רוחניות היום

אחד מתחומי הלימודים וההתפתחות האישית שהביקוש אליהם הולך וגובר בשנים האחרונות הוא תחום הרוחניות – על גווניו וצורותיו השונים. תחום זה, שהיה נחלתם של מעטים יחסית עד לפני כ-20 שנה, הולך וצובר תאוצה לאחרונה, מאחר וטווח הגילאים של הנוטים אליו נעשה רחב גם הוא בהשוואה לעבר.

מהם הדברים החשובים ביותר לדעת על תהליך רוחני?

בעוד שעד לפני כ-20 שנה הרוחניות הייתה בעיקר נחלתם של צעירים אחרי צבא שחיפשו את דרכם בחיים, כשלא היו מוכנים להיכנס למסלול החיים ההישגי של הוריהם, מסלול של לימודים-קריירה – הרי שהיום מגיעים אליו גם אותם הנמצאים בעשור החמישי או שישי לחייהם ואף פנסיונרים. למרבה הפלא, הרבה מהם לאחר קריירה עשירה ואינטנסיבית, כשההישגיות בתחום הקריירה, שהיוותה את פסגת השאיפות שלהם, חדלה מלהוות מבחינתם מטרה או עניין לחיים. במקביל, גיל המאיישים את עמדות הניהול בעולם התעסוקתי ירד פלאים, דבר שתרם לירידה בתחושת הערך העצמי אצל רבים מהם. במצב זה, שאלות על מטרת החיים ותחושה של העדר משמעות להם הפכו להיות מרכזיות ביותר מבחינתם ולא נותנות מנוח. נטיה זו הובילה לשינוי חד בכוון ההתפתחות האישית; בעוד שבעבר פסגת הצרכים ומילויים הגיעו מההכרה, ההערכה והכבוד שניתנו על ידי העולם החיצון – החברה, הרי שבמצב של חיפוש הטעם לחיים ונטיה למצאו בעולם הרוחני, הגיע המילוי מהפניית המיקוד כלפי העולם האישי הפנימי של האדם.

בעבר, נחשב העולם הרוחני כתחום די מצוץ מן האצבע, חסר בסיס מציאותי; התפתחות המדע הדחיקה אותו הצידה, בכל הקשור להסבר תופעות טבע ומתן פתרונות לתחומי החיים השונים, בעוד שלאחרונה, כשהמדע מתייחס לפרמטרים לא מדידים כמשפיעים על הטבע כמו אפקט הפרפר, אפיגנטיקה ועוד, הרוחניות מצטיירת כבעלת משקל בכל הקשור לסיבות לתופעות שהיו עד היום בלתי מוסברות. קרנה עלה במיוחד בעקבות היכולת שלה להסביר תחומים שלמדע אין הסבר לגביהם.

מבחינה היסטורית, נראה שלא בכדי הרדיפה והחיפוש אחר רוחניות צברו לאחרונה תאוצה; התפתחות הדורות ובכללם התקומה היהודית בארץ שהתרחשה תוך התנתקות די רבה מהעולם היהודי הדתי – הביאה למעשה לניתוק בין חלק גדול מהאוכלוסייה בישראל ובין שורשיה הרוחניים. כיום, כמעט 73 שנה לקיום מדינת ישראל, אין להתפלא על כך שהשאלה על משמעות החיים שלא קיבלה מענה בגלל הצורך לעסוק בצרכי קיום בסיסיים, צפה ועולה בעוצמות.

הרצון לרוחניות, וככזה המתבטא ברצון להשגת האלוקות – טבוע כפי הנראה בכל יהודי, במודע או לא במודע, כרצון שעבר אליו מדורות. הוא מהווה מניע נסתר או גלוי די עיקרי בחיפושיו אחר רוחניות. כל עוד הוא אינו מבורר, הוא נכלל בתוך החיפוש אחר רוחניות באופן כללי, כולל פניה לכל מה שמאפשר פיתוח שאיפות שאינן חומריות – המגלמות בתוכן אפשרות לטעם חדש בחיים. לכן, בין תחומי הרוחניות הפופולרים בקרב המחפשים אותה, נמצאים לא רק היהדות, אלא גם הבודהיזם. המשותף לשתי הדרכים, זו השאיפה להגיע להתעלות רוחנית על מנת להביא את האדם להשגת האחדות, הייחוד בבריאה.

לפי הבודהיזם, השאיפה להשגה זו מתבצעת בפועל דרך ניסיון להפחית ולנטרל את הרגשות והמחשבות הספונטניים והטבעיים של האדם בעולם הזה, הן החיוביים והן השליליים, כאשר מספר דרכים מאפשרות זאת – החל מצומות, דיכוי הרגשות, מדיטציות מסוגים שונים, מזון מותאם והתנזרות מחיי מין. לדעת הבודהיזם, אלה יאפשרו לאדם להפסיק את הסבל שהוא חווה בעולם הזה, כתוצאה מהרצון. כלומר – לצורך הפסקת הסבל יש להפסיק את הרצון הגשמי בו נברא האדם.

לא כך לדעת היהדות; כפי שכתב הגאון מוילנא מהמאה ה-18, הדתות האחרות הן כמו השמים, היהדות היא כמו האדמה. למה הכוונה? חז"ל מציינים כי קידוש הפעילות אפילו הנמוכה ביותר ביהדות מאפשרת למעשה לעלות לרמה של האלוקות. דוגמא לכך היא הברכה אותה האדם מברך לאחר עשיית צרכיו, ברכה המאפשרת לו לקשור את כל עולמו הגשמי עם העולם הרוחני, עם האלוקות, בעזרת הודיה.

בולט עוד יותר ההבדל בין שתי הדתות בכל הנוגע לגישתן לאקט המיני. עפ"י הבודהיזם, הרווקות עדיפה בדרך להשגת התעלות רוחנית, משום שהעיסוק במין מהווה כניעה לעצמי התחתון. לעומת זאת היהדות מקדשת את המיניות ואף רושמת זאת כאחת ממצוות התורה על פיה מחובתו של הבעל לספק מינית את אשתו (מעל ומעבר למצוות ההולדה). עפ"י היהדות, הנישואין זו הדרך החזקה ביותר להתאחד עם אלוהים בעולם הזה. "איש ואישה זכו, שכינה ביניהם".[1]

הבדל בולט נוסף בין בודהיזם ליהדות הוא שהבודהיזם מעולם לא הזכיר את אלוהים. לפיכך, קיומו של אלוהים ואפילו קיומה של נפש נצחית אינם רלוונטיים שם. עפ"י היהדות, אלוהים הוא לא רק בורא היקום, אלא ממשיך לקיים אותו בכל רגע, תוך צפיה להשתתפותנו בו. לחיות עם המודעות לאחדותו של אלוהים, לאהבת האלוהים וליראת האלוהים הם שלוש מצוות אשר יש לנהוג בהן באופן קבוע; הן מופיעות בסידור התפילה היהודי מספר פעמים ביום, בתפילת שמע. 

יסוד היהדות, והבסיס של כל דת בכלל, הוא ההבנה שהקיום הוא תכליתי וכי לאדם יש מטרה בחיים; עפ"י היהדות, המטרה היא להגיע ל"גילוי אלוקותו יתברך לנבראיו בעולם הזה."[2] לא כך בבודהיזם, בו ההארה אליה שואף האדם אינה קשורה לבורא עולם, לאל.

הבדלים אלה בדרך להשגת רוחניות, הינם כנראה אלה המביאים כיום יותר ויותר מהנוטים אליה להעדיף את היהדות כמענה לצרכיהם; חלקם אף הגיעו אליה לאחר מסע רוחני ארוך בהודו ובארצות נוספות במזרח. ככל שחלקם באוכלוסיה יילך ויגדל, יש לצפות לשינוי ערכים והתנהלות אופיינית חדשה בחברה הישראלית.  

[1] מסכת סוטה יז, א

[2] מאמר "מהות חכמת הקבלה", הרב יהודה אשלג.

Share:

Facebook
Twitter
Pinterest
LinkedIn

Related Posts

ביום שהערפל יתפוגג

קורונה יש הרבה מן התפיסה הרוחנית האחת שעליה מדברת חכמת הקבלה: הוא גלובלי ופוגע בכולם, מתפשט ברחבי העולם עד אחרון האדם, חוצה גבולות, ולמרות הפן