Left Sidebar Content

משמעות החיים

חלוצי האהבה

"חלוציות אינה נחלת יחידי-סגולה ועילויים, היא גנוזה בנפש כל אדם ואדם. בכל איש ואיש חבויים כוחות וסגולות ואוצרות רוחניים, שרק מעטים מהם באים לידי גילוי" (דוד בן גוריון, "כוכבים ועפר"). מה גרם לאותם חלוצים ללכת בזמנו אל הלא-נודע? מדוע ברבות השנים רוח החלוציות נעלמה? האם תיתכן חלוציות חדשה בעידן שבו הסטארט-אפ האישי תפס את הבכורה? הרהורים על המשך דרכו של עם החלוצים, מחשבות על ריגושים ואופקים חדשים.

חלוציות זו השראה עליונה, רוח חדשה שמתעוררת ויוצרת אווירה. 'צריכים להתחבר, מוכרחים לבנות משהו יחד, לצאת כל אחד מהפינה'. חלוציות זו התעלות מהאינטרס הפרטי, קול קורא להפרחת השממה. וכשהקול הזה נשמע בתוכו של אדם, מתעוררות בו תעצומות נפש ושאיפות לתיקון עולם.

החלוץ הראשון היה אברהם. חוקר בבלי שנחשב לאבינו הרוחני, איש החסד שגילה לכולם שיש כוח אחד שפועל בעולם. כוח טוב ומיטיב, כוח של אהבה ונתינה טהורה. אחד היה אברהם, פורץ דרך שהלך בלי פחד נגד כולם. יחיד ששינה את מהלך התפתחותה של האנושות כולה. ממנו נצרב בעם היהודי גֵן החלוציות, והשליחות שלו חיה בקרבנו. לכן לאורך הדורות, בכל מקום בעולם שבו היו יהודים, תמיד הם הובילו קדימה, אל עבר המצאות וגילויים חדשים.

כשאבותינו החלוצים עלו לארץ והקימו כאן מדינה, האידיאה סחפה ונתנה לאנשים כוח להקריב עבורה. אבל אחרי כמה שנים אותה השראה עליונה נעלמה, הבורגנות תפסה את מקומה. כיום יש לנו מדינה חזקה, צבא וכלכלה, ונראה כאילו אין צורך בשום פריצה חדשה. אבל זוהי רק אשליה.

על פי חכמת הקבלה, אותה חכמה של אברהם החוקרת את מערכת ההפעלה של המציאות כולה, אנחנו מתקדמים בהתפתחותנו למצב שבו נהיה מוכרחים לקחת את החלוציות צעד אחד קדימה. כשבעים שנה אחרי הקמת המדינה, יש באוויר איזה ייאוש, סוג של דכדוך, הבנה עמוקה שישראל לא הולכת לשום מקום טוב. קשה למצוא איזו רוח של תקווה, שלא לדבר על חיות או התרגשות גדולה.

אותה חלוציות שהובילה את בנייתה של הארץ, פשוט לא השלימה את תפקידה. היא התפוגגה אי שם בדרך לפני שסיימה להוביל אותנו אל היעד הסופי שלה. אנחנו משדרגים טלפונים, רכבים, דירות, הגיע הזמן לשדרג את גם מושג החלוציות. לנער ממנו את האבק וליצוק לתוכו הגדרות חדשות, מתאימות לעולם המקושר והגלובלי של זמנינו. אחרי שמבחינה חומרית ישראל משגשגת, בשלה השעה לפרוץ קדימה עם חלוציות רוחנית.

למה הכוונה? ניזכר יחד במילות השיר הידוע: "פה בארץ חמדת אבות, תתגשמנה כל התקוות. פה נחיה ופה ניצור חיי זוהר, חיי דרור. פה תהא השכינה שורה...". מה זו שכינה? לפי חכמת הקבלה, "שכינה" זוהי רשת קשר מיוחדת שאנו צריכים ללמוד לבנות בינינו. קשר של חיבור ואהבה, מעל כל השוני וההבדלים, מעל כל האגו והיצרים. תוכנת הפעלה חדשה ללב ולמוח האנושיים, לרצונות ולמחשבות שמנהלים אותנו בחיים. בתוך רשת קשר שכזו מתגלה "השוכן", אותו כוח אחד שגילה אברהם. הכוח שמקיים את המציאות כולה ומפתח אותה אל תכליתה הגבוהה.

לא מדובר בתהליך דתי או מיסטי, אלא בחקר עמוק של הבריאה, בגילוי הכוח הכללי שפועל במערכת הטבע כולה. זהו כוח חיובי שיכול לאזן את כל הרע שמתגלה בטבע האדם, שכל יום מייצר לנו פרשת שחיתות חדשה. גילוי הכוח הזה הוא המטרה ששלמה נבראנו מלכתחילה, אך מכיוון שהגילוי הזה לא הוגדר כמטרת קיומנו במדינה, אותה השראה עליונה נעלמה.

חברת מופת חלמו אבותינו לבנות כאן, ובאמת זו המטרה הגבוהה רק היא דורשת דיוק בהגדרה. חברת מופת אמיתית היא חברה של חלוצים רוחניים. אנשים ששמים להם למטרה לפרוץ מגבולות הטבע האגואיסטי, לעבור את "החומה" שמבדילה בינינו לבין הכוח העליון. חלוצים רוחניים פורצים דרך אל גילוי הבורא, כמו החלוץ הראשון שעשה זאת. הם מגלים את המטרה הגדולה של קיומנו, את הכוח שמנהל אותנו ומכוון את התפתחותנו. מפצחים את סוד החיים, מתעלים מעל זמן, תנועה ומקום, אל קיום שלם ונצחי.

חברת מופת היא זו שמבינה כיצד לסדר כל דבר ועניין באופן מושלם, לטובת כל חבריה ולטובת האנושות כולה. זו החלוציות שלה נועד העם שלנו עוד מימי אברהם, וכשנתחיל לממש אותה ילכו אחרינו כולם. אחדות בין כל בני האדם, גילוי של הכוח האחד והתנהלות בהתאם לחוקיות העליונה שפועלת בבריאה - זו תכליתה המלאה של החלוציות. כך תוביל ישראל את הפריצה מעולמנו החשוך ורווי השנאה אל עולם נאור של חיבור ואהבה.

מן המקורות

"אביו ואִמו וכל העם [היו] עובדים עבודה זרה, והוא היה עובד עמהן. ולבו משוטט ומבין, עד שהשיג דרך האמת, והבין קו הצדק, מדעתו הנכונה; וידע שיש שם א-לוה אחד... ובן ארבעים שנה, הכיר אברהם את בוראו. כיוון שהכיר וידע, התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם, ולומר שאין זו דרך האמת, שאתם הולכים בה. ושיבר הצלמים... והתחיל לעמוד ולקרות בקול גדול לכל העם, ולהודיעם שיש א-לוה אחד לכל העולם".

הרמב"ם, משנה תורה, ספר המדע, הלכות ע"ז, פרק א

"בביאת האדם אל אהבת זולתו, אז הוא נמצא ישר בבחינת הדבקות, שהיא השוואת הצורה ליוצרה, אשר עמה יחד, עובר האדם מתוך עולמו הצר, המלא מכאובים ואבני נגף, אל עולם נצחי רחב, של השפעה לבורא והשפעה לבריות".

בעל הסולם, מאמר "מהות הדת ומטרתה"

"ראויה היא האנושות שתתאחד כולה למשפחה אחת, וחדלו אז כל התִגרות וכל המידות הרעות היוצאות מחילוקי עמים וגבולותיהם... וזה החיסרון תשלים כנסת ישראל, שתכונתה היא כמין אוצר רוחות גדול, הכולל בקרבו כל כשרון וכל נטיית רוח עליונה".

הראי"ה קוק, אורות, עמ' קנו   

המאמר מבוסס על ריאיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 964,965 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים" המשודרות בערוץ 66 ובאתר "קבלה לעם" - www.kab.co.il 

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>ערב מבוא נובמבר 2018</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content