כל אחד משתתף בלימוד בחסרונות וברצונות שלו, במוח ובלב, בצורת הגילוי הייחודית שלו את הדברים וכיצד הוא אוחז בהם, איך יגיע על ידם למטרה, מהי המטרה, מהם כל הכוחות האלו של אהרון שבי, השור שבי וכו'.

אדם משתדל לתאר את דברי הזוהר בדרך משלו ומתבלבל. את הבלבול שלו הוא מוסיף לבלבול ולתסכול הכללי, לחיסרון הכללי. על ידי גילוי התמונה מנסים להגיע לחיבור, ומתוך החיבור לגלות את התמונה הזאת, שהיא, בעצם, הבורא, אלוהים.  מהבלבולים, הספקות וההרגשות הכלליים שעולים שבזמן הלימוד, בזה שאנו רוצים לכלול אותם יחד, בזה מעלים מ"ן. זה נקרא שעומדים סביב הר סיני. אז מגיע המאור המחזיר למוטב, שמגיע אלינו למרות כל החושך, הבלבול וחוסר ההבנה, למרות כל השאלות שעולות - איפה התמונה הזו בי? איפה הקשר שלי עם אחרים? האור מגיע דרך כל החסרונות והבלבולים, דרך הענן הזה שיצרנו ביחד, ופועל על כל אחד ואחד.
 
דרך התבנית הזו האדם מקבל את החסרונות והאבחנות של אחרים, וגם של עצמו, במידה והשתתף. מזה מגיע גילוי. מהאור אתה מקבל את הצורה, לפי כמה שרצית להתחבר, לפי כמה שלא הבנת, כמה שהיית מבולבל והשתוקקת. אתה מקבל מהאור העתקה של כמה שנכללת בכולם. 

האור מביא לאדם את הקשר הנכון בין כולם. הוא מביא את המבנה הנכון בו האדם רואה את עצמו קשור לכולם. בתוך המבנה הזה אתה מתחיל לגלות את התכונות שעליהן הזוהר מדבר. באף אחד מאיתנו אין את התכונות האלה - אהרון, עגל, וכו'. התכונות האלה הן בעד או נגד חיבור עם האחרים. זה לא יכול להתקיים באדם אחד. הקדושה והקליפה היא  בעד או נגד החיבור. לכן, האור המחזיר למוטב מביא לי את הצורה של החיבור. לכן, אדם אחד לבדו לא מסוגל לאתר אפילו דבר אחד ממה שקיים בזוהר, כי המ"ן עולה והמ"ד יורד דרך הבלבול המשותף.

התמונות האלה לא נמצאות באדם אחד לבד אלא בקשר בין האנשים. אדם אחד לא מסוגל להרגיש את מה שהזוהר אומר. כל אבחנה מדברת על הכלל, על איך להתקשר עם אחרים. לכן, כשאדם מקבל את האור, הוא מקבל ידיעה והרגשה על המערכת המתוקנת, מסך ומילוי, אור חוזר. אם מגיע לאדם קשר נכון עם האחרים זה נקרא שהתגלתה לו האלוקות. לכן, חוץ מקשר או חוסר קשר האור העליון לא מגלה יותר. אין יותר מה לגלות חוץ מזה.

חלק א' 1:12:59 - 01:05:15, 9.2.10