Left Sidebar Content

מדע ותפיסת המציאות

קבורה יהודית, השורש הרוחני

גופתו החנוטה של לנין, מייסדה של ברית המועצות, נמצאת במאוזוליאום מיוחד בכיכר האדומה במוסקבה. מ-1924 ועד היום היא מוצגת שם לראווה לציבור המבקרים. במצרים העתיקה, אנשים נקברו יחד עם חפצים שיועדו להם, תכשיטים, מזון ואפילו רהיטים. ביהדות, לעומת זאת, לא עושים עניין מכל הנוגע למותו של אדם. אסור להלין את המת, יש לקבור אותו כמה שיותר מהר, בצורה פשוטה ולא ראוותנית.

ברוך דיין האמת, יתגדל ויתקדש שמיה רבא, אלה הם חלק מהדברים שאנו אומרים כשמישהו נפטר. וכחושבים על משמעות הדברים עולה השאלה, מדוע מברכים ומהללים את שמו הגדול של הבורא דווקא בסיטואציה הזו? מסתבר שמאחורי טקס הקבורה היהודי חבוי הסוד הגדול של החיים. אם נצליח לפצח אותו, יתברר לנו על מה מרמז הביטוי: "תהא נשמתו צרורה בצרור החיים", נדע מהי הדרך המועילה לגרום לעילוי נשמה, וגם נציץ אל החיים השלמים והנצחיים שלהם זכו כל הגדולים באמת.

קודם כול, מהי בדיוק נשמה? האם יש בנו בכלל כזה דבר או שאולי אין? ומיהו או מהו הכוח העליון אשר אותו מברכים במהלך טקס הקבורה? כדי לעשות סדר במושגים המעורפלים האלה ניעזר בחכמת הקבלה, אשר נחשבת לפנימיות התורה.

הקבלה מלמדת שהכוח העליון, שנקרא גם בורא, הוא כוח האהבה והנתינה הכללי שממלא את כל הטבע. מתוך רצונו להיטיב הוא ברא את החומר שממנו עשויה כל הבריאה. החומר הזה מוגדר בקבלה כרצון לקבל הנאה ותענוג. כך יש לנו ביסוד הבריאה שני כוחות, רצון לתת ורצון לקבל, בורא ונברא. הרצון לאהוב ולתת מנהל ומפתח את הרצון לקבל שבנברא, עד לרמה שבה ירצה לפתח בקרבו אהבה ונתינה כמו של הבורא. פיתוח רצון כזה בנברא ייקרא פיתוח הנשמה, והתהליך המדובר כולל סולם מדרגות. בסוף הסולם האדם מגיע לדבקות מלאה בבורא, לאיחוד עמו מתוך הידמות אליו. זוהי תכלית הבריאה, וכל מה שקורה לנו בחיים נועד לקדם אותנו אליה. מי שכבר משיג את התכלית הגבוהה הזו, זוכה לחיים עליונים בממד שלם ונצחי.

בדרך אל השלמות צריך האדם לעבור כל מיני מצבים רוחניים. מצבים אלה מתרחשים לא באופן פיזיולוגי, כלומר בגופו של האדם, אלא בתוכו, בפנימיותו. בין המצבים הרוחניים האלה יש מצבי לידה, חיים, מוות וקבורה. כהעתקה מהם, גם גופנו הפיזיולוגי עובר כל מיני מצבים גשמיים שקרויים בשמות דומים. היחס בין המצבים הרוחניים לבין המצבים הגשמיים הוא כמו בין שורש לענף, ולכן מנהגי הקבורה היהודית, לדוגמה, נובעים משורשים רוחניים עליונים. הם לא צצו ככה סתם, אלא בנויים כהעתקה מתהליכים פנימיים, שהאדם צריך לבצע במהלך חייו בעולם הזה.

מבחינה רוחנית לא מסתכלים על גופו הפיזיולוגי של האדם שחי או מת, אלא על הרצון שלו. רצון המכוון לאהבת הזולת ולנתינה טהורה, נחשב לרצון חי. רצון שמכוון לשרת את עצמו בלבד נקרא רצון מת. במילים אחרות, רצון חי פועל לטובת הזולת, רצון מת לטובת עצמו. לכן אמרו חז"ל: "רשעים בחייהם נקראים מתים". הם באו להדגיש שחיים או מוות אינם תלויים בחיי הגוף, אלא בכיוון הרצון.

באופן טבעי אדם מכוון לטובת עצמו, ובתוך רצונו לקבל הוא מרגיש את העולם הזה, כל עוד גופו חי. אדם שכיוון את כל רצונותיו לטובת הזולת, ממשיך לחיות בתוך הרצון שלו לאהוב ולתת. הרצון החי הזה נחשב לנשמה, כאמור. כבר לפני שגופו הפיזיולוגי נפטר, הרצון החי שלו התעלה להרגשת חיי העולם הבא ובו הוא ממשיך לחיות, בלי קשר למות גופו הפיזיולוגי.

מהו העולם הבא? אם הצליח האדם להתעלות מעל הרצון לקבל שטבוע בו מלידה, וסידר את כל רצונותיו שיהיו מכוונים לטובת הזולת, בכך הוא למעשה "קובר" את הרצון לקבל שלו ומתחיל להרגיש מציאות אחרת, שנמצאת מחוץ לגבולות התפיסה האנוכית. השינוי הזה בתפיסת המציאות מוגדר כמעבר לעולם הבא, עולם מתקדם יותר, ועליו מברכים את "דיין האמת" שסייע לנו בכך ושואפים להגדיל את שמו בעולם.

האדם זוכה אז להיפטר מהאגו שלו, מהשקר, ומגיע לחיי אמת. כל מערכת המציאות נפתחת בפניו, הוא חי בה, רואה את החוקים שלה ויכול לקיים אותם. הוא נעשה חלק בלתי נפרד מכל המערכת, דבוק בכוח העליון. זה נקרא שנשמת האדם חוזרת למקורה, ואת כל זאת משיג מי שמתקן את רצונותיו כאן ועכשיו. על כך נאמר "את עולמך תראה בחייך".

"עולם הפוך ראיתי", אמרו הגדולים שזכו לכך. הפוך ממה שאנו רגילים לראות בהסתכלות על המציאות מתוך הרצון לקבל לעצמנו. המבט האגואיסטי מכווץ לנו את כל המציאות למשהו קטן מאוד, אנו לא רואים יותר ממה שהאגו שלנו מרגיש ששייך לו, מזהה הזדמנויות להרוויח או סכנות להפסד. לא יותר. כל הזמן יש פחד, האם נצליח לשמור על קיומנו הנוח והטוב או לא, ואלו הם כל החיים. בעולם ההפוך, נפתחים בפנינו חיים נצחיים. אנו רואים אז את הקיום בפרספקטיבה אחרת, לא כחיים ומוות אלא כזרימה אחת נצחית. זה משנה מאוד את תפיסת המציאות, פוטר אותנו מהמון דברים, מכוון אותנו לזהות טוב ורע, אמת ושקר, מעצב מחדש את כל היחסים בינינו ומעלה אותם לרמה אחרת לחלוטין.

עתה נוכל גם להבין את מקור הביטוי: "תהא נשמתו צרורה בצרור החיים". בנשמות שלנו, היינו ברצונות המכוונים לאהבה ונתינה, כולנו קשורים זה לזה. אם ביחס אגואיסטי אנחנו מתרחקים זה מזה, הרי שביחס אלטרואיסטי אנו מתקרבים. וכשכל הנטיות שלנו להשפיע כל טוב זה לזה מתקשרות יחד, הן מתחברות ל"צרור החיים". זו המערכת שכולנו חלקים ממנה, נשמה אחת כללית. לפי מידת החיבור בינינו אנו מגלים בתוכה את כוח האהבה והנתינה הכללי, את הבורא. האור שלו ממלא ומחייה אותנו, כמעיין שאינו פוסק. זו המטרה הגדולה שאליה מקדם אותנו חוק ההתפתחות הכללי שבטבע. כל הנבראים צריכים להגיע אליה, כי כולנו חלקים מאותה מערכת. כל אחד שמתקן את עצמו משפיע לטובה על המערכת, ובכך עוזר לכל האחרים. הכי מועיל זה לחשוב על כך שאנו רוצים שכוח האהבה והנתינה ימלא את כל המציאות, ישרה בין כולם, והעולם המדומה הזה ייעלם מההרגשה שלנו.

מן המקורות

"כל אלו הייסורים, אינם שורים, רק על קליפת הגוף שלנו הזו, שלא נבראה אלא למיתה וקבורה. שזה מלמד אותנו, שהרצון לקבל לעצמו, שבו, לא נברא, אלא רק למחותו ולהעבירו מהעולם, ולהפכו לרצון להשפיע. והייסורים, שאנו סובלים, אינם אלא גילוים, לגלות האפסיות וההיזק הרובצת עליו. ובוא וראה, בעת שכל בני העולם, יסכימו פה אחד, לבטל ולבער את הרצון לקבל לעצמם, שבהם, ולא יהיה להם שום רצון, אלא להשפיע לחבריהם, אז היו מתבטלים, כל הדאגות וכל המזיקים מהארץ, וכל אחד היה בטוח, בחיים בריאים ושלמים, שהרי כל אחד מאתנו, היה לו עולם גדול, שידאג בעדו וימלא את צרכיו. אמנם, בזמן, שכל אחד, אין לו אלא הרצון לקבל לעצמו, מכאן כל הדאגות הייסורים והמלחמות והשחיטות, שאין לנו מפלט מהם. שהם מחלישים גופנו, בכל מיני מחלות ומכאובים. והנך מוצא, שכל אלו הייסורים, המצויים בעולמנו, אינם אלא גילוים, מוצעים לעינינו, בכדי לדחוף אותנו, לבטל את קליפת הגוף הרעה, ולקבל צורה השלמה, של רצון להשפיע" (בעל הסולם - הרב יהודה אשלג, הקדמה לספר הזוהר, יט).

"רוחניות נקרא מה שלא יתבטל לעולם. לכן, הרצון לקבל בצורה שהוא נמצא, שהוא על מנת לקבל, נקרא גשמיות, משום שהוא יתבטל מצורה זו ויקבל צורה בעל מנת להשפיע" (בעל הסולם, מאמרי "שמעתי", צח).

"רצה הרצון העליון שיהיה האדם משלים את עצמו ואת כל הנברא בשבילו, וזה עצמו יהיה זכותו ושכרו... שהרי סוף סוף הוא יהיה המושלם, ויהיה מתענג בטובה לנצח נצחים" (הרמח"ל, "דעת תבונות", יד).

המאמר מבוסס על ראיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 848,849 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים".     

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content