Left Sidebar Content

משמעות החיים

יחסה של תורת ישראל לגויים

בעולם הגלובלי של היום המילה "גוי" מייצרת תחושה לא נעימה. קצת ארכאית. אנחנו מסתובבים בעולם, פוגשים אנשים טובים, רבים מהם לא-יהודים. וזה מעלה תהיות: מדוע התעקשו חכמי ישראל להנהיג שכל בוקר ייפתח בברכה "שלא עשני גוי"? מדוע נאמר שלגוי אסור ללמוד תורה? ובכלל, מהו יחסה של תורת ישראל לגויים? הצצה אל עומק הדברים על פי תורת הסוד, חכמת הקבלה.

ראשית חשוב לדעת שמה שנהוג לחשוב ומה שמלמדת חכמת הקבלה, אלה הן שתי רמות שונות לחלוטין. שתי צורות יחס לטבע, לאדם, לא-לוהות, לדת, לכל דבר בעצם. אנחנו רגילים לחלק את בני האדם ליהודים וגויים, יודעים מה זה ברית מילה, חופה, חתונה, גבר, אישה, כהן, לוי, ישראל, שמיים וארץ, עצים ופרחים, בעלי חיים ואנשים. אנחנו מוקפים בדומם, בצומח ובחי, ומייחסים את מה שאנו קוראים עליו בתורה לכל מה שאנו רואים סביבנו. אבל הקבלה, שמכונה גם חכמת האמת, מתייחסת לכל הדברים האלה בצורה שונה מאוד. לוקח זמן לתפוס את היחס המיוחד שלה למציאות. הקבלה מלמדת שפנימיות התורה מדברת על פנימיות האדם. האדם הוא עולם קטן.

אני כולל בתוכי את העולם כולו. כל פרטי המציאות נמצאים בי. את עולמי הפנימי עליי לסדר ולהביא למצב מתוקן והרמוני. אין לי מה לנגוע במה שמחוץ לי, כביכול, עליי להתרכז בתיקון הפנימי שלי. זו עבודתי העיקרית בעולם. אני צריך לסדר את כל הפנימיות שלי עד שתהפוך להיות דומה לא-לוהות, ואז אהיה ראוי לדרגה הרוחנית שנקראת "אדם", מלשון "אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן" (ישעיהו יד, יד).

החומר היסודי שמנו אני בנוי מוגדר כ"רצון לקבל הנאה ותענוג". הרצון הזה מחולק על פי עוצמתו, לארבע דרגות עיקריות שנקראות דומם, צומח, חי ומדבר. בכל דרגה יש הרבה מאוד חלוקות נוספות, כמו ריבוי הפרטים בעולם הסובב אותנו. לצורך התיקון, דרגת המדבר היא החשובה ביותר כי היא הבעייתית ביותר.

דרגת המדבר שבי מתחלקת לרצונות אגואיסטים שונים, שנקראים "שבעים אומות העולם". ויש בי גם "אומה" נוספת, תכונה מיוחדת שמשתוקקת להידמות לבורא שנקראת "עם ישראל". אני צריך לאתר אותה, להבליט אותה, לטפח ולהגדיל אותה, להעלותה בחשיבות מעל כל יתר אומות העולם שבי. ומה זה אומר להידמות לבורא? כמו שהוא טוב ומיטיב ותכונתו היא השפעה טובה, אהבה ונתינה, כך גם אני רוצה להיות באהבה לזולת. בחיבור טוב עם כולם, באחדות שלמה. על זה אני צריך לעבוד.

למעשה, את כל הרצונות שלי ששייכים לדרגת הדומם, הצומח, החי והמדבר, עליי לכוון כך שיגדילו, ישבחו, ירוממו את תכונת ישראל שבי, שרוצה להידמות לבורא. שכולם ישרתו את התכונה הזו, שישייכו את עצמם אליה. הרצון שבי שמשתוקק לכך נקרא "יהודי", מלשון ייחודי. זו השתוקקות לייחוד עם הבורא, לחיבור עמו מתוך הידמות לו. לעומת זאת, "גוי" הוא כל רצון ורצון שלי שעדיין הפוך מהרצון היהודי, ויש לו נטייה אחרת כלשהי.

"ברוך שלא עשני גוי". מה המשמעות? אם אני נמצא ברצון לתת, באהבת הזולת, בחיבור עם כולם, שואף לעשות טוב לכול, להביא את כל רצונותיי להזדהות עם הבורא, שיהיו בהתאמה, בדבקות, בהשתוות הצורה עמו, בזה אני נקרא יהודי, כאמור. אחרי שתיקנתי את הרצונות שלי, שפעם היו גוים והפכו ליהודים, אני מברך את הכוח העליון שעל ידו עשיתי את התיקונים הפנימיים האלה - "ברוך שלא עשני גוי".

אסור לגוי ללמוד תורה לגוי. למה? אסור, לפי הקבלה, פירושו אי אפשר. אם אני עדיין נמצא ברצון אגואיסטי, אני לא יכול ללמוד תורה. מדוע? כי לימוד תורה הוא תהליך הכולל שני שלבים: א) בקשת כוח לתיקון הרצונות שלי לכיוון של אהבה ונתינה. ב) אחרי שהכוח הזה פועל עליי, ברצון המתוקן שלי אני מתחיל להרגיש את הבורא, וזה נקרא שאני באמת לומד תורה. התורה והבורא הם אחד, ולימוד תורה פירושו הכרת הבורא מתוך התגלותו בי. אני מברך אז: "ברוך אתה ה', המלמד תורה לעמו ישראל", כי זו פעולה שמתרחשת רק ברצונות המתוקנים שנקראים יהודים, עם ישראל.

ליהודי אסור להתחתן עם גוי. מבחינת פנימיות הדברים, כלומר בתוך רצונות האדם, זה אומר שרצון שמכוון לנתינה לא יכול להתחבר עם רצון שפועל רק כדי לקבל לעצמו. אלה שתי צורות הפוכות לפי טבען, ולכן אי אפשר לקרב אותן זו לזו. בטבע פועל חוק עיקרי שנקרא "השתוות הצורה". הוא אומר ששני דברים מתקרבים זה לזה במידה שהם דומים, ומתרחקים במידה שהם שונים. אם אני רוצה שהם ייפגשו, עליהם להיות דומים זה לזה לפחות בנקודה אחת. אם הם דומים ביותר מנקודה, אז יש ביניהם כבר שטח משותף. חתונה פירושה חיבור בין שני רצונות שונים שיש להם נטייה דומה להיטיב זה לזה, ואז הם יכולים להוליד מישהו שלישי. לכן רצון יהודי שנטייתו לאהבה ונתינה לא יכול "להתחתן" עם רצון גוי שנטייתו קבלה עצמית.

"שבע מצוות בני נוח". מה משמעותן? לפני תיקון הרצון האגואיסטי שיהיה מכוון כולו לנתינה ואהבה, צריך לתקן אותו שלפחות לא יזיק לאחרים. שבע מצוות בני נוח הם תיקונים מוקדמים שעליי לבצע בתוכי בדרגה קודמת, לפני שאתקדם לתיקונים של דרגת היהודי. בסופו של דבר, כל רצונות האדם, אפילו האגואיסטים ביותר, צריכים להגיע לייחוד עם הבורא כמו שכתוב: "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" (ירמיהו לא, לג). לדעת את הבורא פירושו להתחבר, "להזדווג" עמו, כמו שכתוב: "והאדם ידע את חוה אשתו" (בראשית ד, א). כאשר כל רצונות האדם מסוגלים לכך מיושם הכתוב: "כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים" (ישעיהו נו, ז). כל העמים, כל הרצונות שברא הבורא, מחוברים ככלי קיבול אחד, כבית אחד, והבורא מתגלה בהם בשלמות.

וכך, כל שעלינו לתקן הוא את הפנימיות שלנו. התיקון מתבצע בשני שלבים עיקריים, קודם כל "ואהבת לרעך כמוך", ודרך זה מגיעים אל "ואהבת את ה' א-לוהיך". אם נמשיך לנסות לתקן את העולם, או את החיצוניות שלנו, נגיע רק לקלקול ולא לתיקון. האגו שלנו כל הזמן גדל ואם איננו מטפלים בו הוא נעשה גרוע יותר מיום ליום. וזה קורה אצל כולנו. חילונים, דתיים, יהודים, לא יהודים. כולם נעשים גרועים יותר. רוצים לבלוע את הכול לעצמם, על חשבון האחרים. להצליח על גבם. זו צורת האגו הטבעית שמתפתח בנו, אבל היא לא עושה אותנו שמחים יותר. להפך. אנשים נעשים ריקניים ואומללים יותר משנה לשנה, כי לא רואים באופק שום דבר טוב.

על פי חכמת הקבלה, סוד האושר תלוי בתיקון פנימיות האדם, בהתפתחות שלו מדרגת גוי לדרגת יהודי. ההתעלות מהטבע האגואיסטי שעמו נולדנו אל טבע עליון של אהבה ונתינה היא שמקנה לאדם את הצורה הפנימית שנקראת יהודי, והיא מהווה את פסגת התפתחות האדם. מבחינה רוחנית, לא מספיק להיוולד לאימא יהודייה כדי להיחשב יהודי. האדם צריך לתקן את רצונותיו כדי לזכות לדרגה הזו. בהתאם לכך נקבעת גם ההגדרה הרוחנית של עם ישראל - קבוצת אנשים שמתקנים את הרצונות האגואיסטיים שלהם לכיוון של אהבה ונתינה. שרוצים להיות דומים לבורא, כאיש אחד בלב אחד, בערבות הדדית. אל המקום הזה צריכים להתקדם בני כל העמים. כל התפקיד שלנו, בני עם ישראל הגשמי, הוא לבצע את התיקון הפנימי הזה בקרבנו, ולהוביל את כל בני האנוש אל גילוי כוח האהבה והנתינה הכללי, אל גילוי הבורא.

מן המקורות

"אומר הזוהר הקדוש 'כי כל אדם הוא עולם קטן', היינו שכלול משבעים אומות וגם מבחינת ישראל... ושלכל אומה ואומה יש לה תאווה משלה, ורוצה לשלוט את התאווה שלה על כולם. וגם לעם ישראל שבאדם יש לו גם כן תאווה מיוחדת, שהיא להידבק בה'... לכן האדם צריך לעשות ציור לעצמו, שיש לו בגוף שבעים אומות וגם עם ישראל. והוא צריך לקבוע לעצמו לאיזה עם הוא שייך".

"כשהאדם יתן חשבון לעצמו, אז הוא יראה, שרק דבר אחד חסר לו. היינו, לעשות חשבון נפש, מה ההבדל בין יהודי לנכרי, אשר עבור זה אנו עושים ברכה בכל יום 'ברוך אתה ה' שלא עשני גוי'. ואין האדם נותן תשומת לב במה שאומר 'שלא עשני גוי'. היינו, שהוא לא מסתכל על עצמו, במה הוא ישראל ולא גוי".

"ישראל, היינו, שיש לו רצון ישר-לאל, היינו, שאין לו רצונות של אהבה עצמית, אלא של אהבת הזולת".

"זה שאסור ללמוד תורה לעכו"ם... פירושו, שאי אפשר ללמוד תורה כל זמן שהאדם עדיין נמצא בבחינת עכו"ם, כלומר שעדיין משוקע באהבה עצמית".

הרב"ש - הרב ברוך שלום אשלג

"כל התכלית הנרצה לבורא מכל הבריאה אשר ברא, היא להנות לנבראיו, בכדי שיכירו אמיתיותו וגדולתו, ויקבלו ממנו כל הטוב והנועם שהכין בעדם".

"עניין תכלית הבריאה מוטל על כל המין האנושי, איש לא נעדר".

"יש חיוב מוקדם לגאולה, אשר כל אומות העולם יודו לתורת ישראל בסוד הכתוב 'ומלאה הארץ דעה'... תדע, שהוא על ידי הפצת החכמה האמיתית, שיראו בעליל אלוקים אמת ותורת אמת. והפצת החכמה בהמון מכונה שופר, דוגמת השופר שקולו הולך עד למרחק המרובה, כן יתפשט הד החכמה בכל העולם, שאפילו האומות ישמעו ויודו, כי יש חכמת אלוקים בקרב ישראל".

בעל הסולם - הרב יהודה אשלג

המאמר מבוסס על ראיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 836 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים".    

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>ערב מבוא נובמבר 2018</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content