חינוך ומשפחה להיות ישראלי נפש האדם סיפורים מהחיים

הפריבילגיה שנשארה לנו

אתמול שמעתי את בת השש-עשרה שלי מדברת על מחנה הקיץ שהיא יוצאת אליו באמצע יולי.
אחותי הגדולה שאלה: “איפה יהיה המחנה?”
בתי ובן אחותי שיוצאים לאותו מחנה קיץ אמרו: “בכפר הירוק”. מקום מקסים.
התפתחה שיחה על הכפר הירוק.
איזה מקום יפה, איזו איכות של תלמידים מגיעים לשם.
המחוננים, המטופחים למנהיגות. ילדים גאונים לומדים שם. מקום מושקע מאוד ברמת השרון.

ואז הבת שלי אמרה:
“הם לא גאונים, הם הכי מסכנים. יש להם בעיות לימודיות, הם לא מעריכים כלום”.
פתאום נהיה שקט.
כולם רצו לשמוע עוד.
“מה אמרת?..”

היינו בסלון בביתי ארבע אחיות עם בני העשרה שלהן. כולנו משוחחים ופתאום שקט.
כולם מקשיבים ומבקשים שבתי תחזור על מה שהיא אמרה. אז היא ענתה: “אה לא, סליחה.. אני הייתי בקטע הזה שהעניים במקום לפרגן לעשירים הם מלכלכים עליהם”.

“לפחות נשארה לנו הפריבילגיה הזאת”, ענתה אחותי הקטנה.

עבר בי הרהור.
איפה הוא הגאון, המחונן, מהכפר הירוק.. שינהיג חברה שבה הכסף לא יהיה שווה ערך לאיכות החיים שלה.
תחשבו. לא יהיה זה נפלא אם בן אדם יולד ויגדל בחברה שהערך המוביל בה להצלחה ולשבח יהיה הייחודיות הכי נעלה שבו כאדם ולא הכסף?
ושהחברה תטפח את אותה ייחודיות?

כל ילד יגדל להיות מנהיג של עצמו ושל החברה ברוגע, בנינוחות מתורבתת, ברגישות.
מתוך החשיבות של יחסים וקשרים נכונים וטובים בין בני אדם.

יקום הגאון שבכל אדם, המפותח שבו ויהיו הרבה כאלה כי החברה תעודד ותבליט את ייחודיותו של כל אחד.

נטפח באדם רצון להיות גדול וחשוב מתוך יחס טוב לסביבה.
וזה שהייחודיות של כל אחד מאיתנו מבדילה במשהו האחד את השני,
זה לאו דווקא צריך להיות בעכרנו. אלא להפך. זה מה שיוסיף לנו את הגוון המרהיב בציור החיים המשותף לכולנו .

את כל זה חשבתי לעצמי.
לא אמרתי להם זאת בסלון, כי היינו בצחוקים ובפטפוטים על הסדרה ‘סוריה’.

ואז אחותי הקטנה אמרה:
“בסדרה סוריה יש אחד במשפחה שמכניס אותם לצרות ומוציא אותם, מכניס ומוציא.
בשביל מה הוא מכניס לצרות ואחר כך מוציא?”.
“מה הקטע שלו?”, שאלתי.
היא ענתה: “יש לו שני רגשות סותרים כלפי המשפחה שלו. רגש נקם ורגש לא יודעת איזה בדיוק והוא ככה עושה”.
“את יודעת למה הוא עושה ככה?”, פתאום המחשבות שהיו לי ביני לבין עצמי התאימו לשיחה, אז אמרתי:
“כדי שמישהו במשפחה הזאת יגדיל ראש ויפסיק ליפול ברשת שלו.
שמישהו יהיה יותר מתוחכם ממנו, לא ישתף עמו פעולה וינהל אותו לפני שהוא מהנדס אותם בצרות שלו”.
“נכון”, ענתה אחותי.

היה ערב מהנה עם אחיותיי והמתבגרים שלנו.
מחר נעשה עוד קומבינות לתמרן בין עניות לעושר.
אולי בכלל נגלה שאנחנו עשירים
בהרגשה, עשירים בזכות הרגעים הטובים שלנו ביחד.