Left Sidebar Content

אקטואליה | ארכיון אקטואליה בארץ

תפיסה ביטחונית חדשה ישנה

כשארה"ב ואירופה מחריפות את יחסן לישראל, מחריפים גם הוויכוחים הפנימיים בינינו, הישראלים. מה יהיה? מה נכון לעשות כדי להבטיח את שלום ילדינו? מי צודק, מי טועה?

כשארה"ב ואירופה מחריפות את יחסן לישראל, מחריפים גם הוויכוחים הפנימיים בינינו, הישראלים. מה יהיה? מה נכון לעשות כדי להבטיח את שלום ילדינו? מי צודק, מי טועה?

ראשית, חשוב לדעת שככל שעם מפותח יותר, כך הדעות שבו מגוונות ומנוגדות. בעולם העתיק, לפני יותר מאלפיים שנה, עם ישראל היה מפותח הרבה יותר מעמים אחרים. רק אצלנו כולם ידעו קרוא וכתוב כבר מילדות, למדו איך להתייחס לזולת באהבה. לכל אחד הייתה דעה עצמאית ומחשבה יוצרת, ומתוך כך התקיימו מחלוקות, אבל הן היו "לשם שמים", כלומר מתוך מטרה עליונה להביא את העם למצב מאוחד יותר.[1]

היינו מבררים ביחד את הדברים המנוגדים ומרכיבים מהם איחוד, על פי הכלל "על כל פשעים תכסה אהבה".[2] 'פשעים' הם חיכוכים שהתגלו בינינו, אבל ידענו כיצד להתגבר עליהם ובזכותם להיכנס לקשר הדדי חזק יותר. לפעמים קורה כך גם בין בני זוג אוהבים: כדי להעצים את האהבה מעוררים חיכוך מסוים, מין משחק כזה שמאפשר לחזק עוד יותר את הקשר הטוב בינינו.

וכך חי העם שלנו, עד שהתפרצה בינינו שנאה גדולה. כתוצאה ממנה, אנשים כבר לא יכלו לסבול זה את זה. שנאת חינם, האחד לא יכול לסבול את קיומו של האחר, רוצה שהוא פשוט ייעלם מהמציאות. וכשהמטרה העליונה של האיחוד נעלמה מהאופק, המחלוקות שינו את פניהן מקצה לקצה. התחלנו לרצות רק לסתור זה את זה, ושום דבר אחר לא היה אכפת לנו. התייחסנו אל האחר כאויב, כשונא, רצינו למחוק אותו.[3]

במדינת ישראל, המחלוקת בין ימין ושמאל נמשכת כבר יותר ממאה שנה. היא כה עמוקה ורוויית שנאה, עד כדי כך שלא חשוב לאחד מה אומר האחר, הוא תמיד יאמר נגד. רואים זאת היטב בכנסת. צד אחד מדבר, הצד האחר אפילו לא מקשיב, לא מברר, אלא פשוט מתנגד וזהו. אין לנו מטרה להתחבר, אלא להתרחק כמה שיותר. וכל זה הוא תוצאה מאותו חורבן שחוגג ביחסים בינינו עד היום.[4]

הכול עובר, חביבי

השנאה בינינו מעוררת שנאה של העולם אלינו. בדיוק כמו שעם ישראל בתוכו פנימה מחובר או מנותק, נמצא במגמת התקרבות בין חלקיו או במגמת ריחוק, כך אנו מחייבים את העולם כולו להיות באותה צורה. מאיפה זה נובע? חכמי הקבלה גילו שיש חוקיות מוחלטת בזרימת האור העליון לעולמנו: האור עובר דרך עם ישראל לאנושות כולה, כמאמר הנביא "וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם".[5]

אם אנחנו מאוחדים, האור עובר דרכנו ישר לכולם ומחייב את העולם להתאחד. כולם מתחילים לרצות להיות מחוברים, לחשוב איך להתאחד ולהשלים זה עם זה. אבל אם אנחנו בעצמנו לא מחוברים, כשהאור עובר דרכנו הוא מתפצל לחלקים רבים מאוד. ואז הוא מתחיל להרחיק בין בני אדם, בין פלגים, עמים ומדינות.

המשוואה פשוטה: בפירוד בינינו אנו מביאים פירוד לעולם, צרות ובעיות שונות, ובחיבור בינינו נביא לעולם את כל הטוב וכל השפע. כלומר, אנחנו קובעים מה יהיה בעולם, רע או טוב, עד כדי מלחמה או שלום.[6] לכן נאמר ש"אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל".[7] ומפני שמצב העולם נקבע על ידינו, ובעולם יש היום המון בעיות, אז כולם שונאים אותנו. הם מרגישים מבפנים שאנו מקור הרע שלהם.[8]

מה באופק

המציאות בה אנו חיים כיום נעשית יותר ויותר מקושרת, תעשייה ומסחר, תרבות וחינוך, תקשורת ופוליטיקה. כולם תלויים בכולם, כולם משפיעים על כולם. ככל שהקשרים בינינו מתהדקים, יש צורך בחיבור טוב בין כל חלקי הפאזל. אבל בינתיים כוח חיובי אינו בנמצא. במצב כזה שהולך ומחריף, אין מה לצפות לשינוי חיובי כלשהו ביחס העולם לישראל. ההפך. כל דבר שרק אפשר יהיה לעשות נגד ישראל, יתקבל בכל העולם בברכה.

הסימנים הראשונים של היום עלולים להיות רק ההקדמה להתקפה גדולה עלינו. ככל שבעולם יהיה רע יותר, כך אנחנו נבודד יותר ונותקף יותר. הפירוד בינינו עלול להמיט עלינו אסון, לעורר את העולם כולו לרצות לחסל אותנו. האסלאם הקיצוני, מדינות המערב, כולם גם יחד עלולים להתלכד נגדנו ולרצות למחוק אותנו מהמפה כליל.[9]

אין לנו ברירה, מוכרחים ללמוד להתחבר. ימנים, שמאלנים, חילונים, דתיים, מעל כל הפערים והמחלוקות, השיטה העתיקה לחיבור שפיתחו עבורנו חכמי הקבלה זמינה כיום לכול ומזמינה אותנו להתאחד.[10]

אם רק נתחיל להתקדם לעבר מימוש אמיתי של "ואהבת לרעך כמוך", נהפוך להיות מעבר של כוח חיובי לעולם. האנושות מיד תרגיש שדרכנו בא לה טוב, ותשנה את יחסה אלינו לטובה. לא רק אירופה, ארה"ב וכל יתר המדינות, אלא אפילו השכנים שלנו שחיים כאן בכפרים לידינו, יירגעו וישתנו לטובה.[11] במקום לשלוח את ילדיהם לרצוח אותנו, הם יבואו לראות במה אפשר לעזור.[12] אז הכי חשוב לזכור שאין לתלות תקווה בשינוי כלשהו אצל אחרים - רק אנחנו מסובבים את העולם, ולכן המפתח בידיים שלנו.[13]


[1] "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו" (אבות ה, יז).

[2] משלי י, יב.

[3] "העידו קדמונינו, לא חרבה ירושלים, אלא מפני שנאת חינם שהייתה באותו הדור, כי אז נגועה האומה ומתה, ואבריה נתפזרו לכל רוח" (בעל הסולם, מאמר "היחיד והאומה", כתבי בעל הסולם, עמ' 488). "מפני מה גלו? מפני שאוהבים את הממון ושונאים איש את רעהו" (תוספתא, מסכת מנחות, יג).

[4] "טבע המפותחים שאי אפשר לרסנם, כי כל דעה חשובה, מבעל דעה מפותח, לא תרכין ראשה מפני שום דבר, ואינה יודעת פשרות. ועל כן אמרו ז"ל: "ישראל עזין שבאומות הן", כי כל שדעתו רחבה יותר, הוא עומד על דעתו ביותר... צאו ולמדו את הפרק הזה בין חברי האומה היום, אשר בעת שהתחלנו לבנות, כבר הספיק הזמן לגלות בנו את העזות ותקיפת הדעת, ומה שהאחד בונה השני סותר. וזה גלוי לכל. אלא מה שאני מחדש הוא דבר אחד, כי המה סבורים, אשר סוף כל סוף יבין הצד שכנגד את הסכנה, ואז ירכין ראשו ויקבל את דעתו. ואני יודע שאפילו נקשור אותם בכפיפה אחת לא יוותר אחד לשני כמלוא נימא, ושום סכנה לא תפריע למי, מלבצע את שאיפתו. במשפט אחד, כל עוד שלא נגביה את מטרתנו מתוך חיים הגשמיים, לא יהיה לנו תקומה גשמית... כי אנו בני האידיאה" (בעל הסולם, מאמר "הגלות והגאולה", כתבי בעל הסולם, עמ' 470).

[5] ישעיהו מט, ו.

[6] "ודע, שבכל דבר יש פנימיות וחיצוניות. ובכללות העולם נחשבים ישראל, זרע אברהם, יצחק ויעקב, לפנימיות העולם" (בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", סו, כתבי בעל הסולם, עמ' 450). "ישראל היא תמצית ההוויה כולה... ואין לך תנועה בעולם, בכל העמים כולם, שלא תמצא דוגמתה בישראל" (הראי"ה קוק, אורות, ירושלים תשנ"ג, עמ' קלח).

[7] מסכת יבמות סג, ע"א.

[8] "עובדה היא שישראל שנואים מכל האומות, אם מטעם דת, אם מטעם גזע, אם מטעם קפיטליזם, אם מטעם קומוניזם, אם מטעם קוסמופוליטים וכולי. כי השנאה קודמת לכל הטעמים, אלא שכל אחד פותר שנאתו לפי הפסיכולוגיה שלו" (בעל הסולם, "כתבי הדור האחרון", חלק א, קטע ט, כתבי בעל הסולם, עמ' 833-832).

[9] "ועתידים בני ישמעאל לעורר מלחמות גדולות בעולם, ויתאספו בני אדום עליהם, ויערכו עמהם מלחמה, אחת על הים, ואחת על היבשה, ואחת סמוך לירושלים" (ספר הזוהר עם פירוש הסולם, פרשת וארא, רד).

[10] "כתוב בזוהר וכן עוד בהרבה מקומות, שאך ורק בהתפשטות חכמת הקבלה ברוב עם נזכה לגאולה השלמה... וכיוון שכן, הרי אנו מחויבים לקבוע מדרשות ולחבר ספרים, כדי למהר תפוצת החכמה במרחבי האומה" (בעל הסולם, הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", ה, כתבי בעל הסולם, עמ' 136). "עתה קרבו הימים, שהכול יכירו וידעו שישועת ישראל וישועת העולם כולו תלויה רק בהופעת חכמת אור הגנוז של פנימיות רזי תורה בשפה ברורה" (הראי"ה קוק, אגרות הראי"ה א, צ"ב).

[11] "כאשר הם כאיש אחד בלב אחד, הם כחומה בצורה בפני כוחות הרע" (רבי שמואל בורנשטיין מסוכטשוב, פרשת ויקהל (שנת תרע"ו), שם משמואל, ירושלים תשט"ו, עמ' רצג). "עיקר התריס [המגן] בפני הפורענות הוא האהבה והאחדות, וכאשר יש בישראל אהבה ואחדות ורֵעות בין זה לזה, אין מקום לשום פורענות לחול עליהם" (רבי קלונימוס קלמן הלוי אפשטיין, פרשת נצבים, מאור ושמש, חלק ג, ירושלים תשמ"ח, עמ' תרלח).

[12] "ולקחום עמים, והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'" (ישעיהו יד, ב). "והֵביאו בנייך בחוצֶן, ובנותייך על כתף תינשאנה" (ישעיהו מט, כב).

[13] "כל רעש עולמי... לא בא בעיקרו כי אם בשביל ישראל... קרואים אנו כעת לתפקיד גדול... למלאותו ברצון ודעה, לבנות את עצמנו ואת כל העולם ההרוס עמנו יחד" (הראי"ה קוק, אגרות הראי"ה ב, ירושלים תש"ו, עמ' שכד).

המאמר מבוסס על ראיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 649 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים".     

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content