"כשאתה מביט מהחלון, מהחדר שאתה סגור בו כשבועיים, אתה רואה איך מוציאים את גופתו של השכן, שנפטר גם הוא מקורונה", כך מספרים לי תלמידיי האיטלקים על המתחולל בארצם. אחוז התמותה באיטליה גבוה בהרבה מאשר בישראל. התחושה שם כבדה, מדכאת, מחניקה. הפחד ממוות ממלא את האוויר, והאזרחים האומללים לא יודעים איך להתמודד עם השהייה הממושכת בבתים, לא רואים את האור בקצה הקורונה.
והקורונה לא קופאת על שמריה, אין לה תוכניות לעצור. היא ממירה מודיפיקציות, עוברת מוטציות, משנה לבושים במהירות ומסתגלת לכל שינוי. מחקר שנערך השבוע באיסלנד מספר על יותר משלושים מוטציות נכון לעכשיו. רק בגופו של איש אחד מצאו החוקרים שתי מוטציות שונות של הנגיף, כל אחת מהן בעלת רמה אחרת של אקטיביות.
על פניו נראה שהנגיף הזה נמצא פה כדי להישאר. אם כן, מהי העזרה הראשונה שאנחנו יכולים היום להושיט לאומה האיטלקית, לכל אומות העולם ולעצמנו גם? התשובה במילת מפתח אחת: הסברה. לדבר בכל לשון על הסיבות למגפה ועל פתרונה. לדברר את הטבע.
עלינו לחטט באוצר המילים, לדלות מהן את המובחרות וליצור קו רעיוני שימחיש את העובדה החמקמקה שהנגיף הזה הוא מכה מכוונת. עלינו להתמיד בכך ככל האפשר, גם אם הרעיון בלתי נתפס במחשבה שגרתית ולא מתקבל על דעת הציניקנים. עלינו לחפש דוגמאות שיבליטו את המִשתנֶה האנושי, שאנחנו, בדרך ההתנהלות הפגומה שלנו, ביחסים המקולקלים בינינו, הזמנו את קוביד-19. אפשר להמשיל זאת לאי-הפגיעה בטבע: להראות איך שהנגיף לא פוגע בשום דבר חוץ מאיתנו. לא במזון, לא במים, לא באוויר. לא בבעלי החיים ובחיות הבית, אלא רק בנו, בני האדם. צורת החיים הדורסנית שסיגלנו משאירה את כדור הארץ מותש וערום.
את המסר הזה צריך לנסח, לבאר ולהסביר בצורה ברורה שלא משתמעת לשתי פנים. הנגיף כאן כדי שנדייק את היחסים בינינו, נתקן את הקשרים בינינו, נרכיב אותם מחדש. הוא לא יעזוב אותנו עד שנלמד איך להישמר לנפשנו. זו הסיבה שחיסון לא נראה באופק. זו הסיבה שהמדענים והחוקרים למיניהם אובדי עצות. כי גם אם נמצא, יבוא נגיף אחר, חזק ומאיים יותר. קוביד-20, קוביד-30, אולי גם קוביד-40.
מצחיק, אבל הטבע לא דורש מאיתנו יותר. אלא רק להעמיק בהסבר שלא מדובר על "תרופת פלא" מסוכרת, לא על פלצבו פסיכולוגי. אלא בהעלאת מודעות ליחסים בינינו, לכוח שטמון בינינו, כוח החיבור. מעצם העיסוק במסרים ובבשורות כאלו – מי ביצירה, מי בצריכת התוכן – אנחנו מעוררים את הכוח החיובי שנמצא בטבע, כוח החיבור, והוא יודע לחטא כל דבר, לשטוף ולהביא לסטריליות של ממש, בכל הרמות, החל מהרמה העבה והחומרית, ועד הרמה הדקה והרוחנית. זה בידינו, תרתי משמע, להסיר את זוהמת האנוכיות מהעולם, לשטוף באלכוג'ל את האהבה העצמית, ולהשאיר רק רצון לתת, להעניק, רצון מבריק ומצוחצח.
הבעיה שלנו היא שאנחנו לא מייחסים לטבע שליטה, מחשבה, רצון, תוכנית. אנחנו חושבים שזה סתם ככה, שטח הפקר. מתוך טיפשות אנחנו חושבים שרק אנחנו חכמים וידענים. ההסברה שלנו צריכה להאיץ ולשנות בנו את דפוסי המחשבה. לתת לנו שכל לדעת שלא אנחנו החכמים, הטבע הוא החכם; הוא ברא אותנו, ולא אנחנו את עצמנו. אנחנו שקיימים בתוכו, ולא להיפך כמו שאנחנו מדמיינים.
צעד אחר צעד נצטרך ללמוד מבראשית את תוכנית הבריאה. החל מלידת האדם בעולם, איך נדבק בו יצר הרע מנעוריו, המפורר את הקשרים היפים בין אדם לאדם ובינו לעולם, ועד לכוח העליון שסידר לנו טבע אגואיסטי כזה שמעליו נוכל להתקשר בינינו ולבנות מתוך בחירה חופשית חיים מושלמים בכל המעלות.
האיטלקים הם עם שיכול לעכל את המסר הזה בקלות יחסית. הם עם שמרגיש באופן טבעי שיש כוח עליון בעולם, ויש להם לב חם ופתוח. נאחל להם רפואה והצלחה, הסברה והחלמה.
