Left Sidebar Content

מדע ותפיסת המציאות

שפת הסימנים: הקוד שמסתתר באותיות העבריות

מה יש בה, בשפה העברית, שמבדל אותה מהאחרות, ואיזה קוד מסתתר בין האותיות? איזה שימוש מקובלים עושים בשפה ואיך זה משפיע על החיים שלנו? גם אם התרגלתם לדבר על כוחן של מילים - בוא נדבר על כוחן של אותיות

"יום העברית" שחל בחודש ינואר מזכיר סיפור מפורסם על מנהג שהיה נפוץ בקרב ילדי הקהילות היהודיות במרוקו, מנהג שאולי מוכר לכם ממילות השיר המפורסם "אצלנו בכפר טודרא" של להקת "הברירה הטבעית": כאשר הגיעו הילדים לגיל חמש והתחילו ללמוד עברית, היו מלבישים אותם בבגדי שבת ומביאים אותם בתהלוכה חגיגית לבית הכנסת. שם נהגו לכתוב על לוח עץ את כל אותיות האל"ף-בי"ת של השפה העברית בדבש, והילדים היו מלקקים את האותיות מהלוח.

אכן אותיות השפה העברית עשויות להיות מאירות או מתוקות, אבל לא רק מדבש. השפה העברית אינה שפה ככל השפות. הסיבה לכך היא שבאמצעות אותיות השפה העברית מבטאים המקובלים את גילוייהם בעולם הרוחני. על פי חכמת הקבלה, עשרים ושתיים האותיות של השפה העברית הן למעשה עשרים ושניים סימני קוד. המקובלים משתמשים בסימני הקוד האלה כדי לתאר את תהליך הגילוי של המציאות הרוחנית.

מהו התפקיד האמיתי של האותיות בעברית?

"כל אות ואות מורה על אור פרטי עליון", כותב האר"י הקדוש, האיש שהפך את הקבלה משיטה שהתאימה ליחידי סגולה בלבד, לשיטה שמתאימה לכל אדם בימינו. כלומר, לכל אות בשפה העברית צורה ייחודית משלה, המורכבת מקווים אופקיים או קווים אנכיים. הקווים האופקיים מבטאים את עוצמת האהבה והנתינה שבנשמה. הקווים האנכיים מתארים את האורות, את התענוגים הממלאים את הנשמה. כך עשרים ושתיים הצורות של האותיות השונות בשפה העברית מבטאות עשרים ושניים סוגי מילויים של הנשמה באור העליון.

בעשרים ושתיים אותיות ברא הבורא את עולמו", נכתב ב"ספר היצירה", ספר קבלה עתיק המיוחס לאברהם אבינו. כאשר אנו בונים את אותיות השפה העברית בתוך הנשמה שלנו, כלומר רוכשים את התכונות האלה בתוכנו, ועושים בהן פעולות בכוונה לתת לבריות, כמו הבורא, אנו הופכים להיות דומים לו. רק אז אנו יכולים להבין את כל דרכי הפעולה של הבורא וחשים את המצב האינסופי של הבריאה.

במידה שמתפתח באדם רצון לתת ולאהוב הוא נכנס לעולם הרוחני. האות מ"ם סופית לדוגמה מסמלת את הרצון הזה. אדם שרוכש את הרצון לתת, מרגיש שאהבתו של הבורא כלפיו מקיפה אותו מכל צדדיו, בדומה לאות מ"ם סופית שצורתה המרובעת מסמלת את השמירה וההגנה על האדם.

כך המקובלים קודדו בכל יתר אותיות השפה העברית מצבים רוחניים שאותם עברו בעלייתם מהעולם הזה עד עולם אינסוף. עשרים ושתיים האותיות מתארות את כל המצבים הרוחניים החווייתיים שעברו המקובלים בתהליך התפתחותם הרוחנית. כאשר אלו מצטרפות למילים ולמשפטים, מתהווה השפה העברית המשמשת את המקובלים לכתיבת ספריהם.

האותיות כסימנים במפת הדרכים

עבור המקובלים שכבר מרגישים את המציאות הרוחנית, ספרי הקבלה משמשים כמפת דרכים. כשמקובל קורא בספר קבלה הוא מבצע בפנימיותו את אותן פעולות רוחניות המתוארות בספר על ידי צורת אותיות השפה העברית וצירופן למילים ולמשפטים, וכתוצאה מכך מתמלאת נשמתו באור העליון. כך מתקשרים ביניהם המקובלים ורוכשים השגות נפלאות נוספות.

עם זאת, לספרי המקובלים תפקיד נוסף להוביל גם אותנו, אלה שעדיין לא מרגישים את המציאות הרוחנית, להרגשה מיוחדת זו. בזמן הקריאה בספר קבלה, הכוח שטמון באותיות השפה העברית פועל גם עלינו, וכך בהדרגה אנו מתחילים להרגיש את מה שהרגישו המקובלים. למעשה הכול תלוי בנו. הרצון שלנו לרוחניות הוא שיקבע את מידת ההשפעה של ספרי הקבלה עלינו ואת התוצאה מהקריאה בהם.

אם נקרא בספרי הקבלה מתוך השתוקקות לגילוי רגש וידע אמיתיים על העולם הרוחני, הכוח שטמון באותיות יפתח את הנשמה שלנו, נתחיל להרגיש בה את המציאות הרוחנית ו"נדבר עברית".

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>ערב מבוא נובמבר 2018</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content