אישה היא כוח בלתי מעורער. היא לא רק מולטי-טאסק, בעלת יכולות ניהול וארגון פנומנליות, היא גם פועלת במרבית המקרים מתוך שילוב של רגש ושכל, מתוך יכולת אמפתית להרגיש את הזולת, ותחושת דאגה ואחריות. תארו לעצמכם מה היכולות הללו היו יכולות להוסיף להנהגה שלנו?
אם הגבר לאורך האבולוציה היה ונותר עיקש במקומו, בתפקיד הילד שרוצה לבלוע את העולם, מונע מתוך רצון להוכיח ולשלוט, להצטייר כחזק ושורד, מה שבמידה רבה משקף את אופי הקשרים האישיים והאוניברסליים בינינו נכון לשנת 2020. הרי האישה מצידה עברה התפתחות פנימית.
היא גילתה במהלך מאה השנים האחרונות את היכולת שלה לנהל את העולם ממקום של אכפתיות אמיתית לטובת הזולת. ואת הצורך שלה לאחד במקום להפריד, לרפא במקום לצאת למלחמה, לחבר במקום לקרוע לגזרים את כל מי ששונה ממנה.
העולם שבע מכוחניות גברית שהביאה אותנו לפי התהום, עם אופק של מלחמת עולם שלישית בפתח. הוא זקוק לאישה מתונה שתמצא את הדרך לפתוח את התקשורת, את הלבבות ואת ההסברה החובקת שחיבור בין בני האדם זו התרופה היחידה.
אז מה חסר לנשים כדי להצליח במשימה זו?
האישה צריכה להבין תחילה, שהמלחמה שלה אינה על שוויון מגדרי, אלא על המקום שלה בעיצוב פני החברה המתוקנת. עליה לראות עצמה ככוח מאזן בין כל המפלגות והמגזרים שמפרקים את האומה שלנו. חשוב שתדע לפנות את עצמה מחשבונות קטנוניים מול נשים אחרות, ודווקא להתחבר עם נשים נוספות בעלות יכולות הנהגה. יחד הן יוכלו לבנות מהלך פעולה מאוזן ומידתי, שישפיע באופן שיטתי על כל שכבות האוכלוסייה, ויחנך אותה ליחסים בוגרים, שבהם טובת הזולת באה לפני טובתי האישית.
ויותר מכל, נדרשים לאישה הכוחות לצאת מהפסיביות שגורמת לה לוותר על העקרונות החשובים הללו ולהישאר "בפינה שלה". נשים צריכות לדרוש את מקומן, ולהוכיח עד כמה רק הן מסוגלות להוביל את החברה למקום טוב יותר עבור כולנו.
זוהי מלחמה רוחנית של ממש. זוהי דרישה רוחנית שהעולם מצפה מהאישה למלא. אם יידעו הנשים להשתמש בטבע הנשי, האימהי, הן יביאו את העם שלנו לשלום בית כולל, בדיוק כפי שהן יודעות לעשות בין ארבע אמותיהן. אז קדימה נשים, למה אתן מחכות? הרימו את הכפפה ותראו לנו איך מבשלים הנהגה נשית באהבה.
