יש אלוהים?

כל מה שרציתם לדעת על אלוהים ולא העזתם לשאול

תעלומה של אלפי שנים

תעלומה על פי המילון הינה התרחשות שאין לה הסבר, חידה, סוד. בעולמנו מוכרות הרבה מאד תעלומות, על חלקן טרחו מאות מדענים לחקור, למדוד ולהמציא תיאוריות המנסות להסבירן. יחד עם זאת, כגודל התעלומה כן גודל כמות ההסברים לאותה תעלומה. לדוגמה תעלומת היעלמות הדינוזאורים מהווה אבן דרך בהתפתחות עולמנו, והיא נשארה עד היום סתומה למרות שישנן הרבה מאד תיאוריות המנסות להסבירה. 

רשימת התעלומות היא מאוד ארוכה, תעלומת משולש ברמודה, תעלומת התפתחות החיים, תעלומת החומר האפל ביקום, ועוד. ישנה תעלומה אחת שהיא כנראה התעלומה הגדולה ביותר, החוצה את כל האנושות, העתיקה ביותר, שהתחילה מאז שבני אדם הלכו על שתי רגליים. זוהי תעלומת קיומו או אי קיומו של כוח עליון בעולמנו. אותו כוח שאין כל ראיה מדעית או פיזית שהוא קיים. יחד עם זאת, רוב בני האדם מאמינים בצורה כזו או אחרת שהוא קיים, ויותר מזה, משקיעים כמויות אדירות של זמן וכסף כדי לקיים את האמונה על נוכחותו. על בסיס האמונה בקיומו הוקמו אלפי דתות ועדיין מתקיימות אין ספור מחלוקות, אנשים מוכנים למסור את חייהם למען האידאה שיש אלוהים שבזכותו אנחנו חיים. 

אין בכוונתנו לתת הסבר לקיומו או אי קיומו של אלוהים, אלה לתת מספר דוגמאות לדרך בה מספר דתות ואמונות קוראות לכוח הזה, אלא ננסה להסביר את התפיסה הכוללת של הדת או האמונה ביחס לאלוהים, ואת הקשרים בין אלוהים לטבע ולבני אדם. 

הדתות האליליות של העולם העתיק

באירופה, מסופוטמיה ומצרים התפתחו עשרות דתות אליליות שרובן דומות זו לזו ושואבות רעיונות על האלים זו מזו. תפיסת האלוהות של כל הדתות האליליות הינה דומה, הם ראו את האלים כחלק מהטבע ושייכו לכל תופעת טבע אל משלה. למשל נפטון אל הים במיתולוגיה הרומית, או ת'ור אל הרעם במיתולוגיה הנורדית. האלים היו אלו ששלטו בחלק מתופעות הטבע, אך יחד עם זאת היו חלק בלתי נפרד מהטבע, וגם האלים היו חייבים לציית לחוקי הטבע וחוקי הגורל. 

בנוסף לכוחם הרב ותכונותיהם האלוהיות, היו לאלים גם הרבה מאוד תכונות אנושיות. הם חיו כמשפחה, הולידו צאצאים, אהבו אהבה רומנטית, התחרו זה בזה, נלחמו זה בזה וחיו כמו כל משפחה רגילה של בני אדם. מצד אחד, הם היו בני אל-מוות, אבל מצד שני היו יכולים להרוג אלים אחרים. האלים גם התערבו מאוד בחיי בני האדם, כמו פרומתיאוס שלפי האגדה הביא לבני האדם את האש. בנוסף יכלו האלים גם להביא ילדים יחד עם בני אנוש, צאצאים אלו היו חצאי אלים. היחס של בני האדם אל האלים היה יחס של כבוד, בני האדם נהגו להקריב קורבנות ולהביא מנחות לאלים ולצפות לתמורה מהאל. האלים היו עשויים לכעוס על בני האדם אם לא העלו להם קורבנות ולהעניש אותם. היחסים בין בני האדם לאלים היו דומים ליחסים בין האצילים לפשוטי העם. המוטיבים הללו של תפיסת האלים כמראה של האנושות חוזרים כמעט בכל הדתות האליליות. 

האלים שלטו גם בעולם שלאחר המוות, הם היו אדוני עולם המתים או הגיהנום אליו הגיעו נשמות בני האדם לאחר המוות. התפקיד של בני האדם הוא להקריב קורבנות לאלים, ולמלא אחר רצונותיהם, אם יעשו כן יזכו לגמול, ואף יגיעו לגן העדן או חלילה לגיהנום.

בודהיזם

על פי בודהה אין אלוהים לפי המושג המקובל: כוח בלתי מוגבל שברא ושולט על העולם, כך שהוא מנתק את האדם מיכולת הבחירה החופשית. יחד עם זאת, אין הבודהיזם מתאימה להגדרת אתאיזם קלאסית השוללת קיום כוח עליון ורואה סופיות של האדם לאחר מותו. 

כששאלו את בודהה האם הוא אדם או אל, הוא אמר שהוא בודהה, כלומר הוא הפך להיות בודהה. הוא היה בן-אדם שהפך לבּוּדְּהַה. הבּוּדְּהַה המכונה טַטְהָאגַטַה או ה"טרנסנדנט" היינו עמוק, בלתי נמדד ובלתי ניתן להבנה. גופו עבר מן העולם במותו, והוא הפך בלתי נראה לישויות השמימיות ולבני-האדם, כך שאין זה נכון לומר שהוא חדל מלהתקיים אלא מתקיים במימד אחר. למרות שאין ישות אלוהית בעלת תכונות של כל-יכול, כל-יודע וטוב אינסופי, קיימת התפיסה של מַהָא-בְּרַהְמָא (מובן של אל עליון) אשר מושלם מבחינה מוסרית ובעל ידע וכוח עצום, אך עדיין אינו כל-יכול וכל-יודע. 

הבּוּדְּהַה אינו מכחיש קיום של ישות כזו של מַהָא-בְּרַהְמָא, המושלמת מבחינה מוסרית, אך הוא טוען שהיא אינה כל-יכולה וכל-יודעת. אלוהים כזה הינו ראש ההיררכיה של הבְּרַהְמוֹת אשר שולטים על מערכות גלקטיות ועל קבוצות של מערכות גלקטיות. הוא "חבר הנאמנים" של היקום אשר ביקש את הבּוּדְּהַה ללמד את הדְהַמַּה הטהורה והמושלמת לשאר האנשים בעולם, שאם לא כן העולם היה מושמד. כפי שמוצג בטֶבִיגַּ'ה סוּטַּה (tevijja sutta), שותפות עם בְּרַהְמָא אינה מושגת בעזרת תחנונים ותפילות אלא בפיתוח חיים רוחניים. הברהמינים האלה, הבקיאים והמלומדים בוודות, אשר ליבם מלא כעס, זדון, רשעות וחוסר שליטה עצמית, אלו אמורים לזכות לאחר מותם, עם התפרקות גופם, לשותפות עם אלוהים אשר חופשי מכל כעס וזדון. 

לסיכום הבודהיזם אומר שהבּוּדְּהַה בא כדי לכונן את "חוק הצדק והאמת" או את "ממלכת הצדק והאמת" בעולם הזה, הנקרא גם "ממלכת הבְּרַהְמָא". הבּוּדְּהַה ותלמידיו "הפכו לבְּרַהְמָא בעצמם". לבסוף ניתן לומר, כי התפיסה של בודהיזם את האלוהות היא מורכבת, מצד אחד ריבוי אלים ויקומים, ומצד שני אל אחד, יחיד ועליון. מטרתם של בני האדם לפי הבודהיזם היא להפחית את הסבל האנושי של הפרט, כל זאת ללא שום התערבות אלוהית אלא רק באמצעות תורת הבודהה שאינה כוללת שום קשר אל האלים. 

נצרות

הנצרות שהתפתחה באירופה שינתה את התפיסה של הדתות האליליות, אם כי עדיין נשארו כמה מוטיבים זהים. מצד אחד, היא הציגה את הגישה המונותאיסטית של אל אחד, בודד, יחיד שנמצא מעל הטבע. זהו אל נצחי שנמצא בשלמות מוחלטת. מצד שני, נותרו עדיין כמה מהאמונות שדומות לדתות האליליות האירופאיות. ישו שהוכרז כבנו של אלוהים והיה חצי אדם חצי אל. אלוהים לא שולט בגיהנום, שכן הגיהנום הוא מקום איום ונורא שבו מענים את כל הנשמות באש תופת שלעולם אינה נכבית. 

כלומר, למרות שהאל הוא כל-יכול חזק ומעל הטבע, ישנן בנוסף לאל האחד דמויות בעלי כוחות שפועלות בעולם שנתון לשליטתם, שם הם יכולים לעשות בנשמות בני האדם כרצונם. כל הניסים שקורים בנצרות מתבצעים על ידי קדושים נוצרים, אין כמעט שום מעשה ניסים המיוחס לאלוהים עצמו, פרט להולדת ישו. 

העיקרון החשוב ביותר בנצרות הוא נושא החטא הקדמון ונושא החטאים בכלל. בני אדם נולדו חוטאים ולכן עליהם להתוודות על חטאיהם, לכפר עליהם ולקבל את סליחת אלוהים. עקרון חשוב נוסף הוא הגעה לגיהנום או לגן עדן, בגיהנום סובלים ייסורים איומים ונצחיים ואילו בגן עדן יש שלווה וחיי עונג נצחיים. לסיכום: אלוהים בנצרות הינו אל על-טבעי, מרוחק מבני אדם, שפועל דרך בני אדם קדושים. בני אדם נדרשים להימנע מחטאים, להתוודות ולכפר עליהם, אחרת יגיעו לגיהנום ויסבלו ייסורים נצחיים. 

אסלאם

כל מה שלא ידעת על אלוהים

האסלאם הינה דת מונותאיסטית קלאסית. המוסלמים מאמינים שאלוהים הוא האל יחיד שברא את העולם ומנהל אותו. ה"קרדו" ("אני מאמין") של האיסלאם הוא "אין אלוהים מלבד אללה, ומוחמד הוא שליחו". נוסח זה מכונה "שהאדה" (עדוּת). אמירתו נחשבת כהבעת דבקות באסלאם. 

באסלאם מתואר אלוהים באמצעות 99 שמות, כל אחד מבין השמות מייצג תכונה של האלוהים או בעצם דרך של התייחסות של המוסלמי המאמין לאל דרך שם זה. השם העליון והראשי של האלוהים הינו אללה, המביע את גדלות האל ושרק אליו מחויב המוסלמי לסגוד. 

השם השני בחשיבותו הוא א-רחמן שמתאר את רחמנותו של האלוהים ואת יכולותיו ככוח של חסד ורחמים. שני השמות הללו מתארים בעצם את שליטתו של אלוהים בבריאה ואת הדרך שהוא מנהל אותה מאז ועד עולם. שמותיו האחרים של האלוהים מהווים פירוט של פעולותיו על בני האדם, ודרך פנייה לשם מסוים מצפה המאמין לתגובה מתאימה מאלוהים. לדוגמה "א-תַוַאבּ" מסמל את החזרה בתשובה של האדם לחיק האיסלאם או "א-ראזיק" האחראי על הפרנסה לכל אדם משחר הבריאה ועד היום. המוסלמים מאמינים שאלוהים מקושר לחייהם ומשגיח על  כל רובדי החיים. 

עיקר העבודה של המאמינים היא הקפדה על ביצוע חוקי האסלאם ובעיקר חמשת עמודי האסלאם: עדות, תפילה, צדקה, צום, עלייה לרגל. לסיכום: אלוהים באסלאם הוא על יחיד על-טבעי, הוא נתן לבני אדם חוקים ודורש שיעמדו בהם בצורה קפדנית. אלוהים קובע את גורלות האנשים ומצפה מהם לבחור בין אמונה וחוסר אמונה. מי שיבחר באמונה ובקיום המצוות, יזכה לשכר הן בחיים והן ביום הדין, יום בו קובע אלוהים מי יגיע לגיהנום ומי לגן עדן. 

חכמת הקבלה

לפי חכמת הקבלה, אלוהים הוא כוח עליון הקיים במציאות והוא פועל במסגרת חוקי הטבע, או יותר נכון להגיד שהוא בעצמו החכמה הנסתרת שקיימת בחוקי הטבע. המקובל הגדול של המאה העשרים, הרב יהודה לייב הלוי אשלג ("בעל הסולם") כותב ש"הטבע" = "אלהים" וגם חישוב הגימטריה שלהם זהה (86). כל ההבדל בין חכמת הקבלה לשאר המדענים וחוקרי הטבע, הוא שלפי הקבלה הטבע הוא שהטבע משגיח מטרתי, ואילו לפי המדענים הטבע הוא חסר דעה ומטרה ופועל בצורה שרירותית. 

המטרה של העוסקים בחכמת הקבלה היא לגלות את אותה חוקיות מטרתית שבטבע. לדוגמה, אם נקרא את כל החוקים הסוציאליים בספר החוקים נגלה שכולם תורמים למטרה אחת: הקטנת פערים בין עשירים לעניים. באופן דומה, אם נלמד את חוקי ההתפתחות וחוקי החיבור בין בני אדם הקיימים בטבע, נגלה שלכל החוקים הללו יש מטרה אחת ויחידה הנקראת מטרת הבריאה. 

מטרת הבריאה לפי המקובלים היא להיטיב לנבראים על ידי זה שהטבע מפתח את כל האנושות לדרגה רוחנית גבוהה. אדם שהגיע לדרגה הזו חווה את העולם כמושלם, מלא אור והנאה, וכל מה שנראה היום רע מתהפך והופך לטוב. לכן הגעה למצב הזה היא הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לאדם. 

לסיכום: אלוהים לפי חכמת הקבלה הוא כלל חוקי הטבע, בני אדם צריכים לחקור את המציאות ולגלות את החוקיות הנסתרת של הטבע ובכך לעלות בדרגה הרוחנית ולהגיע למצב בו הם חווים את כל המציאות כמושלמת ומהנה.

Share:

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב pinterest
Pinterest
שיתוף ב linkedin
LinkedIn

Related Posts

דברי ימי הקורונה: גודל הריחוק כגודל ההזדמנות

כל הסימנים מראים שאנחנו בפתחו של עידן חדש שלא היה כמותו. גם המקובלים כתבו על כך, שלא לומר ייחלו לרגע יוצא הדופן הזה, אותו כינו בשם "הדור האחרון". האם נכנסנו בשערי העולם החדש, או שאנחנו בכלל מחוץ לשער?

שבט אחיות

אם המצב המחפיר יימשך כך, נראה שבשלב מסוים יפסיקו רוב האחיות לעבוד. מי אז יחייב אותן לעמול? מי יאלץ אותן לקום בבוקר ולחייך לחולים? הן לא צבא או משטרה, הן לא עובדות ממשל שאפשר להכריח. הן פועלות חופשיות – לא רוצות, לא באות.

הורים-מורים חסרי מנוח

מערכת החינוך חווה בתקופה זו גל מהפכה אדיר שסוחף בדרכו מורים, הורים וילדים. אין להתבייש ולומר שהורים רבים התרגלו לשגרת חיים שבה מערכת החינוך היא זו שמטפלת בילדיהם במהלך שעות היום, בעוד הם עובדים לפרנסתם.

נתנו לרופא לרפא

אחת ההחלטות שהפתיעו ביציאה מהסגר השני היא פתיחת מערכת החינוך לגיל הרך באופן רוחבי וכלל ארצי. גם באותן ערים אדומות בוהקות שהתחלואה שם גבוהה ומסוכנת. האם זו גישה נכונה? האם ישראל בדרך הבטוחה לסגר שלישי?