הכירו את אפקט הדומינו של הקורונה: מחצר בית החרושת הזול והגדול של העולם מתפשטים גלי הנגיף הסיני הקטלני וגורמים לשיבושים עצומים בשרשרת האספקה של מוצרי צריכה ורכיבים חיוניים כמעט בכל מוצר ביתי ותעשייתי. הכול מתעכב. חברות טכנולוגיה משביתות קווי ייצור, חנויות ומשרדים משביתים עסקים, התיירות נפגעת ואיתה הצמיחה הכלכלית.
ולא רק בסין התופעה מכה, אלא היא זולגת עד לצידו השני של הגלובוס. חשבונות אובר מוקפאים במקסיקו, בתי קזינו מושבתים בבירת ההימורים מקאו, טיסות לאסיה מתבטלות, אפילו חברות האופנה בישראל הכריזו כי צפויה פגיעה במלאים ובעקבותיה עליית מחירים שתפגע בכולנו. ונראה שזו רק ההתחלה. ככה זה בעולם גלובלי ומקושר.
אל חשש, בעלי ההון אינם מתרגשים מבהלת הקורונה ומההאטה המשמעותית הצפויה בעקבותיה בכלכלה. הם יעשו כל שביכולתם כדי לרומם את החומריות ו"להחזיר בתשובה" את המערכת כדי לספק את תאוות הממון ולחזור להרוויח: הם יזרימו כספים, יעודדו צריכה בעזרת פרסום וישקיעו את כל כוחם כדי להחיות את פעילות הייצור. העיקר שבבת עינם, השווקים הפיננסיים, ימשיכו לעלות ולהעשיר אותם.
אפקט קורונה אומנם חושף את עומק הגלובליזציה, ולעת עתה נראה כי מאמציהם נשאו פרי כיוון שבהלת הקורונה בבורסות עברה חלפה לה והשווקים חזרו לשבור שיאים חדשים. אבל בעצם שום הון בעולם לא יחיה את השווקים הפיננסיים ואת הקפיטליזם שנופח בשנים אלו את נשימותיו האחרונות, ויש לכך שלוש סיבות עיקריות.
הסיבה הראשונה היא היעלמות השווקים. שווקי הממכר נובלים לאיטם, כי כמה כבר אפשר לדחוף אנשים לצרוך? הצריכה המוגזמת היא המנוע של השיטה כולה, והמנוע הזה מקרטע. העולם כבר מקיא מעודף שובע. השפע גואה. אין חלום בלתי מוגשם. וכשכל אפריקאי שני נועל נעלי אדידס, נגמרו המקורות מהם אפשר לסחוט רווחים, וזו בעיה חמורה עבור אדוני הקפיטליזם.
הסיבה השנייה היא שקם דור המילניום (דור ה-Y) – צעירים שאין להם משיכה לחברה רכושנית. אין. לא בא להם לרכוש דירות רחבות ידיים, לא מתחשק להם ליזום ולנהל עסקים גדולים. הם רוצים להיות חופשיים ומאושרים, כמו שקובעים הסוציולוגים. וחשוב להבחין: אין כאן עניין של הסתפקות במועט. הצעירים עדיין בשקיקה לטייל בעולם ולאכול טוב. אלא השינוי נובע מתוך הרצון הגדול והמפותח שלהם. חומריות אינה יכולה למלא ולספק אותם במאומה. ואם לדור הצעיר, שבקרוב יהיה המעמד הגדול ביותר בגיל העבודה, ייפסק הדחף לרכוש, להשתמש באשראי ולהשקיע בשווקים הפיננסים, התעשייה כולה תתמוטט כמגדל קלפים. איתה תתמוטט מדינת הרווחה שמאפשרת איכשהו לקפיטליזם לשרוד למרות יצר ההרס העצמי שלו. לכן מבעד לקלעים של מלחמת הסחר, שכעת האמריקאים מובילים בה על הסינים, מתבהרת הסיומת של דור הצרכנים, תקופה שבאה, מילאה את תפקידה בהתפתחות האנושות וחלפה לה. מכאן והלאה תיבול התעשייה בסין, ואחריה השאר.
הסיבה השלישית למפלת הקפיטליזם, והיא גם תוצאה של השתיים הקודמות, היא צלילה עמוקה אל המרחב הווירטואלי בניסיון לדוג הנאה לשעה. כן, הצעירים בהחלט רוצים מילוי, אבל פנימי, משמעותי, לא גשמי. חומריות מוגזמת לא קורצת להם. הצעירים הפנימו כי מרוץ עכברים מודרני מתסכל לא יקנה להם אושר וסיפוק מתמשך. עד שיימצא מילוי כזה, הם משוטטים בצימאון במרחבי המרשתת.
הצעד הבא של הקפיטליזם יהיה להכיר ברע הנוכחי שהוא נקלע אליו. הגיעו לסופן כל הדרכים להתקדם ולהרוויח על חשבון הזולת בתהליך שבו הקפיטליזם הפך לקניבליזם. קודם כול, כי באמת אין על מי להרוויח. המנוע הפנימי שדחף את בני האדם לרכוש ולקנות מיצה את עצמו והשתדרג. ואם המערכת לא תתאים את עצמה לשדרוג החדש שבטבע האדם, היא תתפוגג לחלוטין.
וכאן חשוב להרים את הראש ולהסתכל על התמונה הרחבה: על פי חכמת הקבלה, ביסודה של התפתחות האנושות נמצא האגו, הרצון לקבל הנאה ותענוג. מדור לדור גדל הרצון ותובע לעצמו יותר ויותר. ככל שהוא גדל ומשתנה כך משתנים התנאים החיצוניים. לדוגמה, עד לפני כחמש-מאות שנה האנושות חיה במשטר מלוכני. עם השנים, ככל שהאגו גבר ורצה לעצמו יותר על חשבון הזולת, התחילו בני האדם לבנות מערכות תחרותיות שיכפילו להם את רווחיהם. המרוץ אחרי תשואה, ריבית, אחוזים הפך לעיקר. קודם לכן, חל איסור מוחלט להלוות בריבית, אך בהדרגה, עם התפתחות הרצון, השתנו התנאים. כך גם התפתחו בקצב המסחר והתעשייה, הבנקאות ושוק ההלוואות, והתנתק הקשר בין הכלכלה הריאלית, האמיתית, המאוזנת, לבין שוק הכסף והפיננסים.
אולם בדורנו, עם ההתפתחות המואצת של האגואיזם, האנושות מגלה כי היא הגיעה לפסגת הרכושנות ומיצתה את השלב הנוכחי. החיצוניות הופכת מיושנת, והפנימיות תובעת את מקומה בלי מילים. הביטוי המובהק לכך הוא באופנת הצעירים – איש אינו מתרגש מלבושם ה"אופנתי" המוזנח. העיקר עבורם הוא לבוש לנשמה, תחושת תכלית. בעוד כעשרים שנה מהיום ספק אם תהיה הבנה הדדית בין הדורות. הפער הולך וגדל.
נכון לעכשיו אנחנו בשלב מעבר: מדור שמושתת על האגו החומרי לדור שיתמלא ממילוי פנימי-רוחני. הבלבול הכולל שתוקף את הדור הנוכחי, נובע משלבי חיפוש ומעבר, שמובילים בהכרח לייצוב הרצון. לעת עתה הדור הצעיר מאמץ אידאה חלופית, מאוד חומרית, המשלבת דרישות להעלאת שכר מינימום, ביטוח בריאות ממלכתי, טיפול באיכות הסביבה והוצאת הכסף הגדול מהפוליטיקה, כי "הוא הגורם לשחיתות". איך ליישם אג'נדה מכובדת כזאת? רק בעזרת חינוך לערכים המעודדים התחשבות בזולת. אחרת, שוב יגבר האגו כהרגלו, וללא ריסונו, עלול החופש ללא גבול שיינתן לו לגרום לנזק.
לכן, המשיכה של דור המילניום לכיוון הסוציאל-דמוקרטי החברתי מובנת. לכאורה כוונותיהם של מנהיגי מחנה זה טובות, אבל אם ההגה ייפול לידיהם הם עלולים להגביל את האדם הרבה יותר מאשר המערכת הנוכחית מגבילה את האדם. אידיאל החופש עלול להיות מסווה לחזקים לטרוף את החלשים. תחת אידיאולוגיה חברתית-ירוקה, הם יכתיבו לכל איש ואישה מה עליהם לאכול וללבוש ולקרוא, ואפילו באיזה כלי רכב לנסוע. הם ימשטרו את החברה בצורה קיצונית בשם הצדק החברתי. מכאן ברורה קביעתו של "בעל הסולם", המקובל הגדול של המאה העשרים, לפיה אין הבדל מהותי בין שמאל כלכלי-חברתי לבין ימין, כל עוד אידאולוגיות אלו מושתתות על אדם אגואיסטי.
היערכות טובה לבניית חברה בריאה מחייבת להעניק לאגו יסוד חינוכי. להפוך את הערבות ההדדית לחוק של ממש. ככל שהחינוך לערכים נעלים יתקבע בחברה, רק אז, בהדרגה, אפשר יהיה להתיר את ההגבלות. החינוך יתפוס את מקומו והאווירה הציבורית בעצמה תעריך ותבייש: תגביל כל אדם מלהזיק לזולתו, ואף תניע אותו לפעול לטובתו. היא תעדן את אופי האדם. התחרות תיוותר, כיוון שהיא תכונה אנושית טבעית ורצויה. אבל במקום להתחרות על עושר וחומרנות, נתחרה על השפעה איש לזולתו ונעלה אותה על נס. ולא מדובר בנורמות חברתיות או בנימוסים כאלה ואחרים שקבענו לעצמנו, אלא באלמנטים מחוקי הטבע המוחלטים. חוקי הטבע פועלים באחדות שלמה – כל פרט פועל במסירות למען הכלל, המערכת הרמונית, מקושרת ועגולה – וממנה עלינו לשאוב השראה ודוגמאות. או שכולנו נרוויח יחד, או שכולנו נפסיד יחד. אין אפשרות שלישית.
חכמת הקבלה, שמתגלה בדורנו, היא למעשה השיטה המדויקת המלמדת כיצד לספוג כוחות חיוביים מהטבע, איך להתעלות מעל האגו האנושי הגובר לרעה ולפעול בהתחשבות כלפי הזולת. היא שיכולה לתת פשר לכל מעשה, לקשור הכול אל זרימת ההיסטוריה ואל עיצוב פנים העתיד. בשלב המעבר רב הנסתר על הגלוי, אבל ככל שנכיר ונודה במצבנו העגום, או לחלופין, נקדים ונאמץ את יסודות החכמה, אז נתקדם לעבר חברה טובה ומאוזנת. זה בטח לא יקרה מחר בבוקר ובטח שבטח לא יתקבל בקלי קלות, אבל לבסוף, כשנתגבש כחברה מתוקנת ומשוכללת, יהיה זה הרווח הגדול של כולנו.
אחדות כזו, המבוססת לא על אחידות אלא בדיוק להיפך על הטרוגניות ומעליה מאמץ בלתי פוסק להתחבר ולבנות סולידריות אמיתית, היא נכס אדיר עבור כולנו, ואליה חכמת הקבלה שואפת לקדם את האנושות. אז המונח "צמיחה" יתייחס לא לצמיחת התוצר הכלכלי, אלא לצמיחתו של האדם ולמימוש הפוטנציאל האדיר שלו.
