Left Sidebar Content

מדע ותפיסת המציאות

מכאוס להרמוניה

בלאגן, אי סדר, אפילו כאוס לפעמים, מדוע הם לא נותנים לנו מנוח? למה שוב ושוב אנחנו נאלצים להסתבך, לאבד איזון, לצאת משליטה? אי אפשר שיישמר קצת סדר? כדי להבין את החוקיות הנסתרת שפועלת בעניין זה ניעזר בחכמת הקבלה, אשר חוקרת את התפתחות האדם, החברה והטבע.

לפי הקבלה, כולנו קיימים בתוך מערכת אחת, אידיאלית, מסודרת, יפה, קבועה, נצחית ובלתי משתנה. המערכת הזו נקראת "עולם אינסוף" או "אור אינסוף". אין בה סוף, כלומר גבול או הגבלה. אין שום רכיב במערכת שאינו מושלם, שדורש טיפול, תיקון או שינוי. הכול מסודר בסדר אידיאלי, באחדות מופלאה, מעל זמן, מקום ותנועה. על כך נאמר: "אני הויה לא שניתי" (מלאכי ג, ו).

לעומת המערכת המסודרת והקבועה הזו, אנחנו עצמנו כל הזמן נתונים לשינויים. יש בנו נתונים פנימיים שנקראים "רשימות", רשמים, התרשמויות, הבחנות, רצונות ומחשבות, והם משתנים ללא הרף. לכן נראה לנו שהעולם משתנה, למרות העובדה שהוא קבוע. הקליטה שלנו את האור הקבוע, היפה והאינסופי, היא לבדה שמשתנה. עד כמה שאנחנו משתנים בהתאמה לאור, ותיכף נסביר מה זה אומר, אנחנו מרגישים טוב, וככל שאנו נעשים הפוכים ממנו אנחנו מרגישים רע, בכל מיני צורות ואופנים.

על רגל אחת, זהו כל סיפור חיינו. לכן דיבור על סדר או אי סדר בחיים, על הרמוניה או על כאוס, זהו דיון בעירבון מוגבל, כלפי האדם המרגיש בלבד, ולא כלפי המציאות לכשעצמה. כלומר, אמנם לנו נראה שהכול משתנה ומתבלגן בחיים סביבנו, אבל זה אנחנו שמשתנים בפנים. בלבד. למעשה, אנחנו תמיד סגורים בתוך עצמנו ותופסים רק את תכונותינו, מחשבותינו ורצונותינו. הם שמקרינים לנו תמונת עולם ובה כל אחד רואה את הסרט של עצמו.

הנתונים הפנימיים שבנו משתנים כל הזמן לפי תוכנת הפעלה שאיננו מכירים. בתוכנה זו מוגדר סדר ההתפתחות, אבל הוא נסתר מאתנו. לכן אנחנו עושים טעויות, וחיינו נראים לעתים כתוהו ובוהו.

הפער בין תחושת אי הסדר שאנו חווים לבין הסדר המושלם שקיים במערכת הנצחית, נובע מהפער בין התכונות שלנו לתכונות אותה המערכת. התכונות הנצחיות הן אהבה, חיבור, נתינה, השלמה. לעומת זאת, טבע האדם מיוסד על תכונות הפוכות: לקבל, לקחת, לדאוג רק לעצמו.

אי הסדר הוא תוצאה מהאגואיזם שטבוע באדם. אם כל אחד חושב על טובתו שלו, לא מסוגל להתחשב באחרים, להיכלל מהם ולהשלים אותם, ביחד אנו מהווים מערכת שאין בה כל הרמוניה או סדר. אנו דומים בכך למנגנון שבו כל אחד מגלגלי השיניים מסתובב לאן שבא לו, בלי לקחת בחשבון את האחרים. כתוצאה מכך נוצרים חיכוכים בין גלגלי השיניים, עד שהם נשברים והמנגנון כמעט ולא מתפקד.

לצערנו הרב, כשל כזה מתרחש כיום בכל מערכות היחסים, מהרמה הפרטית ועד הגלובלית. ברמה הבינלאומית, אנו מצויים כבר תחת איום של מלחמה גרעינית.

"כל הפוסל במומו פוסל", קבעו החכמים מזמן. בהקשר של תפיסת המציאות זה אומר שאי הסדר נברא בצורה מלאכותית בלבד. לאמתו של דבר רק ההרמוניה קיימת ושולטת, אבל התכונות שלי מציירות לחושיי עולם שבור ומרוסק. את תפיסת העולם שלנו אפשר לדמות להתבוננות דרך משקפיים מרוסקות. דרך השברים שבעדשות, כל מה שאתבונן בו ייראה לי שבור.

מהמקום הזה, על ידי התפתחות הדרגתית אני מגיע להכרה שעליי לתקן את עצמי בלבד. להשתכלל במחשבה ובהרגשה, עד שאבין שהרע שטמון בטבע האגואיסטי הוא שלא נותן לי לראות את האמת. זה לא שאני רע, שהוא רע, שהיא רעה, או שהעולם בכלל איום ונורא. בלב העניין מצוי דבר אחר בכלל: אני רואה שקר. על כל החושים שלי מורכב מין "משקפיים" שקרי שכזה, על כל המחשבות וההרגשות, ולכן אני דן את הכול בצורה לא נכונה. אני לא רואה את האמת, את העולם האמיתי, את הקשרים הנכונים שבין כל חלקי המציאות, ולכן נכנס כל יום לבעיות קשות יותר ויותר.

הסרת המשקפיים השקריות מתבצעת בהדרגה, על פי השיטה שמלמדת חכמת הקבלה. שלב אחר שלב, יורד מהאדם האגואיזם שטבוע בו ובמקומו באות תכונות פנימיות מתוקנות. ככל שהוא מתקדם בתהליך הזה שנקרא גם "תיקון הנשמה", הוא רואה עולם מתוקן ומסודר יותר. הוא לומד כיצד יוכל להשפיע בצורה נכונה על כל המציאות, ואיך להיות מושפע ממנה לטובה.

הראייה החדשה מתבטאת בכל תחומי חייו של האדם, ומקנה לו תפיסה שלמה. בית, משפחה, עבודה, חיים, מוות, הוא רואה דרך כל המערכות, מעבר למגבלות הזמן, המקום והתנועה. הוא נעשה פתוח לכול.

בכל מצב שהוא חווה בחייו הוא מזהה את הסדר, את הסיבה, את הכוח שמזמן לו את המציאות כולה. הוא מגלה אותו ככוח אחד, שאין עוד מלבדו והוא טוב ומיטיב, ומבין שהכול מכוון ממנו רק כדי להביא אותנו להתפתחות פנימית שתאפשר לנו לראות את העולם הקבוע, השלם והנצחי, לחיות בהרמוניה מלאה.

מן המקורות

"כל סדרי הבריאה, בכל פנותיה ומבואיה ומוצאיה ערוכה ומסודרת בכל מראש, רק על פי התכלית הזו שיתפתח מתוכה המין האנושי, שיעלה במעלותיו, עד שיהיה מוכשר להרגשת הבורא כמו הרגשת רעהו. והנה המעלות האלו המה כמו שלבים של סולם, ערוכים ומסודרים דרגה אחר דרגה, עד שנשלם, ומשיג את תכליתו".

בעל הסולם- הרב יהודה אשלג, "תורת הקבלה ומהותה"

"במחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות הזו, עליונים ותחתונים יחד, עד ככלות הכול בגמר התיקון. אשר אותה המחשבה היחידה, היא הפועלת את הכול, והיא עצם כל הפעולות, והיא מקבלת התכלית, והיא מהותה של היגיעה, והיא עצמה מציאות כל השלמוּת והשכר המקווה".

בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות, חלק א, הסתכלות פנימית, ח

המאמר מבוסס על ריאיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 912 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים" המשודרות בערוץ 66 ובאתר "קבלה לעם" - www.kab.co.il

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>kab-study</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>כנס קבלה לעם עולמי&lrm;</p><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p><p>olamot-nifgashim</p>
<div id="__tbSetup"></div>

Right Sidebar Content