אלימות נגד נשים, תופעה שיכולה להסתיים בעזרתנו
"איפה השר לענייני רצח נשים?" עיטרו כתובות גרפיטי את קירות הרחובות שהובילו אל הכיכר, שם התאספו המונים למחות על עוד אלימות נגד נשים. שש נשים נרצחו מאז תחילת סגר הקורונה – ובסך הכול עשר נשים מכל המגזרים מתחילת השנה.
אנחנו אשמים. א-נ-ח-נ-ו. כל אחד מאיתנו שחי בחברה הזאת, נושם את האווירה החברתית המורעלת באגו. כל אחד שחושב שהוא חכם ומתעקש לא להסכים עם האחר. אם לא הקורונה או האויבים בגבולות, לעולם לא היינו מצליחים להתאחד יחד לפעולה משמעותית, כזאת שתעשה כאן שינוי לטובה. יצר לב האדם רע מנעוריו, זה ברור לנו. אבל כלום לא מרסן את היצר הזה, והוא ממשיך כרצונו. אם יש בו מעט כוח הוא מפגין אותו לחוץ בלי כל בושה. מטיל אימה על כולם, בכל פינה ובכל אינטראקציה, מהמסד ועד הטפחות. בין פוליטיקאים, בין מפלגות, בין גברים, בין נשים, בין גבר לאשתו, המקודשת לו.
סליחה על הביטוי, אבל אנחנו עם חכם וטיפש גם יחד. חכמים בחכמה וטיפשים בהתנהגות. חסרה לנו התנהגות נכונה, נאותה, מאוזנת. חודשיים ישבנו בסגר בבית ולא הקדשנו ולו רגע של מחשבה איך ליצור כאן שינוי ולטפל בפן החברתי. רק קורונה ופוליטיקה, פוליטיקה וקורונה. טבענו בביצה של כלום במקום לייצר שיח לאומי, להקרין סרטים שמשדרים יחסים טובים, לזמן פסיכולוגים וסוציולוגים שיסבירו לנו על המבנה הפנימי שלנו.
חודשיים עסקנו במי נגד מי במקום לנצל את ההזדמנות להתחיל את התנועה החיובית של לתמוך אחד בשני. חודשיים מבוזבזים. בזמן הזה אפשר היה לתת למדינה שלמה הבנה בסיסית של טבע האדם, קצת ידע על מבנה הטבע הכללי, איזו זריקת אור על החשיבות שביחסים, שהם מעל ומעבר לכל דבר אחר בחיים.
אף פעם לא מאוחר להסביר זאת: לתת הבנה על סיבת הסבל שלנו, להביא להכרה שהטבע האגואיסטי שלנו לא מאפשר לנו להיות מרוצים ומסופקים מהחיים, ולמה הוא מביא אותנו לכאלו מצבים איומים. ללמוד על דרך של סיבה ותוצאה שכל הסבל והצער שלנו נגרמים מפני שאנחנו לא מחוברים בקשרים טובים בינינו, נמצאים בתחרות תמידית שבה אנחנו רומסים בלי חשבון זה את זה. שגם בנשימה האחרונה שלנו נחפש להיות מוצלחים יותר מהזולת. זה היצר הרע שבנו והוא הורס אותנו. זה היצר הטבעי שלנו והוא מוכרח לבוא לתיקון.
רוצים שלא תהיה אלימות נגד נשים? בשביל זה צריכים לשנות את החברה. לעשות בדיקה חוזרת של הקשר בינינו, לעמוד על השוני העצום שקיים בינינו בישראל – קיבוץ של אנשים מכל מדינה בעולם – ולהבין את הפוטנציאל המכוון שיש כאן. אם נקבע קשר טוב בין כולם, דווקא מעל השוני, הכול יבוא על מקומו בשלום ואף יד לא תונף, אף סכין לא תדקור.
עם ישראל מפותח כל כך, אבל בין נשים לגברים אין יחס מתקדם, מודרני. אין שוויון. החברה הישראלית לא מכיילת את הגבר להרגיש שהוא ואשתו, ובכלל גברים ונשים, שווים לגמרי. ולא צריך לטשטש את ההבדלים, לא בזה מתבטא השוויון. אלא דווקא בלהעלות את הנשים, לתת להן מקום מועדף לעומת הגברים, כדי שנהיה שווים. לתת לנשים יותר משקל, יותר תשומת לב, זכות קדימה, כדי לאזן את הזלזול מצד הטבע שקיים בגבר בשל העובדה שהאישה חלשה פיזית מהגבר ותלויה בו.
תנשמו עמוק, זה דורש חינוך של כמה דורות, חינוך שחייבים להתחיל בו כעת עד שהיחס החדש יזרום לנו בדם באופן טבעי, עד שגבר ירגיש לחץ חברתי שיגרום לו להתייחס לנשים כמו שמתייחס לגברים. עד שיקבל נשים כמו שהן, בלי לצפות מהן להתנהג בגבריות, אלא יקבל אותן כשווה בין שווים. ללא חינוך כזה, כל גבר מרגיש גדול יותר מהנשים, ושאף אחד לא יספר שהוא מרגיש אחרת. זה מגיע מהטבע.
בטבע הכול מאוזן והרמוני. אצל הדומם, הצומח ובעלי החיים יש יחס נכון בין המינים, אינסטינקט מולד. אבל אצל האדם אי אפשר להשאיר את הטבע לעשות כרצונו, יצר הרע ישתולל. הקלקול הטבעי הזה הוא תמרור אזהרה והדרכה עבורנו, תמרור המורה על ההיפוך שעלינו לעשות ועל הצורך בצורה מתוקנת ושוויונית.
היחס המועדף לאישה הוא עמוק יותר משנדמה. מבחינת חכמת הקבלה, הבריאה כולה היא אישה, היא מלכות, היא הרצון שמביאים לו תיקונים. הכול סובב סביבה. בלי יחס כזה לנשים, אף פעם לא יהיה תיקון שלם בעולם. וגם כאן, נשים מסוגלות להביא לשינוי, הן רק צריכות להתחבר ביניהן כדי לדחוף לקִדמה הזאת. לא להתאגד כדי להפגין ולדרוש ועדות. אלא כדי לדרוש, לטובת כולם, שיהיו אחדות וחיבור, ושוויון בין כולם. בכל העם. בכל מקום בעולם.
