אם כל מחאה בעולם הייתה מדליקה נורה זעירה על הגלובוס היינו רואים כדור מהבהב שנע ומתפשט במהירות האור. בקרוב נראה אורות בכל כיכרות העולם; נראה את האנושות מתמרדת ומאשימה, מוחה ובוכה, ולבסוף עומדת ומבינה שאין לה ברירה: היא חייבת להיפתח אל עולם חדש.
עד כה שלט כוח האגרוף בחברה הגלובלית: רצון לקבל, להצליח, להיות חזקים, גדולים, עשירים. ועכשיו כבר לא. עכשיו דווקא כוח הנתינה הוא זה שימשול – השפעה, דאגה, התחשבות בזולת – אלה הערכים שיגרמו לחברה להצליח, אם רק נידבק בהם; הפוך ממה שהיה קודם.
בימינו השקפות עולם מתחלפות, מלכויות משתעבדות, לכן אין מה לרוץ למהר לעשות. יש להתבונן ולהתפעל מהמתרחש במציאות, ללמוד ולהבין מה קורה בעולם. אלה שינויים מחויבי המציאות, תנו להם להתרחש מעצמם. לסגור עסקים ולפתוח, לטוס ולנחות, לנסוע לחזור. לא. כמה שפחות תנועות גשמיות.
רק להתרכז בתנועה הרוחנית האחת שמתגלה: לקראת החיבור בינינו. להחזיק כמה שיותר במחשבה על חיבור האנושות. להחזיק חזק, ממש בשיניים, ולראות עד כמה התנועה המלכדת לקראת חיבור תעזור לנו להינצל מכל דבר, תרפא אותנו מכל מגפה, תיילד אותנו לחיים חדשים.
