בראיון הוויראלי של אביב גפן עם דנה וייס, הוא מדבר על השינוי שהביאו רוחות הקורונה. הדחייה מהמרדף המכוער אחר מותגים ויוקרה, והשאיפה לחיבור בין חלקי העם. הוא מצהיר שהאגו שלו יצא לחופשה וכנראה לא יחזור. שינוי סטטוס מפתיע באחד מסמלי המחאה בארץ? אולי. אבל השינוי הזה מורגש בכולנו. לצד מיליון מובטלים חדשים, סגירה עסקים רבים וחוב בבנק שמותיר כל דייר שמיני בחוסר יכולת לשלם שכר דירה, אין ספק שאנחנו נדרשים לעשות חישוב מסלול חדש.
גם ברמה הרגשית משהו השתנה, הפכנו מעט יותר מכונסים בעצמנו, פחות מוחצנים, פחות תחרותיים, פחות צריכים להוכיח לכל העולם ש"גם אנחנו עושים מה שאנחנו אולי לא ממש רוצים, אבל העיקר שאנחנו מה זה נהנים, תסתכלו באינסטגרם. יש לנו חיים!".
המשיכה הזו לראוותנות נחלשה בנו. לאו דווקא מתוך פחד, אלא מתוך שינוי פנימי בטעמים. פתאום הרשנו לעצמנו להודות שהאושר לא נמצא בכוח, בשואו, בעבודה מסביב לשעון, בצרכנות מופרזת ואפילו לא בטיסות רבעוניות לחו"ל, או בישיבה בבתי קפה ופאבים. האושר נמצא כנראה במקום אחר, שאנחנו עכשיו מנסים לברר.
ההבחנות החדשות עדיין מעורפלות בתוך בליל של אי ודאות, לחצים ושגרת קורונה אליה אנחנו מנסים להסתגל, אבל הנטייה כעת היא לכיוון יותר פנימי, קשרים יותר מלב אל לב ופחות מפה ולחוץ, פחות ריצות ויותר בית, או בקיצור, כפי שאומרים המקובלים, הגענו לשלב חדש בהתפתחות הפנימית שלנו. לא די לנו בחומר. הלב מתחיל להימשך אחר משהו גבוה יותר, רוחני יותר, קשר אנושי ברמה שלא הכרנו.
כדי שנהיה מוכנים לשינוי הסביבה החיצונית צריכה לתמוך בו, ולא לנסות לטשטש אותו ובכך להביא מכות קשות יותר לאנושות. התקשורת צריכה לחזק ולעודד, ולהעניק ממש דוגמאות חיוביות של קשר טוב עם אנשים, שאיפה לחיבור, ולהעניק לכולנו כלים איך להתחיל להיות חלק בריא ומועיל בחברה יותר מחוברת ומאוחדת. בדיוק כמו זו שעליה דיבר אביב גפן בראיון שהסעיר את המדינה.
