Left Sidebar Content

משמעות החיים

מקווה וטהרת הלב

מדוע כלה טובלת לפני החופה במקווה? מה מסמלים המים שבהם נערכת הטבילה? מה חבוי בתוכו של מושג הטהרה? הצצה אל פנימיות הדברים בעזרת חכמת הקבלה.

מנהגי ישראל הם סימנים חיצוניים לפעולות פנימיות-רוחניות שאותן עושה אדם שרוצה להגיע להכרת הכוח העליון. אחת הפעולות האלה נקראת טהרה. מה עלינו לטהר בתוכנו? באופן טבעי, אנחנו רגילים להתקיים לטובת עצמנו. לצורך המחשה, נבחן את האופן שבו אנחנו יושבים כרגע, מסתכלים על משהו, מדברים עם מישהו - תמיד נעשה זאת בצורה שתשפר את מצבנו, בדרך שתיטיב עמנו. איננו מודעים לכך או נותנים לעצמנו דין וחשבון, אבל בתוכם של כל מעשה או מחשבה שלנו מצוי החשבון האגואיסטי של "מה לטובתנו", ופעמים רבות זה בא על חשבון אחרים. לעומת זאת, טבע הכוח העליון הוא נתינה ואהבה. בהתאם לכך, להיטהר פירושו לנקות את הרצון שלנו לקבל הנאה ותענוג מן הכוונה האגואיסטית, ולהרכיב עליו כוונה חדשה של להיטיב עם הזולת מתוך שאיפה להיות כמו הכוח העליון.

הטבילה במקווה וקיום היחסים בין גבר ואישה מסמלים את תהליך תיקון "הרצון לקבל" שהזכרנו. מבחינת יסודות הבריאה, כוח האישה מסמל את הרצון לקבל וכוח הגבר את כוונת הנתינה. הכוחות האלה קיימים בתוך כל אדם, בין אם מינו הפיזיולוגי הוא זכר ובין אם נקבה. הם מנוגדים ומשלימים כמו פלוס ומינוס, ואם יודעים כיצד לחבר אותם נכון בפעולה שנקראת "זיווג רוחני", אז החיים יכולים להתפתח.

כדי שהרצון לקבל יהיה מוכן לקיום כוונת הנתינה, עליו לנקות את עצמו מכל מה שמסמל כוונות אגואיסטיות. התהליך הזה מוגדר כימי הווסת שאחריהם צריכים לבוא שבעה ימים נקיים. הרצון מתנקה מהכוונה האגואיסטית, בודק את עצמו, טובל במים והופך מוכן ל"זיווג הרוחני" שבו יקבל לתוכו את כוונת הנתינה.

למה במים? מבחינה רוחנית המים מסמלים את דרגת הבינה, שטבעה הוא נתינה ואהבה. לכן טבילת הרצון לקבל במים, כלומר בכוח הבינה, מקנה לו את כוונת הנתינה. השורש הרוחני של המים גורם לכך שגם בעולמנו מייצגים המים את מקור ההשפעה הטובה, ולכן העובר ברחם אמו, לדוגמה, גדל ומתפתח כשהוא עטוף במים. זה בא להצביע על כך שאם האדם רוצה להתחיל להתפתח רוחנית, עליו להיקשר קודם כול אל המים העליונים, מי הבינה, שיהוו את הרחם הרוחנית שלו.

במסורת היהודית, במקווה טובלים נשים וגברים, וגם נהוג להטביל בו כלים חדשים. ודאי שבטקסים האלה אין עדיין שום תיקון פנימי של כוונת הלב, אלא הם סימנים חיצוניים לאופן שבו האדם צריך להכין את הרצון לקבל שלו, את הכלים הפנימיים שלו, לכך שיהיו טהורים, מתוקנים, ויוכלו לפעול בכוונה של נתינה ואהבה. בניית מקווה קודמת לכל דבר מצווה אחר, ובכלל זה קניית ספר תורה. גם דגש זה נובע מסדר ההתפתחות הרוחנית: קודם כול יש להיטהר מן הכוונות האגואיסטיות על ידי טבילה במי הבינה, ורק אחר כך אפשר לגשת אל המשך התיקונים שלנו.

המים, הכוח שיכול לשנות אותנו, מגיע כתוצאה מלימוד חכמת הקבלה בתוך קבוצה, אשר מהווה מעין מעבדה לפיתוח יחס חדש לזולת. יש בזה שיטה שלמה שפיתחו המקובלים שלא זה המקום לפרטה, אך מה שכן חשוב לדעת הוא זה: כדי שהלימוד יטהר אותנו, יש לגשת אליו במטרה להגיע לאהבת הזולת. במקרה כזו פועל עלינו הכוח המיוחד שטמון בתורה, ונקרא "האור המחזיר למוטב". הוא מגיע אלינו, עוטף אותנו, ממלא אותנו, מנקה אותנו מן הכוונות האגואיסטיות ונותן לנו כוונות של נתינה ואהבה. הוא רוחץ לנו את הרגש והשכל, מסדר את היוצרות שבנו בצורה חדשה, כך שפתאום נתחיל להתייחס אל נתינה לזולת כדבר חשוב יותר מקבלה עצמית. כשתהליך כזה קורה לנו, מבחינה רוחנית נחשב הדבר לכך שטבלנו במקווה ועברנו טהרה.

המעבר מהכוונה האגואיסטית שנקראת בחכמת הקבלה "על מנת לקבל", אל כוונת הנתינה שנקראת "על מנת להשפיע", מקנה לאדם שתי נקודות. בנקודה אחת הוא הפוך מהכוח העליון שכולו משפיע, נותן ואוהב, ובנקודה השנייה הוא דומה לו. בפער שבין שתי הנקודות המנוגדות האלה קונה האדם את הנפח, את המקום שבו יוכל הבורא להתגלות בתוכו. ואז הבורא ממלא את האדם, והופך אותו להיות כמוהו, קדוש וטהור. האדם עולה מהדרגה שבה נולד, חי ומת כמו כל בעלי החיים ולא נותר ממנו כלום, אל דרגת האדם שדומה לבורא.

התפתחות כזו מצפה לכולנו כנבראים, והיא תהווה את שיאה של האבולוציה שלנו כמין אנושי. אחרי אלפי שנים שבהם התייחסנו באופן אגואיסטי זה לזה, כיום אנו מגיעים למצב שהרצון של כל אחד לקבל הכול לעצמו בלבד הורס לנו את החיים. כשנלמד איך לפשוט מאתנו את הכוונה האגואיסטית ונלבש כוונה של נתינה ואהבה, נעפיל למציאות חדשה שבה נשפיע כל טוב זה לזה, לכל חלקי הטבע ולבורא גם יחד. או אז נגלה מהם החיים השלמים והנצחיים שמיועדים לכולנו, חיים שלהם זכו בעבר רק הגדולים שבגדולים.

מן המקורות

"בהשגת הביטחון, צרור ומתגלה כל חכמת העולמות, עליונים ותחתונים, שכלום צריך להשגה זו אלא לב טהור, שכבר מאוס בעיניו האהבה העצמית" (בעל הסולם - הרב יהודה אשלג, אגרת מה).

המאמר מבוסס על ראיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 853 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים".     

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>kab-study</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p><p>olamot-nifgashim</p>
<div id="__tbSetup"></div>

Right Sidebar Content