ישראל והעולם סיפורים מהחיים

אם הייתה כזו שואה ברור שאין אלוהים

תמיד שמעתי בבית שאם הייתה כזו שואה ברור שאין אלוהים. גדלתי בבית שחוץ מהדלקת נרות וברכה מצומצמת עליה, שגם אותה בצעו בגלל בקשתי. הייתה התנתקות וניכור מהעולם שממנו באו מהמסורות והמנהגים הקהילתיים שבתוכם גדלו, מתרבות אותה שמרו דורות רבים במסירות ובקנאות, ומתו עליה מתוך בחירה ואמונה.
אבל מחשכת השואה הם דווקא באו לארץ שלא ידעו אלא רק בשם, ואהבו כל רגב אדמה שבה ובנו ישובים והקימו מוסדות ונלחמו שאנחנו הילדים נדבר רק עברית. לאמא היה חשוב שהילדים בגן גדלים על ערכים של אהבת הארץ. ואבא שלי עם חבריו הקימו את כל קווי החשמל מבאר שבע עד אילת. וכשהיו מלחמות נלחמו בחירוף נפש בלתי מנוצח עבורה ואף פעם לא היה דבר שקשה ולא שווה בשבילה.
*ולימים הייתה בי תהייה מהי האהבה הזאת?

ובילדותי חברה שבאה ממרוקו ולמדה איתי בכיתה. הם באו משפע כלכלי בית גדול מעמד של כבוד משרתים וכו’, תמיד שבאתי לבקר האב היה לבוש בחליפה יפה ועניבה והדיף ריח של בושם גברים מובחר, ואמא מרוקאית גדולה וחמה, שחיבקה אותי כשנכנסתי, זה היה כמו לטבוע בתוכה בחום שאפילו כבר שכחתי לנשום. היא הייתה לבושה בהידור שמלות מבדים יקרים שלא כלכך ראינו אז בארץ. ותכשיטי זהב כבדים מעוצבים באומנות מעודנת. שולחן מלא כל טוב בנדיבות לב וכמה שאכלתי זה אף פעם לא הספיק להם, וכמובן לא הורגש שחסר בשולחן. השיחה בנינו הייתה רק דרך הלב ובהדגמות, וצחקנו המון. כל משפט שני היה ”ברוך ה’, ישתבח שמו” עם מבט לשמים בהודיה ענקית ואמתית. אני הייתי עברם כמו בת וכמו משיח מארץ ישראל.
הם גרו בבית קטן וצפוף של שלושה חדרים קטנים מלאי מזוודות וחבילות, לא ידעו שפה , לא ידעו איפה ואיך להסתדר בחיי יומיום בסיסיים. ומה יהיה עם הבנות. ללא עבודה וללא הבטחה מה יהיה מחר. אבל רק דבר אחד מלא את ליבם. הם פה בארץ ישראל, וזה היה האושר שלהם ודי.
*ושאלתי כילדה מאיפה הכוח הזה, השמחה האמתית הזו והקרבה שחשנו מעבר למקום וזמן?!

יש לי בת דודה בהונגריה, קומוניסטית שרופה, בת להורים קומוניסטים, לוחמי הקומוניזם בהונגריה, פגשתי אותה בביקורה בארץ והיא ספרה שיום אחד פתאום שאלה את סבתא שלה שחיה איתם, בעצם למה היא מדליקה נרות ביום שישי ולא אוכלת ביום מסוים שנקרא יום כיפור. היא ענתה בשקט ובחשש , ”כי אני יהודייה וכך מאבות אבותי” ובת הדודה שאלה: ”אז גם אני” ? היא לחשה על אוזנה ”כן גם את יהודיה”.
וכמו מרגע לרגע השתנו כל חייה, היא הלכה ללמוד יהדות וקבלה ”להתחבר לשורשים”, כפי שאמרה. החלה להדליק נרות בשבת, העבירה את בניה לבית ספר יהודי, ובאה לבקר בארץ ״להסניף״ קצת קדושה. במקומות שטיילנו היא והילדים פשוט בכו מהתרגשות.
*ואני לא הבנתי איך ולמה מהפך כזה בעצם קורה?

פעם פגשתי יהודי תימני קשיש מאוד, שסיפר לי על החיים בתימן בילדותו, על חיי הקהילה המפותחים לימודי הקודש המורים החכמים והשפעתם לערכים ולחינוך הילדים. על השמחה והשמחות, פשטות החיים. הרווחה הכלכלית מתכשיטי הכסף ועוד מעשי אומנות מיוחדים, שבהם עסקו מאות ואולי אלפי שנים. ויום אחד יצא לו לספר בכעס על נציג שבא מירושלים וזרע מחלוקת קשה בקרב הקהילה, אני שאלתי לתומי, מתי זה קרה והוא ענה בימי שלמה המלך, בראשי חלפה המחשבה ”וואלה לפני כ 3000 שנה”.
ואז, סיפר, כשקמה המדינה המנהיגים שלהם אמרו שהגיע הזמן לחזור לארץ, וכך בלי שאלות וספקות ארזו מטלטלים ויצאו ברגל אל המדבר בדרך חזרה לירושלים. הלכו שבועות ואולי חודשים. הוא סיפר על אחות תינוקת שנפטרה ועל אח שחלה ומת. על הפחד משוד ומהתקפות של נודדים במדבר. אבל הכול נראה בעיניהם שווה, ומתוך מטרה קדושה. וכשהגיעו לארץ נשקו לאדמה באהבה גדולה.
*אחרי 3000 אלפים שנה. מה מניע אותם, מאיפה בליבם אותה השתוקקות ואותה אהבה?

מטופלת אתיופית ספרה לי, שלפני כ- 20 שנה, יום אחד המנהיג הרוחני שלהם פנה לקהילה ואמר שהגיע השעה לחזור לירושלים, עליהם לארוז דברים מסוימים, ותוך מספר ימים יצאו לדרך. ”היו לנו חיים מצוינים” היא ספרה עם חיוך נוסטלגי ”היו לנו שדות ועדרי צאן, בתים מרווחים משפחות מאושרות, אבא שלי עבד בשדה והיה לו כבוד גדול לאמי שתחזקה את הבית. היו חיי קהילה עשירים חגגנו את כל החגים. היינו מאושרים”.
”אבל , ארזנו והתחלנו ללכת לירושלים. שאלנו את המנהיג איך הולכים והוא ענה , אנחנו הולכים בעקבות השמש ועם השגחה עליונה”… והם הלכו עם השמש ועם האמונה, דרך קשה ומפרכת מסוכנת ובלתי ידועה , עד שהגיעו למטוסים שלקחו אותם לארץ.
*נראה לי הזוי. איזו אמונה עמוקה זו שעוקרת אנשים ללכת למטרת חיים בלתי ידועה , בעקבות השמש?!

עלתה בי אסוציאציה על ”חוק הטבע” שמניע להקות ציפורים שלמות פתאום לקום ולנדוד ולחצות יבשות. ואחר כך התעוררה בי מחשבה ותהייה , האם יש ”חוק נסתר” כזה שמניע אותם יהודים, מקומות שונים בזמנים שונים, אחרי שנים רבות, לעזוב את מקומם הטבעי הידוע וללכת למטרה משותפת לא מוכרת , לא ידועה. מהו ”הכוח הפנימי” הזה?!

בשבוע שעבר נתקלתי במכתב תשובה לנאום ראש הממשלה באו”ם, ותפס את עיני משפט אחד:
הקבלה היא החכמה היחידה שמסבירה בצורה רציונלית את האי-רציונלי… שיש חוקים הנובעים מ”פנימיות הטבע. אין דרך להתנגד לחוק אלא להכיר היטב את חוקי הטבע ואת תכלית הבריאה.”
וגם ש”טבע האדם מושטת על אגואיזם טהור.” אבל ”כוח החיבור הייחודי” שטמון בעם ישראל… נועד …גם כדי ליצור חיים טובים ושלוים. זו הייתה תגליתו המרעישה של אברהם אבינו.”

ואולי החוק הפנימי של הטבע ”כוח החיבור הייחודי” הזה הוא בעל עצמה כל כך גדולה שעדין חי בנו ומושך אותנו לשוב ולהתחבר ולהתאחד גם אחרי שנים כה רבות, למקום אחד.

ואולי אם יש מקור שמסביר את כל השאלות והתהיות האי רציונליות, בחוק ובאופן רציונלי, כדאי לנסות לגלות את הסוד הנסתר הזה.
אולי ניתן ללמוד אותו
ואולי גם לממשו,
ואולי דרכו יש סיכוי להגיע לחיים טובים ושלמים,
ואולי שווה להאמין בו כמותם
ואולי שווה גם לנסותו.

 

– – –

תמונה: Pixabay