Left Sidebar Content

אירועים

שוברים את הכלים

דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן שנאמרו בכנס "חכמת הקבלה של בעל הסולם" שהתקיים בסוף 2004 לרגל חמישים שנה לפטירתו של הרב יהודה אשלג (בעל הסולם). הכנס הוא פרי שיתוף פעולה בין אוניברסיטת בן גוריון שבנגב ואוניברסיטת בר אילן
מאת: מערכת "קבלה לעם"

אברהם אבינו - המקובל הראשון

כידוע אברהם אבינו היה מתושבי אור כשדים, חי כאחד האדם, ולא היה שונה משאר האנשים שחיו באותה התקופה. אברהם בנו של תרח, "עובד עבודה זרה", קרי חי במציאות בה קיימות שיטות רבות ומגוונות לחיפוש תכלית הבריאה, גילה את השיטה להשגת המציאות הרוחנית, ועל ידיה את הכוח העליון, הבורא.

על פי המדרש החל אברהם לחקור את המציאות כתוצאה מאין ספור שאלות שהעסיקו אותו: מה מספר הכוכבים בשמים? מהיכן הגיעו ולשם מה? מיהו אותו 'בעל הבית' שממנו נובע הכל ועוד.

הודות לחקירה מעשית זו, הגיע לגילוי הכוח המנהיג את המציאות כולה ומשגיח עליה, וכך נעשה למקובל הראשון.

על פי הגדרת חוכמת הקבלה, "מקובל" הוא אדם שהגיע לגילוי האלוהות בעולם הזה. לאברהם התגלו מחשבת הבריאה ומטרת הבריאה (מטרת הבריאה על פי חוכמת הקבלה היא שהאדם יעבור מטבעו האגואיסטי המקורי אל טבע אלטרואיסטי, תוך מימוש הבחירה החופשית - אז מתגלה לו מחשבת הבריאה המכונה "להיטיב לנבראיו" ומורגשת בו כטוב ועונג נצחיים). על מנת להפיץ ולפרסם ברבים את חוכמת הקבלה, התמקם אברהם בפתח האוהל ושרה אשתו עזרה לו עד שהצליחו לגבש את קבוצת התלמידים הראשונה, שהלכה וגדלה במהלך הדורות ואחרי יציאת מצרים הגיעה לממדים של אומה. למעשה אין זו אומה, אלא קבוצה ייחודית בעלת תפקיד מוגדר, קבוצת מקובלים גדולה. זהו המקור שלנו, השורש שלנו.

זו הסיבה שאנו יכולים למצוא את המשמעות הקיומית ולממש את עצמנו רק על ידי גילוי המציאות הרוחנית. משמעות אחרת, ללא קשר לרוחניות, ניתן למצוא רק בצורה מוגבלת וזמנית, כפי שהתקיימה בגלות. כל החיוּת שלנו כעם, עם ישראל (ישראל מלשון ישר-אל, כך נקרא כל המשתוקק לרכוש את תכונת ההשפעה, הטבע האלטרואיסטי), נובעת רק מהצורך להתעלות לדרגת קיום רוחנית, שלמה. נמצא שכל רמה הנמוכה מדרגה זו אינה נחשבת עבורנו כקיום שלם. האדם מחויב להתקיים בדרגה הרוחנית לפי שורשו, ורק ברמתה אנו מסוגלים לחיות בשלמות.

הענף ושורשו

עם ישראל חי בהשגה רוחנית, מאז קבלת התורה ועד חורבן בית ראשון ובית שני. לאחר חורבן הבית השני נפל כל העם נפילה סופית מהכרת המציאות הרוחנית, אל המדרגה הנמוכה ביותר. במצב הזה הוא מסוגל להרגיש ולתפוס רק את דרגת העולם הזה - גלות. העת הזו, הנפילה, כלומר הגלות הזו, היא רוחנית וגשמית גם יחד, כך כתבו המקובלים בספר הזוהר וביתר המקורות הקדושים.

כתוצאה מהקשר המתמיד בין ענף ושורשו הרוחני נאלץ עם ישראל לצאת פיזית מארץ ישראל, ואכן ניתן לראות שאם אנו לא נמצאים בדרגה רוחנית כלשהי, אז גם בדרגה הגשמית לא נוכל להתקיים בענף המקביל לה הקשור לרוחניות. המשמעות הרוחנית של המושג ארץ ישראל קשורה לדרגת הכרה רוחנית הנקראת עולם האצילות. המשיג את המדרגה הזו מגלה כי את כל המאורעות במציאות מנהיג כוח עליון אחד. "אצילות" מלשון אצלו. בזמן שהעם איבד את המדרגה הזו הוא אינו יכול לחיות בארץ ישראל הגשמית. משום כך העם התפזר בין האומות, ובמשך אלפיים שנה נמצא בגלות. לאחר אלפיים שנה הוא חוזר לארצו.

מה פירוש לחזור לארץ ישראל? בשל הירידה מהמצב הרוחני, אנו מייחסים את החזרה מהגלות לחזרה פיזית לארץ ישראל. איננו משתוקקים או מבינים שעלינו לחזור להכרת השורש הרוחני, כך שתהיה שוב התאמה בין הענף ושורשו.

היות ועם ישראל מיועד לחיות בהכרת המציאות הרוחנית, תהיה לו הזכות לחיות בארץ ישראל הגשמית, רק אם יממש את המדרגה הרוחנית הנקראת כך, כלומר להגיע להשגת עולם האצילות.

שבירת הכלים והגלות

לאורך הדורות אכן חשו כי הגלות נועדה לזמן קצוב, ומוטל עלינו להימצא בה על מנת להתערבב עם "אומות העולם", כפי שכתוב, "שלא יצאו ישראל לגלות, אלא לצרף להם נשמות הגרים".

כדי להבין את העניין לעומקו עלינו להסביר תהליך מורכב המכונה בקבלה "שבירת הכלים". אנסה להסבירו במילים פשוטות. הנשמה מתחלקת לחלקים רבים וחווה נפילה מדרגתה הרוחנית. הירידה היא ממצב בו כל הנשמות נמצאות באחדות מושלמת עם הכוח שברא אותן, עד למצב בו הן מרגישות את עצמן כנפרדות. ההבדלה בין כל חלק וחלק של הנשמה הכללית נעשית ע"י תכונת האגואיזם.

התוצאה היא שהכוח העליון נסתר מהן. תיקון הנשמה הכללית חייב להגיע בסופו אל חלק הנשמה המכונה "אומות העולם", הנשמות בעלות האגו הגדול ביותר. עם ישראל שייך לאותו חלק הנשמה הזך יותר, שהן הנשמות בעלות האגו הקטן יותר. כדי לתקן את "אומות העולם" הכרחי להזרים לתוכן ניצוצות השפעה, משום היות הנשמות כלולות אלו באלו. לתהליך זה קיימת מקבילה בעולמות הרוחניים, הנקראת שבירת הכלים בעולמות, ובהמשך גם שבירת הנשמה הכללית - אדם הראשון (חטא גן העדן).

בשל החוקיות הקיימת לפיה שורש רוחני מתגשם בעולם שלנו, בהתאמה לעולם הרוחני גם בעולם הזה התרחשה הגלות. אורך הגלות הוא כאורך הזמן הנדרש עד ששני חלקי הנשמה הכללית, "אומות העולם" ו"ישראל" רוכשים את הצורך המספיק כדי להתחיל את תהליך התיקון ממטה למעלה.

לעורר את הרצון לרוחניות

במהלך אלפי שנות קיום המציאות, האנושות עוברת תהליך של התפתחות האגו. התפתחות זו החלה מאדם הראשון - האדם בו התעורר לראשונה הרצון לרוחניות. כמובן שאין הכוונה ל"הולך על שניים" הגשמי הראשון, אשר קיומו ודאי קדום הרבה יותר. אותו אדם בו התעורר לראשונה הרצון לרוחניות חי לפני חמשת אלפים שבע מאות שישים וחמש שנה (וממנו מתחילה הספירה לפי הלוח העברי). למעשה הוא השורש שלנו, של עם ישראל. הוא אינו שורש ל"אומות העולם", אלא הוא השורש הרוחני ממנו החלה להתפתח לראשונה, "הנקודה שבלב" - הניצוץ מתכונת ההשפעה, גילוי הרצון הראשוני באדם להכרת הבורא.

עשרה דורות חלפו, מאדם עד נח, ועשרה דורות נוספים מנח ועד לאברהם, ובמקביל מתפתחים עם ישראל והאנושות כולה. סדר שלבי ההתפתחות הם על פי סדר התפתחות האגו: קיימות חמש דרגות בהן האגו מתפתח. התפתחות זו מגיעה לשלביה הסופיים לקראת סוף האלף השישי, כפי שנכתב במקרא, שהתפתחות ישראל נמשכת ששת אלפים שנה. היא מחולקת לשלוש תקופות מרכזיות, שלושה שלישים בני אלפיים שנה כל אחד למעשה אנו כבר בסוף הדרך. אם נביט על הציר בו מתפתח האגו, נראה שהעולם כולו מבשיל ונמצא מתאים לתהליך. נוכל לסקור את ההתפתחות החל מהרצונות הגופניים, הטבעיים לבית, מין, אוכל ומשפחה (רצונות המתגלים גם באדם שחי לבדו, משום שנובעים מתוך הצרכים הטבעיים שלנו). לאחר מכן מתפתחים הרצונות האנושיים שמתעוררים באדם כתוצאה מהחברה בה הוא חי: רצון לכסף - ממון, לכבוד - שליטה, ולהשכלה - ידע.

ניתן לראות איך כל המבנה החברתי של ימינו מסתדר לפי צמיחת האגו והרצון לקבל הבלתי פוסק. למשל סדרת הגילויים בתחום המדע והמחקר, הכלכלה, התרבות, והמצב הביטחוני. עד למצב הנוכחי, בו האנושות מימשה כבר את רוב הרצונות הללו, אך טרם מצאה בהם מילוי וסיפוק. מתוך הריקנות הזו היא נדחפת לשאול על תכלית קיומה.

הסימנים לכך הם רבים, אנו עדים לגל של התאבדויות, שימוש הולך ונרחב בסמים, ייאוש שפושה בכל, גלי טרור ומפגעים אינסופיים. הדיכאון הופך בימינו למחלה הראשונה בהיקפה, וזאת דווקא בארצות הנאורות והמתקדמות. גם ברמות נוספות בא המשבר לידי ביטוי חריף. התא המשפחתי קורס, ואחוזי הגירושים נמצאים בעליה מתמדת. המדע עצמו מצוי במשבר ואפילו בתחום התרבות יבשו מעיינות היצירה ואנו מתקשים לגלות אפיקים חדשים. בשונה מבעבר, כאשר תקופה תרבותית כלשהי הגיעה לקיצה, היה מגיע ריגוש חדש ותופס את מקומה (כך ראינו בתחום הכלכלה, בתחום הטכנולוגי, ועוד) ותמיד היה אתגר - יעד חדש להתקדם אליו, מקור תקווה להנאה שטרם התגלתה ונמצאת אי שם בעתיד. אולם היום אנו מצויים במצב שבחלקים גדולים מכלל האנושות ישנה תחושה שלא נותר ממה ליהנות, והרגשה כי ייתכן והתשובה חבויה בהתפתחות הרוחנית. כתוצאה מכך ניתן להבחין בנהירה ההמונית כלפי מיני שיטות רוחניות ופתרונות אין ספור, שברובם הגדול ינחילו אף הם אכזבה. ניתן לראות שהתופעות הללו גדלות, מצטברות וחולפות.

בחיבורו המבריק "הקדמה לתלמוד עשר הספירות" (באות ב') מעלה בעל הסולם את השאלה בחריפות: "מה הטעם בחיי?". כלומר, מצטיירת עכשיו תמונה ברורה של השאלה ממנה מגיע האדם לחוכמת הקבלה, לאחר שמתגלה בו החיסרון של הידיעה וההרגשה לשם מה הוא חי וכיצד יוכל למלא את עצמו.

מצד שני, הן עם ישראל והן אומות העולם מצויים בהכנה. בעל הסולם מציג בפנינו מספר סימנים לפיהם נוכל לזהות שעם ישראל סיים את תפקידו בגלות: א) משבר כולל ושורשי באומה בכל המגזרים, החילוני והדתי, התרבותי, החינוכי, הכלכלי וכן הלאה. ב) חזרה פיזית לארץ ישראל. ג) אומות העולם מציגות דרישה נחרצת כלפי ישראל: אם אינכם מבצעים את המוטל עליכם, הרי אתם נתפסים על ידינו כחלק מיותר בעולם.

עת לעשות!

על פי דברי בעל הסולם, אנו נמצאים כבר בתקופה אותה הוא מכנה "עת לעשות". מדברים אלו ניתן להבין את השוני בין מה שעשה בעל הסולם לבין מה שעשו המקובלים שקדמו לו. לאורך כל הדורות, מהלך אלפי שנים, מאברהם אבינו ועד בעל הסולם, לא דגלו המקובלים בהפצת החוכמה בקרב ההמון, משום שלא היה צורך בכך. האנושות, ישראל ואומות העולם עוד לא היו מוכנים לכך.

ניתן להגדיר את בעל הסולם כמקובל הראשון שכתב וייסד את שיטת התיקון האישית והכללית, הן לאומה הישראלית ולכלל האנושות. הוא היה הראשון, משום שכל מקובל מגלה חלקים מתוך הרוחניות אותם עליו להביא בפני הדור, ובמידה ולא לדורו בלבד, כמו במקרה של האר"י, אז להכינם עבור מקובל אחר שיקום וימשיך את דרכו. תפקידו של בעל הסולם היה לפתוח את חוכמת הקבלה לדורנו, עבור כל אלו הבשלים לבצע את התיקון.

כשם שניתן לראות, מזמנו של אברהם אבינו, המקובלים תמיד למדו בקבוצה עם תקנונים והרגלים הייחודיים לה. כאמור, החל מאברהם, שייסד את קבוצת המקובלים הראשונה, אשר גדלה להיות אחרי כן אומה, ועד החברות הידועות אותם ייסדו המקובלים - משה רבנו ותלמידיו, רבי שמעון עם חבורתו הידועה, הרמח"ל ותלמידיו, האר"י כל שאר גדולי המקובלים לאורך הדורות.

בעל הסולם שעלה מפולין לירושלים הביא עמו מכונות לעיבוד עורות, כדי שיוכל להקים קבוצת תלמידים שיעבדו וילמדו יחד. הוא אכן הצליח לבנות חברה קטנה, שעסקה בפנימיות ובחיצוניות כאחד.

לפיכך שיטתו, אותה אנו רואים היום, מאפשרת להרחיב את הלימוד לגודל ולמופת של מדינה שלמה, ומשם לעולם כולו. על כך הוא כותב בסדרת מאמרים מרתקת הנקראת "הדור האחרון". כלומר, קיימת שיטה ודרך סלולה וברורה, עם הסברים של בעל הסולם המוכנים ומותאמים לדורנו.

עלינו רק להתחיל לבצע את המוטל עלינו, ומצד החיוב. לצערנו אם שוב לא נעשה זאת בזמן, אם נפגר ולא נמלא את תפקידנו כעם מיוחד שתפקידו להיתקן ולהעביר את שיטת התיקון הלאה לכל העולם, כ"אור לגויים", אז ודאי שחוקי הטבע המובילים את כלל האנושות למימוש מטרת הבריאה יפעלו עלינו בצורה לא נעימה, ויחייבו אותנו על ידי ייסורים לממש את תכלית הבריאה.

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>hafatza</p><p>radio_zohar</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content