ישראל והעולם כללי לחיות בערבות הדדית

מי לא צודק?

מי לא צודק

בעקבות פרישתו המפתיעה של השר לביטחון ליברמן מהממשלה, והחגיגה התקשורתית שמהלך זה חולל- בחנתי את האפשרות שמישהו כאן טועה ובהחלט לא צודק.
עלו בי השאלות הבאות: אולי מפקירים פה את הביטחון? אולי משתמשים בביטחון כמכשיר עבור קידום עניינים פוליטיים? אולי מכשילים כאן שר בטחון טוב בעבודתו? אולי החמאס גרם את המהלך באופן נסתר מעיננו?
והתברר לי- שכולם צודקים בדרכם שלהם. ליברמן צודק בטענות שלו כלפי שרים אחרים ואולי גם כלפי גורמים אחרים שמטרפדים מדיניות ביטחונית “נכונה” לפי הבנתו. אבל גם ראש הממשלה צודק לפי הבנתו- שלא מפרקים ממשלה בגלל אי נוחות של שר זה או אחר.
וראש הממשלה צודק מבחינתו גם כשהוא מעמיס על עצמו עוד תיקי שרים ומשרדים, כי מבחינתו הוא הרקולס.
ונראה שגם בנט צודק מבחינתו. שהרי, באמת ישראל מתנהלת מבחינה ביטחונית קצת באופן, איך לומר רפוי או רפוס משהו, כלפי הטרור המשתולל כבר חודשים ארוכים. אז למה שהוא ישתוק?!
ומה לגבי ציפי לבני? ואבי גבאי? וכל גנרל בפועל או בדימוס שמתראיינים?
בוודאי שהם צודקים כל אחד מבחינתו.
רק שמדינה ועם, לא בנויים מאוסף אנשים צודקים. כאלה אוספים נוטים להתפרק!
מדינה שורדת את קשיי החיים בגלל עם חזק. ועם חזק מורכב מאנשים שאכפת להם מהאחר, עד כדי כך שהם מתפשרים ולעתים ממש מוותרים- כדי שגם לאחר יהיה טוב. ובזכות האכפתיות הם נשארים מחוברים ובלתי ניתנים להבסה.
אבל מה?
במצב של מחוברות כזו, “צודק” אינו המוטו של החברה. “חכם ואוהב” הוא המוטו שלה. ואז היא בלתי מנוצחת.
אז מה המוטו שלנו? האם אנו חותרים להיות צודקים? או לשרוד כאומה לנוכח כל הכאוס מסביב והסיכונים שמאיימים עלינו מבית ומחוץ?
מדינה ועם לא יכולה לשרוד אתגרים וקשיים כמו שיש לנו(עם ישראל) על צדק ולוגיקה של בית משפט. העם רוצה יותר מכל אכפתיות והתחשבות.
ויש שיטה, שהראו לנו מקובלים כבר לפני אלפי שנים, לפיה עם ישראל יכול לנצח. זוהי השיטה הנלמדת ומתורגלת בתנועת הקבלה לעם.