חיים חדשים - תוכנית 69 - אובדן שליטה

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: שלום לכם וברוכים הבאים לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן. שלום הרב לייטמן.

שלום לכולם.

אורן: שלום לך ניצה מזוז.

שלום.

אורן: ואנחנו מזמינים אתכם להצטרף לשיחה שלנו היום. התחלנו לאחרונה סדרה של שיחות בנושא כסף. דברנו על זה מכל מיני היבטים, והיום הרב לייטמן, אנחנו רוצים להתמקד בנושא של כסף ושליטה.

אנחנו רואים בשנים האחרונות שהאדמה עליה אנחנו עומדים מזדעזעת, כל הזמן יש שינויים.

לא מזדעזעת, האדמה רועדת.

ניצה: רועדת.

אורן: כן, רועדת, כל הזמן יש שינויים. ובלי להיות חכם גדול אפשר לנתח את הדברים ולראות שבסופו של דבר הכל מיוסד על כסף ושליטה. נתחיל מזה, שעורפים את ראשם של רודנים שהיו עשירים כקורח בזמן שהעם שלהם רעב ללחם, יש משברים כלכליים שכבר לאורך כמה שנים מזעזעים אותנו הלוך וחזור, ובועות כלכליות מתנפצות. אפילו בעלי שליטה מתחילים לאבד את השליטה. אבל כשבעל שליטה מאבד שליטה, זה לא שקורה לו משהו אי שם, ולא איכפת לי כי באמת "מגיע לו" מה שנקרא. אלא כשהוא מאבד שליטה, ההשלכות שיבואו, יגיעו עד חשבון הבנק שלי, ולי לא יהיה מחר מקום עבודה ובמה לקנות בסופר.   

יש המון תהליכים המיוסדים בסופו של דבר על כסף ושליטה, ולא צריך להרחיב בעניין, כי זה מאוד טריוויאלי. אמרתי שהאדמה כאילו רועדת, כי כל התפיסה, הסדר, המעמדות, הכל היה ברור. יש עשירים, יש עניים, יש מעמד ביניים, כל אחד מבין איפה הוא נמצא, ומה הוא צריך לעשות. הכל היה די מובן עד לפני כעשר שנים. פתאום עם כל שנה שעוברת ועם כל חודש שעובר, ועם כל שבוע שעובר, הכל זז כל הזמן.  

 אני זוכר שכאשר למדתי באוניברסיטה בשנות התשעים, אמרו שהדבר הכי חשוב לארגון, זה להתנהל במציאות של חוסר יציבות, לדעת להיות דינאמי ולהגיב. אבל זה היה מזמן. עברו הרבה שנים מאז, והטירוף של היום והקצב של היום הוא בלתי נתפס, ואדם לא יכול להירדם בלילה מחוסר היציבות. זה משפיע עלינו בצורה רגשית. זה לא משהו מופשט, פילוסופי ששומעים בחדשות, בן אדם לא נרדם בלילה, הכל מלחיץ, הכל אי וודאי.

הנושא הזה של כסף ושליטה מאוד מעניין אותנו, והיינו שמחים אם נוכל בעזרתך לקבל היום תובנות חדשות. אנחנו דברנו על כך שאתה מדבר על איזה כוח חדש, משאב חדש שעומד להצטרף לחיים שלנו כחברה אנושית, שיש לו ממש כוח ליצור תהליכים חדשים, שהוא מבוסס על שיתוף והדדיות בין בני אדם. הגדרנו אותו בשיחות הקודמות ממש כמטבע חדש. אמרת יש כסף ישן ויש כסף חדש. יש איזשהו אופק שאתה רואה. היינו מאוד רוצים לשמוע מה קורה פה, לשמוע את הניתוח שלך למה היום הכסף והשליטה מאבדים שליטה, מה האופק שאתה רואה, ובסופו של דבר למה אנחנו צריכים להתכונן כבר מעכשיו כדי להגיע לאופק הזה בבטחה.

אנחנו באמת עוברים למצב חדש לגמרי. בכל התהליך שהאנושות עברה, נדחפנו לשנות את המצבים שלנו מקטן ליותר גדול, מאגו קטן ליותר גדול, על ידי ההתפתחות הטכנולוגית, התעשייתית, המסחרית. ולצורך הזה אנחנו גם שינינו את מהות החברה עצמה, מעבדות לצורות קצת יותר מודרניות, לקפיטליזם וכולי.

פעם חברות היו מתקיימות רק באמצעות כוח, בשליטה. היה מלך ותחתיו צבא, צבא שלם שלט בכל העם וזהו. ומה שהמלך רצה כך זה נעשה. ראינו שבמשך הזמן השליטה הזאת לא פועלת טוב ונכון, ועברנו לשליטה אחרת, של הפרלמנט, של הנשיא וכן הלאה. אבל בכל זאת השליטה היא מלמעלה למטה. ותמיד הייתה שליטה של הכסף, אם כי בצורה מצומצמת יותר, במסווה. שבכל זאת החזק היה שולט, אבל מי שהיה עשיר, הוא היה יכול להתגונן, וכך היה בזמנים ההם של ימי ביניים, לפני זה, וקצת אחרי זה. ואחר כך עם הקפיטליזם, עם ההתפתחות הטכנולוגית מהמאה שבע עשרה והלאה, הכסף התחיל לשחק ככוח העיקרי. ואפילו כוח השליטה והמלחמות והכל, זה הכל עניין של כסף.

כך שבזמננו הכוח הזה של כסף, קיבל כבר כאלה מוטציות שאנחנו אבדנו את הערך של הכסף. זה לא כסף שאחריו יש זהב או אוצרות אדמה, אלא נעשה כאן משהו שהוא סתם נייר, שאם אחריו לא עומדת איזו התחייבות יציבה, אז הוא לא שווה כלום. וכך אנחנו מגלים את זה היום.

קודם העולם היה בנוי בצורת פירמידה מאוד בריאה, מאוד יציבה, שמלמעלה למטה הכל היה מסודר לפי כוח הכסף. הצבא היה מחזק את הכוח הזה, המלחמות היו למען הרכוש, למען הכסף, למען שליטה, שבסופו של דבר גם היא מתורגמת לכסף. ואם היו מלחמות אז קודם היו עושים חשבון טוב, האם הן כדאיות או לא מבחינה כספית, כמה עולה כל חיל, כמה מרוויחים, כמה מפסידים וכן הלאה, ואז היה ברור לנו, האם יוצאים למלחמה או לא.  

בזמן האחרון הכוח הזה מפסיק לעבוד, ולכן אנחנו רואים שהכל מאבד שליטה. הכסף מאבד שליטה, וגם המטבע עצמו, כי הגענו למצב שלפעמים הוא לא שווה יותר מהנייר עליו הוא מודפס. ממש מהיום למחר הוא יכול לאבד את כל הערך שלו, ובמקום מאה דולר תוכל לקנות מה שהיום אתה קונה בדולר. זה מצד אחד.  

מצד שני, הכוח הזה שבצורה ברורה מאוד היה מצטבר בארצות מפותחות, באירופה ובצפון אמריקה, עכשיו פתאום תוך עשרים שנה הוא עבר לאסיה, לארצות שפעם לגמרי לא שמעו ולא ראו עליהן כלום. פתאום הן נעשו כוח גדול, מתוך כך שהם מייצרים המון דברים, והן גם שוק גדול מאוד. ויוצא שאותן הארצות המפותחות, אירופה ואמריקה הופכות להיות משניות בהשוואה לארצות אסיה, שהן כבר שווקים וכוחות חזקים יותר מאירופה ואמריקה.  

אנחנו רואים שהכוח של הכסף, שאיתו חשבנו שאנחנו יכולים לנהל את העולם נעלם, וזאת מפני שהמערכת השתנתה. זאת אומרת לכל מטבע יש מערכת. בצבא ה"מטבע" הוא של כוח, לפי כמה שיש לאדם כוכבים על הכתפיים, או מדליות על החזה, בהתאם לזה יש לו מעמד. ואז הוא יותר גדול, בעל שליטה על אלה שיש להם פחות מהסימנים האלה. ואם הצבא פתאום מאבד את כוח החיבור שלו, אז מי זה הגדול ומי זה הקטן, והוא כבר לא שולט על האחרים אמנם שיש לו סימנים.

 כך הכסף. הייתה פירמידה והיה ברור שזה גדול וזה קטן, ופתאום הפירמידה לא קיימת, היא הופכת להיות למשהו אמורפי, היא מקבלת צורה אחרת. ואז אותו כוח שהיה צריך לשלוט, כי צורת השליטה היא של פירמידה כמו בצבא, הוא כבר לא שולט. כי המערכת הופכת להיות לעגולה, לאינטגרלית, לזה שכולנו שווים, וקטן וגדול תלויים זה בזה. ואתה לא יכול לשלוט עלי, כי גם אתה הופך להיות תלוי בי. למשל כמו אמריקה באסיה או בסין, או בברזיל וכן הלאה. זאת אומרת, נעשה כאן משהו, שהעולם נעשה הרבה יותר עגול, הוא שונה במבנה שלו, ולכן אי אפשר לנהל אותו כפי שניהלנו קודם.

 אלו שהיו מנהלים את העולם, אירופה ואמריקה, הם מרגישים שהשליטה ממש בורחת מהם. ואז אנחנו ממש נמצאים בבעיה, ויכול להיות שאנחנו נמצאים לפני מלחמת העולם. כי האנשים האלה שבידיים שלהם היה כוח הצבא וכוח הכסף, והם ניהלו את העולם, שידעו כמה אניות מלחמה יש להם, כמה טילים יש להם, כמה דולרים יש להם, אז למרות שהיום יש להם את כל זה, השליטה בורחת מהם, כי המערכת השתנתה. ומה שאותם מנהלי עולם חושבים עכשיו, זה שאולי על ידי מלחמת העולם אנחנו יכולים להחזיר את המערכת החדשה לצורתה הישנה, ואז שוב אנחנו נהיה בשליטה. ולשם זה הם עובדים ממש. הם עושים את "האביב הערבי" ועוד כל מיני בעיות ופעולות בכל מיני מקומות בעולם, בפקיסטן ובאיראן ובכל מקום.

המלחמה היא בלתי פוסקת. הם אלה המחיים כל מיני קבוצות הטרור, והמלחמה היא נסתרת אבל קיימת כל הזמן. וכל זה כדי לעצור את מה שנקרא בעיניהם "הידרדרות העולם" שזה בעצם איבוד השליטה שלהם. וזה דבר טבעי, כוח השליטה תמיד רוצה להחזיר לעצמו את השליטה שלו, הוא מפחד לאבד אותה, והוא לא רואה לפניו פעולה אחרת. הוא לא יכול להתאים את עצמו לעולם החדש, כי העולם החדש הוא עולם עגול, שמרכז הפירמידה נמצא במרכז העיגול. זאת אומרת, עד כמה שאתה נמצא באינטראקציה יפה, טובה, הדדית עם כולם, אתה השולט. אתה השולט בכוח הקשר, בכוח ההשתתפות האינטגרלית שלך בעולם הגלובלי המקושר מכל וכל.

האנשים שהם בנויים לפי האגו הליניארי, עדיין לא מסוגלים לעבור לניהול החדש. לכך צריכים אנשים חדשים עם מבנה פנימי חדש. למחשבה החדשה אנחנו נדרשים כאן, להרגשה החדשה, לרגש החדש, שמקומות הבירור, הדאגה היא צריכה להיות לחיבור, כי על ידה העולם יתקיים. ואז נוכל לשלוט בו, נוכל לשלוט על כך שהוא יתקיים. ובצורה אחרת לא.

זאת אומרת, למרות שאותם הכוחות שקודם ניהלו את העולם בכוח הצבא, וכוח הכסף הם עדיין חזקים, כי זו ממש שליטה באגרוף מה שנקרא, אגרוף כלכלי ואגרוף הצבאי, זמנם בסופו של דבר מסתיים. וזה לא בגלל שהצבא שלהם לא טוב, או אפילו המטבע שלהם עובר איזה פיחות, וודאי שגם זה כן, אלא המערכות של הקשר בין בני אדם בחברה האנושית הן שמשתנות. ויוצא שאתה רוצה לשלוט עם הכוח הישן במערכת חדשה שהיא פשוט לא יכולה להתנהל כמו קודם. זאת אומרת, יש כאן בעיה שהטבע של החברה האנושית משתנה.

ולכן כאן אנחנו צריכים להסביר, שהמערכת החדשה קמה בלי לשאול אותנו, וזו ההתקדמות הטבעית, האבולוציה של החברה האנושית שהגיעה לסוף ההתפתחות האגואיסטית אינדיווידואלית שלה, ועכשיו מתפתחת לצורה האלטרואיסטית האינטגראלית החדשה. וכאן אנחנו נדרשים ממש לשנות את התפיסה, את החשיבה, את כוח השליטה, במה שקורה. אם אנחנו רוצים לשלוט היום במה שקורה איתנו, כדי להבטיח לנו על ידי השליטה קיום סביר, נורמאלי, פתוח, אנחנו צריכים קודם כל לדעת את המערכת עצמה שקמה מבלי לשאול אותנו.

וכאשר נלמד אותה, נוכל ללמוד ולראות איזו צורה אנחנו צריכים לקבל, כדי להתאים את עצמנו למערכת כדי לשרוד בה. ויכול להיות שלא רק לשרוד, כמו אותם האנשים הפרימיטיביים שהיו בתחילת התפתחות המערכת הקודמת האגואיסטית לפני עשרות אלפי שנים. כשהם ירדו מהעצים, יצאו מהמערות והתחילו להתפתח, הם ראו שהכל התפתח על ידי האגו האינדיווידואלי. כמה שהאגו גדול יותר, הוא מצליח יותר. הם ראו את זה והתאימו את עצמם למערכת החדשה, וכל פעם הם כך עשו מהפכות, עשו כל מיני שינויים, התאחדויות.

עכשיו אנחנו צריכים לראות את המערכת החדשה שקמה, שזה עידן חדש לגמרי, ולהתאים את האדם למערכת החדשה. זה צריך להיות אדם שמרגיש את כוח החיבור בִמקום הכוח האישי, שמרגיש את הכוח האינטגראלי, עד כמה הוא יכול לארגן איתו יחד עוד בני אדם בצורה שווה, לא תחתיו, וממש לבנות ביניהם מערכת ההדדית, בערבות הדדית, בחיבור הדדי, באחריות הדדית, בין כל בני אדם אפילו סביב העולם, ואז הוא יהיה השולט.  

מה זה הוא? זה לא הוא בעצמו, כי הוא יהיה כמו כולם, אלא האנשים שיתכנסו לכזה חיבור הם ירכשו את כוח השליטה ההדדי השווה לכולם. הפירמידה נגמרה. כוח השליטה הזה יהיה מפוזר בין כולם באותו השטח העגול, כמו שכולם יתקשרו זה לזה.

ומה ישלוט ומי ישלוט? ישלוט בהם, בחיבור ביניהם, אותו כוח הטבע שמארגן את המערכת הזאת בצורה האינטגראלית, ואת אותו כוח הטבע הם ירגישו כעליון השולט בצורה טובה לכולם. וזה יהיה הביטחון, וזאת תהיה השליטה העליונה, וכך האנושות תתקדם לזה.

אז יש לנו כאן ממש מהפכה פנימית גדולה מאוד בערכים החדשים לעומת הערכים הישנים. אם קודם זה היה כוח האגרוף וכוח המטבע, שזה היינו הך, כוח אישי, אינדיבידואלי, אז עכשיו זה יהיה כוח החיבור, שהוא נותן יכולת להתגלות לכוח הפנימי של הטבע, תקרא לזה א-לוהים, תקרא לזה בורא, תקרא לזה כוח החיבור עצמו, לא חשוב, אבל זה מה ישלוט.

זאת אומרת, שלא תהיה כאן שליטה של אף אדם על אדם, אלא שליטה של הכוח העליון שמסדר כך את המערכת, ובמידה שאנחנו כבני אדם משייכים את עצמנו לאותה המערכת, ורוצים להשתלב בה, אז אנחנו מגלים את השליטה הזאת. השליטה עוברת משליטת בני האדם, מהצבא ומהכסף, לשליטת כוח הטבע, ל"אין עוד מלבדו".

 ניצה: השליטה עוברת משליטת בני אדם, מהכסף, לשליטת כוח הטבע.

השליטה עוברת מבני האדם, מהכסף, מהצבא, מכל השליטות האלה שבני האדם היו בהן מקדמים את עצמם, כשהיו מעודדים את האגו שבהם וכך התפתחו, עכשיו שהאגו נעשה גלובלי, סגור, ותלוי האחד בשני, אין לו ברירה אלא להיכנס בצורה אחידה בהתקשרות בין כולם ולפַנות בהתקשרות הזאת מקום לגילוי השליטה העליונה. כי במצב שאף אחד לא שולט אלא שכוח החיבור שולט, מתגלה השליטה העליונה.

 ניצה: הסברת שכדי שהאדם שחושב ומרגיש בצורה מסוימת, שרגיל לחשוב כך ביחס למבנה של המערכת הקודמת, צריך עכשיו להתחיל קודם כל להבין את המערכת החדשה, את הסדר החדש הזה שתיארת כמערכת עגולה כשהפירמידה פתאום נעלמת, והמרכז של הפירמידה הופך להיות מרכז המעגל. אז קודם כל אנחנו כאנשים, כשאני מסתכלת על עצמי כאדם, מה הדבר הראשון שאני צריכה לעשות, להבין את המערכת החדשה כדי לדעת איך להתאים את עצמי אליה? איך התהליך הזה יתבצע בפועל? שמעתי ממך שהמערכת הולכת להשתנות, הסדר הולך להשתנות, אני מרגישה שמשהו משתנה בחיים שלי. האם כרגע אני צריכה ללמוד את המערכת החדשה?

וודאי.

 ניצה: מהן הדרישות שלה כלפי?

כן, ולהשתלב בה. וכולם צריכים לעשות כך היום, מהגדולים ועד לקטנים, מהעשירים ביותר לעניים ביותר, מהחזקים לחלשים, זה לא חשוב מי, כי אם היא עגולה כולנו כפופים לה.

 ניצה: אז השלב הראשון שאני כאדם צריכה לעבור, הוא להבין כמו בתהליך שציירת לי, מאיזה מקום הגעתי ולאן אני הולכת. נתת לי תמונה מאוד כללית, שלכל מה שהייתי רגילה עד היום וכל החוקים והעקרונות שתפסו שם, היום הולכים להשתנות.

כן.

 ניצה: איך זה הולך להשתנות, מה הולך להיות שם?

הכל  יהיה במערכת עגולה.

 ניצה: כן, אבל אני מבחינתי רואה סימן שאלה מאוד גדול מול העיניים, כי הכרתי צורה מסוימת, סדר מסוים, הלוגיקה שלי כבר עבדה לפי הסדר הזה, ועכשיו אני צריכה ממש  לחשוב אחרת, ואני אפילו עוד לא יודעת איך אני חושבת באופן חדש ביחס למבנה העגול החדש הזה. אז מה הצעד הראשון שאני צריכה לעשות כאדם פשוט?

שיהיה לך בלב ובראש אותו העיגול בִמקום פירמידה. כי היום את יודעת שזו פירמידה, האחד למעלה, והשני למטה, וכל החיים שלך את עובדת לפי זה כל הזמן, בראש ובלב יש לך אותה המערכת, הערכים שלמעלה, הערכים שלמטה, בחשיבות, בכסף, בכבוד, בשליטה, בתענוגים. בכל דבר, הכל תמיד נכנס לתוך הפירמידה. את יכולה לקחת את כל התשוקות, הרצונות, הפחדים, החרדות, ואת כל העולם הפנימי שלך ולהכניס אותם לתוך הפירמידה, ולתת לכל דבר ודבר מספר או מקום, ולצייר אותו בתוך הפירמידה. וכך גם את העולם כולו, לא את העולם הפנימי שלך בלבד, אלא גם את העולם החיצוני, את התלות שלך בזה ובזה, כל אלה הם גם בפירמידה, או שיותר קל לומר בסרגל במקום בפירמידה.

ופתאום את רואה שעכשיו אין סרגל, הסרגל נעשה עיגול, וכל מה שיש בו, כל הערכים, כל הדברים, כולם בעצם מפוזרים בעיגול הזה כעגולים יותר חשובים או פחות חשובים לך, אבל כולם בעצם נמשכים למרכז, כי ככל שהם יהיו יותר קרובים למרכז יש להם יותר סיכוי להתממש. כי העיגול מסמל לנו איחוד, מהעגול החיצוני שלא מצוי כל כך באיחוד, עד שהוא מצטמצם פנימה. מה הוא כל עיגול היותר פנימי? כשהתכונות, הערכים והתלותיות שלנו זה בזה וכן הלאה, הכל נעשה יותר ויותר הדדי, סמיך, פנימי, מרוכז, עד שהכל מתרכז לנקודה אחת. המרכז הזה נקרא "כאיש אחד בלב אחד".

 ניצה: כשאתה אומר מימוש אתה מזכיר לי, שיש בפסיכולוגיה משהו מוכר מאוד, שנקרא "פירמידת הצרכים" של אברהם מאסלו. זה מודל שמסביר את הדחף של האדם, את הצורך שלו, איך הוא מתקדם, ובאמת הוא מצויר בצורה של פירמידה כשהנושא של מימוש והגשמה נמצא בפיק של הפירמידה. וזה מתחבר מאוד למה שציירת, שהמרכז של הפירמידה הופך להיות מרכז העיגול.

כן.

 ניצה: רק שקודם זה היה מימוש והגשמה אישית, ופה המימוש וההגשמה חברתית?

 לא. גם אישית וגם חברתית, זה לא חשוב. גם החברה רואה את עצמה כך שהיא מתקדמת לשיא, אבל עכשיו השיא שלה הוא המרכז של העיגולים.

 ניצה: מה קורה לשאר הצרכים של האדם, איפה הם נמצאים?

הם כולם מתממשים במידה שהוא נמצא יותר בחיבור עם האחרים, זאת אומרת, במידת ההתקשרות שלו. יש לנו פרמטר אחד, כסף יש לנו רק אחד, השאלה היא מהי מידת החיבור. באיזו מידה אני מחובר עם אחרים, ב-100 דולר, 1000 דולר, או שלא נמדוד בדולרים,  נאמר חיבור. חיבור 1, 2 חיבורים, 3 חיבורים, לא יודע איך לקרוא לזה. ואז לפי זה אני יותר חזק, אני יותר בטוח, אני יותר בריא, אני יותר מממש את עצמי וכן הלאה.

זאת אומרת, שיש כאן גם נטייה אגואיסטית כי הכל מושתת על האגו הקודם, אבל האגו הקודם מנוהל כדי להביא אותנו לחיבור. כשאני מבין בשכל האגואיסטי הקודם שלי שכדאי לי מעל האגו להביא את האגו עצמו כך "באוזניים" לחיבור עם האחרים, ולהשתחוות למושג החיבור.

ניצה: אז מי הם בעלי השליטה בעולם החדש?

אותו הכוח היחיד שמתגלה, כוח החיבור שמתגלה הוא בעל השליטה.

ניצה: הוא בעל שליטה הוא בעל החיבור?

לא, לא האדם. לא האדם.

ניצה: אז מי, הכוח עצמו?

הכוח עצמו, כוח החיבור עצמו, וכולנו שווים לעומתו.

ניצה: אבל אני מנסה לחשוב, הרי השליטה היא כוח מניע מאוד חזק באדם, הוא הניע אותו להשיג דברים, להשיג מצבים.

וכך גם עכשיו.

 ניצה: איך?

איך אני שולט? אני שולט על עצמי כדי להביא את עצמי למקום הבטוח, הטוב, והנכון ביותר, למרכז העיגולים, ואז למען זה אני מבטל את עצמי ורוצה להיות עם כולם בצורה שווה כדי להיות מחובר. זה נקרא שהאגו הקודם שלנו, מוביל אותנו דווקא עכשיו מאין ברירה, כי הוא רואה שאם ימשיך לנהוג כך הוא פשוט הולך למות, לכן הוא מביא אותנו לצורה החדשה. זה נקרא שפרעה בעצם מסייע להוציא את בני ישראל ממצריים, כמו שכתוב "פרעה קרב בני ישראל לאבינו שבשמים".

אורן: עד לפני כמה שנים כל התהליכים וכל המערכות התנהלו בצורה די פשוטה. הכל היה ברור, הכסף והכוח הגדירו את יכולת השליטה והמערכות התנהלו בצורה מסוימת. עכשיו אתה מתאר מעבר למודל חדש. בצורה של סמלים, אתה אומר שבמקום פירמידה יש עיגול. איך תהליכים מתרחשים, מוגדרים, איך הם מתנהלים, איך מתפקדים? מה זה "עיגול"?

זאת אומרת, שהבעיה היום היא של האדם הפרטי, וגם של הציבור, של המגזרים, של המדינות, של כולם בעצם, היא חוסר ההבנה של מה קורה פה ולאן הולכים? יש לי תחושה שהמודל החדש הזה של העיגול שהולך ומתהווה במקום פירמידה דווקא מגביר ומעצים את הבלבול, את אי הסדר ואת אי ההבנה.

 נכון.

אורן: כאילו שהיה משהו שעבד בצורה מסוימת, פחות טוב או יותר טוב, אבל עבד, לפחות הוא תִפקד, עכשיו הכל מזדעזע.

זה היה גם לפי הטבע שלנו.

אורן: כן, כל הדברים היו ברורים. תהליכים התרחשו, יותר טובים, או שאם היו פחות טובים אז נשפר אותם מחר. עכשיו אנחנו בזעזועים כאלה, הכל מזדעזע, ואתה כאילו מגלה לנו בסוד, כשאתה מסתכל קדימה, אתה רואה שבסוף התהליך תיווצר צורה חדשה של התנהלות שאתה מאפיין אותה כעיגול.

כן.

אורן: אמרת שכולם שווים וכל מיני כאלה דברים. נראה לי שזה מקסימום אי הסדר שאפשר להיות.

אם אתה מסתכל עם הערכים של היום, אתה צודק. כן.

אורן: זה נראה כמו מקסימום של אי הסדר. צריכים להגיע לעיגול, מה לעשות עכשיו?

אבל אתה לא לוקח בחשבון את השינוי שצריך להתבצע בתוך האדם. הטבע מוביל אותנו למערכת האינטגרלית, למערכת עגולה, לתלות ההדדית, ואם אתה רוצה או לא רוצה כך המערכות שלנו מתחילות לעבוד. אתה בינתיים רוצה לשלוט עם המערכת הקודמת  במערכת האינטגרלית הבאה ומתגלה, ולא הולך לך, זה מאוד מאוד קשה, כי אתה לא יודע איך, פה ושם אתה מצליח אולי להחיות קצת את הדברים, אבל בעצם זה לא עובד. ולכן אנחנו רואים ממש בלבול גדול בכל חיי האדם.

וכאן צריכים להבדיל, הפסיכולוגית ניצה יכולה להסביר לך, שיש עובדות שאנחנו מגלים באדם ויש מה שהוא חושב ומה שהוא רוצה. יש את טבע האדם, ויש את האדם שצריך להסתדר עם הטבע שלו, אלה שני דברים. אותו דבר עם החברה האנושית, שמתגלה בה עכשיו מערכת שלא תלויה בנו, היא מתגלה מתוך האבולוציה, מתוך ההתפתחות של החברה האנושית, שהופכת להיות לאינטגרלית. אז אנחנו רואים את זה, אין מה לעשות.

אבל מה אנחנו יכולים לעשות? או שאנחנו מתקדמים בצורה של מכות כרגיל כמו בהיסח הדעת, או שנבדוק ונראה מה קורה לנו? כי למה אנחנו בעלי מחשבה ורצון, ביקורת, בחירה חופשית, כנראה שאנחנו יכולים להתחיל להשתמש בכך סוף סוף. ואז נראה לאן פנינו, כי הטבע עיוור, הוא יכול להוביל אותנו להכחדה של כל המין האנושי, כבר היו תקופות כאלה למיניהן בטבע, כשנעלמו לך ממש צורות החיים הקדמוניות בהרבה.

יכול להיות שאנחנו נמצאים לפני זה, סך הכל מדובר בכדור ארץ קטן, במערכת הקטנה, בגלקסיה הקטנה, שנמצאת כך בצידה של גלקסיה אחת ממיליון גלקסיות, אז מה? אם אתה כך מסתכל על החיים, בצורה פילוסופית, אז זה בסדר, אבל אם יום יום אתה מחפש איפה האוכל שלי, איפה הביטחון, איפה הבריאות, אז כבר צריכה להיות חשיבה אחרת, לא פילוסופית אלא מעשית. ואם אנחנו מדברים באיזו צורה נתגונן מול השינויים? אז כאן נשאלת השאלה, האם אתה יכול ללכת נגד הטבע?

אז אומרים היום, כשאנחנו מסתכלים על פוליטיקאים, שהם רוצים ללכת נגד הטבע. הם אומרים, אנחנו נזרוק את החברה האנושית על ידי מלחמת העולם לחמישים שנה לפחות או למאה שנה אחורה, ושוב נחזור לשליטה הרגילה. הכל יהיה ברור, אני חזק, אתה חלש, אני עשיר, אתה עני, והכל יתנהל לפי הסרגל, לפי הפירמידה, אפשר לעשות כך. על ידי ייסורים גדולים מאוד, על ידי המלחמה אנחנו יכולים להרוס אותו קשר שעכשיו מתחיל להבנות בחברה האנושית בצורה הטבעית, הקשר העגול, האינטגרלי, על ידי כך שאנחנו נשבור, נלך למלחמה ונפוצץ הכל. יישארו נאמר מיליארד אנשים מתוך שמונה מיליארד וזהו, ונראה מה שיהיה.

כי אם אנחנו מאבדים שליטה, כך אנחנו לפחות נעשה את הדבר האחרון, כדי שלא נאבד שליטה. אתה יודע שאם האדם מתחיל לאבד שליטה, לאבד עשתונות, אז הוא מוכן לכל דבר,

להרוג, לשרוף, לא יודע מה, כי אין לפניו עתיד, הוא לא יודע מה לעשות. וכאן בצורה מכוונת, אנחנו יודעים מה זו מלחמה, אנחנו פחות או יותר יכולים לאתר את האויבים שלנו, השונאים שלנו, מי יותר קרוב, מי רחוק, בוא נעשה איזו סלקציה, בירור בעניין, ננקה מאלה ומאלה.

הכוונה יותר פנימית ועמוקה, אנחנו לא ניתן למערכת הגלובלית האינטגרלית להופיע עכשיו, נעצור את ההתפתחות הטבעית. באמת חוץ משנים של ייסורים גדולים ובעיות, לא תצא להם מזה תועלת גדולה. אבל מאין ברירה, האגו שלנו כבר מוכן לעבוד. ולכן יש התקדמות לקראת מלחמה מאוד גדולה. אנחנו כבר רואים את התהליכים האלה, במיוחד כאן, בכל צפון אפריקה ועד סין. זה מצד אחד.

מצד שני, אנחנו יוצאים בהסברה, ולא לחשוב שזה כוח קטן, מה קורה בעולם ומה צריכים לעשות במקרה כזה. יכולים להסביר לבני אדם, לחוגים הרחבים ביותר. היום יש את כל האמצעים, להסביר לכולם בפני מה אנחנו עומדים, זו קריאת הטבע. החברה האנושית משתנה, אז היא צריכה לראות בזה קריאה מלמעלה. פעם ראשונה בהיסטוריה שאתם צריכים בעצמכם להשתנות. אדם צריך להתאים את עצמו לאותו המודל החברתי שעכשיו מתגלה, ואין ברירה.

תעצרו את זה על ידי מלחמות, על ידי כל מיני דברים, התוכנית היא תוכנית שחייבת להתבצע. זה בטבע החברה האנושית, בתוך הגנים שלנו, בתוך ההורמונים שלנו, בתוך כל הרשימות שבנו. אנחנו מתפתחים לפי סדר מסוים, לפי תהליך. באותו התהליך הגענו לסיום ההתפתחות הליניארית והתחלנו להרגיש שאנחנו חייבים להיכנס להתפתחות חדשה ועדיין אנחנו לא נמצאים בה, לא רוצים.

כבר כמעט מאה שנה, אולי קצת פחות, אנחנו מתנגדים לזה. במיוחד מסוף מלחמת העולם השנייה. מתנגדים לאיחוד בצורה אקטיבית. אנחנו עשינו שני מחנות, רוסיה ואמריקה. עשינו כל מיני תרגילים עם איחוד אירופה ואיחוד אסיה. עשינו G8, G20, כל מיני התאחדויות, או"ם, יונסק"ו, דברים כאלה, זה לא עובד, כי זה הכל תיקונים חיצוניים. אנחנו צריכים בעצמנו להתחיל להשתנות, שכל אחד, כל מדינה וכולם, יתחילו להיות קשורים אחד לשני בעיגול, בשווה.

האו"ם לא מצייר לנו את העיגול, למרות שמלכתחילה היה צריך להיות בזה, יונסק"ו גם כן לא מצייר לנו עיגול. יש התאחדויות בינלאומיות, אף אחת מהן לא בנויה בצורת עיגול, כולם בנויים בצורת פירמידה, למרות שמציגים את עצמם כעיגולים. מי שולט באו"ם? זה ברור. כמה מדינות דוחפות את המטרות האגואיסטיות שלהן.

אנחנו רואים שהעולם נעשה יותר ויותר עגול, הוא דורש מאיתנו יותר ויותר השתתפות, מצד אחד, ומצד שני אנחנו כאילו, כן הולכים לזה ואחר כך מיד הופכים את המערכת הזאת למערכת פירמידה.

וכמו כן בממשלות, נעשה כנסת, נעשה פרלמנט, כולם יושבים בעיגול, ומיד מתחילים בכאסח. זה לא יעזור, יש כאן בעיית חינוך האדם. פעם ראשונה בהיסטוריה שאנחנו לא יכולים בצורה מלאכותית, חיצונית לעשות שינויים בחברה האנושית, אלא השינויים חייבים להיות מבפנים החוצה. מתוך ובקצב שינוי האדם יהיה שינוי בחברה, יהיה שינוי במדינות ובמדיניות שלהן, פנימית וחיצונית. ולכן הגישה היא גישה חדשה, אנחנו צריכים לבנות אדם עגול.

ניצה: חשיבה עגולה.

וככל שהאדם יהיה עגול יותר, הוא יבין וירגיש איך נכון להסתדר בעולם, יהיה קשור יותר לאדם. זאת תהיה המטבע, הערך שלו, מידת התיקון שלו. זה הכוח, הכסף, הכיסוף, שמכסה את האגו שלו, מעלה את עצמו מעליו. מה שאנחנו קוראים מסך, זה הכוח החדש. כי חוץ מהמערכת האינטגרלית אין לך כוח אחר שאתה בטוח, שאתה מבין, שאתה משפיע, שאתה נמצא ממש בשטח בשליטה. והתוצאה ממה שאתה קונה תמורת הכסף החדש הזה, תמורת החיבור, זה הכרה, הבנה, גילוי המערכת, ידע, הרגשה כללית, ביטחון. כל זה בא לך במידה שאתה נכלל במערכת. גם אדם פרטי, גם מדינות, גם כל האנושות.

אם אנחנו נדבר פעם על מימוש הדברים האלה, אז יש פנים לכאן ולכאן, דברים שהם באמת עדיין לא לגמרי ברורים. זאת אומרת, איך לממש אותם, באיזה קצב, באיזו צורה, איך לגשת אליהם. אולי נוכל קצת יותר להבין, ללבן אותם. אבל ללא ספק לזה מתקדמים, יש לזה כבר תמיכה יחסית מכל "חכמי העולם".

אורן: הזכרת את המונח "חכמי העולם", האם אתה מתאר תהליך שבו האנשים החכמים שולטים? עד עכשיו המשוואה הייתה פשוטה, כסף שווה כוח, שווה מעמד, מגדיר סדר, היררכיה, תהליכים, שליטה, מגדיר הכל. יש לך כסף, או למדינה, אתה בטופ. לי יש פחות, אני מתחתיך, אתה שולט וכן הלאה. פתאום באה לי איזו תחושה שהאדם החדש הוא אדם עגול. וכשתיארת את היכולות שלו זה נשמע כאילו זה אדם מאוד חכם. זה קצת הלחיץ אותי.

הוא חכם מתוך הרגשת הכלל, מתוך הרגשת המערכת. הוא לא חכם מתוך זה שיש לו שכל מיוחד כי הוא נולד חכם. זה לגמרי לא אותה חכמה. מה שאתה מתכוון זו פיקחות שיש לו מהאגו. אני מתכוון לחכמה שהוא מקבל בגלל שהוא רוצה להיות מחובר למערכת, ואז הוא קונה את הרגשת החיבור שלו למערכת, ומזה באה לו חכמה. זה לא השכל האגואיסטי הליניארי. זה שכל אחר, אינטגרלי, עגול, שבא לכל אחד ואחד לפי מידת הקשר של ליבו למערכת. האנשים האלה נקראים "חכמי לב". לא חכמים חיצוניים, אלא חכמי לב.

ניצה: מה קודם למה? כי אנחנו רגילים בצורה הרגילה הליניארית שקודם כל אנחנו לומדים על משהו, מבינים אותו, ואז אנחנו מתאימים את עצמנו, אבל פה זה נראה כאילו זה הפוך. אני צריכה להרגיש אותו ואז אני מתחילה לקבל את השכל שלו.

נכון, כי את צריכה קודם להתחבר למערכת החדשה, ואז את מתחילה להרגיש אותה, ורק אז את מתחילה להבין אותה.

ניצה: זאת אומרת, אין סיכוי שאני אבין את הסדר שלה.

את יכולה להבין מה זה להיות אימא אם את לא אימא?

ניצה: לא.

יופי. זה אותו דבר. קודם הרגשה.

ניצה: הרגשה.

בכל דבר, אפילו באגו קודם באה הרגשה ואחר כך הבנה מה אני מרגיש, כי החומר שלנו הוא רצון לקבל. אבל כאן זה מאוד חזק ותנאי הכרחי, מפני שזו מערכת שאני לא מכיר, ואני צריך קודם להיות בה. ומתוך זה שאני נמצא בה, אז אני מתחיל ללמוד אותה. אם אני לא נמצא בה בצורה רגשית, אין לי שום הבנה. לכן, לכל המנהלים של היום, הבעיה היא שהם לא מרגישים את המערכת החדשה ואז מחוסר אונים לא יודעים מה לעשות, "בואו נשבור את הדברים, בואו נלך אחורה חמישים שנה על ידי מלחמת עולם ומה שיהיה יהיה, לפחות אנחנו כך נשלוט. יש לנו בונקרים מתחת לאדמה, מקומות מסתור, אנחנו נעשה מלחמה, אחריה נראה עולם חדש. זה חדש? זה יהיה כמו הישן שאנחנו יודעים לנהל".

ניצה: אתה דיברת על הבעיה של כל המנהלים שלא יודעים לנהל את העולם החדש. פתאום עלה לי רעיון שאם הייתי סוחרת, נניח שיש לי מפעל או ארגון, חברה, או אולי אני אפילו בעלת מספר נכסים, מה שנקרא בעלת שליטה, ועכשיו אני רוצה לרכוש את השירותים של יעוץ אסטרטגי, כי אני מבינה שכל האסטרטגיה הקודמת שלי, שהייתה מושתתת על עולם שהיה מבוסס על פירמידה, לא עובדת לי יותר. אני גם לא יודעת לקרוא את המפה החדשה, לא ברור לי לגמרי מה קורה פה. נניח שאני עכשיו רוצה לרכוש את השירותים שלך כיועץ אסטרטגי חדש, מה היית אומר לי?

אם אנחנו רוצים שהעולם יתקדם לכיוון שלו בדרך השלום ולא בדרך מלחמה, אנחנו צריכים לפזר לכל העולם את הידע, מה עומד לפנינו, לאן אנחנו הולכים, עד כמה ערבות הדדית היא מחויבת מצד הטבע, ושכולם יידעו. שהידע הזה יהיה נחלת הכלל כמה שיותר. מפני שאנחנו כולנו מחוברים יחד והחיבור הזה כבר מתגלה בפועל יותר ויותר מיום ליום. אנחנו, כל בני האדם, נתחיל ללמוד ולדעת את זה, מיליארדים בכל העולם. דרך המערכת הפנימית הזאת, הקשר בינינו, שעכשיו מתגלה, נכניס לראשים של המנהלים האלה שאי אפשר אחרת, בדרך אחרת הם לא יקבלו.

בצורה חיצונית, אם אני בתור סוכן מחברה חינוכית אבוא אליהם, הם לא ישמעו את זה. הם לא יהיו מוכנים לשמוע. הם ילכו בדרך מלחמה. רק בתנאי שדרך המערכת הפנימית אנחנו נשפיע עליהם את המחשבות האלה, הם ישתנו במחשבות, מתוך שהמערכת היא אחידה והיא מתגלה עכשיו, מערכת עגולה. רק בצורה כזאת, יש לי גישה למוח וללב שלהם, אפילו אם הם לא ירצו, דרך זה שאני מתחיל ללמד את כל האנושות. ולא בצורה חיצונית. בצורה חיצונית הם לא יוכלו לשמוע, לא יקבלו. יש לי הרבה הוכחות.

אני בעצמי דיברתי, דברו עוד כמה אנשים, זה לא יעזור. הם לא מרגישים שעל ידי זה אפשר לנהל, אפשר להתקדם, שהם רוכשים משהו. "מה עם הכסף והשליטה שלי?" כל אחד שואל, והוא לא מבין שלכסף ולשליטה הקודמים אין ערך. מעכשיו יש ערך לכסף ושליטה חדשים. הוא לא מסוגל לעכל את זה, הוא לא רואה בזה שום ערך, בכסף ובשליטה החדשים. אם אני מביא לו את זה עכשיו, הוא מסתכל על זה, "חינם אני לא אקח את זה, אתה רוצה שאני אחליף זה בזה?".

אורן: נאמר שאני אדם בעל שליטה, מהגדולים, ונאמר שנקלעתי לקשיים, גם היום זה מצוי, אני מרגיש איבוד שליטה. המפה שהייתה לי ועל פיה הייתי קורא את המציאות ומנהל אותה, כבר לא מסבירה לי מה שקורה. ונאמר שאני פוגש אותך. שמעתי שאתה אדם חכם, יש לך מפה משלך, יש לך אופק, יש לך תמונה.

מה אני מציע לך?

אורן: מה אתה מציע לי? אני על סף קריסת האימפריה שבניתי במו ידיי כל חיי, מה אתה ממליץ לי?

אני מצייר לפניך תמונה, מהו העולם החדש. מכל התעשייה, מכל המסחר, נשארו רק הדברים ההכרחיים לקיום האדם. מה יש לך מהמפעלים והאניות והחברות, מה מכל אלה שייכים לדברים ההכרחיים? תמשיך לנהל אותם טוב, אפילו בצורה אגואיסטית, ותתחיל להיפטר מכל היתר שהם עודף, כי להם באמת מגיע לקרוס. קודם כל תעשה את זה. זה נקרא פעולת ההבראה הראשונה של המשק הפנימי שלך, הפרטי, דבר אחד. דבר שני, תתחיל בתוך המפעלים שלך חינוך אינטגרלי לכל העובדים, לכל המנהלים, לכולם, שעה אחת ביום משעות העבודה, כל יום, חובה. כך אתה מתחיל להזרים דם חדש במפעלים שלך, בעסק שלך. אחרי שעשית את זה, במשך זמן מסוים, והאנשים מוכנים פחות או יותר, תתחיל לאחד משכורות, להשוות משכורות, להביא אותן לרמה לא כל כך דיפרנציאלית כמו שהיום. שלא יהיה הבדל במשכורות פי חמישים, שיהיה פי עשרים, פי חמשה עשר, פי עשרה וכן הלאה. תתחיל לפתח חיבור חברתי. בטוח שכך אתה תבריא את העסקים שלך, ואחר כך עוד נדבר.

אורן: תודה רבה הרב לייטמן, אני מקווה שתבוא עם עוד עצות, זה מוצא חן בעיני. תודה לך ניצה, תודה גם לכם שהייתם איתנו. נמשיך בשיחות הבאות, תהיו איתנו. עד אז שיהיה לכם כל טוב ולהתראות.

לחצו כאן להורדה