שמחה ובטחון

הכי מעכב להשיג ביטחון ובכלל את כל הדברים הנכונים בדרך זה האגו שלנו, מפני כשאני בכל כוחי רוצה לספק לחבר שלי ביטחון, שמחה, אז האגו שלי לא נותן לי. כאן אני צריך באמת להתגבר על עצמי ולהתחיל לטפל בו, כמו גדול בקטן. ואז על ידי זה, אנחנו נוכל להגיע למצב שבהחלט אני ארגיש חיסרון בזה שאני משפיע, אבל לי בעצמי אין את זה, ואז מה שאין לי זה יהיה החיסרון הנכון שאני אקבל את זה מלמעלה.

זאת אומרת, מה שאני רוצה לקבל לבורא, אני צריך קודם להשתדל להשפיע לחבר, אפילו שאין לי. לעורר את היחס שלי עם התחתון כדי לפנות לעליון.    

שיעור1  18.10.2016

"הבטחון הוא הלבוש להאור, הנקרא חיים. כי יש כלל "אין אור בלי כלי". נמצא, שהאור, הנקרא אור החיים, אינו יכול להתלבש, אלא שמוכרח להתלבש באיזה כלי. והכלי, שאור החיים מלובש, נקרא בדרך כלל "בטחון". שפירושו, על כל דבר קשה, הוא רואה שבידו לעשות.

נמצא, שהאור ניכר ומורגש בהכלי של בטחון. ומשום זה מודדים את החיים שלו, בשיעור שמדת הבטחון, מתגלה שם. כי הבטחון שיש בו, בזה הוא יכול למדוד שיעור גדלות החיים שבו.

ומשום זה האדם יכול לראות בעצמו, שכל זמן שהוא נמצא בהרמת החיים, הבטחון מאיר לו על כל דבר ודבר, ואינו רואה שום דבר, שיכול להפריע לו על מה שהוא רוצה. וזהו מטעם, שאור החיים, שהוא כח מלמעלה, מאיר לו. שיש בידו לעשות בכוחות על אנושיים, היות שהאור העליון אינו מוגבל, כמו כוחות גשמיים.

מה שאין כן כשהאור החיים מסתלק ממנו, שזה נקרא שירד מרמת החיים שהיה לו, אז הוא נעשה לחכם וחוקר. ועל כל דבר הוא מתחיל לחשוב את הכדאיות שלו, אם כן כדאי לעשות את הדבר או לו. ונעשה מתון, ולא תוסס ובוער, כמו מטרם שהתחיל לרדת מרמת חיים שלו.

אבל אדם, אין לו שכל שיגיד, שכל החכמה והפקחות שזכה עכשיו לחשוב על כל דבר, הוא מטעם שנאבד לו רוח החיים, ממה שהיה לו אז. אלא הוא חושב, שעכשיו הוא נעשה פיקח. ולא כמו שהיה מטרם שנאבד לו אור החיים. אלא אז הוא היה פזיז, על דרך "עמא פזיזה [עם נמהר]".

אמנם הוא צריך לדעת, את כל החכמה שהשיג עכשיו, היא באה לו מחמת שנאבד לו רוח החיים, מה שהיה לו מקודם. שאור החיים מה שהקב"ה נתן לו אז, הוא היה המודד לכל המעשים. אבל עכשיו, שהוא בזמן הירידה, לכן יש עכשיו כח להסטרא אחרא לבוא אליו, עם כל הטענות הצודקות שלהם.

והעצה לזה, שהאדם צריך לומר: "עכשיו אני לא יכול לדבר עם הגוף שלו ולהתוכח עמו". אלא שיגיד: "עכשיו אני מת, ואני מצפה לתחית המתים".

ויתחיל לעבוד למעלה מהדעת, היינו שיגיד להגוף שלו: "כל מה שאתה טוען, אתה צודק, ולפי השכל אין לי מה לענות לך, אבל אני מקוה, שאני מתחיל לעבוד מחדש, ועכשיו אני מקבל עלי תו"מ, ועכשיו אני נעשה גר, וחז"ל אמרו "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי [גר שנתגייר, דומה לקטן הנולד]", ועכשיו אני מצפה לישועת ה', ובטח הוא יעזור לי, ואני שוב אכנס לדרך הקדושה. וכשיהיה לי כח דקדושה, אז יהיה לי מה לענות לך. אבל בינתיים אני מוכרח לילך למעלה מהדעת, כי עדיין חסר לי דעת דקדושה. אם כן, אתה יכול לנצח עם השכל שלך. ועלי, אין לי מה לעשות, אלא להאמין באמונת חכמים, שאמרו, שאני צריך לקיים תו"מ באמונה למעלה מהדעת. ובטח עלי להאמין, שבכח האמונה נזכה לסיוע מן השמים, כמו שאמרו חז"ל 'הבא לטהר מסייעין אותו'"."

(בעל הסולם, "הבטחון הוא הלבוש להאור", כתבי בעל הסולם, שמעתי ע"ב)

סדנה

אנחנו צריכים להגיע למצב שנהיה דומים לבורא, וודאי שזה בהדרגה, לא בבת אחת ולא בכל המידה, אלא במנות קטנות. אבל אם הבורא הוא כוח ששולט בכל המציאות, אני צריך להיות דומה לו בזה שאני מרגיש את עצמי שגם כן שולט בכל המציאות, ואז אנחנו מתחברים, נמצאים בהשתוות הצורה. איך יכול להיות שהנברא הוא מגיע למצב שהוא שולט בכל המציאות כמו הבורא? זאת השאלה הראשונה שלי.

שוב אני חוזר, הבורא הוא שולט בכל המציאות, זה הכל שלו, הכוח היחיד "אין עוד מלבדו", איך יכול להוית שנברא כדי להגיע להשתוות הצורה עם הבורא, צריך גם כן להרגיש את עצמו שהוא שולט בכל המציאות?

*

אז מה זה סדר פעולת הביטחון? מהו הסדר קבלת הביטחון? מה עלי לעשות כדי לרכוש את הביטחון? כי בלי הביטחון אני לא אוכל לגלות את האור. אך ורק לפי מידת הביטחון האור מתלבש בו.

*

אם את הביטחון אנחנו מקבלים מלמעלה וודאי כמו כל תיקון, כמו כל דבר שחוץ מרצון לקבל שלנו, איזו פעולה אני צריך לעשות כדי לקבל מלמעלה ביטחון? איזו פעולה שלי מזמינה מאור, כוח שמביא לי ביטחון? 

*

 התשובה הנכונה היא, שאם אני מעביר ביטחון לחברים, מזמין בהם הרגשת הביטחון, אז אני מתחיל להרגיש שחסר לי, בצורה נכונה חסר לי, זאת אומרת חסר לי כדי להשפיע, כדי להעביר להם. ואז אני זכאי לקבל מלמעלה את הרגשת הביטחון, את כוח הביטחון. כי תמיד אנחנו אומרים שאתה יכול לקבל מלמעלה רק מה שאתה מעביר הלאה, בתור עליון לקבל מעלי עליון כדי להעביר לתחתון, רק בצורה כזאת אנחנו עובדים. אי אפשר לעבוד במערכת עגולה אינטגרלית לקבל משהו בלי שאתה מעביר את זה למישהו. זאת אומרת, שאתה עובד לפי החיסרון של התחתון ואז אתה זכאי לקבל מילוי בשבילו מהעליון.

אבל אין לי בינתיים ביטחון, אז מה אני עושה כדי להתחיל להשפיע לחבר ולהצטייד בחיסרון כדי לקבל את הביטחון מלמעלה, אז מה אני משפיע לו, איך אני עובד? אני לא יכול לפנות למעלה בלי שאני אקבל חיסרון לביטחון, אז אני צריך להשפיע אותו לחברים, לכן מה אני משפיע?

שיעור 2

"הנה השמחה היא בחינת "מראה" ממעשים טובים: אם המעשים הם של קדושה, אז מתגלה על ידי זה שמחה. אבל צריכים לדעת, שיש גם כן בחינת קליפה. ובכדי לדעת, אם זה קדושה, הבירור הוא ב"דעת", שבקדושה יש דעת, מה שאין כן בס"א אין דעת, כי "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי [אל אחר נסתרס ואינו עושה פירות]". לכן, כשמגיע לו שמחה, הוא צריך לעיין בדברי תורה, בכדי שיתגלה לו דעת התורה.

עוד צריכים לדעת, שהשמחה הוא בחינת הארה עליונה, שמתגלה על ידי מ"ן, שהוא מעשים טובים. והשם ית' דן את האדם "באשר הוא שם". דהיינו, שאם האדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים לנצחיות, תיכף על זה שורה הארה עליונה, שהיא גם כן בחינת נצחיות. ואפילו שגלוי וידוע לפניו, שתיכף יפול האדם ממדרגתו, מכל מקום דן אותו "באשר הוא שם". היינו, אם אדם החליט עכשיו בדעתו, שמקבל עליו עול מלכות שמים לנצחיות, נבחן זה לשלימות.

מה שאין כן, אם האדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים, ואינו רוצה שישאר אצלו המצב הזה לנצחיות, אם כן אין הדבר והמעשה זו נבחן לשלימות, ממילא אינה יכולה לבוא ולשרות עליו אור עליון, משום שהוא שלם ונצחי, ואינו עומד להשתנות, מה שאין כן האדם רוצה, אפילו המצב שבו הוא נמצא, לא יהיה לנצחיות."

(בעל הסולם, "השמחה היא בחינת "מראה" ממעשים טובים", כתבי בעל הסולם, שמעתי נ"ח)

בזה שאנחנו פונים נכון לבורא, מעלים מ"ן, אנחנו מקבלים בחזרה בטחון ושמחה, והרגשה שמה שעשינו זה נקרא "מעשה טוב".

סדנה

מהי התוצאה הזאת, התופעה הזאת, המיוחדת שנקראת שמחה, שמתרחשת בנו, בכלים שלנו? איפה יש דבר כזה, מה העניין הזה שכשאני מקבל אני שמח, כשאני נותן אני שמח, ואולי הפוך, מהי התופעה הזאת בכלים, שהם מרגישים שמחה או עצבות? באיזה כלים אנחנו מרגישים את זה? ברצון לקבל מרגישים מילוי או חיסרון, ושמחה או עצבות, איזה כלים לזה יש בנו?

*

נניח שקניתי כרטיס מפעל הפיס, והרווחתי עשרה מיליון שקל. שמחה! כן או לא?

כן.

כן. אחר כך אחרי יומיים, כשאני מגיע לבנק לקבל את הכסף אומרים לי "לא, זו היתה טעות, אתה הרווחת רק שני מיליון שקל במקום עשרה. האם אני נמצא בשמחה? כן או לא? אבל אני כבר הייתי בהרגשת העשרה. מה אתם חושבים?

בהתאם לחסרון. אם כבר נבנה בך רצון לעשרה מיליון, עכשיו שני מיליון זה קצת מאכזב אותך.

זאת אומרת הכול תלוי בחסרון באותו רגע, יש כלי - יש שמחה, אין כלי - אין שמחה, אפילו שאני מקבל, אבל הכנתי את עצמי כבר לעשרה, אני ממש יוצא מבואס מכל העניין הזה, כאילו פגעו בי וגנבו ממני וכן הלאה.

הכלי לשמחה מהו? איזה חסרון? שמחה זה תוצאה מהשפעה מיוחדת, באור יש הרבה הבחנות, אז מה זה בדיוק הכלי להרגשת השמחה? 

*

האם שמחה רוחנית באה מהרגשת ההשתוות עם הבורא? או שאני משפיע לו, או שאני נמצא בהשתוות עימו, או שזה משהו שהוא במיוחד משפיע לי את הרגשת השמחה הזאת?

*

אם אני משפיע לבורא, מה שאני מקבל ממנו בחזרה נקרא "שמחה". מה מגיע? איזה משהו נוסף, איזה צ'ופר, משהו, מה זה? מהשפעה לעליון אני מרגיש שמחה, באיזה כלים, מה התוספת הזאת? כאילו שהשפעה היא איזו מידה של הכלי שאני מעמיד לו, שהוא ימלא אותו, וכשאני עושה את זה אני מרגיש שאני משפיע לו, שיש לו איזו מין התעוררות כלפיי, תוספת שבי שממנה מתעוררת הרגשת השמחה. איך אנחנו יכולים לעשות אותו דבר עם החבר? בואו נעשה את זה בצורה שקרובה לנו. נניח שאני משפיע לחבר, החבר מגיב, הוא נותן ואז אני, וכן הלאה, מתי אנחנו מרגישים שמחה? לפחות עם הבורא זה קצת מסובך.

*

איך קשורים בטחון ושמחה?

  שיעור 3

 במה תלויה ההצלחה, מה שנקרא, "אחוזי הצלחה", האם זה בחיסרון שלי או בהתקדמות של החבר, של החברים סביבי?

ההצלחה היא תלויה בכמה שהחברים מתקדמים על ידי. מהי מטרת הבריאה? השתוות הצורה עם הבורא, דבקות. זאת אומרת, אני צריך להידמות לו. איך אני מידמה לו? שאני עושה כלפי החברים אותן הפעולות שאני לומד שהבורא עושה כלפי.

לכן, כל ההצלחה שלי היא תלויה עד כמה שאני עושה פעולות השפעה כלפי החברים, בזה אני מידמה לבורא, ומגיע אליו, לדבקות אליו. זה הכול. זו ההצלחה, היא תלויה בכמה שאני משפיע לחברים. ואז באותה השפעה שאני משפיע לחברים אני מתחיל למדוד את עצמי כלפיו, כלפי הבורא. האם אני נמצא בהשתוות? זאת אומרת, האם ההשפעה שלי היא דומה להשפעה שלו או לא? אז אני מתחיל לגלות איך שהוא משפיע לי.

אני הגעתי למסקנה שאם אנחנו רוצים להרגיש את השמחה האמיתית, אז קודם כל אנחנו צריכים להרגיש חיסרון בזה. האם אנחנו צריכים לעבוד על החיסרון שלנו?

אף פעם אנחנו לא עובדים על החיסרון בצורה שאנחנו צריכים להגיע לצער. אלא החיסרון הוא מגיע בצורה חיובית, עד כמה שאני לא יכול להשפיע, אני אגלה רק בתנאי שאני כן משתדל להשפיע. ואני לא רץ אחרי שום הרגשה שלילית לעולם, אלא רק מתוך שמחה, מתוך התרוממות, מתוך הביטחון שאנחנו צריכים לספק זה לזה, ואם אנחנו משפיעים נכון לחברים, אנחנו מתחילים לקבל את כל הכוחות, התיקונים מהבורא.

 היום בסנט פטרסבורג, בעוד שלושים דקות תהיה הרצאת מבוא בקבלה. מה הדבר החשוב ביותר שאנשים צריכים לקבל בזמן ההרצאה ואחריה?

בכל מקום שלנו, לא חשוב באיזו עיר ומדינה, האנשים צריכים לקבל מההרצאה שלנו ידיעה שישנה שיטה שהיא מגלה את תכנית הבריאה, שהיא מגלה את הכוחות שפועלים בבריאה, שאנחנו יכולים על ידי התכנית הזאת לגלות את החיים שלנו בצורה טובה, לנהל את החיים שלנו לטוב, לביטחון ולשמחה, ולפחות את זה. לא לבלבל אותם עם העולם העליון, עם גלגולי נשמות. זה כבר יכול לדחות אותם מהנושא, מהמרצה, אלא אנחנו צריכים לפנות לחיסרון שישנו באנשים.

אנשים, מה הם רוצים? הם רוצים קודם כל מילוי ,שמחה, ביטחון לעצמם, לילדים, לחיים הרגילים. אז יש לנו שיטה שאנחנו יכולים לספק את זה, אם אנחנו נממש את השיטה. את זה הם צריכים להבין. ואת כל היתר שיבואו ללמוד איך עושים.

מהו הדבר שהכי מעכב להשיג ביטחון?

הכי מעכב להשיג ביטחון ובכלל את כל הדברים הנכונים בדרך זה האגו שלנו, מפני כשאני בכל כוחי רוצה לספק לחבר שלי ביטחון, שמחה, אז האגו שלי לא נותן לי. כאן אני צריך באמת להתגבר על עצמי ולהתחיל לטפל בו, כמו גדול בקטן. ואז על ידי זה, אנחנו נוכל להגיע למצב שבהחלט אני ארגיש חיסרון בזה שאני משפיע, אבל לי בעצמי אין את זה, ואז מה שאין לי זה יהיה החיסרון הנכון שאני אקבל את זה מלמעלה.

זאת אומרת, מה שאני רוצה לקבל לבורא, אני צריך קודם להשתדל להשפיע לחבר, אפילו שאין לי. לעורר את היחס שלי עם התחתון כדי לפנות לעליון.

האם גם ההתקדמות, ככל שאדם יותר מתקדם יש לו ביטחון, וחוסר ביטחון. ביטחון, וחוסר ביטחון בצורה כזאת יותר עולה ועולה?

וודאי. חוסר ביטחון זה כלי מצוין שכל הזמן מתעורר בנו. אבל, חוסר ביטחון גשמי, אגואיסטי. אני צריך שיהיה לי חוסר ביטחון אחר, שאני אקבל אמונה שהיא תכסה לי את הביטחון, כוח ההשפעה, שהוא יכסה לי את החיסרון בביטחון, ואז זה יהיה הכלי הנכון.

הביטחון אצלנו הוא בכלים שלנו זה חוסר מילוי. ביטחון רוחני זה חוסר כוח להשפיע. האם תהיה לי אפשרות להשפיע? זאת יראה, מידה שלה, עד כמה שאני נמצא בה או לא, זה נקרא, "ביטחון". שאני מממש את זה אני מקבל הרגשת השמחה. הכול קשור למימוש הכלי.

בחיים אני יודע שאני שמח במשהו שהשגתי ואני לא עומד לאבד אותו. אחרת אני ישר נכנס לפחד, ואפילו מצטער שיש לי משהו שעוד מעט אאבד. איך אני נותן ביטחון לחברים שמה שהשגנו מתוך החיבור פה לא יאבד מיד כשנצא החוצה?

אתה חייב לחזק אותם בביטחון, למרות שאין לך, אתה חייב. ואז מתוך זה אתה תקבל ביטחון מלמעלה, מהבורא. אך ורק בתנאי שאתה מתחיל להשפיע לאחרים, אתה תקבל מלמעלה מה שאתה משפיע להם.

אנחנו נמצאים במערכת אינטגראלית. זאת אומרת, כל כולה קשורה, כל כולם קשורים. אם אתה לא משפיע למישהו, אתה לא נותן לאור העליון, לכוח העליון להיכנס בך. אתה חייב קודם כביכול להתרוקן על החבר, וכן הלאה. רק בצורה כזאת הדדית אנחנו מפנים בנו מקום למילויים. לכן, כל ההתקשרות בינינו, שאנחנו מדברים עליה כל כך הרבה זה אמצעי למילוי שלנו.

בזמן ירידה איפה פה מגיעה השמחה?

באמת, בזמן הירידה אנחנו לא מרגישים שמחה, כי בזמן הירידה אנחנו מאבדים את המילויים. בזמן הירידה אנחנו מאבדים גם את הכלים דהשפעה. בזמן הירידה אנחנו לא מסוגלים לאתר בדיוק מה זאת "ירידה", ובאמת אין ירידה אף פעם בחיים, אלא עלייה בקו שמאל.  מוסיפים לנו רצון לקבל אגואיסטי שלא היה אף פעם בנו, ואז אנחנו מרגישים שזאת ירידה. אבל זאת לא ירידה. זו תוספת האגו, רצון לקבל שעכשיו מגיע לו להתגלות בנו כדי שאנחנו נתחיל לתקן אותו.

ולכן, על פני הרצון הזה שהתגלה עכשיו, השלילי, הלא מתוקן, המקולקל, אנחנו מרגישים חוסר ביטחון, חושך וכל התופעות השליליות. אם אני נמצא בחברה שהיא מחזיקה אותי טוב, אז אני מתאושש מהר, למרות שתמיד ישנה הנפילה, ותמיד יש רגע שאני מתנתק מהרוחניות ונמצא בירידה גדולה, בניתוק. אבל אם החברה היא חזקה, אז אני מתאושש מהר, ומתחיל להבין שזה כדי שאני אתעורר, כדי שאני אקבל עלייה עוד יותר גדולה.

ולכן, כאן יש רק עבודה עם החברה. העבודה קודמת לירידה שלי, שהעבודה הזאת היא נקראת, "ערבות". שבזמן שאני מאבד משהו, אז יש חברים שמשלימים. בזמן שהם  מאבדים, אני משלים. כמו בבנק. זה נקרא, "ערבות".

איך אני יודע איזה סוג של חברה אני צריך. זאת אומרת, אני נמצא במערכת שבה אני נותן, מקבל, יש יחסי גומלין. אבל יש לי גם נפילות ואני לא יודע מה אני צריך לעשות. לפעמים במצב שאני תקוע, אני לא יודע מה השלב הבא שאני צריך לעשות?

זה לא שיש בך איזה חוסר ידיעה, אלא אתה מקבל כל פעם כאלו השפעות שמנענעות אותך, כדי לעשות לך הרגשת חיסרון מהכול. שאין לך כלום, שלא תהיה בטוח בשום דבר, שאין לך במה לבטוח, שאין לך ידע, כוח, שכל, אפילו סביבה, מורה, שיטה, וכלום. ממש מביאים את האדם למצב שהוא נמצא בין שמים וארץ, כך תלוי.

למה? כדי שיתחיל להרגיש מה זה נקרא להיות "ללא כלים אגואיסטיים", זאת אומרת, להתעלות מעליהם, לתת לו אפשרות להרגיש שפשוט אבד לו הכול. מצבי החושך האלה הם מגיעים לפעמים, במידה מסוימת, כשצריכים לתת אותם לאדם לפי המערכת הכללית, איך שהאדם מתקדם. אבל אנחנו צריכים לדעת שאנחנו חייבים את זה, כי סך הכול כל העבודה שלנו זה כדי להתנתק מהאגו שלנו, ולהתחיל לרכוש תכונת השפעה. למרות שזה על ידי המאור המחזיר למוטב, אבל זה לפי הרצון שלנו שתהיה איזו דרישה. ולכן הרגשות האלו של האובדן, חושך, חוסר, הם יבואו ויבואו.

אבל שוב אני אומר, אם אדם נמצא בסביבה שכל הזמן דואגת לערבות, אז כל החסרונות שאנחנו יכולים להרגיש בזה שהבורא לוקח מאיתנו, אנחנו יכולים להשלים על ידי העבודה בקבוצה, מיד. זאת אומרת שיש לך תמיד מחסן, וברגע שאתה לא מקבל אספקה מלמעלה, המחסן הזה מתחיל למלאות אותך בצורה אוטומטית. ממש כך, כמו עוד מערכת אחת רזרבית. ובאמת מה קורה? קורה כך שהבורא מפסיק.

הבורא מפסיק לספק לך את המילוי שלו, (ראו שרטוט מס' 1). והוא רוצה שאתה תתחיל לספק לעצמך את המילוי דרך הקבוצה, דרך העשירייה. וכאן זה "אני". ובעצם מה הוא עושה? בעצם הוא נותן לך אותו המילוי רק דרך הסביבה. הוא רוצה שאתה תתחיל להתקשר לסביבה ותקבל דרכה. ולכן הוא פתאום מפסיק לך את המילוי, ואז אתה נמצא בנפילה, בירידה, ואז זה מחייב אותך לפנות לחברה, ואז אתה מקבל ממנה אספקה בצורה כזאת.

זו הסיבה לכל הניתוקים שיש לנו לכל ההפרעות שלנו. אנחנו צריכים לקבל מהחברה סך הכול ערבות. ובסופו של דבר יותר ויותר אנחנו צריכים לגלות שהבורא פועל אך ורק דרך החברה. בהתחלה כביכול הוא פועל בצורה ישירה איתנו, זה למתחילים, אבל בסופו של דבר אנחנו עוברים לאספקה דרך עשירייה ועוד יותר מרחיבים את הכלי שלנו ממדרגה למדרגה.

לכן כל הניתוקים, כל הנפילות, כל הבעיות, הם כדי שאנחנו נבנה את כוחות הערבות, כי בלי זה אי אפשר לעשות צעדים קדימה. אתה לא תוכל, אתה חייב שיהיה לך מחסן, שהחיים שלך יהיו קשורים לחברה. כי הבורא כל הזמן הוא מפסיק ומפסיק לטפל בך, ורק מתחשב יותר בקשר שלך עם האחרים. ושם אתה מוצא, כי בעצם העשירייה זו הנשמה. מה שיש כאן באני זה סך הכול "הנקודה שבלב", (שרטוט מס' 1) ומה שיש כאן בעשירייה זו "הנשמה" שלך.

שרטוט מס' 1

 העבודה העיקרית שלנו זה חיבור בעשירייה.

כן.

 הבעיה הכי גדולה בחיבור בעשירייה שיש פקק. "הפקק" הזה הוא "אני" של כל אחד. מה התרופה הכי טובה, איך מעיפים את האני הזה?

במשחק. אף אחד לא דורש ממך ברצינות לבוא ולהשפיע לחברה, אבל לשחק כלפיהם אתה צריך. לשחק כאילו שאתה מבין שאתה גדול, שאתה נמצא בהתלהבות, בהתפתחות. זה לא נגד האגו שלך, אבל זה מאוד מעורר בהם קנאה, ואז הם מתחילים גם להתלהב, גם מתחילים בצורה כזאת לשחק כלפיך ואתה כלפיהם, ואז אתם מגיעים להתפתחות. זה "איש את רעהו יעזרו^[1]".

 אם אנחנו מתחברות כדי להפיץ את השיטה, האם זה גורם לך נחת רוח?

למי, לי?

כן, והאם זה גורם לנו לביטחון ולשמחה?

אם התלמידים שלי, לא חשוב מי ומה הם ואיפה, באיזה מקום הם נמצאים, אם הם מתחברים, אז ודאי שזה גורם לי נחת רוח. אני אגיד לך למה, כי אני אז יכול להשפיע להם פי כמה מהמצב הרגיל. כי את המצב הרגיל אי אפשר להשפיע, רק ללמד. אבל כשהם מתחברים, כבר נפתח כלי שבאמת אפשר להשפיע לתוך הכלי הזה. זה ההבדל בין לימוד החכמה ובין לימוד התורה. לימוד החכמה אנחנו לומדים, כמו עם מתחילים. לימוד התורה, זה כבר כנגד המאור המחזיר למוטב, כנגד אותו האגו שאנחנו רוצים לתקן. אז אנחנו לומדים תורה, זאת אומרת איך להתחבר כדי לגלות את הבורא. אז וודאי שיש נטייה, מאמץ לחיבור, אז מיד הלימוד הוא מקבל אופן, צביון אחר.

 כשאני רוצה להשפיע לאחת מהעשירייה שלי בצורה מסוימת כמו לילד, לתת לה מים, קפה, והיא דוחה אותי, אני ממש נעלבת, כאילו אני רוצה לבכות בפנים. מה זה, האגו? זה גם האגו?

כן, וודאי שזה האגו. את צריכה להבין את החברה, את צריכה להצדיק אותה שכך הבורא מלמד אותך גם את האגו שלך, ולא על כל דבר את צריכה לקבל תגובה יפה וטובה. אז מה יש בזה? העיקר שאת משתדלת לעשות זאת, ואולי את צריכה לחשוב איך להשפיע לחברה בצורה כזאת שהיא תקבל את זה ממך בצורה יפה. יכול להיות שהיא תרגיש את עצמה מחויבת אם היא תקבל ממך, ולכן היא לא רוצה לקבל. אז יכול להיות שהנתינה שלך היא לא מספיק נקייה, אם זה מחייב אותה להחזיר לך.

רציתי להוסיף שהעבודה הרוחנית היא מאוד מאוד מייגעת. היא בלי סוף, זה 24 שעות. כל אדם שהוא אדם רוחני הוא כאילו ספיזופרני באיזה מקום, כי הבירורים לא מפסיקים. אז מתי הם יפסיקו?

כשהם ייגמרו. אבל יש סוף לזה, יש סוף. מתי יהיה הסוף? כשנתחיל ליהנות מהם.

מה הקשר בין ביטחון לשמחה?

ביטחון זה כלי שבו מגלים את השמחה.

איך להצדיק את כל החברים. פתאום הם לא שומעים, ויש אכזבה גם מהעשירייה. האם זה רק האגו שלי, או אני כך רואה?

אין שום דבר אובייקטיבי במה שאנחנו קולטים, גם ברגש, גם בשכל. זה הכול סובייקטיבי מה שקורה לנו, מחוצה לנו אין שום דבר. לכן איך שאני מתאר את הקבוצה, זה אני שמתאר ולא שהקבוצה באמת קיימת באותה צורה. לכן הכול תלוי בתיקון הפנימי שלי, אין שום דבר מבחוץ. גם כשאני רואה שהם פתאום מתחילים להשתנות, זה מפני שבתוכי הכלים מתחילים להשתנות.

 לאחרונה אני מפיצה המון בפייסבוק ואני בוחרת בקפידה דברים כדי לא ליצור דחייה, ומשתדלת אפילו להסתיר את הבורא, כי יש לאנשים דחייה מהדיבור על זה. ומישהי שהייתה בדרך ועזבה, ולא ידעתי שעזבה, היא דיברה על עדר ועל רועה ואמרתי לה שאני שייכת לקבוצה שרוצה לחבר את כל הקבוצות. ואז היא השתלחה בי בצורה קשה מאוד, מלאה שנאה וכעס אל כל "בני ברוך".

אדם שעוזב אותנו לא יכול להיות ידיד שלנו. לא יכול. ויכול להיות שהוא סתם עזב אותנו בשקט, אבל הוא מרגיש מצד אחד בתת ההכרה שכאן ישנה שיטה, ומצד שני הוא לא יכול להיות שייך לזה.

זה כמו שהעניים מקנאים ושונאים את העשירים. וכאן זה בצורה עוד יותר בולטת, כי הנקודה שבלב שלו, היא בכל זאת קיימת באיזו צורה, אבל היא לא מספיק מתגלה כדי שהוא יממש אותה איתנו. ולכן כל האנשים שהיו אתנו פעם בקשר, אפילו בקושי בקושי, אם אנחנו יכולים להיות באיזו צורה איתם בקשר אחרי שהם עזבו אותנו, זה טוב, אבל בדרך כלל הם יהיו נגד.

עוד מישהי מהקבוצה שלנו ניסתה להגיד משהו, וגם עליה היא זעמה מאוד. אבל מה שהיה חשוב, זו ההרגשה של הביטחון והשמחה שהתמלאתי ברגע שהרגשתי את הקבוצה פה.

אני בדרך כלל בכל זאת רוצה לברר ואגיד לך למה. לא בגלל האדם הזה, אלא בכל זאת כשמבררים, אנחנו מתקנים איזה כלים. כשאני שואל את האדם והוא עונה, אז באיזה צורה אני נמצא איתו בקשר, אני כבר משהו מתקן בדרך, וזה חשוב לי. ולכן כדאי, אבל בצורה מאוד מאוד עדינה, כמו שרופא מדבר עם חולה שיש לו בעיות של עצבים נגיד. אז מדברים עם אנשים כאלה בעדינות, באדיבות, כי בכל זאת רוצים לברר מה קרה. זה מפריע לחיות, אז נברר יחד ובזה יש בכל זאת תיקון.

אבל לפי החכמת הקבלה, מי שלא נמצא בדרך, הוא היה אבל לא נמצא באיזה מגע, הוא הפוך. הוא כנגד. תראי את כל עם ישראל, איך הוא כנגד חכמת הקבלה, איך יש להם דעות קדומות, והתנגשות פנימית, במיוחד כלפינו, כי הם מרגישים בתת ההכרה שהכלים הם שונים, כלים דהשפעה וכלים דקבלה הם שונים. ולכן אין מה לעשות, נצטרך עוד הרבה זמן כדי לתקן את זה, אבל נתקן.

העולם יותר ויותר מתקרב אלינו בדרישה, מכל מיני צדדים וזוויות. אנחנו נצטרך לברר וכל עם ישראל, למה בכל זאת השנאה הזאת היא שוב מתגברת ולא עוברת. זה יביא אותנו לפתרון, אין ברירה. זה כמו שעכשיו עברה באונסק"ו ההחלטה על הר הבית, עוד מעט זה יבוא לאו"ם לבטל את מדינת ישראל. תראו מה שיהיה.

 אני בהחלט מבינה את היתרון של המשחק ואני גם משתמשת בזה, אבל יש עם זה דברים שלא כל כך ברורים לי. יש הרגשה שככל שאנחנו משחקים, אנחנו פחות יכולים להתקרב אחד לשני בעשירייה, כי משחק זה לא מרגיש אמיתי.

אני לא דורש מהמשחק שיהיה אמיתי, אני דווקא דורש מזה שיהיה משחק. אני לא רוצה להפוך אותו לאמיתי. אמיתי הוא לא יהיה, וכמה שאני מתקדם יותר, אני צריך יותר ויותר לשחק.

 האם זה לא עלול למנוע התקרבות בין החברים?

לא, כי אנחנו משחקים בכוונה. אנחנו לא ילדים קטנים, אנחנו יודעים למה אנחנו כך משחקים, כי כל אחד בצורה כזאת משפיע על הטבע של השני. אנחנו מבינים למה אני צריך לשחק כלפי שני, והוא יודע למה הוא צריך לקבל ממני את המשחק הזה, כי בצורה כזאת אנחנו מבלבלים את האגו של כל אחד. אנחנו מתעלים מעל האגו ומתחילים בצורה כזאת להשפיע זה על זה.

[1] ישעיהו, מ"א, ו'