גברים-נשים

“חולת אהבה אני”

בנעורי הייתה לי תקופה שבה חייתי מיום שלישי ליום שלישי.
כי בכול יום שלישי היו מקרינים סרט, ולראות סרט לא היה עניין של מה בכך.
ההתרגשות לקראתו החלה כבר בשעות אחה”צ שבה היו המקרינים מותחים סדין לבן
בין שתי רגליים מברזל, ומודדים בדיוק 17.5 מטר ממנו. שם היו מציבים את מכונת ההקרנה.
בשטח ביניהם היו מפזרים 120 כיסאות שלתוכם נדחקנו התיכוניסטים. כמה שיותר צפוף
ככה יותר טוב. מצב זה הגביר את הסיכוי לתפוס מקום על יד זאת ש”רצית”, ואולי אף להתחכך “כאילו בטעות” בכתפה בחסות החשכה.

לסרט של אותו שבוע קראו “אורפאו נגרו” [אורפאוס הכושי]. סרט עטור שבחים ופרסים שבו מתערבבים ומתחברים במהלך ליל הקרנבל בברזיל, אהבה קנאה ומוות לאחד.
הסרט שינה את חיי לכמה חודשים בהם הסתובבתי כמו מוכה ירח, מרגיש מאוהב ביפיפייה ברזילאית שהופיעה על מסך גדול.
היום הקשר האינטרנטי ווירטואלי הוא “דבק מלאכותי” המקרב את כול העולם להיות כפר גלובאלי קטן. הוא מלאכותי, כי חסר בו לב. לכן “שליט הכפר” שמנהל אותנו הוא האגו המתפרץ שלנו, שבו כול זוג שני מתגרש, והחוויה בקשרים בינינו הם של אהבה ודחייה המתחלפים כ”חרב מתהפכת”.
אהבה ודחייה הם שני כוחות טבע מנוגדים המוכרים לכולנו ומתקיימים בתוך כול אחד מאתנו. אם רוצים להחזיק באהבה חייבים תמיד לטפח אותה כמו חיית מחמד ולהגדיל אותה ללא הרף מעל לדחייה, אחרת הדחייה מנצחת. גם זה מוכר לנו אבל לא כול כך מצליחים לממש.

איזו אהבה ניתן לטפח בינינו שממנה נרוויח איכות חיים אמתית?
שמעתי שאומרים שישנה שיטה שתגלה זאת לנו.
קבלו דוגמית… אנחנו דואגים תמיד לילד שלנו שיהיה מוצלח. נכון? נניח שיש לו נטייה לציור, אם כך אז לפחות צייר כמו רמברנט. ככה אני בוחר לראות את הילד שלי כגדול בעיני, ומזה אני נהנה.
שיטת הקשר הטוב מבית “קבלה לעם” מאפשרת לנו להגדיל את ההנאה שלנו גם מילדים של אחרים וגם מאנשים שאינם בני המשפחה שלנו או מחוג ידידינו.

לחצו לגלות איך