חינוך ומשפחה כללי

אין כמוך, אימא

 

אמי הייתה שם בשבילי בכל כוחה ומאודה, והיא תמיד הייתה, גם כשפחות חשבתי או הרגשתי שהיא נמצאת שם למעני. כל כולה הייתה מכוונת וממוקדת בצרכים, ברצונות ובהרגשה שלי. באיך לגרום לי להיות מאושרת באמת.

 

היא תמיד הייתה שם להכיל אותי, להקשיב ולהבין, להרגיע ולהצחיק, לחבק ולפנק, לדאוג לי ולאהוב. רק לאהוב והכי שאפשר. היא הייתה גוש ענק של אהבה, דאגה והכלה. אהבה הניעה אותה בכל צעד, מחשבה ופעולה.

אם היה צריך לכעוס היא גם ידעה, הכל כדי שיהיה לי טוב ואמנע מסכנות. שאדע ממה להיזהר ואכיר את המציאות על כל גווניה ואדע להתנהל בה בחכמה. ותמיד תמיד חיבקה, נישקה וקיוותה שיהיה לי הכי טוב בעולם ולעולם לא אדע צער.

אבל לפי חוקי המציאות שהיא ניסתה ללמד אותי, בלי צער אין שמחה. ובלי שנאה אין אהבה.
אז כשהיא נפטרה, החלל האינסופי שנותר בי לימד אותי בדיוק מה היא הייתה. כיתרון האור מתוך החושך למדתי שאימא זו מהות, זה רגש, זה ערך. זה לא הגוף והפנים היפות שהיו לה וכעת מפורקים בחזרה לאטומים. זה לא קולה הערב, או המזון שהיא הכינה לי באהבה רבה וגם לא הברכות המרגשות שהיא תמיד כתבה לימי ההולדת שלי ועוד נצורים אצלי עמוק במגירה.

אימא זו אהבה, זה לדאוג לאחר יותר מעצמך, זה להתקיים עבור הזולת, זה לשרת את מושא אהבתך. זה להיות שם תמיד ולהכיל ולנחם. זה לחבק בטוב וברע ולהגן מפני הכל. זה לרצות בכל העצמות שלך שיהיה באמת טוב.

היום, כשאני מחבקת את בני הפעוט, אני מרגישה אותך אימא. את האהבה, הנתינה. בכל חיבוק שאני נותנת לו את שם, בכל נשיקה ומילה טובה ובכל דאגה לאחר, את האהבה ולעולם לא תמותי. כשאני פועלת כמוך אימא, אני מרגישה אותך. זה נקרא חוק “השתוות הצורה”, כשדומה מושך דומה. אז כשאני אוהבת את שם, האהבה שלך הנצחית והממשית תמיד מלווה אותי, פועמת בתוכי.

כל מה שנתת לי והשקעת בי לעולם לא ייעלם.
תודה לך אימא על שהיית ותודה שאת שם תמיד לעולם ועד, כל עוד אני אוהבת את חיה בתוכי. איזה מזל יש לי שיש לי אותך לנצח ולימדת אותי את הדבר הכי חשוב, לאהוב.