Left Sidebar Content

חגים ומועדים | חנוכה

כל האמת על חנוכה

מאת: ניב נבון

בואו ננסה לרגע לנער את האבק מעל תפיסת המושגים הישנה שהוטמעה בנו כבר בגן הילדים, עת האביסו אותנו בסופגניות ולביבות נוטפות שמן, והעמידו אותנו בשורה כנרות חנוכייה, כשעל ראשינו מתנוססים נרות נייר מוזהבים. וננסה להביט מבעד לוילונות הפסטיגלים והמופעים שמציפים את המדינה מידי חנוכה, בתקווה למצוא מענה ל"מה באמת אנחנו חוגגים בחנוכה"?

 

בתוך כל המולת החג אנו עשויים לגלות עולם פנימי עשיר, חדש ומופלא שקיים בתוכנו דווקא. היכן שבכלל לא חשבנו למצוא את התשובות.

חנוכה הוא חג בעל קסם אישי בלתי מוטל בספק. מבין ימי החורף הקצרים והעננים הקודרים, מבליח לו לפתע חג האור. הוא מְכנס אותנו הביתה, יחד עם המשפחה והחברים, עוטף את כולנו במין רכות חמימה, ומפנק בשפע מטעמים.

אבל הקסם הזה נובע דווקא ממה שמסמל החג בעולמו הפנימי של האדם, ותכליתו היא גבוהה הרבה מעבר להתרפקות על שמונה ימים נעימים באמצע המרוץ המהיר של החיים.

הלב הפועם בחג האור

הקבלה מסבירה שלחנוכה יש משמעות רוחנית מיוחדת. כזו שפותחת עבור האדם כיוון חדש בחייו. ואין המדובר בהסבת מקצוע, החלפת בן זוג, או צביעת השיער לפלטינה.

מדובר במי שכבר עבר מהפכים רבים בחייו, הבשיל, וכעת הוא מגיע להתעוררות פנימית, שבה מקיצה "הנקודה שבלבו" משנת חורף עמוקה ושואפת לגלות מהי סיבת החיים, ומהו הטעם העמוק שגלום בהם.

בשלב זה האדם עדיין אינו יודע מה בדיוק הוא מחפש, הוא רק מתחיל לחוש שאינו יכול להסתפק יותר במה שמציע לו העולם.

המחשבות, הרצונות, התענוגים והערכים שעד כה קסמו לו כל כך, נעשים כעת תפלים בעיניו. הוא רוצה יותר מזה. הוא רוצה להתרומם מעל הטבע שלו, להבין, ולהרגיש תחושה גבוהה מהחיים הארציים הללו.

האדם עדיין אינו יודע מה בדיוק הוא מחפש, הוא רק מתחיל לחוש שאינו יכול להסתפק יותר במה שמציע לו העולם.
האדם עדיין אינו יודע מה בדיוק הוא מחפש, הוא רק מתחיל לחוש שאינו יכול להסתפק יותר במה שמציע לו העולם.

את חנוכה מסמל "האור". כוח רוחני שנמצא מעל מציאות היומיום, ומעל העולם הגשמי שבו אנו חיים.לכן יותר מכל מאותת חנוכה על התזמון הפנימי שבו האדם מתחיל לשאוף לעבר גילוי מימד רחב יותר, שכביכול נמצא מעליו.

אז נורית לאוויר יריית הפתיחה, והוא יוצא לחפש אחר פך השמן שיצית את אותו האור הפנימי בליבו, ויאיר את חייו ברובד רוחני נאור יותר.

המכבים נגד המקבעים

כאן מתחיל המאבק המפורסם שאותו כולנו מכירים בשם "מלחמת מעטים מול רבים", או "מרד המכבים ביוונים".

לצד הסיפור ההיסטורי, על פי הקבלה, מדובר במלחמת כוחות - רצונות, שקיימים בתוך כל אחד מאיתנו. 
היוונים מסמלים את ההיגיון הקר, המחשבה שמקבעת אותנו ל"קרקע", וכופה עלינו להרגיש רק מציאות אחת, מוגבלת - זו הגשמית.

היוונים שבתוכנו, טוענים בכל תוקף שאין שום טעם לחפש "משמעות עמוקה יותר לחיים", אלא מה שיש הוא רק מה שנגלה לשכל הישר - כלומר, החיים הגופניים על פני האדמה.

ואילו המכבים בסיפור שלנו, הם הכוחות שמושכים את האדם לעבר גילוי תמונת המציאות השלמה. אלה אותם רצונות פנימיים שבסופו של דבר מובילים אותו לפתח התבוננות מעמיקה במציאות, מקנים לו שליטה אמיתית בגורלו, ופותחים בפניו את השער למציאות שכורכת אור ואהבה בכל צעד ושעל בחייו.

ומה זה נס?

נס החנוכה מתרחש בתוכנו.

למה הכוונה?

האדם שחי את חייו בעולם הזה אינו יכול להחליט לעזוב את המציאות הגשמית ולהתעלות למציאות רוחנית בכוחותיו הוא.

לחולל נס או מהפך אמיתי, הוא יכול רק על ידי השקעת מאמצים בתהליך פנימי, אליו הוא יכול להגיע בעזרת לימוד חכמת הקבלה.

כאשר הוא מגיע ל"מילוי הסאה", כלומר ברגע שהשקיע את כמות המאמצים הנדרשת על מנת להתעלות להרגשת המציאות הרוחנית והשלמה, אז קורה לו ה"נס" - ונפתח לפניו העולם העליון. או אז הוא מגלה את החוק הרוחני - חוק האהבה, המנהל את חייו מאחורי הקלעים, וכעת הוא יכול לחוות חיים חופשיים, נצחיים, מלאי אהבה, שהם ה"נס" האמיתי.

אז שיקרה לכולנו נס רוחני עוד בחג חנוכה הזה...

מעוז צור ישועתי, הפירוש הקבלי

לכבוד חג החנוכה, בחרנו לנסות ולהתמודד עם אתגר לא פשוט, להסביר ולפרש במילים פשוטות ככל האפשר, את אחד השירים הקבליים העמוקים שנכתבו כאן אי פעם - "מעוז צור ישועתי". את התוצאה תשפטו בעצמכם

 

רבים מאיתנו מכירים את הבית הראשון של השיר, אבל מעטים יודעים שישנם חמישה בתים נוספים. השיר המיוחד הזה מגולל את המסע הפנימי שעובר האדם בדרכו הרוחנית. המסע רצוף עליות ומורדות, ומלווה בסערת רגשות ובמלחמות פנימיות, אך בסופו האדם מגיע לאיחוד הנכסף עם בוראו, מהלל אותו ומודה לו על התנאים שיצר עבורו. על כך שאִפשר לו לצאת מתוך האגו שלו ועזר לו להתאחד עימו בקשר של אהבה אמיתית.

מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּח

תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ

לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ מִצָּר הַמְנַבֵּחַ

אָז אֶגְמוֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר

חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ

כבר בתחילת השיר האדם פונה אל הכוח העליון, משבח אותו, ומתחנן בפניו שיעזור לו להתעלות רוחנית כדי שיוכל לפעול בהדדיות עמו. בית, מסמל את כל הרצונות האגואיסטיים של האדם, ואילו צירוף המילים בית תפילה, מעיד על בקשת האדם לתקן את רצונותיו בעזרת האור העליון. אולם האור העליון יכול להגיע אל האדם רק לאחר שהאדם הכין כבר את הדרישה לתיקון. על ההזדמנות לעשות זאת, האדם מוקיר לבורא תודה.

בקריאה ראשונה, עשוי להיראות חציו השני של הבית כמדבר על הקְרָבָה אכזרית לעולה. אלא שכמו תמיד, למקובלים יש פירוש נסתר. המילה "קורבן", מקורה במילה "קרוב", כלומר, מלשון התקרבות. על האדם הפוסע בנתיב הרוחני נאמר, שהוא כל הזמן מקריב את עצמו. כלומר, מתאמץ להעלות את רצונו האגואיסטי מדרגה "בהמית", שבה הוא רוצה לקבל רק לעצמו, לדרגה רוחנית, דרגת ה"אדם".

מטרת הבית הראשון, להזכיר לנו פעם נוספת, כי כל אחד יכול וצריך להגיע במהלך חייו בעולם הזה, בהכרתו ובהרגשתו, למקור נשמותינו, המכונה בספר הזוהר "צרור הנשמות". כשהאדם מגיע לשם, הוא משלים את תיקון נשמתו.

רָעוֹת שָׂבְעָה נַפְשִׁי בְּיָגוֹן כֹּחִי כָּלָה

חַיַּי מֵרְרוּ בְקֹשִׁי בְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה

וּבְיָדוֹ הַגְּדוֹלָה הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה

חֵיל פַּרְעֹה וְכָל זַרְעוֹ יָרְדוּ כְּאֶבֶן בִּמְצוּלָה

המחבר מרחיב על ימי הגלות. ככל שהאדם מתקדם בדרך הרוחנית הוא מתחיל להבין, שכל גלגוליו הקודמים, ההיסטוריה האישית שלו ושל העם - כולל החורבנות והאכזבות שבה - היו כולם מאורעות שמטרתם אחת: להכיר את הרע שבטבע האגואיסטי שלנו, ולגבש דרישה להתעלות מעליו. רק אז נוכל להתחיל לצאת ממנו אל אהבת הזולת ולהיות אדם, מלשון "אֶדָּמֶה" לבורא, אהיה דומה לו בתכונת הנתינה לזולת.

דְּבִיר קָדְשׁוֹ הֱבִיאַנִי וְגַם שָׁם לֹא שָׁקַטְתִּי

וּבָא נוֹגֵשׂ וְהִגְלַנִי כִּי זָרִים עָבַדְתִּי

וְיֵין רַעַל מָסַכְתִּי כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי

קֵץ בָּבֶל זְרֻבָּבֶל לְקֵץ שִׁבְעִים נוֹשַׁעְתִּי

המחבר ממשיך לדון בגלות, אלא שהפעם הוא מסביר לנו על ההכרח שבה. האר"י גילה שכדי שאדם יוכל לתקן את עצמו, עליו להיכנס לעומקה של הגלות. מתוך שבירת הכלים שעליה לימד האר"י, אנו למדים שניתן לתקן את האגו, רק אם מחדירים לתוכו ניצוצות של אור. אולם ניצוצות אלה יכולים להיכנס לתוך האגו, רק בתנאי שהם נשברים ונופלים לתוכו.

באופן דומה, כהעתקה מתהליכי השבירה שהתרחשו עוד בעולמות העליונים, גם עם ישראל, המייצג את אותם ניצוצות של אור, חייב היה ליפול מדרגתו הרוחנית לאחר חורבן בית המקדש, לצאת לגלות ולהתערבב במשך אלפי שנים בין אומות העולם. רק הודות לאותו ערבוב, הגענו היום למצב שבו יש ביכולתן של נשמות ישראל להדליק באהבה את נשמותיהם של כל באי העולם.

כְּרוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ בִּקֵּשׁ אֲגָגִי בֶּן הַמְּדָתָא

וְנִהְיָיתָה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּתָה

רֹאשׁ יְמִינִי נִשֵּׂאתָ וְאוֹיֵב שְׁמוֹ מָחִיתָ

רֹב בָּנָיו וְקִנְיָינָיו עַל הָעֵץ תָּלִיתָ

הבית הרביעי בשיר מספר באופן מפתיע על פורים. פורים מסמל בקבלה את סוף התהליך - גמר התיקון.

כל הפעולות שאנו מבצעים בחיינו, והתהליכים שעברנו, נועדו להביאנו למעמד הגדול הזה, שבו אנו "תולים" את האגו שלנו על "עץ החיים". זהו הפירוש הקבלי לסיפור תלייתו של המן. המן ובניו מסמלים את האגו שלנו, ותיקון האגו מתבטא בתלייתו על עץ החיים.

עץ החיים מסמל בקבלה את אהבת הזולת ואת היכולת לתת. תלייתו של המן על עץ החיים מסמלת את המהפך הפנימי בחייו של האדם - את המעבר מאגואיזם (עשייה למען עצמי וסיפוק הנאותיי) לנתינה ודאגה לזולת.


עץ החיים מסמל בקבלה את אהבת הזולת ואת היכולת לתת

 

יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים

וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים

וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים נַעֲשָׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים

בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמוֹנָה קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים

היוונים מסמלים את האגו. פריצתם לתוך הקדושה והיטמעות היהודים ביניהם, נועדו להביא בסופו של דבר לתיקונם, כלומר, לתיקונו של האגו. מה שנותר ("ומנותר קנקנים") מהיהודים, אותו כוח קטן באדם שלא התערבב עם היוונים, והוא דורש להתייחד עם הבורא. כשכך יקרה הוא עתיד להביא לבסוף לתיקונו של האגו.

"ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים"המילים "בני בינה ימי שמונה", מרמזות על התעלותו הרוחנית של האדם דרך שמונה מדרגות, הנקראות ימי שמונה, עד לדרגה השמינית - דרגת הבינה. בדרגה זו האדם רוכש כבר את תכונת האהבה והנתינה של הבורא. כשהאדם מגיע לדרגה נעלה זו, הוא שר שיר הלל ומשבח את הבורא שהעלה אותו לשם.

חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָודְשֶׁךָ וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה

עד עתה כאילו סוקר השיר את ההיסטוריה. התערבנו עם כוחות העולם, כמו שכתוב "לא יצאו ישראל לגלות אלא כדי לצרף בהם נשמות הגויים", אבל עתה, משסיימנו את התהליך הזה - פעם ראשונה ההכרעה בידנו.

אנחנו יכולים "לקרב את קץ הישועה" בעזרת חכמת הקבלה, כלומר להתחיל להתקדם לרוחניות ולא להמשיך בדרך ייסורים כפי שעשינו עד כה.

אנו הדור הראשון שנמצא אל מול ההכרעה הפנימית הזו, ותפקידו לאפשר למכבי שבתוכו, להכריע מהר ככל האפשר, את היווני.

נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה

התיקון הוא תמיד כנגד הקלקול. כפי שאנו רואים בתהליך הכשרת כלים. כאשר כלי איבד את כשרותו, אתה צריך לתקן אותו באותה צורה. כלומר, כגודל מידת הקלקול - כך גם גודל מידת התיקון. הפעולה הזו נקראת בקבלה נקמה. לכן אנחנו צריכים להרגיש את הקלקול כדי שנוכל לתקן, והקלקול אינו דבר שלילי, אלא הוא גילוי הטבע שלנו. זהו תהליך שמושרש מלכתחילה ביסודות העולם כחלק מהדברים שעלינו לעבור בדרכנו לתיקון.

ועתה מתגלה חכמת הקבלה כשיטת התיקון. מהיום ועד גמר התיקון, אנו ניצבים כיום לראשונה בנקודה שבה יש לנו בחירה חופשית. עד היום התפתחה האנושות ללא בחירה חופשית, וגלגלי ההיסטוריה התגלגלו לפי סדר מוכתב מראש. עד היום לא הייתה לנו אפשרות לטפל בעצמנו, ולעשות משהו בצורה רוחנית.

רק כאשר התחלנו את חזרתנו לארץ לפני מאה התחילה התקופה שבה יש בידנו בחירה חופשית. בעל הסולם כותב על כך. ולכן גדולי המקובלים דאגו שאנחנו נתחיל כאן את התיקון. כפי שקיבלנו את ארץ ישראל הגשמית עלינו לממש גם את ארץ ישראל הרוחנית. אז תהיה התאמה בין המקום הגשמי שלנו ודרגתנו הרוחנית. אז נהיה מאוזנים עם הטבע, ונזכה לביטחון ופריחה.

זו גם הסיבה להתגלות חכמת הקבלה בימינו. היא נכתבה עוד בימי אברהם אבינו שהיה הראשון ליישם אותה. אחריו הסתירו אותה המקובלים משך אלפי שנים, ועכשיו היא צריכה להתגלות.

בעל הסולם כותב על כך ולכן הוא מגלה אותה, ברוב עם. לכן גם אנו פועלים כך. המקובלים צדקו שהסתירו את שיטת התיקון אלפי שנים. אבל עכשיו הגיע הזמן שכל אחד יגיע להכרעה הפנימית בתוכו, וכך יכריע גם את כל העולם לכף זכות. והמסר הזה משתלב עם שתי השורות האחרונות בשיר.

כִּי אָרְכָה הַשָּׁעָה וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה

דְּחֵה אַדְמוֹן בְּצֵל צַלְמוֹן הָקֵם לָנוּ רוֹעִים שִׁבְעָה

כשנדליק נר קטן אחד, אז יבוא גם האור הגדול.

בסופו של דבר, מעוז צור הוא שיר שמיועד להביא את האדם לנקודת הכרעה פנימית לכך הכול מכוון.

גם בימים ההם וגם בזמן הזה

על אף שאירועי חנוכה התרחשו לפני 2000 שנה, מצבנו היום אינו שונה מהותית. מאבקי שליטה וכוח, התנוונות, איבוד ערכים - מצלצל לכם מוכר? חנוכה - הזדמנות פז ללמוד מה המקור למחלה ואיפה התרופה

 

השנה 167 לפנה"ס. עננים שחורים מכסים במהירות מפחידה את שמי יהודה. שורה ארוכה של גזירות נוחתות על ראשם של היהודים, והארץ כולה רועדת. אבל לא החיים תחת השלטון היווני, וגם לא גזירותיו של אנטיוכוס מטלטלים את העם. משהו אחר, משמעותי הרבה יותר, צובע הכול בשחור.

באותו מקום ובאותו זמן, רגע לפני פרוץ מרד החשמונאים ואירועי חנוכה המוכרים, ארץ ישראל נמצאת בעיצומם של תהליכי התייוונות. הרוח היוונית - כלומר, הביטוי של התגברות האגו, כפי שמסבירים המקובלים - מתפרצת אל מרכז הבמה והופכת על פיה את האווירה השלווה ששררה עד אז ביהודה. ערכי האחדות ואהבת הזולת מְפַנים במהרה את מקומם לשכל התועלתני והקר, שמסמלת תרבות יוון. הבדלי מעמדות נוצרים בקרב העם. חברה יהודית הלניסטית מתחילה להתגבש בירושלים, מתנתקת מאחיה ומואסת באהבה שהייתה הדבק שחיבר בנינו לאורך שנים. המצב הרוחני מידרדר עד כדי כך, שאפילו משרת הכהן הגדול נקנית עבור בצע כסף.

המשיכה אל היוונים, אל תרבות האגו, מכה בעם כמו גרזן, ומתחילה לבקוע סדקים ביסודות האומה. ואז, כשהבקיעים מתחילים להתרחב למכתשים עמוקים, כשהאחדות מאיימת להישמט מבין הידיים, מתרחש המפנה. מתתיהו וחמשת בניו מחליטים לצאת למאבק על עתידו הרוחני של העם שלנו, הם יוצאים למלחמה על הרוח.

אם היינו מדמים את המצב למחזה ברוח הקבלה, לפנינו על הזירה היו ניצבים:

 

  • בפינה השמאלית, בתפקיד היוונים, חמוש ברצון טבעי אדיר ממדים: האגו.
  • בפינה הימנית, בתפקיד המכבים, אלופי עולם הרוח: אהבת הזולת.
  • ובתווך, בתפקיד המתייוונים, פסיביים וכנועים: כל השאר.

 

חנוכה - על מה בדיוק נלחמו החשמונאים?

על השטח? על אוטונומיה דתית? על תרבות? לא רק. למעשה אבדן כל אלה, היה רק ביטוי חיצוני, תוצאה מאבדן החיבור ומהשסע הפנימי שקרע את העם.

למה הכוונה?

מעבר לעולם שלנו, שאותו מכנים המקובלים "עולם התוצאות", קיים "עולם" נוסף, "עולם הסיבות". הדבר דומה לתמונת רקמה; מלפנים מתגלה תמונה מרהיבה ביופייה, אולם מאחור קיימת רשת אדירה של חוטים שמעצבת אותה.

באופן דומה, נמשכים מעין חוטים נעלמים, מעולם הסיבות לעולם שלנו, וקובעים את מה שיתרחש כאן. אנחנו אמנם רואים רק את צידה האחד של התמונה, אבל ישנם אנשים שמסוגלים לראות ולהרגיש את כל הרבדים של המציאות. האנשים הללו, שרואים דרך עולמנו כאילו היה שקוף, הם המקובלים. וכאלה היו גם מתתיהו וחמשת בניו.

ממרום השגתם הרוחנית, הם ראו את העם שלנו מאבד את הערכים הרוחניים הייחודיים לו. הם הבינו שקיים קשר ישיר בין רמת האיחוד הפנימי שלנו לבין התוצאות שמתגלות לעינינו.

כשאנו מאוחדים. אין כוח שיכול לעמוד נגדנו. אבל כשהפירוד מתחיל לכרסם, אנו מתחילים לאבד כיוון. נופלים. מתרסקים.

בדיוק בגלל זה, יצאו המכבים למלחמתם נגד היוונים. כלומר, המאבק האמיתי של החשמונאים היה על הרוח, והתחולל נגד האגו.

כשאנו מאוחדים, אין כוח שיכול לעמוד נגדנו

"הכיבוש והניצחון הלאומי לא היה רק הצלת אדמתנו, הצלת גוויותינו", כתב הרב קוק, "כי אם הצלת רוחנו ונשמתנו" (מאמרי הראי"ה, עמ' 478).

זו גם הסיבה שעיקר המאבק נערך דווקא נגד המתייוונים - אותם יהודים שהסכימו למצב, ונכנעו תחת שליטתו של האגו הסורר. המתייוונים שנהו אחרי תרבות יוון, ההיגיון, הדאגה לאינטרסים האישיים שלהם בלבד, החלו לשאול "מה טוב לי?", במקום "מה טוב לנו, כעם?".

לחשמונאים לא נותרה ברירה, אלא לצאת למלחמה של רוח ברוח - רוח החיבור, האחדות והאהבה נגד רוח הפילוג והמחשבה על העצמי בלבד. זה היה מאבקם האמיתי של המכבים. והשאר, כמו שאומרים, כתוב על דפי היסטוריה.


כשאנו מאוחדים, אין כוח שיכול לעמוד נגדנו

בימים ההם בזמן הזה

אם נסתכל על מצב החינוך היום, על אחוזי הפשיעה והאלימות, אבדן הערכים, התפרקות מוסד הנישואין, השחיתות, הנצלנות, האדישות, שלא לדבר על ההנהגה - אכן מובן מדוע אותם ארגונים חברתיים בחרו לצאת למאבק.

השאלה היחידה היא, מאבק נגד מי? האם באמת יעזור להילחם נגד המוסדות? נגד המערכת? והאם בהם האשם?

מישהו הרי מפעיל את המוסדות הללו?! לא מנהיגים ולא פקידים, אלא אנשים בעלי אגו מפותח. והאגו, הרי, נמצא בכל מקום, לא רק אצל מקבלי ההחלטות.

בכנות, האם אחרי אכזבות רבות כל כך, מישהו באמת, אבל באמת, מאמין ששינוי כלשהו יכול לבוא מ'למעלה'?

חנוכה - יש מה לעשות

המקובלים מסבירים, שלא ניתן לשנות את המצב על ידי פעולה בעולם התוצאות. לשנות את המצב באופן מהותי ויסודי אפשר רק על ידי שינוי היחס שלנו. שינוי הקשר בינינו, כי בניגוד לכל מה שקורה ב'צמרת', בקשר בין בני האדם קיים יסוד רוחני.

ובשורה התחתונה, יש מה לעשות - לצאת למאבק. אבל לא נגד מוסד כזה או אחר, אלא נגד הגורם האמיתי לצרות שלנו. נגד האגו שלנו, של כל אחד ואחד מאיתנו. נכון יותר, נגד ההסכמה הפנימית שלנו עם המצב הקיים. נגד המחשבה על כך ש'יהיה בסדר, ושהדברים כבר יסתדרו מעצמם'.

על אף שכבר הרבה שנים חנוכה מזכיר לנו את מרד המכבים, נראה שאנו לא רחוקים כלל ממה שקרה שם, ביהודה. אנו עדיין מפורדים, שרויים בגלות רוחנית.

"גלות" ו"גאולה", מסבירים המקובלים, הם מושגים רוחניים המעידים על דרגת הקשר הפנימי, החם, בין חלקי העם השונים. אחדות, כפי שכתבו לא פעם המקובלים, היא היא הרוחניות. ובישראל של היום, אנו מתקשים למצוא אותה.


חנוכה - מתחברים לטוב

"כל עוד שלא נגביה את מטרתינו מתוך חיים הגשמיים, לא יהיה לנו תקומה גשמית כי אנו בני האידיאה" (בעל הסולם, פרי חכם מאמרים).

חג חנוכה. חנוכה אני עומד מול החנוכייה, מאזין לגשם שמנגן על אדן החלון ושוקע לאיטי בלהבה החמה שמרצדת אל מול עיניי. בחברה המנוכרת של ימינו, הרבה דברים כבר איבדו טעם, אבל הצבעים, האש, ניחוח הסופגניות וקול השירה של הילדים עדיין מצליחים לעורר בי את אותה התרגשות ילדותית ותמימה, שאופיינית לרגעים המיוחדים בחיים.

אני מסתכל עליהם שרים וחושב על העתיד. העתיד שלהם. אני מביט על החברה הישראלית השסועה ונזכר בימים טובים יותר, כשעוד היה מי שיצא למלחמה על הרוח. אבל למלחמה ערכית באמת, לא כזו שתקדם עוד כמה אינטרסים צרים לכאן או לכאן, אלא למאבק אמיתי על האחדות שלנו. על הערכים שהיוו תמיד יסוד איתן לקיומנו כעם. מחשבותיי נודדות לימים ההם, ולזמן הזה...

גם הפעם עלינו לצאת למלחמה על הרוח. רק שאז המנהיגים שלנו נמצאו בהשגה רוחנית. הגיע הזמן להבין, שבימינו הפתרון לא יבוא משום מקום, אלא רק מאיתנו, העם. כאז, כן היום - המלחמה היא פנימית. ובינתיים הפעולות שאנו עושים משולות לילד שעומד ומנסה להכות באגרופיו באוויר. בעבר, האויב היה ברור, אבל היום זה כבר לא כך. אין לנו אויב מוגדר, כי האויב האמיתי נמצא בתוכנו. ביחסים בינינו.

אז בואו נחגוג את חנוכה בתוכנו, ננסה להתחבר, כי ב-2000 השנים האחרונות, לא ממש ניסינו...

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>ערב מבוא נובמבר 2018</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content