו שיהיה לך כסף, או לא זה לא חשוב, אבל אם חלילה אתה חולה, אתה בטוח שהמשפחה תעזור לך, קרובים יבואו, חברים, מישהו חוץ מקופת החולים וכל הדברים. זאת אומרת, יש כאן מין תמיכה רגשית, חברה שתומכת ומחזיקה אותך.

זה מה שחסר לנו בכל היחסים בינינו סביב כדור הארץ, אנחנו מתחילים להיות קשורים זה בזה ותלויים זה בזה. אנחנו צריכים להחדיר בין הכסף והאגו את עניין ההדדיות, מין התחשבות, או התקרבות נפשית, אחרת אנחנו פשוט נאכל זה את זה כגוש סרטני בגוף הכללי ולא ייצא מאיתנו כלום. אנחנו רואים את זה מהמשבר ומכל מה שקורה ועוד יתרחב. אין ברירה.

 אנחנו מסבירים את זה בצורה איטית, על ידי המדענים, על ידי הקליפים, על ידי כל מיני צורות שהאדם יכול לקלוט. אולי דרך בדיחות טלוויזיוניות, דרך קטעי תיאטרון, אנחנו מסבירים לאדם, ממש מחדירים לו את זה במוח ובלב. אנחנו צריכים לעבוד גם נגד המוח וגם נגד הלב בכך שהחברה לא יכולה להתקיים בלי יחסים הדדיים.

"הדדיות" זה נקרא תן וקח, אני דורש ואני נותן. אני לא מדבר על אהבה כמו עם הילדים שיש לך, שאתה לא עושה שם חשבון עם הכסף, אבל כאן בכל זאת אנחנו צריכים לעשות חשבון כמה אני תורם וכמה אני מקבל. קצת לעלות חשיבות של התרומה של האדם לחברה, שבכך הוא קונה הרבה מאוד הבטחה מהסביבה אליו, ומבריח מעצמו את הפחדים.

אנחנו מדברים על ההרגשה, פחדים, חרדות, חוסר ביטחון, איום, זה מה שאוכל את האדם.

 כסף לא יכול לכסות לך את זה, אתה בכל זאת נמצא כנגד ההתפעלויות, התרגשויות האלו הנפשיות, אתה חייב כנגדם להביא התפעלויות, התרגשויות הפוכות כדי לנטרל אותם, כדי לכבות אותם, לכסות אותם. בכך כסף לא יעזור. אתה צריך במקום זה הרגשת הביטחון, הרגשת החום, הרגשת ההשתתפות, רק זה יעזור לך. אחרת אתה הולך לטיפול לא  באותה הרמה.

אנחנו צריכים לחפש איך לחדור לתוך האדם, איך להחדיר את הדברים האלה לתוך ליבו. וגם  עם ההבנה, אנחנו רוצים להעלות אותו בהבנה, מי הוא האדם, מהי החברה, איך אני מרגיש, איך אני יכול לנהל את עצמי בפנים, כל הזמן להחזיק את עצמי באיזון הפנימי, בהרמוניה פנימית, שאני ארגיש את עצמי טוב, לא לחוץ, הכל בסדר. אני יכול להגיע למצב שאני ממש בריא ללא לחצים.

אורן: איך?

 על ידי כך שאני מאזן את עצמי עם ההרגשה שלילית על ידי הרגשה חיובית.

אורן: איך?

  הכל נובע מהחברה.

אורן: איך?

 בכך שאנחנו נארגן את הסביבה שתיתן לאדם, תקרין על האדם, ביטחון, רוגע, השתתפות כללית. האדם מרגע שהוא נולד והלאה מקבל את הערכים שלו מהחברה, את כל ההרגלים שלו הוא לומד מהחברה. מי הוא האדם בסך הכל? החברה עשתה אותו כזה, עכשיו אנחנו צריכים לתכנת אותו בצורה חדשה, שלא יהיה לחוץ, שלא יהיה מסכן. הכל יהיה מהחברה החדשה שאנחנו נייצר סביבו וזה יהיה על ידי ההפצה, דרך כל קווי התקשורת, דרך הרצאות, סדנאות.

אורן: אם אני פרט באותה חברה מה אני צריך לקבל רגשית? נניח שאנחנו שלושתנו זו החברה, מה אני צריך לקבל מכם כדי שהפחדים שלי יירגעו, מה אני צריך להרגיש?

אתה צריך לקבל מאיתנו חינוך, אני לא יכול להגיד לך איזה. זה בא לאט לאט על ידי הבנה והתפעלות והרגשה מי אתה, מה האופי שלך, איך החברה פועלת עליך, מה רע ומה טוב וכן הלאה. אתה צריך לשדרג את עצמך, אתה צריך ממש לעבור שדרוג.

אורן: ואז מה אני ארגיש, אני רוצה לדעת מה אני  ארגיש מכם?

אתה תרגיש מאיתנו ביטחון, וזה יתקבל בך בעל כורחך, זה פשוט יכנס בך וייתן לך הרגשת הרוגע וביטחון. ובאמת זה כך, זו לא איזו אשליה או שאנחנו מהפנטים אותך.

אורן: איך אתם תביאו לי הרגשה של רוגע וביטחון?

 מה שאתה מרגיש עכשיו, זה גם מהחברה.

אורן: עכשיו מחשבון הבנק שלי אני מרגיש חוסר רוגע וחוסר ביטחון.

עזוב, אם לפני מאה שנה  אדם היה מרוויח  כמוך, הוא היה נקרא עשיר, ועוד איזה עשיר.

אורן: בסדר, אבל אנחנו לא חוזרים מאה שנה. במציאות של היום.

 זה לא תלוי בגוף שלך ובמספר הילדים שלך בסך הכל, זה תלוי ברמה ובהערכה שהחברה מכתיבה לך, אתה מרגיש כך כלפי הסטנדרטים של החברה. זאת אומרת אתה בכל זאת נמצא תחת לחץ חברתי, בגלל זה אתה מרגיש כך. החרדה שלך היא איך אני מחזיק את עצמי כלפי החברה בצורה מכובדת.

אורן: מה מכובדת, החרדה שלי היא איך אני הולך מחר לסופר ומביא אוכל הביתה.

לא,  לא בגלל זה.

אורן: אז תבוא איתנו לסופר, תבקר.

נכון, אבל את כל החיים האלה, החברה עיצבה לך אותם שאתה חייב כך להחזיק את עצמך. זאת אומרת יש כאן לחץ חברתי שאתה חייב לקיים אותו.

אורן: אם אפשר לקבל איזה משפט או שניים שנחשוב עליהם אפילו לקראת השיחות הבאות. לַמה החברה, יכולים להביא אל החיים שלי כפרט חום וביטחון שאני כפרט לא יכול להשיג?

הביטחון, החום והאהבה, הרגשה טובה, הם מתקבלים מבחוץ, זה תלוי אך ורק בחברה, אך ורק בסביבה. אף פעם זה לא תלוי בך בהרגשה הפנימית שלך. אנחנו יכולים להשפיע עליך מרגע לרגע ולהעביר לך כאלה רגשות, מהקצה לקצה, ואתה כל הזמן תשתנה כמו הרוח.

 אורן: מה תביאו לי בעולם החדש והטוב הזה שאתה מצייר?

הרגשה, הרגשת הביטחון. מה אתה צריך חוץ מסל הכרחי והרגשה טובה בחיים? אנחנו נמלא לך את כל הרצונות הגשמיים הגופניים בסל הזה, ואנחנו נמלא לך את כל התשוקות האנושיות מעל הסל הזה, מה ששייך לדרגת האדם. מה עוד?

אורן: הזמן שלנו לצערי נגמר, אולי ניקח את זה כנושא לשיחה הבאה. תודה רבה הרב לייטמן, תודה לך ניצה, תודה גם לכם שהייתם איתנו. עד הפעם הבאה שיהיה לנו כל טוב ולהתראות.

לחצו כאן להורדה