פעם, בזמנים שעוד טסנו ממקום למקום, ביקרתי בבאקוּ, בירת אזרבייג'ן, במסגרת כנס קבלה בינלאומי. ראש העיר ערך לי סיור בעיר המרהיבה השוכנת על חוף הים הכספי, וסיפר לי איך לפני תקופת הפֶרֶסטרוֹיקה, לפני הבנייה מחדש ומכלול השינויים הכלכליים והפוליטיים שהתרחשו בברית המועצות דאז, הוא היה מתעורר השכם בבוקר, והנהג שלו היה לוקח אותו לסיבוב בחוצות כדי לבדוק, האם כבר רוקנו את פחי האשפה בכיכרות, האם סיימו לנקות את הרחובות והכול מוכן עבור התושבים לקראת יום חדש. היומן של ראש העיר היה צפוף וכלל רק את אירועי העיר, השיחות שניהל נסובו רק עליה. באקוּ הייתה בראש מעייניו. בפוליטיקה הוא לא התערב כלל.
לראשי ערים יש את הכוח והיכולת לפתח ולהרגיש דאגה אבהית כזו, להיות ההורים של העיר שלהם. ממילא תפקידם כולל אחריות ישירה לחיי התושבים: הם צריכים לדאוג לאספקת מים, לאוויר נקי, לחינוך טוב לכולם. הם אב או אם הבית, כאשר ביתם הוא עירם. זו משרה מעשית מאוד.
היום, כשקוראים על ראשי ערים ברחבי העולם שמקבלים על עצמם לתכנן מחדש את החיים אחרי נגיף הקורונה, אפשר להיווכח איך גם מעיירה נידחת בשולי המדינה, ראשי עיר יכולים לחולל שינוי משמעותי בעולם. מאז המגפה האחרונה, ראשי ערים מתחברים ביניהם דרך הקווים הווירטואליים, מאסיה ומאפריקה, מדרום ומצפון אמריקה, במטרה לדון על הכשרת מסלולי אופניים, על הימנעות מבנייה ומהפעלת מפעלים מזהמים, על הצורך להתקרב אל הטבע ולהמשיך אותו אל תוך הערים.
הם לא זוממים, הם מתכננים. הם לא קובעים, אלא משתפים את התושבים. למעשה, העומדים בראשנו הם שיקוף של הרצונות, המחשבות והמטרות שלנו. אז אם נצליח לסדר את העדיפויות שלנו כך שנשאף לסביבה נקייה, מלאה טבע ואוויר, בעלת עושר תרבותי שמטרתו לחנך לאהבה, לאכפתיות ולדאגה הדדית – ראשי הערים ינהגו בהתאם. אומנם לא לכל אחד יש תכונות מתאימות לתפקיד ראש עיר, זה דורש רגש מיוחד. אבל ישנם אנשים עם חוש טוב לזה, ומתוך ההתכווננות שלנו, הם יעלו ויבואו.
העיקר הוא החיבור בין בני האדם, בין התושבים והאזרחים. ככל שנדבר בינינו יותר ויותר, בשיחות פרטיות, בדיונים ברשתות, נכתוב, נשיר, נציג את הצורך במערכות של התחשבות הדדית בינינו ואל הטבע, כך נתעורר לרצות בזה, עד כדי הבנה שהאושר שלנו תלוי במערכת הטבע האינטגרלי. לא בנסיעות, לא בקניות, לא בכך שכל אחד יעשה למען העיגול הצר שלו בסחרור נוראי. אלא הטוב שלנו תלוי בסביבה טובה, שבה פורח הטבע ופורחים יחסים בין אדם לאדם. כשטוב לאדם טוב לכולם, לכל העולם. כשהמסר הזה יחלחל בנו, נתגעגע לטוב הזה, נשאף כלפיו וההשתוקקות אליו תניע אותנו לפעולה.
מתוך שינוי פנימי שלנו כחברה, של המאוויים שנמצאים בינינו, ורק בדרכי שלום, נחולל שינוי. אז ישלטו בחיינו אנשים שמקבלים תמיכה מלאה מאיתנו, מלמטה, ותמיכה מלאה מכוח הטבע, מלמעלה – מכיוון שזאת המגמה שהוא מפתח את העולם אליה.
הדבר נכון לא רק לגבי ראשי ערים, אלא זו צורת הפעולה הכוללת לשינוי העולם: מחשבה משותפת, המחשת המגמה האינטגרלית של הטבע, שעלינו להלביש על עצמנו כאנושות, יולידו משאלה משותפת שתזמין את כוחות הטבע לפעול בנו ולשנות את אורחות הקיום, לרכך לאט-לאט את הכוחות האגואיסטיים ששולטים בעולמנו, עד כדי כך שרק אהבה תוכל לשלוט בנו ובעולם הסובב אותנו.
