בתפאורה כמו לקוחה מתוך סרט של "הארי פוטר", נערך החודש באוקספורד כינוס של אנשי אקדמיה מרחבי העולם, שהתכנסו על מנת לבנות תוכניות לימודים להתמודדות עם תופעת האנטישמיות. איכשהו מצאתי את עצמי שם.

בגילי המופלג, 56, אני סטודנט לתואר שני באנטישמיות ודה-לגיטימציה לישראל באוניברסיטת חיפה. איך התגלגלתי לשם שווה ספר בפני עצמו, אבל לא על עצמי רציתי לכתוב, אלא על הלבושים החדשים של האנטישמיות שפרצה לחיים של יהודי העולם המערבי, בייחוד יהודי אנגליה וארה"ב, ועל הקשר שלהם לחיים של כולנו במדינת ישראל.

בשנים האחרונות נמצאים היהודים באנגליה ובארה"ב תחת מתקפה חריפה. והם ממש לא יודעים את נפשם מרוב חשש. שורשי המתקפה הם אנטישמיות מסורתית, זו של "הפרוטוקולים של זקני ציון" עם תינוקות, עם עלילות דם ועם כל הסמלים של גבלס ו"דֶר שטירמֶר" שחשבנו שנעלמו מן העולם. הלבוש מעודכן לפי צו האופנה האחרונה – אנטי-ציוני, אנטי-ישראלי.  

מדינת ישראל, הביטחון שלנו, ה"לעולם לא עוד", המפלט של היהודים שנרדפו בכל העולם, נושאת על גבה חטוטרת יהודית בינלאומית, שרבים מהם – כן, מהיהודים – היו שמחים לו היינו נעלמים מעל פני האדמה. אנחנו, והמדינה שלנו. שנאת ישראל היא הבון-טון היום.  

כשזה בא מהצד הימני של המפה הפוליטית זה ברור. לאומנים אנטישמים תמיד שמחו להאשים את היהודים בקונספירציות ובכל הרעות החולות בעולם. ושלא תבינו לא נכון, הן מעולם לא נעלמו. "הפרוטוקולים של זקני ציון" עושים קמבק. פוליטיקאים ימניים-קיצוניים, אנטישמיים ומכחישי שואה – כמו דיוויד אייק הבריטי – ממלאים אולמות של אלפי אנשים ששילמו עשרות לירות שטרלינג כדי שיספר להם עד כמה העולם נשלט על ידי משפחת רוטשילד ושליחיה הציונים, ועוד עשרות דוגמאות כאלה. אלו השדים הישנים מן העבר שרק פשטו את צורת האנטישמיות הישנה, ולבשו תלבושת חדשה של שנאת מדינת ישראל.

אבל, וזה אבל גדול, מדובר רק בחלק קטן מהתמונה. השינוי המשמעותי הוא השנאה ליהודים שבאה משמאל. "ישראל – מדינת אפרטהייד מרושעת" זה הנרטיב שמספרים אנשי השמאל. ישראל היא מדינה שמפרה זכויות אדם, רשע שיש להיפטר ממנו. כל מי שמחשיב את עצמו אנושי ותומך זכויות אדם – שונא את ישראל.  

את הקמפוסים במערב כבר איבדנו מזמן, זה ידוע. אנשי ה-BDS  עשו עבודה טובה ואנחנו ישנו על האף, עסוקים באומת הסטארט-אפ שלנו. הלייבור באנגליה הפכה למפלגה אנטישמית. בזמן שהותי בממלכה המאוחדת שודרה ב-BBC תוכנית עומק על האנטישמיות במפלגה. הם כמובן טוענים שהם לא אנטישמים, אלא רק אנטי-ציונים. ולא, הם לא קונים את התלבושת של ישראל כמדינה ליברלית, מוסרית ונאורה. הם לא מתרשמים מעצם הזכויות לגאים, הזכויות למיעוטים ועוד; אל תבלבלו אותם עם עובדות. ולא שבארה"ב המצב יותר טוב. מרצים יהודים בקמפוסים משקשקים להזדהות עם ישראל. הם לא יכולים לומר מילת עידוד אחת על ישראל בלי שישתיקו אותם. שלא לדבר על המפלגה הדמוקרטית, שם מצהירים בגלוי על הצורך בשינוי המדיניות כלפי ישראל.

ישראלים שחיים כאן, בישראל, לא מודעים לכך. כמוני לפני הנסיעה. מבחינתנו שהיהודים בתפוצות יפסיקו לבכות ויעלו ארצה, אם קשה להם. אבל השנאה המופנית כלפי המדינה וכלפי הציונות כל-כך גדולה, שהיא הגיעה לנקודת האל-חזור. זאת לא "הבעיה שלהם", זאת הבעיה שלנו. העולם לא מבחין בין היהודים, מבחינתם כולנו שדים.

‍