הרהורים כללי

פתקים

חיצי מחשבות רגשות ורצונות תוקפים בעצבים את לבי ומוחי.
“צועקים לי באופן טורדני “את לא נהנית! אין לך כלום. איך תתמלאי ותשמחי?”
לא יוצא לי כלום רק תסכול ויאוש ,אין אני. טבעת חנק חזקה על הרצון הנחשק שלי להתמלא. מא-ת. בהכל.

כמה כוח לשרוד כל לילה וכל יום.
“?מאין יבוא עזרי”

פתאום נזכרתי במשפט ששמעתי מחכם מקובל, “פרט וכלל שווים”.
תפס אותי כאילו מצאתי עכשיו משהו יקר, תובנה טובה. כ
אילו קיבלתי איזה פוקוס, קריאה מבפנים.

רגע… אז כולם מרגישים כמוני?
להפתעתי הרבה הבנתי די מהר שאם אני רוצה להתמלא בכל טוב אני צריכה שאחרים יתמלאו בכל טוב גם.
הרגשתי שזה מעשי ואפשרי
לתת יחס טוב למישהו אחר ,לשמח ,להתייחס יפה.

למרות עוד שאריות ופירורי “האני” ששמחתי שהתדלדלו והתכווצו להן בזמן בירורי את העניין כולו, יצאתי למשימה- פשוט לתת יחס טוב
נחיה ונראה מה יהיה.
המשך יבוא…