כללי לחיות בערבות הדדית

כשהטבע מדבר

טוב, אז תודה רבה לך על הווירוס, טבע יקר שלנו.
אז מסתבר שאתה חריף יותר משפילברג ומהוליווד, מסתבר שאתה במאי אדיר.
ברור שתמיד ידענו שאנחנו חיים תחתיך, לפי מה שאתה מכתיב, ידענו. אבל גם שכחנו.
שאבנו נפט, גז, יהלומים, זהב, הפכנו את כל המעמקים שלך, השמדנו ציפורים וחיות, הרעלנו אותך ככל שיכולנו עם הכימיקלים, פלסטיקים, מפעלים שמשליכים את הפסולת שלהם למים. אפילו התחלנו לשלוח זבל לחלל. ולאילו “גבהים” הגענו בשנאה זה לזה?! כמה כלי נשק יצרנו?! נשק שמשתק עצבים, נשק ביולוגי, כימי וגרעיני. אפילו אם נרצה עכשיו להשמיד את כל זה, אלפי שנים יצטרכו לעבור לשם כך!

מדוע שתקת כל הזמן הזה?
או שענית אבל לא הבנו שזה אתה?!
הרי עברנו על כל החוקים הכי בסיסיים שלך.
מהילדות ידענו, שהחוק שלך הוא – הרמוניה, שכל מה שמתקיים בך, עובד כמו שעון, הכל מחובר זה לזה – החלל, כדור הארץ, צמחים, בעלי חיים. חיידק הכי קטן לא עושה פיפס בלי פקודה שלך… הרי ידענו!
אבל חשבנו – זה אי שם, אצלו, אצל הטבע. אבל אנחנו חיים על פי חוקים אחרים.
לפי איזה חוקים?! מאיפה השטויות האלה הגיעו למוחנו… שאנחנו מחוץ לחוקים?!

והנה, עכשיו, אתה שולח לנו וירוס.
והוא פשוט מזעזע אותנו.
אנחנו פתאום מבינים – אתה כבר לא תאפשר לנו להמשיך לחיות כך.
מכיוון שהחוקים שלפיהם חיינו אינם חוקים טובים.
אתה זה חוק ההרמוניה ואנחנו – חוסר הרמוניה מוחלטת.
אתה – חוק האיזון, ואנחנו – היעדר האיזון.
אתה זה קשר וערבות הדדית, ואנחנו – כל אחד עבור עצמו “ושהכל ישרף”.
אתה – הטוב ואנחנו – הרע.

אבל למה?.. למה אנחנו כל כך לא אוהבים אחד את השני?!
בגלל שאנחנו אגואיסטים.
אבל מדוע איננו מבינים שזה מנוגד לחוקים שלך?!
כי אנחנו אגואיסטים!
מדוע לא עצרת אותנו קודם, לא אמרת: “טיפשים! אתם אגואיסטים, אתם מתקרבים לאסון, אם תתייחסו אחד לשני עם כזה רוע, לא תשרדו למשך זמן רב, או יותר נכון, אני זה שלא אסבול אתכם בצורה כזו.”

למה שתקת?..
אה, לא שתקת?!
אה, אז זאת העבודה שלך – שריפות באוסטרליה, רוסיה, אמריקה, ארבה שמשמיד הכל באפריקה, סערות בקליפורניה, שיטפונות במיסיסיפי, רעידות אדמה בג’מייקה, הרי געש באינדונזיה, שפעת חזירים, שפעת עופות… אבל איכשהו זה לא נגע בכולם. אלו שהיו בתוך האש כן הרגישו, והשאר.. כל שאר האנושות פשוט לא מעניין אותם! המלחמות, אפילו הנוראיות ביותר, עם השמדה של מיליונים! הכל נשכח, נמחק, במישהו זה נגע ומישהו שמח לאיד.

והנה עכשיו שלחת לנו וירוס.
ופגעת בדיוק בנקודה.
הווירוס הקטן לקח אותנו וברגע אחד עימת אותנו עם השאלה ממה ברחנו כמו מאש:
החיים שחיינו קודם, איזה מין חיים הם היו?
היינו טסים הלוך וחזור… בשביל מה היינו טסים? ברוב המקרים – לשווא.
בפגישות, היינו מקשקשים מבוקר ועד ערב, – האם היה בזה טעם?
מסתובבים, עושים שופינג בלי סוף! מלאנו את הארונות בזבל! בשביל מה?!
בשביל מה ייצרנו את כל הזבל הזה ועוד התמלאנו גאווה ברמת הייצור הגבוהה.
וכמה אוכל היה?! עד שלא היה מקום במקרר. כן, היינו זורקים יותר ממה שהיינו אוכלים!
ולמה איימנו זה על זה!? השפלנו! הרגנו!
מה, באמת, אי אפשר היה לחיות בשלום?!

ורגע אחרי ששאלנו את עצמנו את השאלות האלה, – אז הכל, פתאום, נראה לנו כל כך קטנוני, ריק, לשווא.
עד שנבהלנו.

איפה היית לפני כן?! למה לא הפנית אותנו עם הפנים זה לזה, לפני כן?!
חיינו כל כך הרבה גלגולים לשווא, בגאווה ושנאה?
אבל איך יכולנו לשמוע קודם?
כנראה שלא יכולנו.
והנה סידרת הכל, בחרת כזה זמן שהעולם מיד שמע והכיר בהכל.
מכיוון שהוא הפך להיות אינטגרלי, מחובר זה לזה, הוא הפך כמו כדור על כף היד.
ובדיוק באותו זמן שלחת לנו וירוס.
ואמרת, – אי אפשר בעולם שלנו להתעטש זה על זה (לא לשים לב אחד על השני). צריכים לדאוג אחד לשני. לחיות לפי החוקים שלי. ובשביל מי שעדיין לא קלט, חזרת עוד פעם: “החוקים שלי פשוטים מאוד: הרמוניה, איזון, קשר הדדי וערבות, זה הכל.”

הטבע היקר, שהוליד אותנו! אל תיתן לנו לחזור למה שהיה.
אל תיתן לנו לחזור לשנאה, לעוינות, לניצול שלנו זה את זה, אנחנו לא צריכים את המיליארדים, את הארמונות, אנחנו לא רוצים שיהיו אנשים רעבים, כשבאותו זמן מישהו זורק אוכל לפח.
תן לנו את האפשרות לחיות חיים פשוטים, בריאים, להוקיר אחד את השני, לדאוג לילדים, נכדים, נינים, לכל האנשים, כך שכולם יחיו טוב, שכולם יחשבו עליך ויתאמו הכל איתך.
אנחנו באמת רוצים לחיות ככה, מאוד.

לא להאמין, מה שהווירוס שלך עשה. תודה.