דווקא על ידי ההסתרה, בזכות ההסתרה, אנחנו יכולים לייצב את עצמנו נכון, לא כלפי הרצון לקבל, איך לשרת אותו, אלא איך להגיע לגדלות הבורא ולהידמות לו
להמשך
תנועה רוחנית היא תנועה פנימית, שינויים בתוך האדם, במה שהוא יכול לראות את המציאות, ביחס שונה ממה שהיה לו לפני זה
להמשך
גדלות הבורא אלה דברים שמלכתחילה אנחנו לא מסוגלים להכיל בתוכנו, כי אף פעם אנחנו לא משיגים אותו, אלא תמיד "ממעשיך היכרנוך"
להמשך
תפיסת המציאות האמיתית אומרת ש"האדם הוא עולם קטן", כי את כול מה שאנחנו תופסים, אנחנו תופסים בתוכנו ואף פעם לא מחוצה לנו
להמשך
אני ראשון ואני אחרון. זו באמת הצורה השלמה, כי אין זמן, אין מקום, אין חסרונות, הכול שלם. אנחנו לא מבינים את זה, כי אנחנו באים תמיד מחוסר, אבל כשמסיימים את המדרגה, אז מתוך הדבקות מרגישים את זה. כי "אני ראשון ואני אחרון", זה לא נמצא בהשגת המדרגה עצמה, זה בתוצאה ממנה
להמשך
אמונה למעלה מהדעת, כוח השפעה למעלה מכוח הקבלה. כוח השפעה שהוא מחזיק את האדם למעלה מהקרקע, למעלה מכוח הקבלה, הוא כוח מיוחד שמי שמקבל הוא מבין על מה מדובר, ומי שלא מקבל אותו הוא לא מבין
להמשך
"אחישנה" זה נקרא שאנחנו בעצמנו מחפשים את החיסרון הנכון, ההשתוקקות, כי רק בהכנת החיסרון הנכון, בו אנחנו דווקא מגלים את הבריאה העליונה
להמשך
מתגלה היצר הרע. אבל לא יכול להתגלות שום דבר שלא היה מקודם כבר. שאם זה נגלה עכשיו ודאי שהיה קודם, אבל האור הגדול שפועל עכשיו דווקא, הוא מגלה את הרע הזה. ולכן אתה צריך לשמוח שהתגלה עוד רע, אבל בטוח שהוא היה, אין שום דבר בחיים שמתגלה, ולא היה יכול להתגלות
להמשך
העבודה הזאת היא בלתי פוסקת, קבועה, והרע לא נעלם מהעולם, אלא אנחנו כל הזמן מתעלים מעל רע יותר ויותר ויותר גדול, ואז משיגים מעליו מדרגת טוב יותר ויותר גדול
להמשך
מטרת הבריאה היא לעשות נחת רוח לנבראים זה להביא אותם לדביקות בבורא, אז זה מתממש בזה שאנחנו מגיעים לעשיית נחת רוח לבורא, להשפיע לו, לעשות נחת רוח לו, להביא לו כל טוב, כמו שהוא כלפינו
להמשך
הבורא מפיץ את עצמו, ומפיץ את התכנית שלו במטרת הבריאה שהוא בחר, ואת כל הדרכים אליה הוא מלמד אותנו, זאת הפצה
להמשך
המשחק שלנו הוא קודם כל לפי המלצת מקובלים. זה לא שמשרד החינוך מביא לנו איזה המלצות, אלא המקובלים שנמצאים בהשגת העולם העליון, נמצאים שם, הם אומרים לנו במה לשחק כדי להגיע גם לאותה הדרגה
להמשך
כל הבריאה היא כולה הכנה לסופה, לגמר התיקון, הכול זה הכנה. כל יום ויום צריך להיות כהכנה למדרגה הבאה
להמשך
"עובר במי אימו" הוא מלכתחילה כנקודה, צריך לבטל את עצמו. רק לבטל וזהו. אחר כך, מאיפה בא לו הבשר שהוא גודל בתוך העליון? מזה שיש לו הרבה קושיות, מכשולים, בעיות, טענות על העליון, והוא מתגבר על זה, ולכן יש לו צורה, יש לו צורת האדם
להמשך
אנחנו לא יכולים לתפוס את האור העליון, אלא אנחנו יכולים להשיג פעולותיו בתוך הנברא
להמשך
שאני מתקן את היחס שלי לחברים, שאנחנו מתחברים יחד, שאני מתפלל עבורם, זה נקרא שהתפילה שלי הופכת להיות תפילה לא עבורי, ואז אני יכול להפנות אותה לבורא
להמשך
נקודת הכניסה לרוחניות שאתה מוותר על מה שיש לך בכלים דקבלה, ועל כל התענוגים שיכולים להתגלות בכלים דהשפעה, שאתה מקבל אותם בעל מנת להשפיע, לא בכלים רגילים, אלא רק כדי לשמח או לעשות נחת רוח לבורא. אז יוצא שאתה נמצא במצב כזה שהיא שמחה בלתי פוסקת
להמשך
מסירות נפש זו כבר דרגה, דרגה רוחנית, שאדם מתעלה מעל הנפש הבהמי שלו ומוכן למסור את נפשו עבור ההזדהות עם הבורא
להמשך
כשמתקדמים למרכז הקבוצה, מתכוונים לאותה נקודה ששם נפגשים בינינו בוויתור, בחיבור, בחיבוק ובאהבה בינינו ולמצב שבקשר בינינו, לפי חוק השתוות הצורה, מתגלה האור, הבורא, וכך הוא שורה בנו
להמשך
במידה שאנו רוצים להתכלל בעשירייה, רוצים להשפיע להם, להראות להם שאנו כמוהם, לעורר אותם בהתלהבות שלנו, במידה הזאת שעושים כך, עלינו לא לשכוח שזה הבורא מעורר, שהוא הראשון שמתחיל והוא האחרון שבשבילו אנחנו עושים את זה
להמשך
ביטחון רוחני זהו חוסר כוח להשפיע, האם תהיה לי אפשרות להשפיע. זאת היראה. עד כמה שאני נמצא בה או לא, זה נקרא "ביטחון", וכשאני מממש את זה, אני מקבל הרגשת השמחה
להמשך
לאהוב באמת זוהי פעולה למעלה מהרצון, למעלה מהשנאה, למעלה מהדחייה. אם אני מפתח רצון כזה, יחס לזולת מעל הדחייה, זה נקרא "אהבה"
להמשך
בהשגת הערבות אני משיג את הכלי הרוחני, את הנשמה שלי
להמשך
סבלנות בעבודה בעשירייה היא שונה מסבלנות רגילה. לא לראות בטווח הקרוב את התוצאות, אלא לקנות את מידת הסבלנות הרוחנית, שהיא שונה מסבלנות גשמית ומחייבת אותך ללכת דווקא נגד הרצון
להמשך
כשכל אחד חושב עד כמה הוא תלוי באחרים, זה מספיק לו כדי להרגיש רגישות יתר לחיבור
להמשך
תפילה זה חיסרון. אני נכלל מהחיסרון של הקבוצה ויכול להעלות כשליח ציבור, חיסרון לבורא
להמשך
אנו נמצאים בחיבור עם הבורא, בדבקות עמו בצורה שלמה, אלא שבדמיון שלנו, כל פעם מתגלה כאילו שאנו נמצאים בעולם הזה, שרויים בו ממש
להמשך
צעקה צריכה להגיע מהרצון המשותף
להמשך
מצבי העליות והירידות, באים לפי תכנית הבריאה. ולפי הדחף שלנו להתפתחות, אנחנו נעים כביכול בציר הזמן. מכאן יוצא, שהשינוי שלנו, היחס שלנו לעליות וירידות, הוא בעצם הגורם לתאוצה, לזה שאנחנו יכולים לקצר את הזמן
להמשך
אי אפשר לגלות את השונא, אם לא מחפשים את האוהב. והולכים תמיד בדרך ימין. לכן צריכים לחפש אהבה, חיבור, התקרבות, וכל ההפרעות כנגד זה הם השונאים
להמשך
בהתחלה אנחנו חושבים שמילוי זה השלמות, ואחר כך אנחנו מגלים שדווקא חוסר מילוי, כשאני משתוקק למי שאני אוהב, זה הופך להיות הכלי שלי, ואני רוצה רק את זה להגדיל עד כמה שאני נמצא בנטייה אליו, וזה אצלי שלמות
להמשך
ההתגברות היא רק כלפי הבורא, כי כל היתר זה תוצאה מהפעולות שלו, מאין עוד מלבדו, והפעולה, חוץ ממה שהבורא עושה, היא רק דרך הקבוצה בחיבור בין כולם, בתפילת הרבים
להמשך
זריזות זה בעצם כל התוספת שלנו, שאנחנו יכולים לגשת לתוכנית הבריאה, לתהליך שאנחנו מתפתחים בו, ולהביע את הנכונות שלנו, ההשתתפות שלנו, ההסכמה שלנו, במה שהבורא רוצה לעשות איתנו
להמשך
אין לנו כוחות נגד היצר הרע. הפעולה הראשונה צריכה להיות פעולת ההכנעה, איכשהו לאזן אותו, להוריד אותו מגובהו, שיוכל לראות לא את עצמו בלבד, אלא כבר קצת מעבר לאף שלו
להמשך
הנברא מרגיש פער בינו לבין הבורא, אי השתוות הצורה, שהוא המקבל והבורא משפיע וכלפי זה אנחנו צריכים לפתח את הרגשת הבושה
להמשך
הסיכום של אהבת החברים נקרא, "אהבת ה' ". הבורא הוא "הכולל" של הכלים והאורות שבכל מדרגה
להמשך
עד כמה צריכים להודות במצב שהלב, הנשמה, נפתחים כלפי הבורא
להמשך