הרהורים כללי לחיות בערבות הדדית נפש האדם סיפורים מהחיים

לזה צריכים להגיע

לא מזמן חזרתי מהניתוח והתחילו להגיע אלי מחשבות שונות. כמובן על הווירוס, כן.. לאן כבר אפשר לברוח ממנו.
התקשר אליי חבר, עוד רגע בוכה וסיפר לי סיפור שכמעט הפיל אותו (ואני שמעתי אותו כבר מזמן)
– אתה יכול לתאר לעצמך? – הוא אומר, – המדינה שממנה הגענו, עשתה מעשה פטריוטי, היא שלחה מטוס לסין, לאזור הכי הנגוע, כדי לחלץ משם את אזרחיה ולהחזירם הביתה.
וכשחזרו, את פניהם קיבלו לא עם פרחים, אלא עם אבנים. ממש, רגמו את האוטובוס עם אבנים.
צעקו עליהם, שלא יצאו החוצה, שיחזרו בחזרה, שהם נגועים בווירוס ולא אכפת לנו שאנחנו מאותה מדינה, – כל אחד דואג לעצמו! – אתה מבין מה קורה פה? – הוא אמר לי, – הגיע הווירוס וחשף מי הם באמת – מי אנחנו באמת, – תיקנתי אותו. – הוא התעצבן, – אני לא כזה! מה אתה רוצה להגיד?!
השתתקתי, הבנתי שעדיין מוקדם לדבר כך. נפרדנו לשלום.

בערב התקשרתי לחבר אחר, שכבר שבוע יושב סגור, בבידוד, והוא אומר לי בעצבות, – אשתי אמרה לי, – אם אתה חולה, אני אשרוף אותך, בתוך החדר שלך.
אני כמעט נחנקתי, עניתי, – יאשה, היא בטח צחקה אתך.
-לא, – ענה יאשה, – היא אמרה את זה בשיא הרצינות.
נזכרתי… איך לפני שנתיים, בחתונה שלהם, היא נראתה לי כמו מלאך. עדינה, שברירית, חייכנית.
אבל הנה עברו שנתיים, ומשהו קרה למלאך.
רציתי להגיד לאישה שזה בגלל שהיא מפחדת על הילדים, ולא על עצמה… אבל לא אמרתי, יאשה הקדים אותי, – טוב שהווירוס הגיע, – הוא אמר. – עכשיו לפחות ברור מי זה מי…
ושוב שתקתי ולא אמרתי כלום. נפרדנו כחברים.

ולמחרת קראתי מאמר על זקן אחד, שהתעטש בתוך אוטובוס. הנהג מיד עצר את האוטובוס ודרש ממנו לצאת החוצה. הדבר הגרוע ביותר, שכל הנוסעים שתקו, והזקן יצא אל תוך הלילה. המסקנה שהייתה במאמר – תישארו בני אדם, בכל מצב.

וגם אני התחלתי לחשוב ברצינות. הנגיף, הוא בוודאי הגיע, כדי להראות לנו מי אנחנו – אנחנו, כולנו!
ועוד חשבתי, – אימא טבע, כמה את גדולה ומיוחדת! הרי זו את שמדברת אתנו, כי מי זה עוד יכול להיות?!
אני זוכר שעוד בהיותי בבית הספר, התפעלתי מההרמוניה שיש בך. מהקשרים שלך, שבהם את עוטפת את כולנו, מהצמח הקטן ביותר ועד לעצים הגדולים, מהכוכב הקטן ועד לפלנטה ענקית, מהמקק ועד לנמר. איך הכל מופעל ומתקיים לפי החוקים שלך, בדיוק כל כך גדול. וגם אז היה לי מובן שהחוק של הטבע הוא: ההרמוניה האוניברסאלית (הכללית).
רק מה שלא נתנו לי להבין אז – שהאדם, – הוא נמצא בתוך החוק של הטבע, – אמרו לי – לא! אדם הוא מעל החוקים.
ואת השטות הזו אנחנו סוחבים אתנו כל החיים.

הטבע סבל אותנו זמן רב. הוא שלח לנו כל מיני בעיות, אבל הן היו אי שם, רחוק – הוריקנים, הרי געש, בצורות, ואפילו מלחמות – היו כאלה שסבלו מהם, וכאלה שלא.

והנה הוא הגיע, הווירוס הזה ותפס את כולנו. ודרכו, הטבע אומר לנו את הדברים הבאים: בתוכי, כל החלקים מקושרים זה עם זה, אבל אתם – לא. בתוכי הכל מתקיים בערבות הדדית, ואתם – כל אחד בשביל עצמו. אתם מזיקים, הקשרים ביניכם רעים מאוד. אתם חיים רק בשביל עצמכם. והחוק שלי הוא – חיים בשביל אחרים.

אני נותן לכם הזדמנות. הנגיף ייעלם ברגע שתשנו את היחסים שלכם זה עם זה, מרע, לטוב. או לפחות תרצו לשנות! אם אתם לא טיפשים, אז תבינו ותתחילו לנוע לא מווירוס לווירוס, אלא מהווירוס ישר אליי.
אל האחדות, ההתקשרות, האהבה וערבות ההדדית.
ואם לא, אז תאשימו רק את עצמכם. כי בכל מקרה, אני אביא אותכם אל האושר.

כאלה מחשבות ביקרו אותי אחרי הניתוח, שיתפתי אותם עם הקרובים, אמרו לי שאני אידיאליסט… אבל ראיתי שהם התחילו לחשוב על זה, וזה כבר טוב, זה אומר שהווירוס עובד.

לינק לקליפ