Left Sidebar Content

משמעות החיים

שלא עשני אישה

"ברוך שלא עשני אישה". גם אם הברכה הזו משמחת חלק מהאנשים, אחרים היא מקוממת. מה עומד מאחוריה? מה היא באה להביע? על פי חכמת הקבלה המושגים "גבר ואישה" מסמלים שני מצבים שעובר כל אדם שמפתח את עצמו מבחינה רוחנית, גברים ונשים כאחד.

גבר, מהמילה התגברות. התגברות על האגו שלנו שמכוון אותנו למשוך לעצמנו מכולם, לכבוש, לשלוט. מי שמתגבר על האגו שלו ופועל לכיוון של קשר טוב עם הזולת נחשב לגבר. ייעודה של שיטת התיקון של הקבלה היא לעשות מכולנו גברים. אישה לעומת זה, היא הגדרת הסטטוס של האגו האנושי לפני שמתחילים לתקן אותו. אין כאן עניין של התנשאות גברית אלא של הגדרות הנובעות משורשים רוחניים שונים.

כדי לגדול מבחינה רוחנית, בכל פעם מוסיפים לנו אגו גדול יותר, ועלינו להתגבר עליו. כל שלב חדש נפתח בזה שמתעוררים בנו רצונות אגואיסטיים חדשים ואין לנו כוח להתמודד עמם. במצב כזה אנחנו נחשבים לאישה, ואומרים "ברוך שעשני כרצונו". אחרי שאנו עובדים על תוספת האגו הזה, ומצליחים להתגבר עליו, אומרים "ברוך שלא עשני אישה". יוצא שבתהליך ההתפתחות הרוחנית של אדם, בכל שלב תחילה אנו אישה, ועבודתנו היא להתגבר, להפוך לגבר.

הבחן מעניין נוסף שקשור גם הוא למושגים של גבר ואישה מבחינה רוחנית, נוגע למערכת היחסים שבין בני האדם לבין הכוח הכללי שפועל בטבע. המקובלים קוראים לו א-לֺהים (בגימטרייה שווה הטבע, 86), או הבורא או האור העליון. מדובר בכוח שמפתח את החיים ותכונתו היא השפעה טובה, נתינה.

כנבראים, פסגת התפתחותנו היא גילוי הכוח הזה שממלא את הבריאה כולה. גילוי האור העליון דורש כלי מתאים, סוג של סנסור מיוחד. הכלי הזה בנוי מהאגו האנושי שעובר תיקון, או במונחים קבליים, מהרצון לקבל הנאה ותענוג (האגו) שעליו התקנו כוונה חדשה של השפעה ואהבה (התיקון). האור שיכול להיכנס לתוך הכלי המתוקן מוגדר כגבר, ביחס לכלי שמוגדר כאישה. האור והכלי נקראים במקורות השונים גם חתן וכלה, שוכן ושכינה.

לכאורה, גברים היו יכולים להתמרמר על כך שהכלי בו שוכן האור נחשב לאובייקט נקבי ולא זכרי, אבל מכל האמור יוצא שבכל הנוגע לעבודה הפנימית בתיקון הלב, אין עניין של גברים ונשים. כולנו צריכים לעבוד על תיקון הטבע האגואיסטי שלנו, וזה מה שנחשב מבחינה רוחנית לקיום תורה ומצוות.

אמירת הברכות שכתובות בסידור התפילה לגבר ולאישה הוא מנהג גשמי שנובע מהתיקון הרוחני שתיארנו. ובכלל, כל מנהגי יהדות, כולם הוגדרו על ידי גדולי האומה, מקובלים שהיו בהשגה רוחנית וביצעו את כל תיקוני האגו בפנימיותם. כהעתקה מהתיקונים הפנימיים, שהם בלבד נחשבים מצוות, הגדירו המקובלים מנהגים גשמיים במסורת היהודית.

במסורת מודגש גם ענין הצניעות הנשית, ובתוכו כיסוי שערות הראש. מה זה מסמל? אמרנו קודם שהאגו האנושי לפני תיקונו נחשב לאישה. לפני שקיבלנו כוחות לתיקון הרצון האגואיסטי שהתעורר בנו, אי אפשר להשתמש בו באופן מתוקן ולכן מצניעים אותו. שערות הראש מסמלות סערות, מה שסוער בתוך ראשו של אדם, עודפים של מחשבות וכוונות שיוצאים מחוץ לראש, כביכול. העודפים האלו לא היו יכולים להיות מכוסים על ידי הראש עצמו, ולכן צריך לכסות אותם בכיסוי מיוחד. כלומר, כיסוי שיער הראש של האישה מסמל תיקון של האגו הסוער שאותו אי אפשר עתה לכבוש, כוונות לא מתוקנות.

והכי חשוב לדעת: העולם הגשמי הוא כמו תיאטרון שבו כולנו משחקים תפקידים. גברים יהודים, לצורך הדוגמה, משחקים תפקיד של רצון לקבל מתוקן עם כוונה של אהבה ונתינה, ולכן מברכים "ברוך שלא עשני אישה". נשים משחקות תפקיד של רצון לקבל לפני תיקונו, ולכן מתנהגות בצניעות ומברכות "ברוך שעשני כרצונו". אבל מעבר לכל משחק התיאטרון הזה, כולנו צריכים לבצע בפועל את התיקונים האמתיים, כלומר לתקן את הלב האגואיסטי לכיוון של אהבה ונתינה. ואהבת לרעך כמוך, כלל גדול בתורה.

הטרגדיה הגדולה שלנו כעם וכיחידים נובעת מהמחשבה שהמעשה החיצון מספיק. בכך אנו משולים לילדי גן שמשחקים באבא ואימא וסבורים שהמשחק שלהם הוא הוא החיים. הגיע הזמן לגדול.

מן המקורות

"ועתה שים לבך ודע, כי כל מצוות הכתובות, בתורה או המקובלות שתקנו האבות, אף על פי שרובם הם במעשה או בפה, הכל הם לתקן הלב" (רבי אברהם אבן-עזרא, "יסוד מורא").

"אין הנאה לבורא מכל מה שברא בעולמו, רק בהיות בניו למטה עוסקים ברזי התורה להכיר גדולתו ויופיו ומעלתו, כי בפשטי התורה ובסיפוריה ובדיניה ובמצוותיה בהיותם כפשטם אין בהם שום היכר וידיעה לידע את בוראם יתברך, אדרבה יש בהם מצוות וחוקים שאין הדעת סובלם" (כתבי האר"י, הקדמת מהרח"ו על "שער ההקדמות").

"עיקר תורה ומצוות נתנו בכדי לצרף בהם את הבריות... שעניין הצירוף הוא לצאת משליטת הרצון לקבל לעצמו ולעבוד רק בעל מנת להשפיע... המעשה הזה הוא העיקר מה שהתחתונים צריכים לעשות, בכדי שיוכלו לקבל את הטוב והעונג, מה שבורא רוצה לתת להם" (הרב ברוך שלום אשלג - הרב"ש, כתבי רב"ש א, עמ' 704).

המאמר מבוסס על ראיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 696 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים".     

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content