חינוך ומשפחה להיות ישראלי לחיות בערבות הדדית סיפורים מהחיים סיפורים קצרים

איש של חלום

הוא עלה לישראל מעירק, בגדד.
הוא אהב את ארץ-ישראל באמת.
חלם אותה, עוד בטרם עלה, עם אשתו.

אשתו לא כל-כך רצתה שיעלו.
הייתה לה משפחה שם. המשפחות של שניהם היו עשירות מאוד
ולו הייתה מישרה רמה, היה רואה חשבון של המלך.
לבסוף שכנע אותה, והם עלו עוד הרבה לפני הפרעות ביהודים שהתרחשו אחר-כך.

בארץ, הם התיישבו ברמת-גן. אשתו סיפרה שהיה קשה, מסביב רק “חול וחול ותנים מייללים בלילה”.

בינתיים נולדו להם ארבעה ילדים.
הבנים שגדלו התגייסו לצבא
ונלחמו במלחמות השונות על הארץ הזאת.

הבעל, שהיה צריך לפרנס משפחה, קנה וניהל אולם אירועים.
אך, היה ישר מדי ולא ממולח, לכן פחות הצליח “בביזנס”
שהצריך כנראה את הישראליות מהסוג שאנו מכירים והוא לא הכיר.
משהתחיל להפסיד כסף, סגר את אולם האירועים וקנה מכולת קטנה
אך, הלקוחות, היו אומרים “תרשום” לא משלמים והוא היה צריך לשלם על הסחורה.
אח”כ סגר והסב חלק מחדר בבית ל”פיצוציה”, ואז הילדים היו גונבים סחורה.

לבסוף, הוא כנראה התייאש.
בינתיים הזדקן מאוד, וגם חלה מאוד מכל המאמץ והמתח הזה ולבסוף מת.

האיש היקר הזה, היה סבא שלי.
אני אהבתי מאוד, את סבא שלי, שהיה מלא אצילות.
אהבתי במיוחד כשהיה מספר “בעיניים בורקות”, על החלום של “ארץ אוהבת יושביה”
כפי שחלם אותה.

אני שואלת את עצמי ואתכם:
האם הגענו אליה “אל ארץ אוהבת יושביה”?
אפילו שנלחמנו עליה בהמון מלחמות ושילמנו בהמון דם, של טובי חיילינו?
האם באמת “ירשנו את הארץ “הזו שאליה התכוונו אבותינו?

“ארץ חמדת אבות, פה תתגשמנה כל התקוות???

לי יש תקוה,
שנהיה כאן ביחד באהבה
ולא נייאש אחד את השני,
וכך נגשים גם את חלומו של סבא שלי.