הרהורים נפש האדם

מה שאתם מנסים להסתיר

זה מרגיש ככה מהרגע שאני זוכרת את עצמי,
וכנראה עוד הרבה לפני הרגע הזה.
כשגדלתי והפכתי לנערה, חשבתי שאני רוצה לברוח,
שאני מרגישה לא שייכת כי יש לי איזו
בעיה עם מסגרות,
אבל בסך הכל זה לא באמת נכון.
אם המסגרת מתאימה לי אני מאוד זורמת איתה,
וכשלא, אני גם עושה כל מה שאני יכולה
כדי להתאים את עצמי למסגרת בכל זאת.
רוצה לרצות ולמרוד בעת ובעונה אחת.
להיות אחת מהכלל ולהיות אחת ויחידה.
להיות אחת כמו כולם ולהרגיש שאי אפשר בלעדי.
תמיד בניגודים.

נראה לי זה התחיל לפני שאני עוד זוכרת.
מסתכלת על תמונה כשהייתי ילדה קטנה.
מבט של שאלה וטענה בעיניים, ואני אולי בת שלוש.
למה אתם עושים לי את זה? מי אתם בכלל?
זה מה שאני מרגישה כשאני מסתכלת במבט של הילדה הזו.
מבט חודר. נבון מידי. מפוקח מידי.
לא מתפשר. לא מבט שואל, מבט אומר.
אומר שאני רואה אתכם בדיוק כפי שאתם.
את השקרים שלכם. את הכאב שאתם כל כך
מנסים להסתיר. את זה שהעולם מקום עלוב
ומסוכן למרות שאתם לא אומרים את זה.
מחפשת את התקווה בעיניים שלכם, את האהבה
בלב שלכם, ואתם לא יודעים איך להסתיר
את הריקנות הבלתי נסבלת שאתם חיים בה.
אתם חושבים שאני איזה משחק. איזו ילדה
קטנה להשתעשע בה להרגיש כאילו יש אהבה
בעולם. ואתם רק אומרים דברים שאין בהם טעם,
אין בהם מספיק הרגשה שיכולה לעבור אלי,
הרגשה שיש משהו ששווה לחיות בשבילו.
אתם לא באמת יודעים בשביל מה לחיות.
בגלל זה הבאתם אותי לעולם העלוב שלכם.
אתם לא באמת טעמתם את טעם החיים.
אתם לא באמת יודעים בשביל מה כל זה,
מה המשמעות. ואני צריכה לעשות כאילו
אני קונה את כל זה. בכל זאת ילדה בת שלוש.
או בת שש. או בת עשר. או בת חמש עשרה.

הילדה הזו, נשארה עם המבט הזה, שקצת כהה,
עם המבט הזה שהתכסה בשיכבה ועוד שכבה
של אכזבה, ובלי תשובה.
בלי ההרגשה שחיכתה לה.
הרגשה שחיכתה לה עוד לפני שנולדה.
הילדה הזו גדלה עם המון רגשות של חוסר,
למרות שבמבט מבחוץ היה הכל.
עם תחושה של שאלה נוקבת וחוסר סיפוק, וביקורת,
שהפכו עם הזמן לרצון להאבק במקובל והידוע.
כל הזמן חיפשה משהו אחר, כל הזמן הרגישה
שכשתגדל, תדע איזו הרגשה להעביר לילדה
שמחפשת מישהו שיוכל לתת לה תחושת ביטחון אמיתית.
תחושת ביטחון שכל זה מתקדם לאנשהו,
שלא הכל מתנקז עד לרגע שבו הכל נגמר,
ומה שהותרת אחריך חסר משמעות
כמו החיים אותם חיית. שיש איזו תקוה לעולם
ששווה לחיות בשבילו. שיש אהבה,
כזו שלא תלויה בדבר, ויש דרך אליה, וניתן לחלק
ממנה בלי סוף ולכולם.
הלוואי.

לילדה הזו כבר יש ילדה, ויש איזו תקווה,
אך היא ממש קלושה. זו תקווה מתוך חוסר עצום
בתקווה. מתוך חושך שהלך וגדל ומיסך את מבטה.
מתוך עולם שנשאר עלוב ומסוכן ומלא שקרים,
וכולו זיוף אחד גדול.
גם היא זיוף אחד גדול המנסה להדחיק את האימה.
גם בה מביטות כעת עיניים של ילדה.
מביטות בה, ומזכירות לה משהו שכבר כמעט נשכח,
אך לא מרפה. מביטות בה במבט חודר. נבון מידי.
מפוקח מידי. לא מתפשר. לא מבט שואל, מבט אומר.
מבט דורש. דורש תשובה לשאלתה. דורשת לקבל
את ההרגשה שלה היא מחכה. עוד מלפני רגע הולדתה.
היא רק בת שמונה. עוד רגע עלולה חלילה
להישכח מליבה הבקשה. עוד רגע ועלול
להתעמעם קצת מבטה. כהרף עין תהיה אישה.
ומה תגיד היא אז לילדתה?

 

– –

Photo by Zach Guinta on Unsplash