בעוד שעד לפני כ-20 שנה הרוחניות הייתה בעיקר נחלתם של צעירים אחרי צבא שחיפשו את דרכם בחיים, כשלא היו מוכנים להיכנס למסלול החיים ההישגי של הוריהם, מסלול של לימודים-קריירה – הרי שהיום מגיעים אליו גם אותם הנמצאים בעשור החמישי או שישי לחייהם ואף פנסיונרים. למרבה הפלא, הרבה מהם לאחר קריירה עשירה ואינטנסיבית, כשההישגיות בתחום הקריירה, שהיוותה את פסגת השאיפות שלהם, חדלה מלהוות מבחינתם מטרה או עניין לחיים. במקביל, גיל המאיישים את עמדות הניהול בעולם התעסוקתי ירד פלאים, דבר שתרם לירידה בתחושת הערך העצמי אצל רבים מהם. במצב זה, שאלות על מטרת החיים ותחושה של העדר משמעות להם הפכו להיות מרכזיות ביותר מבחינתם ולא נותנות מנוח. נטיה זו הובילה לשינוי חד בכוון ההתפתחות האישית; בעוד שבעבר פסגת הצרכים ומילויים הגיעו מההכרה, ההערכה והכבוד שניתנו על ידי העולם החיצון – החברה, הרי שבמצב של חיפוש הטעם לחיים ונטיה למצאו בעולם הרוחני, הגיע המילוי מהפניית המיקוד כלפי העולם האישי הפנימי של האדם.