ישראל והעולם כללי סיפורים מהחיים סיפורים קצרים

סיפור על איש ישר ואמתי

תמיד כשאני מדבר על המורה שלי, אני נזכר במקרה הזה.
מכיוון שהוא מתאר אותו כל כך מדויק, את האיש היקר לי, מיכאל לייטמן.
אני תלמיד שלו כבר 20 שנה. 20 שנים של אושר.

כמה שורות לפני שאספר את הסיפור המדהים הזה-
כל השנים האלו אני רואה שלא משנה באיזה מצבים נמצא המורה שלי, גם אם הוא מאוד חולה, אפילו עם לחץ דם שמגיע, עד 220 או עם חום שמגיע עד 40 – הוא לעולם לא מבטל שיעורים, לא הרצאות ולא ראיונות.
הוא מוכן לטוס לקצה השני של העולם, מכיוון שהוא יודע שיש תרופה לאנושות ואת העובדה שהאנושות חולה כבר לא ניתן להסתיר.
אנו רואים את כל הסימנים של מחלה חשוכת מרפא – שנאה, דיכאון, מלחמות, סמים, איך אתה יכול להסתיר את זה?!
אבל יש תרופה, ולייטמן יודע את המרשם. רק שיש תנאי אחד – אתה צריך להסכים לקבל אותו, לא לנסות להחליף אותו במשהו אחר, לא לשחד את הרופא, זה לא יצליח.

זו הייתה הקדמה הכרחית. עכשיו תבינו למה.
בשנת 2002 טסנו ללוס אנג’לס.
לפני כן נערך סיור ב-8 ערים באמריקה.
האולמות היו מפוצצים, לא היו מקומות פנויים.
האנשים ציפו ללייטמן והיינו מאוד שמחים על כך.
בלוס אנג’לס, בשדה התעופה, פגשנו לפתע נציג של בית הספר לקבלה האמריקני של ברג.
הופתענו, מכיוון שאנחנו והם הפוכים לגמרי. אנו עוסקים בקבלה הקלאסית, המבוססת רק על המקורות.
הוא מיד אמר ללייטמן:
– אני מעריץ אותך. יש לי את כל הספרים שלך בבית, אני קורא אותם בהנאה רבה. מטעם הרב ברג וגם מטעמי, אני רוצה להציע לך שתיתן הרצאות בקבלה. יש לנו מיליוני תלמידים.
לייטמן פתאום אמר (לא ציפיתי לתשובה כזו):
– בסדר. אני מסכים.
הוא שמח:
– אני בטוח שיהיו לך מאות אלפי תלמידים. על מה תיתן שיעורים?
– מבוא לחכמת הקבלה, אומר המורה. – מה עוד יכול להיות?
הבחור נהיה נבוך:
– אבל זה חומר לא פשוט – הוא אומר.
– אני אנסה לפשט אותו – עונה לייטמן.
– והם לא יברחו? התלמידים..”
– ומה אתה מציע לי ללמד?
– קבלה ועסקים, למשל. קבלה ובריאות הולך טוב מאוד. קבלה וסרטים..
– אבל זה לא קבלה.
הוא עונה:
– כאן, שום דבר אחר לא יתפוס.
לייטמן מרים את ידיו:
– אני לא יכול ללמד את זה.
– למה?
– כי זאת לא אמת. ואני חייב לומר להם את האמת.

מאותו הרגע האיש השתתק. השיחה הזאת מוקלטת אצלי בווידאו. לשיחה זו יש עדים רבים. אם המורה שלי היה מסכים, מאות אלפי סטודנטים אכן היו יכולים לשמוע אותו. כולנו ידענו כמה זה חשוב בשבילו! אבל הוא סירב. כאן, על המפה היה הכבוד של החכמה עצמה, הכבוד של כל המורים.
למחרת בערב הייתה אמורה להתקיים הרצאתו של לייטמן באחד האולמות. הגענו מראש כדי להתכונן, להתקין מצלמות.
האולם היה סגור. מול הדלתות הנעולות עמדו 400 איש.
אנו מתחילים ומתקשרים לאחראי, לבעל המקום, למנקה – למי לא.
אף אחד לא עונה לטלפון.

אנחנו כבר באיחור של 20 דקות, 30 דקות.. אין אף אחד ושום דבר. כולם פשוט נעלמו.
ואני מבהיר – לא חשדתי באיש. אולי זה צירוף מקרים.. מי יודע?!
בקיצור, אנו עומדים ומבינים לאט לאט שאין טעם לחכות.
ואז לייטמן אומר:
– חייבים להתנצל ולשחרר את האנשים.
והוא הולך להתנצל:
– תסלחו לנו בבקשה, – הוא אומר, – שכך קרה..
אנשים מקשיבים, כולם שותקים.
– אני מאוד רציתי לפגוש אותכם. אבל אין לנו אולם ולכן, למרבה הצער..
ופתאום מתוך האפלה, כמו בסרטים, מופיע יהודי דתי בכובע רחב שוליים, בחליפה שחורה, הכל כמו שצריך.
הוא ניגש היישר אל לייטמן ואומר:
– שלום, הרב לייטמן.
הוא עונה:
– שלום.
– אתה לא זוכר אותי?
– לא.
– טסנו אתך באותו מטוס לפני שלוש שנים.
לייטמן אומר:
– כן, כן, אולי…
הוא ממשיך:
– הבת שלי הייתה מאוד חולה. במשך שנים רבות לא יכלו לרפא אותה, למי רק לא פנינו. ולפני שלוש שנים פגשתי אותך במטוס, סיפרתי על הצרה שלנו ונתת לה תרופה.
– כן, כן, אני אני מתחיל להיזכר- אומר המורה שלי.
– אז בזכותך היא הבריאה. אני ואשתי כתבנו לך מכתבים, אבל כנראה שהכתובת לא הייתה נכונה. אנו חייבים לך את האושר שלנו.
אנו עומדים זה לצד זה, אני, הצלם יורה, המפיק שלנו פימה, ומקשיבים לסיפור המדהים הזה.
אבל ההמשך התגלה כמדהים עוד יותר.

לייטמן אומר:
– אני מאוד שמח, תמסור לה דרישת שלום ענקית ממני.
הוא אומר:
– ראיתי מודעה על ההרצאה שלך ובאתי כדי להודות לך. ולמה כולכם עומדים כאן?
אז התחלנו להסביר לו שההרצאה של לייטמן אכן צריכה להיות כאן, אבל משהו מאוד מוזר קורה.
האולם סגור ואחד לא עונה לטלפון למרות שסיכמנו הכל מראש.
והאיש הזה עונה לפתע:
– רב לייטמן, אני מאוד מבקש שתקבל את ההצעה שלי. אני מזמין אתכם ואת כל מי שהגיע, אלי לבית הכנסת. זה מאוד קרוב לכאן. יש בו 400 מקומות, כולם יוכלו להיכנס. אני באמת מקווה שתסכים.
אחרי 10 דקות היינו בבית הכנסת. איש לא נשאר מאחור, האולם היה מלא עד אפס מקום. כיוונו את המצלמות שלנו. צילמנו את כל ההרצאות. לייטמן צעד קדימה.
אני מסתובב ורואה את הרב שהזמין אותנו, אני רואה שני צלמים דתיים מצלמים גם הם.
לייטמן מסתכל על כולם.. והמילים הראשונות שהוא אומר בבית הכנסת הן: “הקבלה זה לא דת, לא. הקבלה זה מדע.
אני רואה, המצלמות קצת זזו. אף אחד לא ציפה שהוא יתחיל כך.
וגם אנחנו, חשבנו: אחרי הכל אנשים דתיים עזרו לנו, אפשר היה פשוט לדלג על הנושא הזה..
אבל הוא התחיל ישר, עם האמת. מיד הבהיר את כל הנקודות.

הקבלה אינה דת, אלא מדע. לא רק ליהודים, אלא לכולם.
אסור להסתיר אותה מהעולם. זה הכרחי לעולם, כמו אוויר לנשימה.
ואתם יודעים, כולם קיבלו את הגישה הישירה הזו שלו. וגם הרב של בית הכנסת הזה הקשיב ואפילו שאל שאלות. ואף אחד לא עזב את ההרצאה.
הערב הזה היה הראשון בסבב ההרצאות שלנו באמריקה והיה אחד הטובים ביותר. לייטמן נשאר אותו המורה, שאותו הכרתי כבר 20 שנה. שלא מסלף דברים, הוא מאוד ישיר אבל גם קרוב מאוד, אם באמת חשובה לך השאלה: “בשביל מה נולדת?”.