בסוף עוד נתגעגע לקורונה

בחודשיים האחרונים, על אף כל הקשיים והרגעים המתוחים והבודדים, ידענו ימים יפים שייחרטו בלב התודעה הישראלית שלנו. למרות השקט והשלווה, למרות הטבע שחזר לנשום, החום הביתי, המשפחתיות, הזום עם סבא וסבתא, שירת המרפסות – למרות הכול, אין כל כאב לחזור לשגרת המנהגים ההרסניים, אין בנו כל צער לפתוח מחדש מפעלים מזהמים, אין חשש לייצר מוצרים שאין לאיש צורך בהם. תרבות ההמונים מחממת מנועים.

חכו רגע, תנשמו. אל תיתנו לשגרה המתפרצת לתעתע בכם. אין מה לרוץ ולמהר. אנחנו מוכרחים לנצל את רגעי החסד האלה שייצר המשבר כדי להביט על החברה מזווית חדשה. לבדוק כל עסק אם הוא חיוני לחיינו או לא, לדרג עד כמה הוא חשוב ותורם לקיום המשותף שלנו. להצביע על כל דבר ודבר ולשאול מחדש: צריכים או לא? תורם לנו או לנו? מקדם אותנו לחיים טובים ומאושרים או מחזיר אותנו לאותה שגרה עגומה? גם אם נגלה שמחצית מהעסקים שרצינו לפתוח אין בהם צורך, אז מה?

באותה הדרך עלינו לבדוק את מערכת החינוך. עד כמה הכרחי שהילדים שלנו ייצאו מהבתים? מה עלול לקרות אם הם יישארו בבית עוד חודש עד שיתבהרו העניינים? וכך לעבור מערכת אחר מערכת, מוסד אחר מוסד, ולברר מחדש את התועלת שלהם אל מול הזהות החדשה שלנו.

אל לנו לפעול בפזיזות שעוד נצטער עליה. אם יבוא עוד גל, הוא פשוט יהיה תגובה על חוסר הפקת מסקנות נכונות מהגל הראשון. הגלים ישטפו אותנו בהתאם לכמה שנשכיל לשחות איתם ולא נגדם. כי הסיבה להתפרצות הנגיף היא בראש ובראשונה המצב הירוד של הצד האנושי של האנושות. היחסים בין אדם לאדם, וביניהם לטבע, לעולם.

על פי חכמת הקבלה, הטבע פועל כאורגניזם חי, ולכל חלק בו יש תפקיד בקיום המכלול. הטבע מתפתח לכיוון התאמה בין חלקיו, לקשר מדויק בין רכיביו עד שיעבדו כמערכת משומנת אחת. כך גם על האנושות לפעול.

האנושות היא הרכיב הפנימי במערכת הטבע האינטגרלי, ועליה להתפתח ליחסים הרמוניים של קרבה ודאגה, של ערבות הדדית. ואילו אנחנו פועלים הפוך. לא רק שאנחנו לא מתקרבים לזה, אלא אנחנו מתרחקים יותר ויותר, הופכים זרים ומנוכרים. לכן הנגיפים האלה באים, והם עושים עבודה מאוד יפה, בקפדנות רבה. הנגיפים האלה הם תגובה של הטבע השלם, שמצביע על חוסר האיזון בינינו כלפי הכלל כולו. הם לא עונש, הם תיקון. הם לא מגפה, הם הַכְוונה למטרה.

כן, גם יש משהו טוב. אחרי הכול אנחנו במצב רגשי אחר. מסתכלים בעיניים אחרות על החיים, על העסקים, על הקרובים. כמעט על כל דבר. כבר אפשר להבחין בשינוי קטן ביחסים. ירדנו קצת מעץ הגאווה. אף אחד לא מסתובב עם האף למעלה, כולל שליטים גדולים ועריצים. אפילו הם כבר מרגישים שיש משהו גדול וחזק מהם. וזה לא שהטבע רוצה שנרגיש קטנים ומסכנים, אלא שנבין את מקומנו ונשתלב. שנתחבר.

כך פועל הטבע ומחנך אותנו. נותן לנו מכה, ואנחנו מתחילים לשאול שאלות, לחפש להן תשובות, סיבות לאירועים, עילות למקרים. בעזרתו אנחנו מתחכמים. כמו הורה שנותן לילדו לשחק במשחק הרכבה מסובך, והילד מתוך שהוא שובר את הראש איך להרכיב את כל החלקים, מתפתח ונעשה חכם.

הטבע נותן לנו תרגילים מעולים שבעזרתם אנחנו משתנים. נראה לנו שאנחנו נאבקים בצרות שנוחתות עלינו, ובאמת, הטבע מניח לפנינו בעיות ואתגרים, כדי שנפתור אותם ונחכים. שחקו, עכשיו תורכם, אל תפספסו את התור ותיהנו מהמשחק.

אהבת? שתפו

השאר תגובה

עוד בנושא