נפש האדם סיפורים מהחיים

איך זה מרגיש לאבד את הכל?

הריקנות אליה קם בכל בוקר, דרשה מאמץ רב מדי. להוציא את גופו הצנום מהמיטה ולהתחיל ל”התניע” את היום, הכבדות והייאוש מהשגרה של קימה לחלל ריק הובילה את מחשבותיו לא פעם להישאר ולהמשיך לבהות עוד שעות רבות בתקרה הלבנה.

השעה הייתה ,9:00 שעה שקבע כ דֶּדְלַיְן. אחרי מאמץ רב הצליח “לגרור את עצמו” למטבח והכין לעצמו כוס קפה ראשון של בוקר, JACOBS חזק ומר עם נגיעה של חלב סויה, ״וואלה״, השתעשע עם עצמו ״כמו החיים״. ללא מחשבה מקדימה, לחץ על הכפתור שמפעיל את המחשב, ודבר ראשון נכנס לפייסבוק לבדוק “לייקים” לפוסט האחרון שהעלה אתמול בפייסבוק.
הפייסבוק ועוד מספר פעולות בודדות היוו ניסיון כושל לברוח מהמחשבות הטורדניות על אירועי העבר הקשים. לפני מספר ימים מלאו לו 40 שנים, אך בהרגשה כאילו חלפו להם כבר למעלה מ 70. עד לא מזמן שימש מנהל במשרה בכירה באחת החברות הגדולות במדינה, משכורת חודשית שמנה, רכב צמוד, אישה יפה ושלושה ילדים מקסימים, בית מגורים מפואר וגם כלב. הרוב נעלם ונשאר מעט מאד מאותן שנים “תוססות”. אף את אביו איבד תוך כדי השינויים הרבים שעבר. מחלה אוטואימונית שפקדה אותו לפני מספר שנים החריפה והובילה למצב של חוסר יכולת תפקוד ואילצה אותו להישאר רוב הזמן בבית. הוא הרגיש נבגד ושבר כלי, איבד אמון בחיים ובאנשים הרבים שסבבו אותו בעבר.

כאילו לא די בזה, הציפו אותו בגלים גם מירמור, כעס אינסופי ותסכול לצד רגשות אשם. אבל הכי מציקה היתה שאלה שלא הניחה לו וחזרה בכל פעם מחדש: מה הטעם בחיים האלו? מזמן היה נפרד מהם באהבה.
בתוך כל הכאוס, קרן אור קטנה אילצה אותו, באה בדרישה להיאחז בניצוץ קטן שנתן לו כוחות ותקווה להמשיך לחיות בחיים האומללים אליהם הגיע, ואלו היו שלושת ילדיו. פירוק התא המשפחתי והשינויים הרבים שהילדים נאלצו לעבור בפרק זמן כה קצר טלטלו ושברו אותם לרסיסים. מצב שאילץ אותו בעל כורחו להפגין יציבות, חום, אהבה ודאגה בלסייע לחלץ את הספינה השוקעת ולתת לילדים זיק של תקווה.

להבדיל משאר הדברים ששחרר, בהתמודדות עבור הילדים נאבק כאריה! לא נואש ופנה לקבל סיוע, עזרה ומזור שציידו אותו בכלים וכוחות מחודשים בבניית חיים חדשים לו ולשלושת ילדיו. מהכוונה והדרכות להורים במשבר, דרך קורסים בתחומי הפסיכולוגיה ונפש האדם ועד לסדנאות לכאב בעת שברון לב. עוד לפני שנגמר קורס אחד כבר חיפש ונרשם ללימוד הקורס הבא. הם התגוררו במרכז הארץ אך הגיע במסע הלימוד אפילו עד אי שם בצפון כדי למלא ו”להטעין את המצברים”. למד, תרגל, התפתח והתחזק לצד גידול שלושת הילדים.

עד שיום אחד, הגיע במסגרת החיפושים האינסופיים, לקורס ששינה את חייו. מה היה בו כל כך שונה מכל מה שעשה עד כה? קשה היה לו להגיד. הוא רק יכול היה לספר על תחושת המקום, החיים החדשים והתקווה לחיים שונים, אלה שחיפש כל הזמן עבורו ובעיקר עבור ילדיו. המוזר מכל היה, שתחושת העול שהרגיש במסע גידול שלושת ילדיו, שגידל ברוך חום ואהבה התחלפה בתחושה אחרת, שהתהוותה תוך כדי גידול של עשרות אנשים אחרים, זרים. הם המתינו להגעתו בשקיקה, והוא לא גילה להם אבל הוא חיכה עוד יותר מהם להגיע לכל מפגש, לחיות מחדש יחד איתם.

לפעמים, הבין לבסוף, מנתקים אותנו מכל הדברים הגשמיים של העולם הזה, כל מה שאימצנו כהרגלים, כדי שנגלה משהו אחר, שונה, שאפשר להנות ממנו הרבה יותר.