סיפורים מהחיים

״כל מה שרציתי – קיבלתי״

כשהייתי ילד לא היה חסר לי כלום.
רציתי מחשב-קיבלתי
רציתי פלאפון חדש-קיבלתי

בבית לא חייבו אותי בכלום, לסדר את החדר? להחזיר את הנעליים למקום? לפנות את הצלחת מהשולחן? מזה כל הדברים האלה? אני לא מכיר אותם.

כשהייתי בכיתה ו, יחד עם עוד כמה ילדים ביישנו ילד מהכיתה והחרמנו אותו. איכשהו זה נודע למורה. היא הזמינה את ההורים שלי לבירור וטענה שאני הייתי ממובילי החרם. ההורים שלי התעצבנו מאוד וטענו שהמורה מתנכלת אלי ומנסה לעשות ממני שעיר לעזאזל. בבית הם לא שאלו אותי למה עשיתי את זה, אלא, אמרו שהחזקים שורדים ואין מה לעשות, אותו ילד שנעלב צריך להתמודד.

לכל אורך שנות החטיבה והתיכון לא רציתי ללמוד. רציתי רק לקבל את תעודת הבגרות בלי להתאמץ. בימי ההורים, כשהמורים סיפרו שאני לא עושה כלום ומזלזל, אימא שלי תמיד הייתה מגינה עלי ורבה איתם. המורים תמיד היו לא בסדר, לא לימדו את החומר בצורה נכונה, לא התחשבו בי.

כשאני חושב על זה היום, אז גם בבית הייתי הילד המועדף על אימא שלי. היא תמיד אפשרה לי להתנהג איך שאני רוצה, אפילו כשאבא שלי היה צריך עזרה ממני בעסק שלו, היא דרשה ממנו שיעזוב אותי במנוחה ולא יעביד אותי בפרך. למעשה אימא שלי לבשה את המכנסיים בבית. לאבא שלי לא הייתה מילה.

כיום אני בן 30, נמצא בין עבודות, לא מוצא את עצמי בשום מקום. אני גר בבית עם הורי המזדקנים, לא בא לי להתחתן. אין לי באמת איזו מטרה להשיג משהו בחיים. קשה לי להסתדר עם מישהו. החברה האחרונה שהייתה לי, היינו יחד חודש, זרקה אותי, אמרה שאני לא אחראי והיא לא מרגישה איתי בטחון.

לפני שבועיים פיטרו אותי מהעבודה, רבתי עם הבוס, הוא רצה שאתחיל להגיע בזמן.
דווקא עכשיו, ההורים שלי התחילו פתאום לשאול אותי מה עם חברה, חתונה, עבודה קבועה. לפני שבוע יצאתי מהבית בעצבים, נמאס לי מהשטויות שלהם על חתונה.
אני מתגעגע לימי ביה”ס.

די מיואש מהמצב, לשום דבר אין משמעות, הכל ריק, חסר ערך.
מזפזפ בין אינסוף ערוצי הטלוויזיה בתוך הריקנות הזאת, מחפש משהו, לא יודע מה, הכל אותו דבר, בא לי לצעוק, להתפרץ, לא יכול להמשיך יותר.

הנה, עוד ערוץ שמדברים בו, אדם מבוגר עם זקן שמדבר על משהו, אני לא מבין על מה, אבל מוצא את עצמי מסתכל ומסתכל, הדקות חולפות, לא יכול להתנתק מזה. משהו מושך אותי, לא מוגדר, לא ברור. פתאום מתחילים ליפול האסימונים, האיש הזה מדבר ואני רואה את עצמי בתוך המילים, אני מרגיש את מה שהוא אומר, כאילו הוא מספר לי על החיים שלי. תחושת רוגע עוטפת אותי.
מצאתי.

כיום, אני בן 40, נשוי, עובד במקום שאני אוהב, לומד כבר 10 שנים את חכמת הקבלה, חכמת החיבור. כל יום הוא חדש, מעניין ואני מבין שהשינוי אותו אנשים מחפשים נמצא בתוכנו ובנינו, בקשר הנכון בין בני אדם, שם נמצא האושר האמיתי שאותו כולם רוצים.

 

– – – – –

Photo by Katie Barrett on Unsplash