חיים חדשים - תוכנית 996 - מוסכמות חברתיות

לחצו כאן להורדת התמליל

אורן: היום נרצה לדבר בתוכנית על מוסכמות, או ליתר דיוק על פריצת מוסכמות. אנחנו חיים בזמנים מיוחדים שבהם כבר אין יותר מדי מוסכמות לפרוץ, הכול מותר, הכול פרוץ כבר לפנינו. ננסה להבין מאיפה זה בא, איך נוצרות מוסכמות, מי אלה שפורצים אותן ולאן זה אמור להוביל אותנו בדרכנו אל חיים חדשים.

יעל: לכל קבוצה יש מוסכמות. יש מוסכמה לעם, יש מוסכמה למשפחה, יש מוסכמה לארגון. אנשים שגרים בתל אביב מתלבשים אחרת מאשר האנשים שמתלבשים למשל בבני ברק. אנחנו יודעים שבעצם מתקיימות הרבה מאוד מוסכמות למשל בעולם העבודה. כשאתה מגיע לעבודה אתה לבוש אחרת מאשר כשאתה מתלבש בבית, או כשאתה מתלבש לאירוע חגיגי.

מוסכמות מתייחסות גם לנראות חיצונית, לאופן הלבוש, לתקשורת בין אנשים. ביפן קדים קידה, אצלנו אומרים שלום, מה עושים כשנפגשים, מה עושים כשנפרדים, איך מתנהלת השיחה. אלה הם בעצם חוקים של עשה ואל תעשה. יש לנו קודי התנהגות בנימוסי שולחן למשל, בכל מקום אוכלים בצורה אחרת, ומתנהגים באירועים שונים ובמקומות שונים, בצורות שונות.

אני רוצה לספר סיפור קטן על בעלי. לא מזמן הוזמנו לחתונה, בעלי לא מתלהב מהאירועים האלה, והוא אמר שהוא רוצה לבוא לחתונה עם קרוקס. קרוקס אלה הם הנעליים שהולכים איתם בדרך כלל בבית, בחצר או בים. הוא רצה ללכת לחתונה עם קרוקס, נמאס לו לבוא לבוש כמו שצריך, ואמר או שהוא בא עם קרוס או שהוא לא מגיע לחתונה. אני מניחה שהוא אמר את זה כי זה נתן לו איזו הרגשה שאם הוא מגיע עם הנעליים שהוא רוצה, או בצורה שהוא מתלבש בבית, אז כביכול גם בחתונה הוא לא צריך להיות כבול לכל הנימוסים, והוא יכול להרגיש שם יותר חופשי ולהיות יותר הוא עצמו בתוך האירוע הזה.

ובאמת הרבה מאוד אנשים מרגישים כבולים בתוך אותן מוסכמות חברתיות. יש מוסכמות ששייכות לעבר, אנחנו יודעים שבכל דור מתחלפות המוסכמות, אנחנו חיים בתקופה שהמוסכמות מתחלפות בצורה מאוד תדירה. ואני רוצה לפתוח בשאלה, למה בכלל קיימות מוסכמות חברתיות, בשביל מה זה טוב? יש לנו חוקים, החוקים מגדירים פחות או יותר מה מותר ומה אסור לעשות, בשביל מה צריך גם מוסכמות חברתיות?

מוסכמות צריכות להיות לכל חברה ולכל יצור. אבל ליצורים "דומם", "צומח" ו"חי" יש מוסכמות טבעיות. לא שיש הסכמה בין אותם בני המין על איזו התנהגות מיוחדת, אלא שהאינסטינקט הפנימי הוא שדוחף אותם כך וכך להתקיים, ולכן הם מבינים זה את זה ואין להם על זה שום שאלה. מין ה"מדבר" שונה בזה שהוא מתפתח מעל מה שנוצר ולכן בכל פעם שהוא מגיע לאיזו מידת ההתפתחות, אז הוא צריך מוסכמות חדשות גם כלפי עצמו, גם כלפי החברה, גם כלפי העולם, המשפחה, במקום העבודה בוודאי, בכל דבר, בכל מקום. וזה טבעי, כי הוא משתנה.

בעולם הדומם הצומח והחי, אפילו אם יכול להיות שהמוסכמות שלהם משתנות, אבל משתנות בצורה טבעית, הם לא דנים בהן, לא דורשים עליהן, הם לא מקבלים אותן ומתחרטים, אלא אצלם הטבע מחייב וזהו.

יעל: למשל דוגמה למוסכמה בעולם החי או הצומח?

זה משתנה לאט לאט מזה שהרבה יצורים שחיו במים, עכשיו הם חיים ביבשה וכן הלאה, זאת אומרת שהטבע משנה אותם, וגם את חוקי ההתנהגות שביניהם. מה שכן, האדם לא יכול לקבל מאף מקום את המוסכמות האלה, חוץ מאשר את הטבעיות, כמו חיה, אבל למעלה מדרגת החי הוא צריך לקבל הסכמות חברתיות, וזו כבר בעיה, כי על זה לא כתוב באף מקום. בכל משפחה, בכל חברה, בכל עיר, בכל אזור, בכל מקום יש מוסכמות חדשות, הן לא כתובות באף מקום, אין לזה חוקים ברורים, אבל הן קיימות.

 יעל: כולם יודעים.  

ידוע שבאמריקה רצו פעם לכתוב שאסור לפיל לטייל ברחוב הראשי אחר הצהריים בשבת, משהו כזה, והיו עוד כל מיני דברים כאלה. אז אלה הן מין מוסכמות חברתיות שרצו לעשות לכל דבר. ובאמת יש להם אין סוף חוקים, אמנם זה לא עוזר לאף אחד, אבל ככה זה.

אנחנו צריכים להבין שההסכמות החברתיות הן באותה רמה בצורה ההתנהגותית שרוב החברה תומכת בהן, בהסכמות האלה, ומבינים שיש בהן צורך. זאת אומרת, יכול להיות שיש בהן קבלה מדורות, יש להן גם הרגל בדור הנוכחי שנעשה טבע שני, יש להן גם תמיכה חברתית קולקטיבית, מאוד חשובה התמיכה הדתית והממשלתית. וכשכל הדברים האלה תומכים זה בזה, אז הם מייצבים את אותה האווירה שנקראת "חברה".

 יעל: תמיכה של דת או ממשלה? זאת אומרת שצריך גם שהממסד יתמוך בזה.

במשהו, כן. ודאי שבתוך זה יכולים להיות עוד כל מיני פלגים. לכן מוסכמות זה כבר הכרחי, הכרחי לכל חברה ולכל אדם. אנחנו בעצם לא יכולים לחיות בלי איזו הסכמה פנימית שלנו. יכול להיות שאני לא מסכים עם החברה ואני הופך להיות כאן מהפכני במשהו, זה גם מוסכמות כנגד מוסכמות.

 יעל: אבל אמרת שצריכה להיות הסכמה פנימית, הסכמה פנימית למה?

הסכמה פנימית לכך שאני מסכים, אני מחזיק שאלה ואלה, צורות ההתנהגות ,הן שצריכות להיות.

 יעל: מה התפקיד של זה בחברה, למה זה טוב?  

כי איך חברה תתקיים בלי זה אם לא יהיו לה החוקים האלה, שכולם מקבלים, מרגישים ומבינים שכך אנחנו מתייחסים זה לזה ולכולנו?

 יעל: יש באמת עניין של יחס אחד לשני, אבל יש הרבה מאוד עניין של קוד לבוש למשל.

ישנם דברים רחבים כלליים כאלה שעליהם כמעט ולא מדברים, זה ברור. זאת אומרת, שכל אדם ואדם, כשהוא נמצא בחברה, הוא איכשהו מתנהג בצורה כזאת שהחברה מסכימה לזה.

 יעל: דוגמה כדי שנבין בדיוק על מה אתה מדבר, למשל?

למשל, שאני לא יכול לטייל עם הפיל בפיפט אבניו בניו יורק. זה ברור.

 יעל: ברור לחלוטין.

בכל דבר. אני לא יכול ללכלך מדי, אני לא יכול לעשות כך וכך, אני צריך להיות לבוש ולא יכול להסתובב עירום בעיר כמו בסאונה. זאת אומרת, יש כאן חוקים די ברורים. אבל ישנם חוקים שהם לא כל כך נראים לעין. ואם אנחנו מדברים על הסכמה חברתית, אז ישנו הדור הצעיר שרוצה להיות מהפכן, ואז הוא עושה מעצמו, כמו שאנחנו יודעים ורגילים אליהם, שפתאום הם עושים לעצמם הסכמות חברתיות מיוחדות גם בלבוש, גם במוזיקה, בכל הדברים האלה שאנחנו, הדור המבוגר, ממש לא מבינים מה קורה להם שם. אבל אנחנו יודעים שכך הדור הצעיר צריך להיות, גם זאת הסכמה, וכשהם יזדקנו הם יהיו כמונו, ובמקומם יהיה דור צעיר עם פריצת המוסכמות. וזה עניין של ההתפתחות האנושית שכך זה קורה. כך העניינים מתגלגלים. אבל יש כאלה מוסכמות, שכלפיהן אנחנו מאוד מאוד קונסרבטיבים. אלה הן מוסכמות חברתיות הקשורות למשפחה ליחס של האדם למדינה, ומוסכמות דתיות.

גם בהן ישנם כל מיני שינויים כל הזמן, אבל ישנן כאלה שאנחנו דואגים מאוד שלא סתם איזו רוח מקרית תשבור לנו פתאום את  המוסכמות האלה, אנחנו שומרים עליהן כי בלעדיהן תהיה לנו בעיה להחזיק את עצמנו כחברה יציבה.   

וכאן אנחנו צריכים להבין, שכשקמים האנשים החדשים עם הרעיונות החדשים, איך אנחנו צריכים להתנהג איתם ולהרגיע אותם. או ההיפך, לתת להם להביע את דעתם ואולי יותר מלהביע דעה, אבל בצורה עדינה, שהחברה תשמע ותוכל להגיב בדעתה וכן הלאה.

זאת אומרת, בעצם פריצת המוסכמות זה דבר טוב. אנחנו יכולים להגיד שרואים את זה במיוחד במדע. ניוטון, איינשטיין, וכאלה "ששברו" את כל מה שהיה לפניהם, הם הגיעו דווקא לגילויים גדולים, חשובים, חדשים. זה נמצא בכל מקום, זה מה שהאדם רוצה. אבל כשאדם מתפרץ בכאלו שטחים זה שטח צר, ולא מיועד ל"עמך" אלא לאותם המדענים, לאותם אלו ששייכים לכתיבה, לתיאטרון, למוסיקה, אז ככה הם מתפרעים במקום הקטן שלהם ואז עושים כביכול מהפכות גדולות, ששניים וחצי אנשים יודעים על זה, ועוד פחות מזה מבינים את מה שקורה שם.

מה שכן, אנחנו לא יודעים מאיפה ואיך זה קורה, אבל פתאום אנחנו רואים שהדור הצעיר משתנה מאוד. אפשר להגיד שזה שייך לכלי תקשורת, שהפכו להיות אינטרנטיים ואז כל איש משתמש בהם, צורך אותם, ואז כלי תקשורת האלה מאוד משפיעים, ובבת אחת, על הרבה אנשים, ויש להם יכולת לשנות את דעת הסביבה, החברה, הדור הצעיר, לכל כיוון. ובאמת זה בעיה גדולה, שעדיין כמו שאני שומע גם בזמן האחרון על הבעיות עם פייסבוק וכל היתר, זה לא פשוט. גם לא יודעים איך "להתלבש" עליהם בצורה חוקית ואיך לסדר את הדברים, אבל ללא ספק זו סכנה גדולה, כי אלו השולטים ברשתות כמו פייסבוק, גוגל, טוויטר ועוד, הם יכולים לשנות מוסכמות חברתיות בצורה דרסטית.

יעל: איך נוצרת מוסכמה חברתית?

על ידי פייק ניוז, קל מאוד לעשות את זה על ידי הרשתות וכל מיני דברים כאלה.

יעל: זה כבר בעולם המודרני, ברשתות.

כך זה היום. אני לא יודע מה היה קודם לפני שלושים, ארבעים שנה, אבל עד אז זה היה בצורה איטית על ידי העיתונות, ולפני זה על ידי ספרים ורומנים למיניהם. לפני מאתיים או מאה שנה זה היה על ידי ספרים, עד לפני ארבעים שנה בערך זה היה על ידי עיתון ואחר כך על ידי הטלוויזיה, אבל עכשיו זה כביכול שטח פרוע.

יעל: זה אינטרס של מישהו?

ודאי שזה אינטרס של מישהו, יש בזה הרבה אינטרסנטים, זה לא מקרי. זו כל הבעיה, אולי עכשיו מתחילים סוף סוף להתלבש עליה כי כל מדינה ומדינה, כל ארגון סודי, פרטי או מדיני יכול להיכנס לשטח של מדינה אחרת ולעשות שם ממש הכנה למהפכה.

יעל: אם אני מסתכלת על התפתחות החברה האנושית לאורך ההיסטוריה, אז העניין הזה של מוסכמה זה משהו טבעי, או שגורמים מסוימים בחברה פתאום מזהים איזו מגמה ואז מלבישים שם איזו מוסכמה שמתאימה לאינטרס שלהם?

אני לא יכול להגיד כי אני לא שייך לזה, אני רק רוצה להגיד שהמוסכמות החברתיות נעות בתוך החברה והן גם דורשות את תמיכת החברה והסכמת החברה. זאת אומרת למרות שהמוסכמות חדשות הן מוסכמות חברתיות, החברה צריכה להכיר בהם, להבין אותם על ידי שטיפת מוח או לא חשוב על ידי מה, אבל היא צריכה להסכים להן ואז המוסכמות האלה חיות, הן נמצאות בקרב החברה.

מה שאין כן אם אנחנו מדברים על מוסכמות חדשות, אז כשאני כמקובל רוצה להחדיר משהו לתוך החברה ולעשות מזה משהו כמוסכמה חברתית, זה מאוד לא פשוט, כי מוסכמה חברתית מתבססת על הרצון ועל האגו של החברה ושל האדם הפרטי.

יש שטיפת מוח, מוכרים דברים לבני אדם, אומרים להם שזה כדאי, זה טוב, ואז כמו להקת ציפורים הם משנים את הכיוון ורצים אחרי זה. אבל ממש פריצת מוסכמות זה מוסכמות שמושכות את הקהל למעלה מהאגו. אבל כשההסכמה החברתית לא יכולה להתבסס על הרצון לקבל האגואיסטי שבאדם אז אין לה על מה לחיות. בחכמת הקבלה אנחנו רוצים להעלות את האדם למעלה מהאגו שלו ולהראות לו כיוון אחר להתפתחות.

יעל: בוא נשעה סדר, על מה בעצם מסכימים?

מה זה בכלל הסכמה חברתית? הסכמה חברתית זה נקרא שאנחנו בדקנו, ראינו וקיבלנו שהתנהגות כזאת טובה לנו, טובה לאגו שלנו, לחיים הפרטיים, לחיי החברה, המדינה, העולם וכן הלאה, ולכן אנחנו מקבלים את זה כהסכמה חברתית.

יעל: על מה אנחנו מסכימים בעצם?

לא חשוב על מה, על כל דבר ודבר.

יעל: זאת אומרת אנחנו מסכימים שהדבר הזה משרת אותנו ועושה לנו טוב יותר בחיים.

כן, יש עליו הסכמה.

יעל: מי צריך להסכים כדי שזו תהיה מוסכמה?

רוב הציבור.

יעל: יש מסה מסוימת?

בימנו זה תלוי בכלי התקשורת, בפרסומת, בכל מיני דברים, אבל בסופו של דבר אדם שחי צריך לדעת שסביבו רובם מסכימים למשהו ואז גם הוא מסכים. הוא לא יודע אם זה טוב או זה רע, אבל מפני שכולם מסכימים בעיניו, פחות או יותר, אז לא רק שקל לו להסכים אלא שהוא לא יכול לא להסכים, כי אם הוא לא הולך עם הציבור אז יש לו חרדה פנימית. הרי מה זאת אומרת, למה אני לא אלך איתם, מי אני, מה אני, אם אני אלך עם כולם אז יהיה לי ביטחון מהציבור ואני אתקדם יפה.

יעל: גם אתה כמקובל רוצה להנחיל כל מיני מוסכמות לתוך החברה, אבל אתה אומר שזה לא עובד כמו בערוצי התקשורת, למה?

כי האגו של האדם הפרטי לא תומך בזה. אני מדבר על זה שכולנו צריכים להיות קרובים זה לזה, לתמוך זה בזה, להתחבר, שכל אחד מאיתנו צריך להיות לשני כחבר, "איש את רעהו יעזרו"^[1]. אבל כשאנשים מסתכלים על זה מבחוץ הם לא רואים בכלל שהחברה תומכת בעקרונות האלה. זאת אומרת אין הסכמה חברתית ליחס יפה בין אדם לחברו, ואם אין הסכמה חברתית אז קל לאדם להגיד למה אני צריך להיות יותר חכם מכולם, אני לא רוצה. חוץ מזה, יש כאן עניין של דת, הדת אומרת שלא זה העיקר אלא קיום מצוות, ולכן כלפי חכמת הקבלה יש דילמה, כמו שהם אומרים, "הדבר שנוי במחלוקת". אבל אין כאן שום מחלוקת, שוב, זו הסכמה חברתית. כי אם במשך כל הדורות אנחנו סיכמנו שלעשות מצוות מעשיות, להתפלל וכולי, וזה מה שאנחנו יודעים ומבינים, וכך צריך להיות בחברה, אז מי שרוצה עושה ומי שלא רוצה אז לא, וזה בסדר, זה עניינו. אבל כשאני אומר שחשוב שאנחנו נגיע לזה, אבל לא רק לזה, חשוב יותר שנגיע למצב של אהבת הזולת, "ואהבת לרעך כמוך, כלל גדול בתורה", כי כך התורה דורשת, אז יש כאן כבר בעיה. אמנם כולם יגידו, "כן, אתה צודק, אתה אומר יפה ונכון", אבל אף אחד לא רוצה לקיים את זה ולחיות בחברה שזו ההסכמה החברתית  שלה, כי זה יחייב אותו להיות במאמצים מאוד פנימיים בלב ובנפש כלפי הזולת. זה מאוד קשה, לכן אין לזה הסכמה חברתית.

יעל: אין הסכמה חברתית כי יש איזו התנגדות של הממסד הדתי.

לא, זה רק עניין דתי, זה גם עניין חילוני, כולם נגד כי הם לא יכולים לקיים את זה, ולכן אנחנו נתקעים כאן בבעיה, אנחנו לא יכולים להחדיר את זה לחברה כהסכמה חברתית.

יעל: איך בעצם פורצת הסכמה חברתית חדשה, מה קורה בחברה כשפתאום לא רואים צורך במוסכמה הישנה ורוצים פתאום משהו חדש?

זה כתוצאה מהתפתחות החברה ומשינוי התנאים החיצוניים.

יעל: מה הכוונה?

נניח בשינוי האקלים, בשינוי התנאים האקולוגיים יש לנו התנהגות חדשה. גם עקב בעיות שגילינו בעישון או במחלות מין, או בהתפתחות הטכנולוגיות, בהתאם לזה יש לנו התנהגות חדשה, יש לנו הסכמה לזה.

יעל: זה בעצם זורם באופן טבעי לכיוון של משהו חדש.

האגו תומך בזה, זה העיקר. כדי לשכנע את החברה שכדאי לקבל איזו הסכמה חברתית חדשה אני צריך להראות להם שזה טוב. יש לנו הרבה דברים כאלה, בכל עיתון, בכל אתר באינטרנט, אומרים שזה טוב וזה טוב, זה פרסום, כך הם בונים גישה חדשה לחיים.

יעל: האם  יש דברים שאי אפשר לשנות ושהבן אדם לא יקנה אותם גם אם ימכרו לו את זה מאוד טוב באמצעי התקשורת?

אי אפשר למכור לאדם משהו שהחברה לא מסכימה.

יעל: מהם הדברים שבן אדם לא יסכים לשנות?

זה לא חשוב, אם החברה לא מסכימה אז האדם לא יקנה, וההיפך, אפילו שזו שטות והוא בטוח שזה שקר, אבל אם החברה אומרת שזה טוב אז בסופו של דבר גם האדם יגיד "כן, זה טוב". למה? כי יש לו ביטחון והוא רוצה להישאר עם הביטחון שלו בתוך החברה, הוא מרגיש שהוא נמצא בתלם הכללי, בהסכמה החברתית.

אורן: למה אנחנו בנויים כך, למה טוב לי להסכים עם מה שהחברה מסכימה?

זה האגו הכללי. אני מרגיש ביטחון כי אנחנו כולנו קשורים למערכת אחת, אני רוצה להיות בקשר הדדי עם אחרים.

[1] ישעיהו, מ"א, ו'