עסקים חדשים - כוח האיחוד

לחצו כאן להורדת התמליל

אופיר: שלום צופים יקרים, אנחנו ממשיכים בסדרת התכניות "עסקים חדשים" שבה אנחנו מדברים גם על הכלכלה, גם על עסקים, גם על החברה בישראל ובעולם בכלל. איתי באולפן הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שלום הרב לייטמן ואיגור לטבינוב שהוא כלכלן ויועץ עסקי.

שלום.

אופיר: רצינו לדבר היום על המצב בישראל כי אנחנו רואים שהמצב הולך ומידרדר גם ברמה הביטחונית, האיומים מול איראן, וכנראה אם תתפתח חזית מול איראן, מדינות ערב נוספות יחשבו להצטרף. רואים גם מצב כלכלי מאוד קשה שמשפיע על החברה בישראל. האם אתה רואה קשר בין שני המצבים האלה, המצב הביטחוני והמצב החברתי כלכלי בישראל?

אני רואה את הקשר בין כל המצבים, אני רואה את המשבר הזה כמשבר גלובלי, סביב כל העולם וגם משבר רבגוני בכל מה שהאדם עוסק בו. אז ודאי שהקשר נמצא, אבל הקשר עובר דרך האדם, דרך הגישה שלו לחיים. אנחנו לא יכולים לנהל את החיים שלנו איך שבא לנו, אלא אנחנו צריכים קודם ללמוד את חוקי הטבע ולפי החוקים הללו אנחנו צריכים לעשות. הכלכלה היא לא מדע מדויק כמו פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, מדעי הטבע שאנחנו לומדים מהטבע מה לעשות ובהתאם לזה אנחנו עושים. אנחנו עושים דברים רעים, טובים, אבל לפי חוקי הטבע.

כאן אנחנו יצרנו לעצמנו חוקים מסוימים איך שבא לנו, אנחנו עושים בהם שינויים למיניהם מהיום למחר, והעיקר שיהיה לנו רווח לטווח קצר וכמה שיותר. בצורה כזאת אי אפשר לנהל את המדינה ואת העולם, ולא פלא שאנחנו עם כל הגישה הזאת תמיד נמצאים בעליות וירידות בכל המדינות ובסופו של דבר אנחנו מגיעים למשבר הכללי. ודאי שזה לא טוב.

למה הקפיטליזם והגישה הזאת של החברה הצרכנית היה כל כך טוב? כי אנשים חשבו שזה מעלה את רמת החיים שלהם. כמו שפעם היו רק האנשים האצילים המיוחדים חיים בביטחון ובכל טוּב, אז כל אחד יכול היה להגיע לאיזו רמת חיים מקובלת. וכך זה באמת כביכול היה נראה באופק. אבל אנחנו רואים שזה לא התקיים, אלא ההיפך. המעמד האמצעי הזה, מעמד הביניים, יורד לגובה של פועל פשוט ואולי אפילו פחות מזה. זה מה שיהיה לנו בעתיד הקרוב, כי כל הדברים הללו לא מתקיימים כמו שאולי אנחנו חלמנו. והעניין הוא שהחברה הזאת שהיא מכוּונת רק לרווח מיידי ומקסימאלי בלי לשים לב לחוקי החברה, לחוק הסוציו אקונומי ולחוקי הטבע שבהם אנחנו בכל זאת קיימים, אז בצורה כזאת שהיא מתקיימת היא הורסת את עצמה וזה מה שיש.

לכן האיומים האלה שאנחנו רואים, האיומים הביטחוניים, הכלכליים, הפיננסים למיניהם, בחינוך, בחיי משפחה, בבריאות, בפנסיה, בכל דבר, זה סך הכל סל אחד גדול שמגיע אלינו בצורה כזאת בחזרה, ואת מה שאנחנו רצינו, קיבלנו.  לא רצינו את זה, אבל פעלנו לכיוון הזה, כי לא ידענו את חוקי הטבע. ורצינו להשתמש בכל מה שיש בצורה שנראתה לנו כאן ועכשיו.

אופיר: ואני רוצה רגע שנתמקד בישראל, כי כרגע אנחנו רואים שיש פה איזה מקרים נקודתיים שהם בעייתיים שבהם רצינו טיפה לגעת.

בישראל זה קורה במיוחד, כל הדברים האלה מגיעים להצטברות מתח מפני שהמדינה קטנה, היא תלויה בכולם, אין לה שוק, אין לה גם תעשייה מספקת, כל הייצוא הקטן שלה זה לאירופה שגם היא נמצאת במשבר, כל הייבוא שלה הוא גם תלוי מאוד, אנחנו תלויים בעזרה של אמריקה, אנחנו תלויים באספקת הנשק ועוד, אנחנו מכל הצדדים מוקפים בכל השונאים שלנו.

אנחנו נמצאים במצב קשה מאוד בכלל באופן כללי, ולכן הפיתרון צריך להיות כללי ולא שאנחנו נלך עכשיו לקצת שגשוג ברמת החיים. למרות שזה מאוד חשוב וזו במיוחד דאגה לאדם הפשוט, אנחנו צריכים לראות את הדברים הללו בצורה כללית. אפילו אם זה רק כפיתרון כדי להעלות קצת את רמת החיים. לפני שנה אנחנו ראינו מהומות שבהן אנשים יצאו לרחובות בגלל מחיר הקוטג'. מי היום חושב על זה בכלל? איפה זה היה? זה היה כאילו החיים הטובים לעומת מה שקורה היום עם אותן המשפחות. היום הם אפילו לא גומרים את החודש בלי קוטג', לא שהוא יקר להם, אלא הוא בכלל לא נמצא.

לכן אנחנו צריכים לראות במה אנחנו יכולים לעזור לעצמנו בעת הצרה הזו. ואני לא רואה שום אפשרות אחרת אלא איחוד לאומי, איחוד בהרגשה, בחיבור, בכלכלה, באספקה, ממש כמו בימי המלחמה, כמו בשעת בצורת, כשמגיע הצורך הגדול וכולם נמצאים בצרה וצריכים להציל את העם, אז כך אנחנו צריכים, לעבור לכלכלת החירום. זה מה שאני חושב.

אופיר: מה היא כלכלת החירום?

ב"כלכלת החירום" אתה לא חושב על הרווחים לעשירון העליון, אלא אתה חושב איך אתה בכל זאת מחזיק את העם בצורה כזאת שהוא יכול להחזיק את עצמו, כי אתה דואג לעם שהוא יוכל להתקיים, אחרת לא יהיה לך עם, ולא תהיה לך מדינה. אז בשביל מה לך בכלל ביטחון וכל מיני דברים? אז לא יהיו לך. עד כמה אפשר להוציא מהעם עד הפרוטה האחרונה? בכל זאת אנחנו צריכים לראות מה אפשר לעשות בצורה הגיונית. ואז אנחנו צריכים לעשות כאן אילו פעולות סוציאליסטיות, היינו אני לא מדבר על הסוציאליזם, אלא הכוונה היא לטובת החוגים הללו, השכבות הללו שהן ממש מרגישות את המחסור בלחם וקוטג', שאין להם יותר מאשר להחיות את עצמם, וגם את זה כבר אין להם.

אנחנו צריכים לחשוב איך להציל את העם, את השכבות התחתונות ביותר, ולצורך זה הכלכלה צריכה עכשיו לפנות, ולא חצי אחוז יותר או חצי אחוז פחות, כי הם לא ירגישו יותר או פחות בחצי אחוז, זה ייכנס לאיזו קופה ושם זה יתבזבז. אבל שאין לאנשים במה לגמור את החודש אני כבר לא מדבר על אוכל, לא על דברים אחרים, אז אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו מספקים להם ממש "אוכל נפש".

איגור: האם זה יפתור את הבעיה עם איראן, אם אנחנו נספק להם עכשיו אוכל?

הבעיה עם איראן תיפתר רק אם נלך לאיחוד העם, אין לנו במה עוד להילחם. אם אנחנו מדברים על הכוח שיכול לפתור את כל הבעיות שלנו, זה רק כוח האיחוד שיהיה בינינו ואז באמת אנחנו נזכה להתאמה לטבע, לאיזון עם הטבע. ואז יהיה אפשר לדבר על זה שבנוסף למה שיש לנו, אנחנו נוכל להילחם ולנצח.

אבל אני עכשיו לא מדבר מצד האיום הביטחוני, אלא מצד האיום הכלכלי וזה מה שקורה בעם. משחקים עם העם עם האיום האיראני כדי להוריד ממנו עוד חצי שקל, עוד שקל אחרון, כך זה נראה, וכך מדברים אנשים. אני לא חושב שזה דבר הוגן ונכון. עם כל המיסים שיש לנו במדינה, עם כל הדברים שנופלים על האזרח, אי אפשר יותר להוציא ממנו.

ואין לך אפשרות לחלום על עליה בכל מיני אחוזי צמיחה, לא תהיה לך צמיחה. כי מי אתה בכלל, אם כל אירופה ואפילו אמריקה וסין, כולם נמצאים בהידרדרות מתמדת. אז מה פתאום אתה חושב שאתה תעלה? מתוך מה? אילו תקוות יכולות להיות? אני לא יודע. היום אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו מספקים לאזרחים שנמצאים מתחת לקו העוני, את הסל ההכרחי? על זה אנחנו צריכים לעבוד.

ויחד עם זה אנחנו נתחיל לדבר על חיבור העם, זה ייתן לנו באמת את הרגשת הביטחון, הרגשת האיחוד, הרגשת השייכות, ובצורה כזו אנחנו צריכים לנוע. ואז אנחנו נראה עד כמה שזה יהיה גם מועיל לא רק להרגשה הפנימית הפסיכולוגית של הביטחון, אלא פתאום יהיו לנו כוחות מיוחדים, כי אנחנו נהיה באיזון עם הטבע, זה איזה הרכב נוסף, שלא כל כך נראה לעין, שההרכב הזה מאוד יוסיף לנו גם בעוצמה הביטחונית.

איגור: איך אפשר להסביר את הנקודה שרוב הציבור הישראלי או לפחות חצי ממנו, למרות שהם מרגישים מה שאתה אומר והם חיים באי ודאות כלכלית יומיום, עדיין הם הולכים ומצביעים למפלגות ימין שזה כיוון קפיטליסטי מובהק?

הם מצביעים לזה מהצד הפוליטי יותר מאשר מהצד הכלכלי, כי הם בטוחים יותר שהימין לא ימכור את המדינה, שהוא לא ימסור את השטחים, שלא ילכו שוב לאיזה הסכמי אוסלו ועוד כל מיני תהליכים שכבר היינו בהם. למרות שדווקא אין בזה שום הוכחה שאולי ההיפך היה לפי החשבון ההיסטורי. אבל כך אני חושב ולכן העם בוחר בהם, כי הם יותר קשורים לאמריקה ולאירופה לפי שגם שם הכלכלה, והכל מונח כך לפי אותם כללים קפיטליסטים. וחוץ מזה ראינו עד כמה שהשמאל מוכן לעשות הכל כדי להרוויח והוא לא כל כך מסתכל על העם.

זה לא חשוב, אין הבדל בין ימין לשמאל חוץ מאשר בפוליטיקה. בכלכלת פנים, בכל הדברים הללו כולם רוצים רק להישאר במקום וכמה שיותר לחזק את עצמם. על העם הם חושבים תמיד בשלב האחרון ביותר, גם ימין וגם שמאל. לכן זה לא שייך, הבחירות הן לא לפי זה. אולי פעם זה היה כך ששמאל, ימין, סוציאליזם, קפיטליזם הם היו באיזה הפרש ביניהם. היום כבר ראינו עד כמה שכולם יודעים שהגוף הקפיטליסטי הגדול במדינה הוא מוסד ההסתדרות, שמחזיק כל כך הרבה בידיים שלו, אבל שלטון זה שלטון.

אופיר: לאור האיומים שדיברנו עליהם, איך אתה רואה את העוצמה החברתית של העם? במה זה בא לידי ביטוי?

אם אנחנו היינו כמו הגויים באירופה אז כבר מזמן היינו מתחילים לשבור את חלונות הראווה ולשרוף חנויות ולעשות עוד כל מיני דברים. אבל אנחנו לא כאלה, אנחנו עַם עם תרבות עתיקה, עם גישה אחרת לחיים, זה מושרש בדמינו ממש, בגנים שלנו. אנחנו לא יכולים לעשות דברים כאלה. אם לתינוקות ולילדים אין כבר מה לאכול, אז קמים והולכים והורסים איזה סופר, קרו כאן מקרים כאלה וגם יקרו, אבל חוץ מזה לא.

ולכן אני לא חושב שאנחנו צריכים לחכות לאיזה מהומות, אבל אם יהיו מהומות זה יהיה נורא למצבנו, למדינה שלנו, זה דבר באמת מאיים יותר ממה שאיראן מאיימת או כל גורם שלילי אחר. כי פירוד העם, תמיד גרם לנו לשבירה, לנפילה ולהפסדים גדולים, טראגיים ממש. לכן אני חושב שצריכים לעבוד על החיבור, זה בעצם מה שיכול להציל אותנו. אנחנו בזה יכולים לאחד את העם, אנחנו בכוחות הפנימיים שלנו, שנמצאים בתוך העם, יכולים לסגור קצת יותר את הפערים ולספק את הצרכים הנחוצים לשכבות הנחשלות.

וכך אנחנו יכולים גם לרכוש את הכוח העליון של האיחוד, של החיבור, של הערבות, שהוא יעזור לנו לפתור כל בעיה. סך הכל אנחנו נמצאים במערכת של כוחות הטבע ואם נהיה מאוזנים, אף אחד לא יוכל להזיק לנו. אותו כוח הטבע שמסדר את כל מאזן הכוחות שבעולם, הוא יעשה את המאזן הזה בצורה הפוכה.

אופיר: ואיך זה יתרום לעוצמה החברתית?

העוצמה החברתית דווקא תתגבר מתוך כך, היא תעלה כי כוח האיחוד יתלבש בתוך החברה והיא תהיה כאחד. ואז הם יהיו קשורים זה לזה, ממש יהיו בהשתוות הצורה, באיזון. אם החברה והטבע הכללי נמצאים באיזון, ועל זה יש הרבה מאמרים מדעיים, אז שום דבר לא יכול לקרות, אסונות טבע, אסונות ביטחוניים, וכולי. הכל יירגע.

ואז גם נבין מתוך כך איזו כלכלה חדשה צריכה להיות, כי ברור לנו כבר שאי אפשר לעשות בכלכלה הקודמת שום דבר, שהכל נגמר. אם זה לא ברור למישהו, שאין לו מה לעשות והוא עדיין אוחז בזה, אז הוא גורם לעצמו נפילה עוד יותר גדולה. במקום ללכת לפסים חדשים, הוא עדיין נמצא באיזו אשליה.

איגור: הדרך לעוצמת העם עוברת באיחוד העם או בחוסן כלכלי, כשאנחנו מעלים את כולם ברמת החיים ומקטינים את הפערים. איך זה עובד?

לא. רק באיחוד העם. ומאיחוד העם אתה מגיע גם לחוסן כלכלי, ביטחוני, בריאותי, ומשפחתי, לכל דבר. ואז מתוך זה אתה מתחיל להבין איזו כלכלה חדשה אתה צריך לבנות.

אז מה שקורה היום הוא שאנחנו עדיין ממשיכים ככל שאפשר לנהוג לפי הכלכלה הישנה שלאט לאט אוכלת את עצמה ומתדרדרת, ואנחנו לא רוצים לראות מספר צעדים קדימה. כי לכך אנחנו צריכים להחליף את הגישה שלנו, את פילוסופית החיים שלנו.

איגור: אז איך בדיוק אנחנו עושים את זה?

איך אתם תעשו זאת, אני לא יודע.

איגור: אנחנו ממשיכים לנוע הלאה באינרציה וכולם יודעים שמצב גרוע ושיש בעיה עם החוסן הכלכלי.

לא, עדיין לא מודעים שהמצב סופני. בכלכלה לא מודעים שאין במה לשלוט, עליכם לשנות את מה שאתם מרגישים, וגם את הצורה שבה אתם בודקים, כי אתם בודקים רק איזה מספרים יש בכלכלה. במה אפשר להאמין בגישה הזו. אתם לא מסוגלים לעבור לפסים חדשים. עליכם ללמוד איך לשנות את מה שלמדתם, את הגישה החדשה לחיים, לכלכלה, לרווח, להפסד, לערכים. לכל מה שיש אתם לא מסוגלים לשנות את הגישה.

הגישה חייבת להיות עגולה, גלובלית, אינטגרלית כמו שהעולם עכשיו מציג לנו את עצמו, את החברה אנושית, את התלות, כמו שאפקט הפרפר מציג לנו שכל העולם הוא אחד. איך צריך לבנות כלכלה שתהיה כאחד. אחד. לא יכול להיות שהאחד נמצא בתחרות עם השני. זה לא יכול להיות כך. אם אתה סוגר משהו, זה חייב להיות מקובל וידוע בכל העולם, אחרת זה לא יתקיים.

נאמר שאתה רוצה עכשיו לפתח משהו, אתה לא תוכל למכור אותו. לא תוכל למכור אותו בסופו של דבר אם הוא לא יהיה באיזון עם כולם. אז איך אפשר בצורה כזאת לעבוד? אין לנו גישה לדבר כזה. אנחנו לא יודעים. אני צריך לעשות חשבון לכל העולם? מאיפה יש לי כאלה מחשבים או מוחות או נתונים? אלא שהאדם צריך להשתנות. ועד שהוא לא ישתנה, תהיה התדרדרות עם אסונות טבע, בכל.

לכן באה חכמת הקבלה ומסבירה שאפשר לשנות את האדם מהר מאוד, תוך כמה שבועות כשהוא מתחיל להבין שהכלכלה חייבת להיות אינטגרלית. ולא שאתה מחפש איפה נמצא הרווח המקסימאלי. אתה מחפש את הרווח המקסימאלי לקהל, בתוך המדינה, לעם שלך. זה הרווח המקסימאלי למען הקהל, שחייב להיות בנוסחה. ואם לא, הכל ייפול.  

אופיר: היום אנחנו נמצאים במצב, שהחוסן הלאומי גם תלוי בחוסן הכלכלי, בחוסן החברתי, הדברים האלה תלויים האחד בשני. ואנחנו רואים שדווקא במדינה כמו ישראל יש פערים חברתיים מאוד גדולים. אם חס ושלום ניכנס למלחמה, אז מה יקרה?

או שאנחנו "נאכל" את עצמנו או ש"יאכלו" אותנו. במצב הנוכחי לא יכול להיות משהו יותר טוב.

אופיר: נכון לעת הזאת יש משהו שאפשר לעשות כדי לשנות את הדבר, כדי לחזק את החברה?

רק על ידי איחוד העם, ורק מתוך האיחוד העם אתה סוגר לפחות במקצת את הפערים החברתיים במקצת כדי שיהיו סבירים, שאפשר יהיה לסבול אותם. ומתוך האיחוד אתה גם מתחיל לעשות שינויים בכלכלה, בהתאם לעם. הכלכלה חייבת לשרת את העם. ולא לשרת את העשירון העליון, שהוא גם כך לא יודע מה לעשות עם מה שיש לו. פשוט מאוד.

אופיר: אבל אתה לא רואה גם מצב שהכלכלה עוזרת לנו לשרת מערכות כמו ביטחון כמו בריאות כמו רווחה?

לא. אני רואה בזה בזבוז גדול. הממשלה לא משרתת את העם. היא משרתת פוליטיקאים, כדי שיוכלו להחזיק את עצמם בכיסא. היא לא משרתת את העם בשום דבר. גם הביטחון כך.

אופיר: אם עכשיו יש החלטה בממשלה שצריכים לתת עוד כסף לביטחון.

 כדאי לתת עוד כסף לביטחון או שצריך לתת את הכסף הזה לתת לטובת אותם אנשים עניים, לטובת אותן משפחות עניות שאפשר לסבסד אותן קצת, ולהבטיח להן חיים בכבוד. מה אתה חושב?

וממי הם ייקחו את הכסף הזה, לביטחון או לטובת אותן משפחות?

אופיר: אז מה יכול יותר לעזור לעם ישראל?

אני לא חושב שממשלה יכולה לפנות לעשירים כי זה לא הכיוון.

אופיר: אני לא מדבר על עשירים, מדבר על המשפחות שנמצאות למטה בעשירון.

לא, אני מדבר על כך שאי אפשר לקחת מהעשירים. זה לא הכיוון של הממשלה, היא אף פעם לא עושה את זה כי היא מנוהלת על ידי העשירים, אלא שאני חושב שאפשר לקחת את השכבות התחתונות וקצת מהשכבות האמצעיות ולעזור להן להתארגן בצורה כזאת שהן יהיו מעוגנות כלפי פיקוח הקנייה שלהן, כלפי הספקים. וגם לעזור בהתחברות ביניהם, כדי שיוכלו להשתמש בעודפים ובחליפין זה עם זה, במחסנים של הדברים שלא צריכים למסור וכן הלאה. אולי לפתוח מטבחון עממי בכל שכונה, בכל אזור. לעשות דברים כאלה, ולעזור להם להתארגן. אני חושב שזה מה שצריכים לעשות כי אין לנו על מי לסמוך. אף אחד לא יעזור לעם.

אופיר: הממשלה לא תעזור?

ראית פעם שהממשלה עזרה לעם? אני מסתכל על השנים האחרונות, אני רואה את ההיפך.

אופיר: לפחות יש לה מטרה כזאת, לא?

איזו מטרה, איפה אתה רואה מטרה כזו?

אופיר: עובדה, כל כמה שנים בוחרים את חברי הממשלה, יש להם אג'נדות, חברתיות, כלכליות.

לא, תן לי דוגמה בחיי העם במשך עשר השנים האחרונות, שהחיים נעשו קלים יותר לעם. איפה יש ירידת מחירים, דירות שקל יותר לקנות? אני מוכן לשמוע. אני אשמח לראות את זה.

אופיר: אפשר למצוא כמה דברים.

יכול להיות, שעשו כמה דברים מחוסר ברירה, או שנתנו הטבות לשכבות שהם צריכים אותן כדי להיבחר. האגו לא יכול לעבוד בצורה אחרת. אתה רוצה למכור לי שיש מישהו שעושה יפה וטוב למישהו מתום לב?

אופיר: לא, כדי שנצליח לשפר את החיים של עם ישראל, צריך כאילו לדאוג שמי ששולט במשאבים, הוא זה שיוביל את השינוי. הוא ששולט במשאבים, יש לו כסף, יש לו עוצמה, הוא בעל המאה וכך יהיה גם מחר.

אתה לא הגיוני. אתה נמצא באיזה חלום? אתה מתעסק פה בכספים. ראית פעם אדם שמתעסק בכספים שפתאום נהיה נדיב ונותן מיליונים? אם כן, אז יש לו בכך עניין אבל חוץ מזה, איפה ראית פעם שעושים כך? אף אחד לא עושה כך.

אני רואה שמשנה לשנה, מחודש לחודש המחירים עולים, החיים נעשים יותר קשים, לקנות דירה או לשכור, זה כבר נהיה חלום, אם פעם הייתי משלם אלף חמש מאות שקל עבור דירה, היום אני משלם כחמש וחצי אלף שקל בחודש עבורה. על מה אתה מדבר? לא מובן.

איגור: העודפים באיזה שלב יגמרו. אתה מדבר על כך ששכבות הביניים והשכבות הנמוכות יכולות לעזור אחת לשנייה ובמצב הזה להניע את התהליך אבל העודפים האלה, באותה כלכלה מאוזנת לא צריכים להתקיים, הם לא יהיו. אז מה הפתרון לטווח הארוך?

בכלכלה מאוזנת תהיה לכולם הספקה מאוזנת. לא צריכים לא עודפים ולא כלום. אנשים לא יחיו מתוך צדקה, מתוך חסד של מישהו. אני אומר כך, כי בכל זאת יש לנו בחברה הרבה מאוד עודפים שאנחנו זורקים. האמריקאים זורקים מזון כמעט במאה שישים מיליארד דולר בשנה. רק מזון. תאר לעצמך אם הם היו יכולים לחלק את זה בין כל השכבות, עד כמה שהמצב היה נרגע שם.

ואצלנו יש לא פחות פערים. ולעומת מה שהם עושים יחסית גם אצלנו נזרק אוכל. תראה כמה שזורקים. למה אי אפשר לעבוד בצורה אחרת?

הדאגה לזולת לא נמצאת באף אחד, לכן החינוך חייב לבוא קודם, ורק ממנו והלאה יכולים לתקן את המצב.

אופיר: אם ניקח את אותם עודפים או ניקח מתקציב אחר ונדאג לשכבה חלשה באוכלוסייה, זה יחזק אותנו ברמה הביטחונית, הלאומית, זה יחזק את עם ישראל?

ברמה לאומית, זה בטוח. ביטחונית, אני לא יכול לומר כי אתה לא מבין מה שאני מבין. אתה לא חושב על הכוחות האחרים בטבע.  

אופיר: תסביר לי.

אני לא יכול להסביר לך.

אופיר: למה?

אתה מבין רק במספרים של הבורסה ואני מדבר על הכוחות שבטבע.

אופיר: למה?

כי זה ככה. במספרים שאני רואה, אם אנחנו נמצאים באיזון עם הטבע, אז אנחנו נכנסים לאזור כזה שאף אחד לא יכול להזיק לנו, כי הכוחות בטבע מתאזנים ולא מזמינים עלינו מתח מכל האומות וכל השכבות וכל צורות הטבע, גם בתוך העם, גם מבחוץ. הכל מגיע לאיזון. לשם כך צריכים רק להגיע לחיבור בתוך העם. ועכשיו, בזמן הקריטי הזה, אני חושב שכן יש לפנות וכן יש לעשות לכיוון זה, ואתם לא תעשו כלום.

אנחנו יכולים להיפגש בעוד חודש, בעוד חודשיים, זה יהיה אותו דבר, רק יותר גרוע, לא יקרה שום דבר. ואתה תראה, איך שוב תתחיל לשכנע אותי שהממשלה רוצה, ואלו רוצים ואלו רוצים. לא שאני לא מאמין באף אחד, אני לא נגד אף אחד, אני מדבר כמדען שמדבר מגובה המדע, שיודע את טבע האדם, את טבע בני האדם וטבע העם והטבע הכללי, ולכן אני אומר שלא יכול להיות יותר טוב.

אני לא מצפה מאף אחד, ככל שהוא ידבר או לא ידבר, הוא סך הכל בן אדם, הוא לא יכול לעשות שום דבר טוב למישהו. אם הוא עושה, זה רק כדי לעשות משהו פוליטי. וגם מזה לא יהיה שום דבר טוב. בפרט שהכלכלה נמצאת בהידרדרות וכולה הולכת להיגמר, לגמרי. לא יהיה מעמד בינוני. יהיה עשירון עליון, וזה לא עשירון, זה מאיון עליון, וכולם, כל האחרים יהיו למטה. חזרנו לימי ביניים.

אופיר: זה טוב או רע?

אתה צריך להגיד.

אופיר: איך אתה רואה. אתה רואה את הכוחות, אתה רואה את החוקים.

ודאי שזה כנגד הטבע, כי הטבע דוחף לאיזון וזה האנטי איזון המקסימאלי. אבל מתוך זה תבוא התפוצצות, בחברה, בעם, במדינה, גם מלחמות, הטבע בעצמו עם כל מכות הטבע וכן הלאה, זה מה שיהיה לנו. ואז העולם יגיע לאיזון בכל זאת, אבל על ידי דברים כאלה דרמטיים. תהיה תקופה מאוד רעה, כולל מלחמת עולם, לא אזורית, אלא ממש עולם, ובסופו של דבר אנשים יבינו שאי אפשר אחרת. אנחנו חייבים לעבור תיקון. או על ידי הטוב או על ידי הרע, אבל הכרת הרע חייבת להיות.

אם אתם עדיין מסתכלים על הדברים האלה שיכולים הלאה כך להתקיים, בינתיים אנחנו הולכים בדרך הרעה. אין עדיין הכרת הרע.

אופיר: אני ואיגור, הגענו למסקנה שצריך עשרים מיליארד שקל בשביל לתת לכל אלה שנמצאים בחלק התחתון, להעלות אותם לרמה מסוימת. עשרים מיליארד שקל, זה לא סוף העולם, אפשר קצת "לג'נגל" את המספרים, להביא אותם מפה ולשם ולמצוא את התקציב הזה. אני שואל, האם זה פותר את הבעיות שלנו, זו התחלה?

ודאי שלא.

אופיר: אז מה זה?

כלום. על ידי שום פעולה כלכלית אתה לא תפתור את הבעיה.

אופיר: אז לכלכלנים אין למעשה תפקיד.

לא, אתם תהיו עוד מעט כמו פועלי ייצור. המקצוע שלך נגמר. זה שעוד מחזיקים אתכם בעבודה, זה סתם כך.

אופיר: לוודא שסוגרים את העסק?

לא יותר, כלום לא יישאר. כי כל הדברים האלה נגמרים.

אופיר: אבל עדיין, יש תקציב מדינה, יש כסף שצריך להקצות לפה, צריך לשלם משכורות?

עד שהכל לא יישבר סופית.

אופיר: ואז מה, נעבוד בסחר חליפין, מה יקרה בשלב הבא, לא יהיה כסף? לא מבין  איזו תמונה אתה רואה. שלא יצטרכו ניהול של כל הדבר הזה?

ניהול יצטרכו, אבל לא עם הראש שלך, אני מצטער להגיד. צריך להיות ראש חדש. אחרי שתעשה ניקוי ראש, אז תהיה מוכן.

זו ממש גישה חדשה לחיים. הכל חייב לעבור דרך המערכת האינטגרלית, האנלוגית. צריכים ללמוד את המערכות האלה. את הטכניקה, הטבע, אנחנו רואים, ואת עצמנו, את החברה האנושית, בנינו אנחנו רואים בצורה אחרת. איפה אתה רואה בטבע שיש מישהו שרק אוכל. החברה האנושית היא חלק מהטבע, אבל היא רק אוכלת ומזבלת. רק עושה רע בלי לעשות שום דבר טוב לסביבה שהיא נמצאת בה.

אופיר: האם בטבע לא החזק שורד, אין איזו מערכת חוקים גם בטבע? תראה איך האריה כשהוא רעב ורואה את האיילה, הוא קורע אותה.

נכון. ומה הלאה?

אופיר: ומה הלאה? זה בסדר?

ודאי שזה בסדר, ככה זה בנוי מהטבע. אבל אחרי שהוא אכל אותה, הוא טורף עוד עשר איילות או לא?

אופיר: לא. עד הפעם הבאה שהוא רעב.

ואתה?

אופיר: גם, עד הפעם הבאה.

לא, אתה בנית כלכלה כך שאתה צריך לאכול את כולם. אין לך גבול. אם היית רק מספק לעצמך את האוכל שאתה צריך, בית, בריאות, פנסיה, כל הדברים האלה ולא יותר, אדרבא. איזון כזה לחיות כמו האריה בטבע, זה מה שאנחנו צריכים. אבל אתה סרטן בגוף האדם, כי אתה אוכל עד הסוף. עד שהכל מת ובעצמך אתה מביא למוות.

אתה לא כמו האריה. הלוואי נהיה מאוזנים כך כמו האריות. כל אחד מהם אוכל רק מה שהוא צריך. הוא לא הורס שום דבר. אתה ראית פעם שהם מתנפלים אחד על השני והורגים זה את זה, שני אריות, או איילים? לא.

אופיר: לא. הם משחקים.

משחקים, מי שיותר חזק מקבל את הנקבה. אבל משחקים, אף אחד לא באמת פוצע את השני. בטבע הכל מסודר בצורה מאוד חכמה. חבל שאתם בכלכלה לא לומדים דברים כאלה. זו הכלכלה הנכונה. לרמה הזאת אנחנו צריכים להגיע. אתה צריך לחיות על פני כדור הארץ כמו החיות. לקבל מה שאתה צריך לחיים ולא יותר. תבנה בדיוק את הכלכלה הזו. מה שצריך לכל אדם ואדם משבעה מיליארד האנשים, כמה אתה צריך מזה ומזה, כמה תעשיה אתה צריך לזה, איזה כלי אספקה, כמה מקררים, מחסנים, איזה דברים.

ואתה תראה ש-99% ממה שעשית עד היום, זה הכל כדי למכור דברים שאף אחד לא צריך, כדי לאכול מהם כמה שיותר. קודם כל, הפעולה הראשונה, תבטל את הפרסום, אין פרסום לשום דבר. אדם יודע מה הוא צריך. תתחיל בזה את התיקונים, אין פרסום.

אופיר: אתה תהיה הבן אדם הכי מאושר בעולם אם הכלכלה תישבר?

לא, אם היא תסתדר כמו שצריך לטובת האדם.

אופיר: אז בוא נסדר אותה, לא צריך לשבור בשביל לסדר.

אתם שוברים. אתם לא מסכימים לשנות אותה לפני שהיא נשברת סופית.

אופיר: במה זה תלוי?

אין תלוי, יש חוק. אתה צריך לסדר את הכלכלה שלך לפי החוק. זה לא תלוי. אחרת אתה תהיה "תלוי". אחד מהשניים. זו הבעיה.

אופיר: אני לא מבין למה הכלכלה שונה מכל תחום אחר.

כי כלכלה זה לא מדע.

אופיר:  בן אדם הולך ומנצל את השני, במשפחה, באלימות, בכל תחום, ואתה מתייחס לכלכלה דווקא כאילו שזה שורש הרע של העולם. כלכלה בסך הכל באה לשרת את ההתפתחות הזאת שליוותה את האגו של האדם לאורך השנים.

נכון. אבל על ידי כל הצורות האגואיסטיות אני לא מגיע לכל הנזק הגדול והגלובלי כמו שעל ידי הכלכלה.

אופיר: לאורך השנים היו גם תועלת וגם נזק. כשהכלכלה הלכה וצמחה, היא יכלה לאפשר התפתחות של האנושות, ויכלה לאפשר לך ליהנות מכל האמצעים הטכנולוגיים שמשרתים אותך, אם זה המחשב, הפלאפון. כל הדברים האלה משמשים את כולנו יחד ביצירת חברה יותר אנושית.

אתה מבלבל בין התפתחות לכלכלה. התפתחות זו התפתחות טבעית. אנחנו מתפתחים ומייצרים כלים. הכלכלה שלך בנויה על מנת לייצר את הדברים המיותרים לאדם, רק על מנת לסחוב ממנו כל מה שיש לו. כלכלה והתפתחות טכנית, טכנולוגית, רעיונית באנושות, זה משהו אחר לגמרי, אל תבלבל בין זה לזה.

זה שאני עכשיו כמדען בונה איזה מכשיר חדש, והמכשיר הזה נניח, הוא טלוויזיה, ואני מוכר את זה לאחרים ואחרים נהנים, זה בסדר גמור, זה לא שייך לכלכלה.

אופיר: אז מה זה?

הכלכלה שלך בנויה על כמה אתה תקבל עוד ועוד יותר אחוזים.

אופיר: זו כבר הגדרה אחרת.

לא, זו לא הגדרה אחרת. אני עושה אספקה, הכלכלה שלך לא. הכלכלה שלך בנויה איך לקבל רווח מקסימאלי ככל האפשר, לא אכפת לך מהתוצאות. זו מטרת הכלכלה. אנחנו רואים את זה.

אופיר: אבל היא בנויה על הצורך של האדם.

זה לא הצורך של האדם. אתם בונים באדם את הצורך שהוא לא צריך, כדי למכור את הדברים שהוא לא צריך, כדי להרוויח עליהם. זו לא כלכלה נורמאלית. ופתאום אתה מתבלבל בין זה שפעם שתית מכוס של חרס, ועכשיו יש לך כוס מזכוכית. זה שייך לכלכלה?

אופיר: כך נהוג לראות את זה.

 לא, כשאני מסתכל על הכלכלנים, אני רואה אנשים שיושבים ליד מחשבים ורואים איך הם יכולים לסחוט עוד את האנשים בכל דבר.

אופיר: אותו דבר בתעשיית הפיננסים.

 הכלכלה שלכם בנויה לא על מנת להביא לאדם מה שהוא צריך, אלא איך לעשות על כל אדם ואדם רווח מקסימלי. על כל התכניות, על כל פעולות הבנקים, על כל דבר ודבר, זו הגישה שלכם. אני לא אומר שזה לא בסדר, זה האגו שלכם, כך כולנו, אבל מספיק, די,  גמרנו את התהליך הזה, עכשיו צריך להכיר בו שהוא נגמר ולבנות כלכלה חדשה.

אופיר: אז את מה שאנחנו מורידים זה את השכבה שהיא כביכול לא האספקה.

 ודאי, מה, אני רוצה להחזיר את כולם למערות?

אופיר:יש שכבה מסוימת, שלדעתי היא רוב השכבה, שמתעסקת באספקה. יש תעשיות מסוימות שיצאו מפרופורציה.

 לא מסוימות, 90%.

אופיר: צריך לספק לשבעה מיליארד אנשים כל מיני צרכים.

אני אומר לך בצורה פשוטה מאוד, תבטל את הפרסום ותראה מה שיקרה. אנשים ייקחו רק את הדברים הנחוצים. אל תבלבל אותם שהם צריכים משהו שהם לא צריכים, כי האדם חי מהפרסום, הוא פתאום רואה "זה צריך, זה צריך, זה צריך", אתה מבלבל אותו, כמו לילד קטן. תעזוב אותו לפי הטבע שלו שיידע מה הוא צריך ותראה איך כל הבלון הזה פשוט מוציא את כל האוויר המיותר ונשאר לאדם מה שהוא צריך, ולמה שצריך תהיה גם עזרה מהטבע, לא תהרוס את האקולוגיה, כל העולם יהיה בצורה רגועה. תבנה כלכלה מאוזנת, שהיא מכוונת כולה לספק לאדם את הצרכים הרציונאליים שלו.

אופיר: זה כבר נשמע אחרת.

 כן,  אתה צריך רק לבטל את כל התכניות של הבנקים.

אופיר: למה לבטל את הבנקים? אני יכול לקחת את מה שאתה אומר, את האידיאולוגיה הזאת ולממש אותה בבנקים בשוק ההון, לממש את השיטה. פשוט להוריד איזו שכבה שאתה אומר שהיא מיותרת.

מה עושה היום בנק, ממה הוא חי?

אופיר: מהריבית.

בשביל מה ריבית?

אופיר: מה זאת אומרת, אם לא, אז לא יהיה בנק.

 ולא יהיה בנק, אז מה?

אופיר: נניח שאני רוצה להקים עסק של כוסות. אני הולך לבנק, לוקח הלוואה של מאה אלף שקל כדי לפתח כוסות, אני מדבר ברמת האספקה.

 ולמה צריכה להיות ריבית?

איגור: כי יש סיכון לבנק, אם יש לו כסף ולי אין, הוא שם אותו אצלי בפיקדון.

 אז אנחנו מחליטים בתוך החברה, האם המפעל הזה כדאי לנו או לא ולפי זה מחליטים, אם כדאי אז אנחנו הולכים על הסיכון הזה. אתם חושבים שיישארו אנשים שיהיו מנהלים ובוסים ובעלי הבית? לא יהיו, כי בעל הבית חי מתוך זה שיש לו מה להרוויח. יהיה בעל בית רעיוני, בעל בית שהוא מנהל טוב, אבל לא שהוא בעל הבית באמת.

 הוא סך הכל נמצא שם בתפקיד, תפקיד שהחברה ממנה אותו ולא יותר. מה פתאום שיהיה לך מפעל, ולאחרים לא?

אופיר: למה לא? אם אני יודע לייצר, אם אני יודע לתת אספקה יותר טובה.

תנהל אבל לא שזה יהיה שלך.

אופיר: אז מי יהיה הבעלים של המפעל?

כולם.

אופיר: אלה יהיו קואופרטיבים?

רב: נניח.

אופיר: מישהו צריך לקבל החלטות.

 ודאי. אבל החלטות זה לא נקרא שאתה בעל הבית. חברה אינטגרלית זו חברה שהיא לא קובעת בעצמה. היא מסתכלת בכל המערכת הכללית, ורואה איך שהיא נמצאת בכל המערכת כמו אלמנט קטן בתוך הלגו. איך שהיא נכנסת בצורה הרמונית, שלמה בכל החיים האלו. אם החברה צריכה כוסות, היא בודקת כמה, למה, בשביל מה, למי, אם היא מחליטה לפי כל המחקר שצריכים את זה, אז עושים. היא חייבת להשלים את המשבצת הזאת בתוך הפאזל.

אופיר: על המינימום, על האיזון?

 על האיזון. לא פחות ולא יותר,  כך צריך לחיות.

אופיר: העסק משלם מיסים למדינה?

 מבחינת המיסוי וכל הדברים האלה אני לא יודע איך שהם יהיו קיימים. אבל זו גישה אחרת ממה שקיימת עכשיו.

אופיר: אם היום לדוגמא, תוציא חוק שכל העסקים עובדים על איזון תפעולי. 

 לא, אתה לא יכול, לקחת חצי מעכשיו.

אופיר: אתה אומר כולם, כל העסקים ממחר בבוקר עובדים על רווח אפס, אתה יודע מה יקרה למדינה?

  אתה לא מבין אם אתה אומר שנשאיר את כל המערכת, כמו שהיא, רק ניקח אפס מיסים.

אופיר: מה שאני אומר שהיום המדינה צריכה לממן כל מיני דברים שהם גם לא קשורים בתוך גבולות ישראל. אתה מדבר על שינוי שיחול בכל העולם, נכון? אין צבא, אין הוצאות בטחון, כולם חיים בהרמוניה, בשלום.

  נגיד שיש אז מה?

אופיר: אז מאיפה אתה מממן אותם אם לא מאותם רווחים עודפים?

כמו שאתה מממן, מי ינקה את הרחובות, מי יספק לך דברים, אנשים יעבדו, יהיה מיסוי, אבל למה שהוא ילך לכיס הפרטי של בעל המפעל? הוא ישמש גם לקניית נשק ולכל הדברים האלה, אבל למען החברה. החברה צריכה להגן על עצמה, היא צריכה לבנות קליפה כמו הפרי שמגן על עצמו, הכל שייך לאותו איזון.

אתה לא יכול לקחת, מכל הגישה הכלכלית שלך היום ולעשות ממנה חצי או רבע.  הקריסה תהיה סופית. הייתי אומר סופנית.

איגור: אני רואה שאיחוד העם זה נושא קריטי. מה שניסת להסביר בעצם זה שכל הפעולות הללו לא יצליחו אם אין איחוד העם, אם אין איזה שינוי בתודעה?

הגישה חייבת להיות חדשה. גישה חדשה זה נקרא שקודם יהיה חינוך, חינוך לחיים החדשים, ליחסים החדשים, לניהול החדש. זה צריך להיות אדם חדש. כמה זמן זה ייקח? אני לא חושב שהרבה. אבל הגישה חייבת להיות באיזון עם הטבע. אל תקרא לזה קומוניזם וסוציאליזם, זה חייב להיות באיזון עם הטבע. צריך כלכלה מאוזנת. שכל אחד יתנהג כמו אריה בטבע, שאוכל לפי כמה שמספיק לו.

איגור: בינתיים אנחנו לא מתנהגים כמו אריה, והעם לא רואה את הקשר בין כלכלה לביטחון. הוא לא רואה את הקשר וההצלה באיחוד הזה. ואם נגיד לו את זה הוא יראה את זה בצורה מאוד נאיבית.

אני אגיד לך למה, כי אם בראש עומדים אנשים שמחלקים לעצמם מיליארדים, ומשחקים עם מיליארדים כדי להיבחר ושוב לחלק לעצמם, ונותנים איזשהו חלק לביטחון, וחלק עוד גדול יותר הם נותנים למפלגות כלשהן ולחלקי העם שיתמכו בהם, אז איך העָם יכול לראות. הכל קשור יחד הפוליטיקה והכלכלה, ולכן זו בעיה.  

איגור: אמרת להפנות אותם לחינוך. אבל אנחנו צריכים לשכנע אותם להגיע לחינוך הזה. מה הפעולה שאנחנו יכולים לעשות בשביל להוציא מהם את הסטיגמה הזו שמדובר באיזשהו מסר נאיבי, אלא להגיד שזה השורש של הבעיה, בואו נתחיל משהו חדש דרך החינוך.

אתם ככלכלנים חייבים להביא הוכחות שהכלכלה המאוזנת היא כלכלה שמספקת צרכים רציונאליים לכל אחד. היא מספקת את סל הצרכים של האדם, דירה, אוכל, ביגוד, מקום עבודה פחות או יותר, אפילו לשלוש שעות ביום, תרופות, פנסיה ועוד דברים הכרחיים. ולפי הכלכלה החדשה אתם דואגים שזה יקרה, אתם כך תבנו לנו אותה. וכל יתר האחוזים והדברים, חוץ ממה שאדם מקבל בצורה הזאת, הולך למדינה, ומזה נעשה מערכת חינוך, בריאות, ביטחון, הכל.

איגור: אני יכול לבנות את זה, זו לא בעיה. הבעיה היא שמבחינת הבן אדם זה ייתפס כמשהו רע. זה כמו שאני אנסה לשכנע את הבן שלי שנורופן זו תרופה מאוד טובה בשבילו, אבל הוא לא ישתה אותה כי היא מרה לו, אין לו משהו אחר. ובעניין החינוך, אני צריך לשכנע אותו להגיע לחינוך. איך אני בונה את הבסיס הזה?

אם לא, אז אנחנו נחכה עד שיסבלו ואז יסכימו. אין ברירה, יש שתי דרכים. לכן עלינו להשתדל לשכנע, ואתם כאנשי כלכלה חייבים לפתח את הגישה הזאת. קודם כל להראות שהכלכלה היום נהרסת  ונגמרת, ואם אתם לא מסוגלים לעשות את זה, זה בסדר. אבל מהצד השני להראות כלכלה רציונאלית.

בכל זאת, הכל נופל, וזה עניין של זמן. והכלכלה הייתה נופלת הרבה יותר אם לא הייתם מחזיקים את זה ממש בשיניים. "כל עוד אני חי זה עדיין יהיה בהידרדרות, ואחרי שהכל יישרף", כך חושבים האנשים. או שהם חושבים שמקסימום הם יוכלו לחזור לזהב, במקום דולרים, במקום דברים האלה, מה שהיה לפני. זה לא יעזור. יש עוד כל מיני תקוות אצלם.

איגור: הבעיה היא לא הכלכלנים, הבעיה היא האנשים. האנשים שמחלקים את תקציבי הביטחון, החינוך והכלכלה, רואים את זה כשלוש בעיות שונות, וכל הזמן הם רצים עם הפלסטר לסתום איזשהו חור. והשאלה היא איך אנחנו, אפילו לא בתור כלכלנים, יכולים למסור לעָם, שהשורש של הבעיה זה איחוד העם, וכתוצאה מאיחוד העם אנחנו פותרים את הבעיות.

אתה צריך להראות את הצורך באיחוד העם מצד הכלכלה. כי לפי הבעיות של הכלכלה עצמה, לפי הבעיות שבעולם, באקולוגיה, בנזקים שאנחנו עושים על ידי הכלכלה האגרסיבית הזאת לטבע, לטבע האנושי ולטבע של כדור הארץ, יש לנו רק פתרון אחד, להגיע לכלכלה המאוזנת. ולהציע דרכים איך אנחנו בונים אותה. לכך אנחנו צריכים אדם חדש, אדם שצריך לעבור את החינוך האינטגרלי. בתור כלכלן זה מה שאתה צריך להביא לאדם כהוכחה. ומצד הכלכלה לדחוף אותו לחינוך האינטגרלי.

איגור: זאת אומרת, לבנות מערכת קורסים בנושא הכלכלי, שתוך כדי לימוד הוא יקבל נגיעות על מה זה איחוד, ומשם הוא פשוט יכול להתפתח ולשנות את התודעה שלו.

כן. קורס לכלכלה חדשה, שהיא לא יכולה להיות לא מאוזנת.

אופיר: אנחנו מדברים הרבה על העיקרון של המשפחה האחת. איך אתה רואה מערכת מדינית, כלכלית המתבססת על העיקרון הזה?

מערכת כמו הביטוח הלאומי. לכולם אותו דבר.

אופיר: זה קצת נאיבי לחשוב שיהיו לנו אותם יחסים כמו שיש לנו בתוך המשפחה.

הכל תלוי בחינוך. הכל תלוי בסביבה, בכמה שהסביבה מפרסמת לך את החיבור את האיחוד, עד כמה שבאמת אנשים רואים שאין ברירה. אם אנחנו לא מתחברים, אם אנחנו לא שומרים על עצמנו, בחודש הבא אנחנו נאכל חצי מהיום.

אופיר: אבל המדינה זו מערכת הרבה יותר מורכבת מהמשפחה הקטנה שלנו בבית.

נכון.

אופיר: במשפחה אנחנו יכולים לדאוג לכולם, וגם יש לנו את הגישה הטבעית לכך. במדינה אין את הגישה הטבעית, המערכת הרבה יותר מורכבת, היא כוחנית, יש אלף ואחד אינטרסים מנוגדים. איך אפשר להביא את הרגשת המשפחה האחת לתוך החיים הכלכליים.

כמה אחוזים מהעם נמצאים בסבל הכלכלי, במחסור כלכלי?

אופיר: נניח חצי מהעם.

אז עם אותו חצי תעבוד.

אופיר: אבל הוא החצי שלא משפיע.

זה לא חשוב.

אופיר: איך אפשר לעשות את השינוי הזה?

את השינוי יעשו האנשים ביחס ביניהם. אתה חושב שאותו עשירון עליון יחד עם הממשלה יעשו שינויים. ואם הם עושים שינויים, אז אנחנו רואים איזה שינויים הם עושים, הם מייקרים כל מיני דברים, זה הכל.

אופיר: מה שאתה עכשיו מסביר לי זה איך אנחנו, בינינו, נפתח מערכות של משפחה.

אני מסביר לך מצד חכמת הקבלה איך היא רואה את החברה המתוקנת. ואיך שאנחנו מתקדמים לצורה הזאת בין אם רוצים בכך או לא. אם אתה ככלכלן תופס את הרעיון, אז אתה חייב מצד הכלכלה, להביא הוכחות לאזרח הפשוט, לאותו החצי התחתון של האומה, שכדאי לו להתחבר, כי בזה הוא מרוויח כך וכך.

בפעם הבאה שאנחנו ניפגש תביא לי איזה חשבון, כמה מקבלים אותם האנשים, מה הם צריכים, ומה יש להם אם הם יתחברו ביניהם בצורה שווה. ותעזוב את החצי העליון של המדינה שנמצא מעליהם, זה לא בשליטה שלנו.

אופיר: אבל אלה אנשים שבקושי גומרים את החודש. אז מה יעזור לי שיהיה לידי עוד אחד שלא גומר את החודש כמוני, במה שנינו עכשיו משפרים את מצבנו.

אני רוצה שהם יתחברו בהדדיות, ביחס היפה זה לזה, וירצו לבנות ביניהם קומונה, עזרה הדדית ממה שיש להם.

כמה שיש לכל אחד, שיהיה שייך לכולם, לאותו שיכון, לאותו אזור, לאותה העיר הנכשלת. ושיתחילו להסתדר. ואתה תראה איך הם יסתדרו ואיזה רמת חיים תהיה להם, והרגשת הבריאות, וירידה בפשע, וכל הדברים. נראה עד כמה האחוזים של הנתונים הללו יהיו פתאום בצורה אחרת לגמרי. אתה בונה כלכלה מבלי לערב בזה את החצי העליון.

אני לא יודע עם מי צריכים להתחיל את התהליך אבל לא עם הכלכלנים. מצטער להגיד. אתם לא מסוגלים לחשוב על מבנה חדש לגמרי, ואת זה רואים במשבר. ולכן הוא נמשך עוד ועוד. אנחנו היינו יכולים לא להגיע לסיום שלו, שיהיה בעוד כמה שנים, ואז למות מרעב. אנחנו יכולים עכשיו להתחיל לשפר את הדברים, אבל לא מסוגלים.

אופיר: יכול להיות שכן. בתכניות הבאות נדבר על זה. הזמן שלנו הגיע לסיומו. תודה הרב לייטמן, תודה רבה איגור לטבינו. בתכנית הבאה באמת אולי ננסה לפתח מודלים חדשים לטובת העם בישראל והעולם. תודה רבה ולהתראות.