Left Sidebar Content

זוגיות | נשים - זווית אישית

תורת היחסים

למה כל כך קשה להחזיק מערכות יחסים? המקובלים אומרים שהכל מתחיל בסיפור אדם וחוה. על הנשמה הכללית הא-מינית שהתחלקה לחצי זכרי וחצי נקבי ועל אגו מפותח בדמות נחש

אין ספק. הם היו הזוג הידוע והמדובר ביותר בהיסטוריה. כמויות בלתי נדלות של דיו וצבע נשפכו על ידי טובי היוצרים והסופרים בניסיון לתאר את מערכת היחסים המסתורית ביניהם.

היא, המפתה והבוגדנית, קלת הדעת שלכאורה מדיחה את הגבר למעשים שלא יעשו. הוא, "אבי האומה", הקורבן המוסרי, הנאור שכשל לרסן את אשתו הסוררת והתפתה לחטוא.

או בגרסא פמיניסטית יותר: היא, החסודה והמתנזרת, טהורה וזכה, מלאת ייסוריי חרטה

על מה שעשתה לאדם. והוא, גס הרוח וחסר המצפון, מעניש ונוקם על שהופל בפח באותו יום ארור. אדם, חווה והנחש - ללא ספק המשולש הרומנטי הראשון בהיסטוריה.

אז מה באמת התרחש שם מאחורי הקלעים של סיפור האהבה המפורסם ביותר בהיסטוריה? האם יכול להיות שמשהו מן הסיפור הנושן הזה רלבנטי בדרך כלשהי לחיים בעידן המודרני? המקובלים טוענים שגם היום סיפור אדם וחוה (במשמעותו הקבלית) משפיע באופן מהותי על הזוגיות שלנו.

נתחיל מבראשית

על פי הקבלה, במציאות פועל כוח אחד בלבד, שנקרא "בורא". לכוח הזה יש מטרה ותכלית אחת, להיטיב - לתת שפע ולגרום הנאה. כדי לממש את רצונו, הוא ברא נברא - נשמה כללית שתוכל לקבל את כל שפעו. לנשמה הזאת קוראים המקובלים נשמת "אדם הראשון", או בקיצור "אדם". כפי שעולה מהמקרא, בראשית הבריאה אותה נשמה "פיזזה" לה בשמחה בגן עדן, אלא שבשלב מסוים, החליט הבורא לעשות מעשה.

"וַיֹּאמֶר ה' אֱל-הִים, לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ." (בראשית, ב', ה')

למרות שמספר הפרשנויות לפסוק זה הוא כמספר גרגרי החול שעל שפת הים, המשמעות הקבלית ל"בריאת האישה", כרגיל, שונה מעט מהמקובל.

במצב הראשוני שבו נבראה, היתה הנשמה הכללית א-מינית, כלומר זכר ונקבה כאחד. בשלב זה, מצבה היה כשל תינוק שזה עתה יצא לאוויר העולם. הוא אמנם קיבל את ההזנה הנחוצה לו כדי לחיות ולהתפתח, אך היה בעל רצונות קטנים ולחלוטין בלתי מודע לתהליכים שעוברים עליו.

מכיוון שכך, הבורא אינו יכול לממש את רצונו המקורי בגינו ברא את הנברא מלכתחילה, ולהרעיף עליו את כל התענוגים שהוא חפץ, כל עוד לנשמה יש רק רצון קטן מאוד ובלתי מפותח לקבל את השפע, ולכן התענוג שאותו היא חשה הוא מצומצם. במילים אחרות, המרכיב המרכזי שמניע את התהליכים ברוחניות הוא ההשתוקקות, רצון הנברא לקבל את שפעו של הבורא. ללא הרצון הזה, הנשמה לעולם לא תוכל להשלים את מטרת בריאתה. כדי לגדל את רצונה של הנשמה, מחליט הבורא להעביר אותה מסלול התבגרות מיוחד בבית המלך וללמדה איך לקבל תענוג.

השתוות הצורה

אחד החוקים המרכזיים ברוחניות נקרא בקבלה "חוק השתוות הצורה". חוק זה קובע שכדי להיות שווים לבורא, עלינו להיות דומים לו בתכונות שלנו, כלומר, ביחס הפנימי שלנו לחיים. במידה שבה נצליח לפתח בתוכנו יחס כזה למציאות, אזי "נשדר על אותו גל" ונוכל להתמלא באור העליון.

כאמור, מערכת היחסים שמתפתחת בין הבורא לנברא בראשית הבריאה היא שהבורא הוא טוב ומיטיב ורוצה רק לתת לנברא, ואילו טבעו של הנברא הוא רצונו לקבל את ההטבה הזו. כדי לממש את מטרת הבריאה, ולהתמלא בתענוג אינסופי צריך הנברא לשלב בין שתי התכונות - תכונת הקבלה ותכונת הנתינה. כדי ללמד את הנברא איך עושים זאת מפצל הבורא את הנשמה הכללית לשני חצאים נפרדים - "חצי זכרי", שתכונתו היא הנתינה, ו"חצי נקבי", שתכונתו היא הקבלה. מעתה ואילך, ממונה החלק הנקבי על קבלת השפע מהבורא, ואילו החלק הזכרי ממונה על המאמץ להידמות לבורא. רק במידה ושני החלקים ישתפו פעולה ויתחברו ביניהם, הם ייצרו כלי משותף ומושלם שבו יוכל האור העליון לשרות.

בסך הכל אישה שרצתה אהבה

סיפורם של אדם וחווה הוא דוגמא מצוינת לאופן שבו חכמת הקבלה שופכת אור חדש על התהליכים שנראים מוכרים לכולנו, ומסבירה לנו כי משמעותם שונה בתכלית.

באופן דומה "עץ הדעת" מסמל את רצונם של אדם וחווה לקבל את התענוג שהם עדיין לא רשאים לקבל בשלב זה במסלול הכשרתם הרוחנית (בקבלה, משמעות המונח "לאכול", היא לקבל אור). החשש הוא שמכיוון שהם עדיין לא בשלים, קבלת התענוג האסור "תפיל" אותם שוב לשליטת האגו. לכן, "נאסר" עליהם לאכול ממנו.

ואכן, בשלב הראשון, האיסור נשמר בהצלחה. אדם לא אוכל מהעץ והוא וחווה ממשיכים לחיות בנחת בגן עדן. אלא שהבורא מעוניין שהם יתקדמו בתהליך ולא יקפאו על השמרים ולשם כך הוא מגייס את ה"ערום מכל"- את ה"נחש".

גם כאן, חכמת הקבלה מכוונת אותנו להביט פנימה לתוכנו ומסבירה ש"הנחש המקראי" אינו בעל החיים המוכר לנו ממשפחת הזוחלים, אלא כמובן שהכוונה היא ל"נחש" שנמצא בכל אחד מאיתנו - אותו אגו ערמומי שכולנו נופלים בשביו.

אולם בדרכו של הנחש ניצב אדם שהשליטה על "ברז התענוג" ניתנה בידו. כאמור, אדם וחווה יכולים לקבל את אור הבורא רק במידת השתוות הצורה בין תכונותיהם לבין תכונות הבורא. מה אם כן יכול הנחש לעשות?

מתוך היכרותו עם טבעו של החלק הנקבי של הנשמה הכללית, של חווה, הוא משדל אותה לגרום לאדם לטעום מהפרי האסור. כלומר, במשמעות הקבלית, הוא משכנע אותו לקבל את אור הבורא למרות שעדיין אינו מוכן לכך. כמו יועץ נישואין ערמומי, מנצל הנחש את רצונה של חווה להתאחד עם אדם בחיבור נצחי ושלם, ומשכנע אותה שיש דרך לקבל את כל התענוג ללא גבול כבר עכשיו. "אם אדם רק יעז יותר, וידרוש כבר עכשיו את התענוג המובטח מהבורא, גם לפני שסיים את מסלול ההכשרה הרוחני" לוחש הנחש במתיקות, "שניכם תוכלו לקבל את כל התענוג הנכסף".

הסוף מוכר וידוע. חווה פונה לאדם ומשכנעת אותו לקבל את השפע. אדם מחליט לנסות לקבל את כל התענוג ללא הגבלה או חשבון וברגע שהוא עושה זאת מתברר שהם עדיין לא בשלים למימוש תכליתם. אדם וחווה מתמלאים לרגע בתענוג הגדול, נסחפים אחריו ומעדיפים אותו על פני הקשר עם הבורא. כתוצאה מכך, יחסם לבורא מתהפך והם מאבדים את הקשר עמו.

בעקבות ה"חטא" הם מגורשים מגן עדן - מאבדים את דרגתם הרוחנית ומידרדרים עד לדרגה הגשמית שנקראת "העולם שלנו". בשפת הקבלה מכונה תהליך זה בשם "חטא אדם הראשון", או "שבירת נשמת אדם הראשון".

על פי הקבלה, נשמותינו מהוות רסיסים של אותן שתי נשמות מקוריות - זכרים ונקבות בהתאמה, ו"החטא הקדמון" מהווה את השורש למציאות שלנו - מציאות שבה הגבר והאישה מנותקים, נפרדים ולא מבינים זה את זו.

בחזרה לעתיד

התהליך שפוקד כיום את התא המשפחתי הוא תוצאה ישירה מהתפרצותו של האגו האנושי בדורנו.

"הדבר הכי יציב בחיים המודרניים הוא חוסר היציבות", אמר לאחרונה הסוציולוג פרופ' עוז אלמוג בראיון. "אנחנו מצווים להחליף כל דבר - החל מריהוט וכלה בבן זוג, כך שאנחנו מתרגלים לא לשמור אמונים, דבר שנותן את אותותיו גם בחי הנישואים. השלב הראשון של חיי הנישואין הוא שלב האופוריה, ולאחר שנה-שנתיים מתחילה עייפות החומר ומגיע השעמום. אצל הדור הצעיר זה מתחיל מוקדם יותר ואז הם עושים 'זאפינג לזוגיות'. מזפזפים את בן הזוג כשנמאס". סקרים שראו אור לאחרונה מחזקים טענה זו: אחד מכל שלושה זוגות בישראל מתגרש.

זוג או פרד - הפתרון

תחילה, על בני הזוג להכיר בקיומו של הנחש ביניהם, להבין שהאגו ההרסני הוא זה שמוביל אותם מדחי לדחי והורס את מערכת היחסים. זה נראה פשוט אולם הבעיה היא שההכרה בנחש הארור שבינינו כשורש כל רע, נשכחת מהלב מיד, והרגשת הניכור בין בני הזוג שוב משתלטת על היחסים. לכן על שני בני הזוג מוטלת האחריות לשמור על עירנות תמידית ולהתמודד באופן קבוע עם האגו הערמומי.

בשלב השני, על בני הזוג להבין שחיי נישואים הם חלק מתהליך רוחני רחב יותר, שנועד לחבר שניים נפרדים לאחד שלם. בני הזוג, צריכים לשאוף לגלות את האהבה, את הוויתור ואת השיתוף ביניהם.

לצד צעדים אלה עלינו להבין כי אנו רסיסים ממערכות שונות, ולכן כל עוד נתאמץ לגשר על הפערים בינינו רק במישור העולם הזה, ניכשל.

איננו שווים (ויסלחו לי הפמיניסטיות) בתכונות שלנו, וגם לא אמורים להיות כאלה, אלא מתוכננים להשלים זה את זו, וזו את זה. בדיוק בשל כך כינו אותנו חז"ל "פלג גופא" (חצי גוף) - כדי לרמוז לנו שרק יחד נוכל ליצור בינינו כלי רוחני משותף. את הכלי הרוחני הזה מסמל המשפט המפורסם "איש ואישה שכינה ביניהם". דווקא האיחוד הרוחני בין יסודות שונים, שנפרדו, הוא שיוצר הרמוניה, ואז מתגלה ביניהם הכוח העליון. בני זוג שפועלים ומאחדת אותם מטרה רוחנית משותפת, בונים ביניהם קשר בדרגה נעלה יותר מרמת הקיום בעולם שלנו. הם כבר מצויים בשלב בו הם מבינים כי המתנה הנפלאה ביותר שהם יכולים להעניק זה לזו, וזו לזה, היא התפתחות רוחנית משותפת. תהליך שמקנה לזוגיות שלהם משמעות עמוקה ואמיתית.

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>קורס חכמת הקבלה</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content