נשיות סיפורים מהחיים

המקצוע העתיק ביותר בעולם

שפרה תמיד אומרת שאם מישהו חושב שיש בו משהו מיוחד – שילך לרופאים והם יחקרו את זה.
היא גם אומרת שבסופו של דבר לכולם יש אותו דבר.

כבר כמה שנים טובות ששפרה עושה כסף לא רע לדעתה.

היא חיה בבית מכובד. לא כמו הנרקומנים וכאלה. היא שוכרת לבד!
לפעמים היא מרשה לעצמה מתנות
וגם מבשלת לילדים שלה בכבוד.
והיא עובדת במקצוע העתיק ביותר שידוע לאנושות.

גם את הצלקות המכובדות שלה (המאד מכובדות יש לציין) שפרה מחביאה בצורה הכי מכובדת שיש.

על הצלקת מהבקבוק ששבר על ראשה לקוח שיכור, היא שמה מטפחת משי יוקרתית. מכסה את חוסר האונים שלה בכבוד.

בגלל המפגר שקשר אותה כל כך חזק, מעל המרפקים בשתי הידיים יש לה צלקות עמוקות. וגם את אלה שבשאר הגוף – מחביא ביום יום הלבוש הארוך – המאד צנוע.
רק בעבודה רואים
ולרוב הלקוחות לא אכפת להם.
ושפרה התרגלה.
שפרה לא רוצה שירחמו עליה.
לא רוצה שהרחמים המיותרים שלכם יקחו ממנה את הטיפות האחרונות של הכבוד שעוד נשאר בה.
רק דבר אחד שפרה לא יודעת איך לאכול.
את ה”חליפות” האלה.
כי יש לשפרה כלמיני לקוחות. ושפרה בסדר עם כולם חוץ מה -“חליפות”.
כי אלה, ה״פושטים״, אין להם באמת יכולת לעשות משהו.
נכון, לפעמים מהפשוטים צריך להיזהר יותר. הם יותר מרביצים. יותר פוגעים בגוף. אבל אלה עם החליפות הם אלה שיכולים באמת לעשות משהו ולא עושים.

הם אלה שיושבים למעלה והם מה שמגיע לפשוטים, שהביאו אותם לשם.
אלה המנופחים. שרואים את שפרה עם כל הצלקות ולא עושים כלום.
ושפרה נזכרת איך סבתה ישראלה, שכל כך סבלה כי היתה יהודייה, נישקה את אדמת הארץ כשהם באו. היא היתה קטנה ובכל זאת היא זוכרת..
וחושבת האם זה בסדר ככה. האם זה בסדר.

ובינתיים שפרה מנערת את פירורי העוגיה מהשמלה, וחושבת שאם במקום להמציא עגבניה קטנה בישראל היו ממציאים תרופה שעוזרת לאנשים להתנהג טוב זה לזה, בלי סיבה. לא קשור איך הם באמת חושבים זה על זה.
אולי היו אוהבים אותנו קצת יותר בעולם.

חושבת ככה. ונכנסת לרכב הבא.

 

– – – – –

Photo by Garon Piceli from Pexels