הרהורים חינוך ומשפחה נפש האדם סיפורים קצרים

מכתב ליעל

יעל, נכדתי היקרה.

אני רוצה לומר לך, שאת מאד מזכירה לי את עצמי לפני כמה עשורים.
בצעירותי, גם אני חיפשתי משמעות לחיים.
אינני יודעת מה בדיוק גורם לך לחפש, אני יודעת שכל אחת מאיתנו חיה בתקופה שונה,
אך במהות שלנו אנחנו מאד דומות.
שתינו רוצות להיות מאושרות ומחפשות תשובות לשאלות שמטרידות אותנו.

במסגרת החיפושים שלי, הגעתי להיפנוזה, בעקבות טרנד שהיה באותם זמנים, הייתי במופע של אבישלום דרורי.
כל כך התרשמתי, שחשבתי שמצאתי את הפתרון המושלם.
בהיותי צעירה חיפשתי פתרונות מהירים, ולא משנה באיזה תחום.
לקח עשרות שנים עד שהבנתי שתהליך יסודי ועמוק דורש זמן וסבלנות ואין קיצורי דרך.

האם את יכולה לזהות את זה גם אצלך?
אינני רוצה לייגע אותך ולמנות את כל התחנות שעברתי בהן בחיפושי את משמעות החיים.
חשוב לי לספר לך שהמקום שבו קיבלתי תשובות ועברתי תהליך ארוך ועמוק של בירור, הוא חכמת הקבלה.
חכמת הקבלה זו חכמה עתיקה מאוד.
הגעתי אליה לאחר שניסיתי את כל חכמות המזרח.

גיליתי, במהלך התהליך שעברתי, שהתשובות הנכונות בשבילי, לא נמצאות מחוצה לי כי אם בתוכי, ואף אחד לא יכול לומר לי מה טוב בשבילי, אלא רק אני.
וזו בעצם הסיבה שאני חושפת את הדברים בפנייך, בתקווה שתמצאי בהם גם תשובות לשאלותייך.

 

– – – –

מאת: שרה שפירא

Image by skeeze from Pixabay