אם אנחנו רוצים לדעת מה פשר תופעה כלשהי, כמו אותה מגפת קורונה שעוברת על העולם, מאיפה היא הגיעה ולמה, עלינו להבין לאן פניה ופנינו מועדות. כי כמו שאומרים, לא מראים לטיפש חצי עבודה.
מורי הרב"ש נתן דוגמה של אבא שהולך עם בנו לחייט, והם רואים איך בעל המלאכה לוקח בד יפה וגוזר אותו לחתיכות והילד מתפלא: "אבא, למה הוא לוקח בד יפה כל כך ומקלקל אותו?", והאב, מתוך שהוא מכיר את סוף המעשה, מסביר לו שכדי לתפור בגד צריך לחתוך את הבד, לגזור ולתפור – קלקול שמטרתו תיקון.
כך פועל הטבע בכל חלקיו, הדומם הצומח והחי, בכל פרט וגם בכלל – הכול נמצא תחת אותה השגחה טבעית שמפתחת כל פרט בטבע בהדרגה לסוף תיקונו, לגמר בישולו. השלבים בדרך לא מעידים בהכרח על צורתו הסופית המושלמת, כמו פרי על העץ, תראו כמה הוא מר וקשה בתחילתו, וכמה מתוק ורך כשהוא בשל.
כך בינתיים גם אנחנו רואים את עצמנו, חכמים ומיוחדים בטבע. נו, ומה יש לנו מכל הפוטנציאל הזה? הרי אנחנו הכי מגונים, גרועים, טיפשים, נבזיים ואגואיסטיים; אם היינו מסתכלים מהחלל על מה שקורה על פני כדור הארץ, היינו אומרים לעצמנו שכבר טוב יותר ללחוץ על הכפתור האדום ולפוצץ.
בשביל מה לנו חיים שכאלה? פלנטה עם שמונה מיליארד מסכנים, שממש מתענים, מהבוקר עד הלילה רק עושים רע זה לזה, כל אחד מקלל את האחרים, ומי מהם ממש מרוצה ושמח בחלקו? עובדים ועובדים, וכל המאמץ האדיר הזה רק בשביל לסבול פחות. אלו חיים? ובנוסף גם הקורונה הזאת.
אבל במבט אל "סוף המעשה" מובן שהמצב הנוכחי הוא דווקא בגלל שבני האדם עתידים להתפתח למעמד טוב, גבוה, נעלה. ואפשר לראות בטבע שככל שאובייקט מיועד בסוף הדרך להגיע לצורה מפותחת יותר, כך התהליך שעובר עליו מורכב ומסובך יותר. ואין מה לעשות, התפתחות דורשת זמן ומצבים לא פשוטים.
לכן אנחנו לא צריכים להתפעל כל כך ממצבנו הירוד כרגע, וגם לא לקלל את הקורונה. תפקידה לקדם אותנו לגמר בישולנו. בעיקר עלינו להבין שלא יכול להיות טוב בלי רע שקדם לו, אפילו לשבריר שנייה. כמו שלא יכול לבוא יום אם אין לילה בתחילתו, וחודש בראשיתו חשוך, ורק אחר כך מגיע לאור.
גמר בישולנו הוא הידמות מלאה לטבע. כולנו ללא יוצא מן הכלל חייבים להגיע לכך, כחברה אנושית, כאיש אחד, והדרך היא של שלילה וקיום, שלילה וקיום. כך אנו כלולים משניים: מצד אחד יצר הרע שלנו הפוך מהטבע, דוחה, מתנגד לקשר ורוצה להרוס, לשלוט, להתחרות, ומצד שני אנו כלולים מצורת הטבע, הגלובלי והאינטגרלי, המקשר באופן שווה בין כל הפרטים בעולם.
מהמצב הסופי של האנושות, הכלולה משני המצבים כשהחיבור רוכב על האגו, מצב שמושרש בטבע מאז ומעולם ומתוכו אנחנו מתפתחים, אנחנו כבר יכולים להבין איך עלינו להתגלגל, לגלות את כל הצורות ההפוכות מהמטרה שנפשוט ונלבש, ואת כל הצורות המתאימות למטרתו – כדי שנוכל לבחור בעצמנו בטוב. כי כדי להגיע לבשלות, צריכים לבחור להבשיל. להיות בשלים להיות שייכים זה לזה. לשם פנינו מועדות.
