להיות ישראלי לחיות בערבות הדדית

2 יהודים, 3 דעות

תקופת בחירות.
הפילוג בעם מקבל תהודה בכל מקום וכנגדו עולה ההבנה שאנו מחויבים למצוא דרך לחיות יחד, בחברה מאוחדת המסוגלת להכיל את מגוון הדעות.
אחרת, צפויים לנו זמנים לא נעימים.

אולי דווקא עכשיו, כשכולם מנסים להיות בגין, נצטט מנאום שנאם כשנה לאחר מלחמת ששת הימים: “לפני שנה התרחשה עלינו אחת הסכנות החמורות ביותר, לא רק לעצמאותנו, אלא לעצם קיומנו. מאז חידוש עצמאותנו לא הייתה כמותה. מול פני הסכנה הזאת, ראשית דבר – התאחדנו.
למדנו לקח ממלחמת האחים בימי קדם, בין הקבוצות של אלעזר ויוחנן ושמעון. למדנו לקח מן הגטו המוקף, שאפילו בו לא הצליחו קבוצות הלוחמים, מבית”ר ומהשומר הצעיר, מן המחנה הציוני-הסוציאליסטי, והמחנה הציוני-רביזויוניסטי, להתאחד מול האויב המשמיד.
זאת הפעם גמרנו אומר ללכד את האומה, לאחדה, להביא לידי כך שיריבים היסטוריים יושיטו יד איש לרעהו, ונעמוד יחדיו, לא שכם אלי שכם, אלא מוח אל מוח, ובעיקר, לב אל לב, מול פני האויב. זה לקח לא רק לדורנו, אלא גם לדורות הבאים.”
(בגין, מתוך: היום. ‘ביום השנה הראשון לשחרור ירושלים נפתחה הועידה ה-9 של תנועת החרות השר בגין: מול סכנה יש להתלכד, להתאחד ולעמוד יחד לנצח’. 27/05/1968)

דווקא ברעיון הזה, בגין המשיך את דרכו של האדם שבמשך שנים לא הסכים לקרוא לו בשמו – דוד בן גוריון שכתב כי: “”וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ’ (ויקרא יט,יח) הוא הצו העליון של היהדות.

בשלוש מלים אלה ניתגבשה התורה האנושית הנצחית של היהדות.
מדינת ישראל תהיה ראויה לשמה, רק אם יהיה משטרה החברתי והמשקי, המדיני והמשפטי, מיוסד על שלוש מלים נצחיות אלו.”
(דוד בן גוריון, “מהפכת הרוח”, בתוך “חזון ודרך” א’ :ואהבת לרעך כמוך)

אולי בעיקרון זה נמצא את הבסיס לחוקה, לרעיון, שסביבו נוכל להתאחד ולהסכים?
הציבור החרדי ממילא מחויב לקיימו, כי הרי זוהי כל התורה כולה וכפי שכותב האר”י הקדוש: “קודם שאדם יסדר תפילתו בבית הכנסת צריך שיקבל עליו מצוות “ואהבת לרעך כמוך’, ויכוון לאהוב כל אחד מבני ישראל כנפשו, כי על ידי זה תעלה תפילתו כלולה מכל תפילות ישראל, ותוכל לעלות למעלה ולעשות פרי.”

ומצד שני חברי השומר הצעיר הכניסו אף הם את העיקרון הזה לעשרת דיברותיהם.
עם רעיון זה יסכימו גם כל מי שהחליט לאמץ את עקרונות המוסר וערכי חרות האדם והחיים.
אז אולי הפעם נתקדם פרקטית לקיום חברה שכזו?

במהלך היסטורי פרגמטי שעומד למעלה מחילוקי הדעות בנושאי ביטחון, כלכלה או דת.
אציג 3 רעיונות שאולי אחת המפלגות או יותר יחליטו לאמץ:

1. תיקון לחוק לעידוד ההפקה של יצירה ישראלית מקורית בשידורי הטלוויזיה (תיקוני חקיקה), התשנ”ו-1996 . החוק הזה מגדיר השקעה בהפקות טלוויזיה מקומיות ברמת תקציב וזמן שידור. נגדיר מחדש הפקה ישראלית ככזו המתמקדת בתכנים העוסקים בתרומה לחברה ועזרה לזולת וכי 10% מהתכנים והתקציבים בערוצי התקשורת הפועלים מישראל (עיתונות, אינטרנט ועוד) יוקצו לשידור הפקות אלו.

2. נרחיב לכל השנה את רעיון הרוח הישראלית שיעמוד במרכז טקס הדלקת המשואות השנה – “להתגבר על קשיים, להצטיין, להצליח ולהפוך את הקושי האישי למנוע של עשייה, צמיחה ותרומה לחברה באופן מעורר השראה ואת ישראל – למקום שטוב יותר לחיות בו.” ברמה הלאומית נקדם 10 נבחרים כל חודש, מעין תכנית ריאליטי של החיים שלנו.
את הגיבורים האמתיים של החברה הישראלית, שתורמים מכוחם ומזמנם עבור כולנו ולהם ניתן במה ומקום בהרצאות בבתי הספר, במתנ”סים, בכלי התקשורת, כדי לעורר השראה ודוגמה לאנשים האיכותיים והאכפתיים שחיים בקרבנו.
נשתמש לשם כך גם בלשכת הפרסום הממשלתית.

3. להקצות תקציבים וזמן להקניית כישורי חיים חברתיים לכלל העובדים והמשתתפים במסגרות ממשלתיות – ציבוריות: עובדי מדינה, עובדי בתי חולים, סוהרים ואסירים, מורים ותלמידים, שוטרים וחיילים ועוד. מתוך הבנה כי לכל אדם יש תרומה שלילית או חיובית למרקם החיים המשותף שלנו. לכן חשוב לנו להקנות כלים כגון: מיומנויות תקשורת, התמודדות עם קונפליקט ויישוב סכסוכים, הקשבה, יכולת ליצור שת”פ, כלים לזוגיות מוצלחת ופלטפורמה למפגש בינאישי בין חלקים שונים בחברה הישראלית.

ישנם עוד רעיונות פרקטיים שאפשר להתחיל לממש מהעשירי באפריל, השאלה היחידה היא מי ירים את המקל ומתי?

ובינתיים אחתום בציטוט של אליעזר בן יהודה: “האחדות רק היא תוכל להושיענו: רק אם נתאחד כולנו.. לעשות דבר לתועלת הלאום כולו – רק אז עמלנו לא יעלה בתוהו.
כאז כן עתה, בפני הסכנה הנוראה המרחפת עתה על פני הלאום, למפלגות נפלגנו, מפלגות הצוררות אשה את רעותה, מפלגות אשר לא תשמע האחת שפת השנייה – למפלגות רבות נפלגנו, ולכן גדול שיברנו גם הפעם, לכן ייתם לריק כוחנו!”
(אליעזר בן יהודה, “ועוד מוסר לא לקחנו”, בתוך “כל כתבי אליעזר בן יהודה”, כרך א’, עמ’ 22)

– – –

מאת: ערן שיוביץ